מי שקידש אחת מב' אחיות וכו' משנה פ"ב (דף כ"ג) ומ"ש מת ולו אח וכו' כן פירש"י לשם ומשמע דבייבומי ברישא ליכא משום אחות חלוצתו ולהכי קאמר דאיסוריה משום אחות זקוקתו וקשה דא"כ אמאי לא תני ברישא באח אחד אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה דאין מוציאין כי היכי דתני בסיפא בשנים דהא ברישא נמי אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה ליכא משום אחות חלוצתו אלא דאיכא ספק אחות זקוקתו ואזלינן לקולא ואמרינן דפקע זיקה למפרע כשחלץ לשנייה וי"ל דבאח אחד כיון שע"י עצמו שחלץ לשנייה פקע זיקה למפרע לא הקילו אבל בנ"י מפורש דדוקא בחלץ תחילה הוא דמוציאין כיון דאיכא ספיקא דהיא באיסור תחתיו דהיינו איסור אחות חלוצתו אבל בכנס תחלה ואח"כ חלץ דפקע זיקה למפרע אין מוציאין מידו והכי מסתבר טפי ולא קשה א"כ אמאי לא תני ברישא באח אחד קדם וכנס אין מוציאין מידו דיש לתרץ דלא פסיקא ליה כיון דבקדם וחלץ ואח"כ כנס אסירא ליה להכי שבקא ותני להך בבא בסיפא קדמו וכנסו דממילא שמעינן דברישא נמי היכא דליכא איסורא אלא משום ספק אחות זקוקתו אין מוציאין כיון דפקע זיקה למפרע ולא משמע הכי מדברי שאר פוסקים שסתמו וכתבו כלשון המשנה וכמ"ש רבינו:

ומ"ש וכתב א"א הרא"ש דוקא וכו' ע"ל בס"ס י"ח ובמ"ש לשם ועיין עוד בס"ס קמ"א ובסי' קע"ה:

שנים שקידשו ב' אחיות וכו' משנה שם ופירש"י דכל חד וחד מינייהו אסור לייבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע עכ"ל כלומר אפי' היכא דליכא למיחש ליבמה לשוק כגון דחד חליץ לשתיהן מעיקרא ואחות חלוצתו נמי לא הויא כיון דייבם לחדא ברישא ולכי חליץ בתר הכי לשנייה פקע זיקה למפרע ואפ"ה אסור לייבומי לכתחלה דדלמא קעביד איסורא מעיקרא דפגע באחות זקוקתו ומשמע דבקדם וכנס לא מפקינן מיניה כיון דליכא אלא ספק אחות זקוקתו והא דלא תני לה הכא קדם וכנס משום דלא פסיקא שהרי בחלץ תחלה איכא איסורא כדלעיל:

לזה אחד ולזה שנים וכו' משנה שם:

ומ"ש ואפי' שניהם כהנים שם תני שילא ואפי' שניהם כהנים וכו' ואף ע"ג דבגמרא איתא להא ברייתא אפיסקא דסיפא דהיו לזה ב' ולזה ב' כתבה רבינו בהיו לזה א' ולזה ב' דבמציעתא משום דלפי הטעם אין חילוק ותלמודא דקבעה לה אסיפא היינו משום דס"ל דממשנה יתירה דסיפא דייק שילא הכי אבל במציעתא איכא למימר איידי דתני אחד חולץ ואחד מייבם תני נמי אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בסיפא דהך בבא דקדמו ב' וחלצו לא ייבמו השנים אלא א' חולץ ואחד מייבם לא איצטריכא ליה כלל דהיינו מציעתא בע"כ דלא תני לה אלא משום הך דקדמו וכנסו וכו' לאשמעי' דאפי' שניהם כהנים אין מוציאין וממילא שמעינן דאף במציעתא נמי הכי דינא אלא דמסיפא מוכח הכי:

היו לזה ב' אחין וכו' משנה שם ובסמוך כתב דאפילו שניהם כהנים וה"ה הכא:

מי שהלך בעלה למ"ה וכו' משנה ר"פ האשה רבה ובגמרא אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן דרבנן קנסוה דה"ל למידק אחיו של שני חולץ מדרבנן לא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן ופסק הרי"ף והרא"ש לשם דבין נישאת ע"פ ע"א ובין נישאת ע"פ ב' עדים בכל ענין קנסוה ולא אמרינן כניסה ע"פ ב' עדים מאי ה"ל למיעבד ולפיכך כתב רבינו בסתם ושמעו שמת וכו' לומר דבכל ענין הוה דינא הכי ודלא כרב פסק לעיל בסימן י"ז:

חמש נשים וכו' עד סוף הסימן בפ' נושאין ויש להקשות אמאי תנן חמש נשים וכדפריך בריש ד' אחין א"ה תלתא נמי ויראה לי דלרבותא תני חמש נשים להיכא שיש למקצתן בהן אחין מן האם שלא מן האב דל"מ ד' דהתם ודאי כיון דחדא כי מתייבמה עדיין נשארו ג' ואיסורא ברובא איתא וכי מתייבמה תו חבירתה ונשארו שתים נעשית גיף האיסור והלכך אפי' מתייבמת תו שלישית נשארה הרביעית באיסורא קמא אבל בחמש נשים סד"א דכי מתייבמת שלישית איסורא ברובא איתא והמיעוט הנשארים מותרים לייבם אחר שחלצו לה הד' קמ"ל דלא ובהא מתיישב מאי דהדר תני בברייתא מקצתם כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא מייבמין דלכאורה בבא שאינה צריכה היא דהא תני לה רישא מקצתן כהנים וכו' אבל למאי דפי' אתי שפיר דאתא לאשמועינן דלא תימא דדוקא במקצתן אחין מן האב בלבד התם הוא דאמרינן דאחין מן האם חולצין ולא אמרי' כיון דאיכא ה' נשים דבג' שנפרשו לשם הוא האיסור דאיסורא ברובא איתיה שהרי אין שם אלא פרישה בעלמא אבל במקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם דאיכא למימר כיון דכהנים חולצין ולא מייבמין ושריא לעלמא ה"ל כאילו נאבדה מן העולם ואיסורא ברובא איתיה והשנים הנשארים מותרין להתייבם לאחר שחלצו לה הד' ולא חיישינן דילמא נסיב אשת אחיו מן האם קמ"ל דלא ודוק. ועיין בי"ד סימן ק"י: