Bach, Even HaEzer
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הגט כשר בכל כתב ובכל לשון וכו' משנה בפרק המגרש (סוף גיטין דף פ"ז) ובגמרא פ"ב דף י"ט קאמר דלא מיבעיא בגיטין משום תקנת עגונות כשר אלא אפי' בשאר שטרות מיהו דוקא דיעבד אבל לכתחילה כיון דאיקרי ספר וקי"ל דלכל מילי צריך כמו ס"ת היקף גויל וסרגול ה"נ צריך שיכתבנה אשורית כמו ס"ת אלא שנהגו בלשון ארמית לפי שזה היה לשונם של נשים וקטנים וכדי שתבין האשה מה שקורין לשניה קודם הנתינה ואחר הנתינה והב"י הביא תשובות הרשב"א דהרמב"ם והראב"ד גורסין בתוספתא שאם נכתב בב' לשונות פסול ותמה בהגהת ש"ע על נוסח גט שלנו דאית ביה לשון הקודש ולשון ארמי ותירץ כיון דשניהם ניתנו בסיני כלשון אחד דמי ועוד כתב יישוב אחר ע"ש וב"י האריך בהיתר שאר כתבים וכתב גימשי"ט אבל בסדר הגט דהר"י מינץ כתב על שם א"ז שראבי"ה כתב שיש לפוסלו וכ"כ רבי' שמחה שע"ז סומכין שכותבין באגרת שלומים פסוקים בלא שרטוט בכתיבה גימשי"ט שאינו כתב כהוגן וכתב בסדר גיטין ואני הכותב ראיתי גט גימשי"ט שבא מדמשק לירושלים לפני מ"ו גדול הדור הר"ר יצחק אסירי התקוה וכעס הרבה ממרדכי מה"ר שמשון ז"ל עכ"ל. ונקטינן שלא ליתן גט שנכתב בגימשי"ט אלא במקום עיגון וכמדומה לו שעכשיו נתבטל מנהג זה דכל הגיטין שהובאו מסלניק וממצרים ומיתר מקומות בתוגרמ"ה כולם נכתבין בכתב אשורית אלא שאין נכתבין על קלפים: כתב ב"י בשם ר"י הלוי שהיה מונע מלכתוב גט בכתב אשורית מפני שיבא לידי זלזול עכ"ל:
וצריך שיכתוב בו ודין דיהוי ליכי מינאי וכו' משנה פרק המגרש (גיטין דף פ"ה) פליגי בה ת"ק ור' יהודה ובגמרא קמיבעיא לן אי בעינן ודן או לא בעינן ודן ולא איפשיטא לן ומספיקא בעינן ודן דליהוי מוכח מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה דאי לא כתב ודן אמר בדבורא גרשה ושטר ראייה בעלמא הוא וכתבו התו' דבריש נדרים קאמר דפליגי במינאי ואומר ר"י דבתרוייהו פליגי השתא מספיקא צריך שיכתוב שניהם ודין דיהוי ליכי מינאי וכו' וכמ"ש רבינו:
וזהו נוסחו בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני כתב בסדר הגט כותבין כך בשבת ולא לשבת כי אז איפשר למיטעי שעם השבת קאמר וגבי לירח דליכא למיטעי כותבין לירח עכ"ל למנין כתב המרדכי למנין בחד יו"ד שאנו מנין בלא וי"ו וכ"כ הריב"ש בתשובה: למנין שאנו מנין בו כאן כתב בסדר גיטין יש כותבין מנין בו ויש שאין כותבין בו וכן נוהגין וכתב הר"י מינץ בסדרו שמהרי"ל פסל גט שהיה כתוב בו והיה מקום הנהוג שלא לכתבו עכ"ל מיהו בשעת הדחק אין לחוש מהרמ"א. מתא דיתבא בחד יו"ד מרדכי ותוס' ואשיר"י פרק המגרש וכתב ב"י ואם כתבו ב' תיבות די יתבא נראה דכשר. אנא פלוני וכו' בסדר גיטין ולא יכתוב איך אנא וכדעת הרא"ש ורבינו. אנא פלוני בר פלוני וכו' בסדר גיטין לא יכתוב בר אלא בן פלוני וע"ש הטעם וכן נוהגין וכתב מהרי"ק בשורש מ' דאי כתב בר כשר אנא פלוני בן פלוני דממתא פלוני דיתבא על נהר פלוני וכל שום אוחרן וכו' כן כתב הרמב"ם בפ"ד והרא"ש בסדר הגט דכותבין דממתא פלוני וכו' קודם וכל שום וכו' אבל מנהג שלנו אינו כן אלא אנא פלוני ב"פ וכל שום וחניכא וכו' העומד היום וכו' וכן הוא באלפסי פרק המגרש ועיין במ"ש בכתבים דמהרא"י בזה בסימן רמ"ז ומביאו ב"י לקמן: בדלא אניסנא כתב מהרי"ו בסדרו אניסנא ביו"ד וכתב ה"ר ירוחם ח"ב אם כתב בדלא אניס אינו פסול: ושבקית ופטרית ותרוכית וכולי כתב מהרא"י בפסקיו סימן רכ"ח דיש לכתוב בתחילה שפ"ת ואח"כ פש"ת ואח"כ תש"פ וע"ש הטעם וכתב ב"י דכך יש לנהוג מיהו אם שינה אין עיכוב בדבר. דמתקריא וכולי חסר יו"ד אצל מ"ם כך הוא בסדר גיטין ודלא כיש שכתבו דמיתקריא ביו"ד מיהו אם שינה אין עיכוב בדבר. דהוית אנתתי מן קדמת דנא כתב בתיקון ישן דאם כתב דהוית אנתתי ולא כתב מן קדמת דנא הגט כשר דהוית נמי לשעבר משמע עכ"ל ובהגהות אלפסי פרק המגרש (דף ת"ר ע"א) דאם לא כתב דהוית אנתתי מן קדמת דנא אלא פלונית אנתתי סתם ה"ז גט כשר. אנתתי בלא יו"ד אחר אלף יתיכי ג' יודין בנפשיכי ב' יודין ויש נוהגין בחד יוד ועיין במ"ש מהרי"ק בשורש צ"ח. וכתב בתרומת הדשן סימן רכ"ט דבגט של ארוסה צריך לכתוב ארוסתי לכל הפחות לכתחילה עכ"ל וכן הוא בחידושי אגודה וע"ל סימן קכ"ב בתשובת הרשב"א בענין זה וכ"כ הרבי' ירוחם וכתב ב"י דה"ה אם כתב לאשתו דהוית ארוסתי כשר בדיעבד וצ"ע. כתב ב"י דהוית אנתתי בטופס הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ורבי' דהוית תיבה אחת אבל בטופס הרמב"ם כתב די הוית שתי תיבות. ותרוכית כתב ב"י כ"כ בטופס הרמב"ם והרא"ש והרבי' ירוחם ורבינו בוי"ו אחר הרי"ש וכן הוא בכל בו וכתב דצריך לארוכי לוי"ו שלא יהא נראה כיו"ד ויהא נראה תריכין ודלא כתשובת הרמב"ן בסימן קמ"א דמשמע משם שצריך לכתוב תריכית. ועל ליכי כתב בכל בו שצריך ליכי בב' יודי"ן וי"א בחד יו"ד לכי כתב הר"ן פ' המגרש (דף ת"ר ע"א) ואי כתב ואת תהא רשאה עדיף טפי מתיהויין וכן הוא בספר העיטור למהך כתב בסדר גיטין ויזהר הסופר שלא יאריך גגה של ך' של למהך כי אז נראה כרי"ש כי רגל של ך' צריך להיות כפל מן הגג עכ"ל: כתב מהרא"י סימן קמ"ג דצריך לכתוב הרי את מותרת לכל אדם בחדא שיטתא מיהו אין הגט נפסל משום כך ואפי' לכתחלה נותנין הגט וכתב הכלבו דצריך לכתוב מותרת:
בשלישי וברביעי בחמישי מליאים יו"ד בשני בששי חסר יו"ד שכן כתוב בשבעת ימי בראשית. כתב הרבי' פרץ ביום ר"ת יכתוב ביום א' לירח פלוני שכן כתוב בתחלת ספר חגי ביום אחד ותימה דבסוף דבורו אמר וביום שני של ר"ח יכתוב באחד לירח פלוני כי חשבונו מיום השני וכ"כ המרדכי בסדר הגט וכן כתב בתחלת חומש הפקודים באחד לחודש השני ואיפשר לחלק דכשר"ח אינו אלא יום אחד יש לכתוב ביום אחד שהוא מבורר טפי וכשר"ח ב' ימים לא יכתוב ביום אחד דהוה משמע יום הראשון של ר"ח אלא יכתוב באחד לירח פלוני שלא בא להזכיר אלא מנין הימים שבחדש דמשני מנינן אבל לפעד"נ דהר"פ לא נחית לחלק בכך דא"כ ה"ל לפרושי אלא כתב פעם כך ופעם כך לאורויי דזה וזה יכשר וכשר והנכון לכתוב ביום אחד לירח פלוני אבל באחד לירח איכא נמי למשמע בשבוע אחד לירח דמטעם זה כותבין בשני ימים לירח פלוני אבל בשנים לירח פלוני הוה משמע בשנים שבועות כמ"ש בסדר גיטין וכן ראיתי בגיטין הניתנים בימים קדמונים כתוב בכולן ביום א' לירח פלוני:
ומ"ש ואם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום ל' לחדש ניסן שהוא ר"ח אייר וכולי כ"כ המרדכי והריח"ב אבל בסמ"ג ובכלבו כתוב שיכתוב בשלשים יום לירח ניסן שהוא יום ראשון לחדש אייר ובתשובת הרא"ש כלל מ"ה כתב שנהגו בארצו לכתוב ביום ראשון לחדש אייר שהוא יום שלשים לחדש ניסן אבל בסוף סדר גיטין כתב תשובת מהר"י ברונ"א שעשה מעשה בגט משומד בחדש אדר הראשון ביום ראשון דר"ח אדר השני וכתב בו באחד בשבת ביום שלשים לירח אדר הראשון שהוא ר"ח אדר השני ונתן טעם על כל דבריו וכך נראה עיקר לכתחלה מיהו אם לא כתב רק ביום ראש חדש פלוני נמי כשר דיעבד שמה שכותבין ביום שלשים לחדש פלוני הוא חומרא בעלמא כך נראה מדברי התוס' והרא"ש בפרק קונם יין (דף ל) ומביאו ב"י ובסדר מהר"י מינץ סימן מ"ט הביא ראיה מפרק מי שהיה נשוי לכתוב ביום ל' לירח ניסן שהוא ר"ח אייר ומסתמא אינו ראייה שלכתחלה יכתוב כן וכתב סמ"ג שיש למנוע מלכתוב גט באותו יום ל' וכ"כ המרדכי והכלבו ואף כשאין ר"ח אלא יום אחד: כתב מהר"מ פדווא"ה ובהג"ה ש"ע שיש למנוע מלכתוב גט בשום ר"ח מיהו בשעת הדחק או בדוכתא דאיכא חששא דעיגון כותבין בין כשאינו אלא יום א' ובין כשהוא שני ימים וכדעבד הר"י ברונא ואם אינו אלא יום א' או כשנכתב ביום ב' כותבין לכתחלה ביום א' לירח פלוני ואם נכתב ביום ראשון כותבין ביום ל' לירח אדר הראשון שהוא ר"ח אדר השני ובב"י האריך ע"ש. ובדין מנין הימים והשנים נהגינן כגדולים דבימים לעולם מנין המועט קודם למנין הגדול אף מעשרים ואילך בתשעה עשר יום בעשרים יום באחד ועשרים יום וכולי אבל בשנים כותבין אחת שתים שלש ארבע שש שבע שמנה תשע עשר אחת עשרה שתים עשרה שלש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה שש עשרה שבע עשרה שמנה עשרה תשע עשרה עשרים ע"כ מנין המועט קודם ותיבה שנייה בלשון זכר מכאן ואילך מנין המרובה קודם עשרים ואחת עשרים ושתים וכולי. ובדין החדשים אייר ב' יודין מרחשון וי"ו אחת כסלו בלא יוד אדר הראשון מלא וי"ו סיון מלא יוד תמוז מלא וי"ו אלול מלא וי"ו תשרי בחד יוד לבסוף כי כן נמצא בקרא לא בענין אחר ואם נתן גט שנכתב אייר בחד יוד פסול אם לא בשעת הדחק ויש נמנעין מליתן גט באייר אך במקום הדחק נותנין וכותבין בב' יודין הגהת ש"ע: וכתב מהרי"ו בתשובה סימן ע"ב על גט שהיה כתוב בו בעשרים וארבעה יום דכתב מנין המועט לבסוף וכתב אצלו יום דכשר. ומהרי"ל הביא ראיה מהא דת"ר אחת ואחת אחת ושתים וכולי ופרשינן באתרא דר"מ המנין מרובה תחלה ואח"כ הפרט ובאתרא דר' יהודה הפרט ברישא מכאן נראה שמה שכתב הסמ"ג ובשאר פוסקין לכתוב בגט בא' ועשרים יום בשנים ועשרים יום וכולי ואם טעה הסופר וכתב בעשרים ואחד אין לפוסלו דמאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ובירושלמי מייתי קרא לכל אחד ואחד עכ"ל וכן כתב בסדר הר"י מינץ סימן נ"ג עוד מצאתי כתב מה"ר מיישטרי"ל בשם רבו מהרי"ק שהכשיר בגט שהיה כתוב בו בחמשה עשר ימים ולא כתב בו יום ע"כ ואם לא כתב אדר הראשון אלא אדר סתם או באדר השני כתב אדר סתם הגט פסול ודלא כהגה"ת ש"ע שכתב לחלק דבראשון אם כתב אדר סתם כשר ובשני אם כתב אדר סתם פסול דליתא אלא גם בראשון אם כתב אדר סתם פסול והוא משום דבסוף פרק ו' דנדרים דפליגי ר"מ ור' יהודה ר"מ סבר בראשון כותבין אדר הראשון ובשני כותבין אדר סתם ור' יהודה סובר איפכא פליגי בה הפוסקים דר"י והרא"ש פסקו הלכה כר"י והרמב"ם בפ"י פוסק כר"מ כמו שכתב ב"י כאן וכן בי"ד בסימן ר"כ כתב ב"י דהרמב"ם פוסק כר"מ בין בנדרים ובין בשטרות דאדר סתם הוא אדר שני אם כן לפי זה אם כתב בראשון אדר סתם ה"ל מאוחר והרמב"ם פוסל גט מאוחר וכן כתב ב"י כאן ע"ש הרשב"א דמסתפק מתוך ההלכה דבגט גם המאוחרים פסולים כמו המוקדמים ותו דבש"ע בסימן קנ"ז הביא שני הדיעות בדין גט מאוחר וכן בי"ד סימן ר"כ הביא בש"ע שני הדיעות בדין עד ר"ח אדר א"כ פשיטא דבגט איסורא דאורייתא הוא וחומרא דא"א אזלינן לחומרא ואם כתב בראשון אדר סתם ה"ל ספק מאוחר והגט פסול מספק דאורייתא כי היכי דפסול מספק דאורייתא כשכתב בשני אדר סתם ואפי' בשעת הדחק אין להקל ועל הרב בהגהת ש"ע איכא לתמוה דבי"ד בסימן ר"כ ובא"ע סימן קכ"ז לא כתב לחלוק על מה שלא הכריע בש"ע וא"כ הסכים דאזלינן לחומרא וכאן בדין אדר גבי גט הכריע להקל בחומרא דאשת איש זה ודאי תימה:
כתב א"א הרא"ש בגט של ר"י ט"ע וכו' כתב בסדר גיטין פעם אחת כתב די בחד שיטה ותיהוייין בחד שיטה ולא רצה מהרי"ל ליתן אותו הגט וה"ה לדיתיצבייין וכן הוא בסדר מהרי"ו בשם מהר"ם מרוטנבור"ק:
ולורכיה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין משמע בוי"ו דפיטורין אין לחוש משום דכותבין פיטורין בשני יודי"ן והכי משמע באשיר"י לפי זה למנהגינו לכתוב פטורין בחד יו"ד צריך להאריך גם וי"ו דפטורין וכ"כ במרדכי וכך נוהגין:
ולאו דוקא לורכי' וכו' וקצת קשה דה"ל לתלמודא למימר ולא יקצר לוי"ו דתירוכין וכו' כי היכי דקאמר לא ליכתוב ודין לא ליכתוב איגרת לא ליכתוב לימהך לא לכתוב למחך ונראה דודאי צריך להאריכן קצת וכשר הדבר כמ"ש התוס' ושאר גדולים אלא דלפי דנהגו להאריך טובא ע"כ אמר לאו דוקא לורכיה טפי כלו' להאריך הרבה משאר ווי"ן אלא שצריך לדקדק שלא יקצר בהן עד שיהו נראים כמו יו"ד שיש לה עוקץ ארוך קצת ומפני דקדוק זה צריך להאריך בה קצת יותר משאר ווי"ן לכך אמר ולורכיה לוי"ו דתרוכין ודו"ק:
ששאלת גט שכתב בו למנין אנו מנין וכו' כי ברביעי אין לו פי' אחר וכו' כלומר אין לו פי' אחר אא"כ שתפרש דרצונו לומר בארבעה ימים לחדש דאע"פ דמשמעות פשוטו הוא ברביעי בשבת מ"מ על צד הדוחק איפשר לפרשו כאילו אמר בארבעה בחדש שהרי אם כתב בגט ברביעי בחדש הגט כשר בדיעבד כמו שכתבו אבל כאן אי אפשר לפרשו בד' בחדש כיון דכתיב בתריה כ' לחדש:
ומ"ש ובימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי וכו' נראה דאינו ר"ל דכתב הגט ביום ג' שהוא כ' לחדש וטעה כסבור שהוא יום ד' דא"כ נכתב כדינו בכ' לחדש ואין כאן מוקדם אלא ר"ל דאין לומר שהוא מוקדם דהיינו שהיה עומד בשעה שכתב הגט ביום רביעי שהוא כ"א לחדש וטעה כסבור שהוא עומד ביום ה' ורצה להקדים יום א' וכתב יום אתמול שהוא לפי טעותו יום רביעי וכ' לחדש וא"כ מוקדם הוא יום א' וקאמר דלזה אין לחוש דבימי השבוע לא טעו אינשי ומהרש"ל פי' מה שפירש ולפי שלא נראו לי דבריו לא כתבתים ומיהו קשיא היאך נכשיר הגט על סמך דבימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי ודילמא זה הסופר טעה ושכח ואיכא ספק אשת איש ונראה דכדי ליישב זה הביא הרא"ש ראיה מדתנן אחד אמר בב' לחדש ואחד אומר בג' לחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע ואפי' בדיני נפשות דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה וה"ל למימר ששניהם ידעו בעיבור חדש וה"ל עדות מוכחשת ולא ה"ל להכשיר עדותן מספק שמא טעה אחד מהם בעיבור החדש ואפ"ה מכשירין עדותן ותלינן דאחד מהם טעה בעבור החדש משום דרובא דאינשי טעי בשיפורא דירחא ומהכא פשטינן דאזלינן בד"נ בתר רובא כ"ש בנדון זה כו' דהכא נמי אזלינן בתר רובא דאינשי דלא שכיחי דטעו בימי השבוע ולא הוי מוקדם:
כתב הרמב"ם אם לא האריך בווי"ן וכו' ובעל העיטור כתב וכו' הלשון משמע דרבינו סבור דב"ה חולק הוא על מה שפסל הרמב"ם אם לא האריך בווי"ן וכו' דמדכתב סתם פסול אלמא דאפי' אמר לסופר לכתוב סתם וגם לא מערער אפ"ה פסול דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אבל בעל העיטור סובר דאין בכל זה שום שינוי מטבע דמעיקרא כך תיקנו דוקא כשהבעל כותב הגט או הסופר כותבו מפיו ואח"כ בא ומערער התם הוא דפסול ובטל לגמרי אבל באומר לסופר לכתוב בסתם הגט כשר דאין כאן אלא טעות סופר ובחידושי רשב"א ע"ש רבינו האי כתב טעם אחר דהא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו בגיטין הולד ממזר ר"מ היא וליתא לדר"מ ואיכא למידק דברישא קאמר בעל העיטור דבאיכא תרתי לריעותא הוא דפסול הגט ואפי' נישאת תצא וז"ש כדי לקלקלה שזהו קלקולה שתצא מבעלה דאם לא נתכוין לקלקלה היה לו לערער קודם שתינשא אבל כשאמר לסופר לכתוב סתם וטעה אע"פ דאתא ומערער כשר וכל שכן דכשר כשאינו מערער אף ע"פ דכתבו הבעל או הסופר כתבו מפיו ובסיפא לא קאמר דכשר אלא בדאיכא תרתי לטיבותא אבל אם אתא בעל ומערער פסול אפילו אמר לסופר בסתם לכתוב גט וטעה ונראה דבסיפא ה"ק דבדאיכא תרתי לטיבותא כשר ותינשא לכתחלה שאין לנו לערער ולומר דהוה ליה שינוי מטבע כדעת הרמב"ם דליכא בהא קפידא כלל אבל באמר לסופר לכתוב גט בסתם וטעה ואתא בעל ומערער לא תינשא בו לכתחילה אבל אם נישאת הגט כשר ולא תצא ועל זה כתב רבי' וכן כתב רב האי וכו' דבתרתי לטיבותא תינשא בו לכתחלה אלא שהוסיף לומר דאי איתא לסופר מתקן להו קודם שתינשא לכתחילה ואי לא ניתקן ומינסבא לא מפקינן לה אבל אם אתא בעל ומערער אף על פי שאמר לסופר לכתוב סתם ומערער וקאמר דלכך כוונתי כשאמרתי לסופר לכתוב גט היה דעתי לערער אם יהא טועה ויכתוב ודין מלא ביו"ד לומר דינא אמרי כלומר אם דין הוא שאגרשיך ואם אינו דין איני מגרשיך לא תינשא ואם נישאת לא תצא דמדינא הגט כשר כיון שאמר לסופר לכתוב סתם וליכא הכא אלא טעות סופר אלא דלכתחלה לא תינשא אפילו אתא סופר ומתקן ליה דכיון דהבעל מערער איכא הוצאת לעז אבל בדאיכא תרתי לריעותא אפילו נישאת תצא דהגט בטל מדינא והולד ממזר ועיין בחידושי הרשב"א הביא ג"כ דעת הרמב"ם והחולקים עליו העיטור ורב האי גאון מבואר שם גם כן כדפרישית מיהו אכתי קשה מה מועיל תיקון הסופר לאחר שחתמו העדים דמ"מ העדים אגט פסול חתמו וי"ל דהגט מן הדין כשר כיון דצוה לסופר לכתוב גט בסתם כדפירש' אלא דלכתחילה יש לתקנו מפני הלעז ועי"ל דקי"ל עידי מסירה כרתי ודל עידי חתימה:
תשובה לו וכו' עד סוף הסימן וכו' כלל מ"ה סימן ט"ו ואיכא לתמוה טובא דברישא אמר דאין ב"ד יכולין להאריכן ולא ינתן הגט אלא צריך שיחזור השליח אל הסופר ומתקן ליה סופר אבל איש אחר אין בידו לתקן הגט ולהכשירו בלא ציווי הבעל וכמ"ש רב האי לעיל בסמוך דסופר דוקא מתקן ליה ובסיפא כתב דאפילו איש אחר יהא מתקנו דאע"פ דמיירי לשם דאיכא תקנת עיגון מ"מ אין לנו לעשות שלא כדין ועוד דמתחלה אמר דאם הבעל רחוק מכאן והיה ניתן הגט בלא תיקון לא היה פוסלו אלמא דאם לא ניתן הגט היה פוסלו ואע"פ שתיקנו איש אחר ואע"פ שהבעל רחוק מכאן ואח"כ כתב דבהובא ממקום רחוק דאיכא תקנת עיגון היה מצוה לאיש אחר לתקן וליתנו לכתחילה ויש ליישב דהשאלה היתה דשליח הולכה הביא הגט ממקום קרוב אלא דבשעה שהביא הגט לאשה הלך הבעל למקום רחוק ויחזור וישוב לעירו ואין שם תקנת עגונה הלא כשיחזור לעירו יהיה קרוב ויתן גט אחר א"נ אי איתא לסופר מתקן ליה סופר ולפיכך השיב אע"פ דאם ניתן הגט ואין הווי"ן ארוכין הגט כשר כיון דצוה לסופר לכותבו בסתם אלא דהסופר טעה מ"מ לכתחלה לא ינתן ואיש אחר אין יכול לתקן אי ליתיה לספרא ואע"פ שהבעל רחוק מכאן אין בזה עיגון כיון שישוב לעירו בקרוב ויתן גט אחר אלא שאם ניתן בלא תיקון והבעל רחוק לא היה פוסלו כיון דמדינא כשר בלא תיקון ומשמע אבל אם היה הבעל קרוב וניתן בלא תיקון היה פוסלו ומצריך גט אחר. ובסיפא מיירי שהובא הגט ממקום רחוק דהיינו דדירת הבעל במקום רחוק ולא שכיחי שיירתא ואיכא תקנת עיגון התיר לאיש אחר לתקן כיון דמדינא הגט כשר כיון שציוה לסופר לכתוב בסתם ולא צריך לתקן אלא מפני הלעז יש לסמוך על סברא זו בשעת הדחק דמסתמא ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ודו"ק. עוד הקשה ב"י מה נפשך אם היו הווי"ן עשויין כדינן דתינוק קורא אותן ווי"ן כשר גמור הוא וא"צ תיקון ואם היו קצרות כמו יו"ד אמאי הכשיר ולא ה"ל ז"ל לכותבה לקושיא זו בספר דפשיטא דמדינא כשר דה"ל תורת ווי"ן אלא דלפי דשינו ממנהג דעושין אותן ארוכין קצת יותר משאר ווי"ן והסופר עשאן קצרות כשאר ווי"ן מחמירין להצריכו גט אחר אי ליתיה לסופר לתקן וכדפי' ושכך הוא דעת רב האי גאון: