כשבאין להגבות וכו'. נראה דרבינו למד לפסוק כך מההיא דפ"ק דב"ק דרמי ליה אביי לרבה כתיב מיטב שדהו אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ואסיק רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחריתא לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכא דליקפוץ עליה זבינא אלמא דמטלטלין הוי טפי מיטב ממקרקעי ואפי' סובין ואע"פ שהניזק חפץ יותר בקרקע מצי א"ל מזיק אנא יהיבנא לך כדינך ממיטב דהיינו מטלטלי ואפי' סובין אלא דאם אין לו מטלטלין יהיב ליה ממיטב שדהו דהיינו עידית אבל אם המזיק חפץ ליתן לו קרקע והניזק חפץ במטלטלין אין הניזק יכול לכופו אלא נותן לו עידית קרקעותיו כדכתיב קרא מיטב שדהו [ומיטב כרמו] ישלם ומזה לא כתב רבינו כלום דפשיטא הוא בניזקין דע"כ לא כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ורבינו לעיל בסימן ק"א אלא בב"ח דאם חפץ מלוה במטלטלין אין הלוה יכול לכופו ליקח ממנו קרקע דכיון דזוזי יהיב שקיל מידי דמיקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלין אבל בנזקין אין הניזק יכול לכופו ליתן לו מטלטלין ולא כתב רבינו אלא היכא דהמזיק חפץ ליתן לו מטלטלין והניזק אינו חפץ אלא בקרקע כדכתיב קרא מיטב שדהו וקאמר דחייב ליקח מטלטלין כדכתיב נמי קרא ישיב אפי' סובין ודלא כנראה מדברי ב"י דהבין מדברי רבינו דכוונתו לומר דכפינן ליה למזיק ליתן לו מטלטלין והא ליתא אלא כדפירש' דיד המזיק על העליונה וכך מפורש בדברי ה' המגיד רפ"א דחובל ובפ"ח דה' נזקי ממון:

ומ"ש ואם יש לו שני עידית וכו' וצריך ליתנם לו כפי מה שהיא שוה עתה. כך כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ולא דמי למלוה דצריך לקבל כיוקרא דלקמיה כדלעיל בסימן ק"ב ס"ד דשאני מלוה דאין דינו אלא בבינונית הילכך לא אלים כחו בעידית טפי משא"כ ניזקין דדינן בעידית אלים כחו דניזק טפי בעידית:

מת המזיק וכו' עד מהן ומן הזיבורית. ע"ל ס"ס ק"ח סל"ו דפסק לחלק בין גדולים לקטנים ולכך כתב כאן בסתם דמגבין מן הזיבורית ונסמוך על מ"ש למעלה דבניזקין דוקא בקטנים גובין מן הזיבורית: