כתב הרמב"ם וכולי שהמגרש ע"ת מגרש מיד וכו' כל זה רפ"ט ולאו דוקא מיד דאין הגירושין נגמרין עד שיתקיים התנאי אלא ר"ל דבמעשה זה נגמרין הגירושין מיד מעכשיו לכשיתקיים התנאי דחל ממילא למפרע ומה"ט צריך לכפול תנאו. ומ"ש הניח הגט בצידי ר"ה וכו' פסק כאיכא דאמרי בפרק הכותב (כתובות דף פ"ו) דצידי ר"ה לחוד ור"ה לחוד דאע"ג דר"ה לא קניא לבעלים מידי אא"כ מגביהן ואם הניח הגט בר"ה דלאו ברשותה היא דנהוי גירושין חיילי אבל הניחה בצידי ר"ה כאגם דמי דקניא לבעלים כמ"ש בח"מ בסוף סימן צ"ז אלא דאיכא לתמוה דבס"פ האשה שנפלו מסקנא דגבי פרה לא קנה לאחר ל' אלא בדא"ל מעכשיו וכמ"ש בח"ה וכ"כ התוס' בפרק הכותב דגבי גט נמי מיירי בדאמר מעכשיו ורבינו כאן כתב דמגורשת בלא מעכשיו צ"ל דרבינו נמשך אחר הרמב"ם שכתב דין זה גבי גט פ"ט בלא מעכשיו וגבי פרה פ"ב מה' מכירה כתבה באומר מעכשיו וביאר ה"ה טעמו ע"ש:

הנותן גט לאשתו בידה וכולי כתב ה"ה פי' שלא אמר לה ה"ז גיטך אלא שנתנו לה וא"ל אם לא תתני וכולי ואעפ"י שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש ולא א"ל הרי את מגורשת או ה"ז גיטך אינה מגורשת ואם א"ל הרי את מגורשת ואם לא תתני ר' זוז לא תהיי מגורשת ה"ז מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו עכ"ל:

ומ"ש מי שנתגרשה על תנאי וקידשה אחר וכו' כ"כ הרמב"ם בספ"ח וה"ה הליץ בעד הרמב"ם שגם הוא ז"ל סובר דכשיש בידה לקיים התנאי דצריכה גט משני וכמ"ש הראב"ד אלא דברי הרמב"ם אינן אלא כשאין בידה לקיים התנאי וב"י מביאו והכי נקטינן כמו שכתב ה"ה וכך פסק בש"ע. ומ"ש הרמב"ם אבל אם נישאת צריכה גט משני טעמו שלא יאמרו אשת איש יוצא בלא גט: