פטרה וכו' כיצד כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' כתב הר"ן כתב לה לאו דוקא וה"ה באמירה דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כדאיתא פ"ק דקידושין וכ"כ הריטב"א ז"ל והתוספות הקשו דמדאמר עליך דלא שייך אלא בגרושה א"כ אמאי נקט נדר דלא שייך אלא באלמנה וכדלעיל בסוף סימן צ"ו ותירץ הר"ן כיון דנדר הוא קיל על האשה משביעין ודינה של גרושה בשבועה אם לא פטרה בפירוש משתיהם היה יכול לומר לה לא פטרתיך אלא מן השבועה אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרו ממנו ה"ה פטור מכל נדר וכן איפכא וכ"כ הריטב"א ז"ל עכ"ל ומ"ש וכן איפכא פי' אם פטרו מנדר פטור נמי משבועה דלגבי איש אין אחד קיל מחבירו אלא שוין הן בעונש עליו אם עובר עליהן וכתב עוד הר"ן מיהו נראה שאם נתחייב לו שבועה ממקום אחר שיכול להשביעו גם ממה שפטרו על ידי גלגול מדכתב הרמב"ן בחידושיו מצאתי בחיבור הגאון ז"ל הסכימו רז"ל שטר שיש בו נאמנות יכול לגלגל אותו על מקום אחר עכ"ל:

ומ"ש אינו יכול להשביעה שום שבועה לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת נראה דמה שהאריך לומר אם היתה נושאת ונותנת הוא לפי דבגמרא הקשו דכיון דסתמא דמילתא דכתב לה בשעה שכנסה איהו מי הוה ידעה דמותיב לה אפוטרופא דא"ל כתוב לי דלא משבעת לי ומסיח דכותב היה לה כשהיא כבר אפוטרופא וזהו שכתב רבי' לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת כלומר אבל על האפוטרופסת שלא היתה נושאת ונותנת בשעה שכותב לה אינו בכלל הפיטור אבל על שבועת הפוגמת כולהו מודו דמהני בכותב לה בשעה שכנסה דמסקא אדעתה דילמא איצטריכא לי זוזי ושקילנא מכתובתאי וא"ל כתוב לי דלא משבעת לי ונראה מן הסוגיא דאם כתב לה הפיטור לאחר שנעשית אפוטרופסת אין בכלל הפיטור אלא משבועת אפוטרופסת אבל לא משבועת פוגמת משום דאיכא למימר דכי פטר לה לא פטר לה אלא משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה כגון פוגמת וכיוצא בו דדוקא בכותב לה בשעה שכנסה אמרינן דפטר לה פוגמת כיון דליכא למימר דפטר על האפוטרופסת דמי הוה ידעה וכו' כן נראה לפע"ד פשוט אבל להרא"ש דכתב (בדף קמה ע"ב) וקאמר ר"נ על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתה בשעת נישואין דילמא מצריך לה זוזי וכו' ואגב פטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנונית או מינה אותה אפוטרופא וכולי ותימא דמשמע מדבריו דבשעת נישואין ביקשה לפוטרה אף אם יושיבה חנוונית או ימנה אותה אפוטרופא ובגמרא קאמר בהדיא איהו מי ידעה וכו' ורב אשי הודה לקושיא זו אלא דקאמר דאנן מתנינן לה אסיפא וכו' וכמ"ש הרי"ף ויתבאר בסמוך סוף סעיף ה' וצ"ע:

ונתגרשה ומתה וכו' ופירש רש"י סוף (דף פו) ומ"ש ודוקא שמתה אבל אם היא עדיין קיימת וכו' כך כתב הרא"ש (דף קמ"א ע"ב) ותימא הלא פטר אותה משבועה ואדרבה כשהיא קיימת ואומרת שלא נפרעת פשיטא שהיא נאמנת וישלם ללקוחות ומשום הכי פירש רש"י ונתגרשה ומתה דאם לא מתה אין מקום להשביע ללקוחות כיון שהיא עצמה עומדת ואומרת לפניו שלא נפרעת וצ"ע ואפשר ליישב דבלא פטרה משבועה קאמר דאם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה והלקוחות באו לגבות כתובתה אם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא"כ תשבע וכו' וכן משמע מדברי רבינו לקמן ריש סימן ק"ה במ"ש לשם בס"ד:

ואפילו אם פגמה כתובתה וכו' ז"ל הרא"ש שהוא מוגה (דף קמ"א ריש ע"ג) ואף אם פגמה כתובתה מן היורשין או יורשין מן הבעל או יורשין מן היורשים וכו' פירוש אפי' אם מת הוא ופגמה כתובתה מן היורשין שאמרה להן קבלתי מידכם החציה או היא מתה והיורשים אותה פגמו כתובתה שאמרו לבעל קבלנו מידך החציה או אפילו יורשין מן היורשים כגון שמתו שניהם ויורשיה אומרים ליורשיו קבלנו מידכם החציה אפ"ה פטורים מן השבועה וכך הם דברי רבי' ונראה שבא לבאר דלא תאמר ושבועה אין לי וליורשי וכולי ה"ק אם היא בעצמה תפגום כתובתה או יורשיה אמרו שהאשה קבלה מידו החצי מזה יהיו פטורים משבועה אבל אם יאמרו יורשיה שלאחר מיתתה קבלנו אנחנו החצי מידו או לאחר מיתת הבעל קבלה האשה החצי מיד יורשיו מזה לא פטרה וכ"ש יורשים מן היורשים ואשמועינן דליתא אלא הפיטור בכל ענין שיהא הפגם אבל לענין פיטור שבועה דאפוטרופסת אינו בכל ענין דלא פטרה אלא לאפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אבל לא לאפוטרופסת שנעשה לאחר מיתת הבעל מה שאין כן בפיטור פוגמת דהוי בכל ענין אף בפגימה דלאחר מיתתו ומיתתה כדפי' וטעם חילוק זה הוא דאאפוטרופסת שנעשת לאחר מותו הוא ממון של יורשים אין בידו לפוטרה אבל פגימת הכתובה יש בידו לפוטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה מאי שיהיה ולמי שיהיה וכך מבואר מדברי הרא"ש במסקנתו:

אבל לאפוטרופא שנעשת בחיי בעלה מועיל שאפילו ע"י גלגול אין יכולין להשביעה כתב ב"י כלומר דאילו בלא גלגול אפילו לא פטרה אין עליה שום שבועה לדעת הרא"ש שפסק כר"ש דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה עכ"ל ואיכא לתמוה על פירושו הלא כל מ"ש רבי' בסימן זה מתחלה ועד סוף אינו מדבר אלא בתובעת כתובתה אימתי היא פטורה משבועה כשכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' וכל חלוקי דין זה אבל דברי רבינו הם מבוארים באשיר"י (דף ק"מ סוף ע"א) על משנת הלכה מקבר בעלה וכולי ואם נעשית אפוטרופא יורשין משביעין אותה להבא ואין משביעין אותה לשעבר ופירש"י דלשעבר היינו האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אין היורשין יכולין להשביעה כיון שפטרה מן השבועה והקשו חכמי פרובינצ"א למה חזר ושנאה הא תנא ליה רישא ותירץ מהר"ש מנרבונ"א דקי"ל דאפילו על ידי גלגול אין משביעין אותה ואע"ג דתנן השותפין והאפוטרופסין והאריסים שחלקו אין להם שבועה זה על זה דכיון שלא תבעו שבועה בשעת חלוקה מחלו זה לזה ואפ"ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל שאני הכא דפטרה בפירוש ורב האי ז"ל כתב דאיירי כשלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה ופירוש רש"י עיקר וכן מוכח בתוספתא עד כאן לשונו ועל פי פירש"י ויישוב של מהר"ש מנרבונ"א כתב רבינו דהפיטור מועיל שאין היורשין יכולין להשביעה אפי' על ידי גלגול כיון דפטרה בפירוש דאילו פרע לה הכתובה ולא תבע ממנה השבועה לא היו יכולין לא הוא ולא יורשיו להשביעה דמסתמא מחל לה השבועה כדין האפוטרופסין שחלקו אבל על ידי גלגול היה יכול להשביעה אבל כיון שפטרה בפירוש אין משביעין אותה אפי' על ידי גלגול אבל רב אלפס היה מפרש דסיפא אשמועינן דאפי' לא פטרה אין היורשין משביעין על אפוטרופסת דלשעבר שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה וזהו כמ"ש הרא"ש ע"ש רבי' האי ואע"ג דבפסקי הרי"ף לא נמצאו דברים אלו הנה כבר כתב הר"ן דהרמב"ן מצא כך בתשובה להרי"ף וכך כתב בעל העיטור ולפעד"נ דבאשיר"י צריך להגיה ורב אלפס ז"ל במקום רב האי דאם לא כן לא היה נמנע רבינו ז"ל מלכתבו גם ע"ש רבינו האי כמ"ש הרא"ש אביו אלא ט"ס הוא ומ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש הוא ממ"ש ופירש"י עיקר והב"י כתב שבפסקי הרי"ף הכי משמע מדכתב הא דרב יהודה אמר רב אנן אסיפא מתנינן לה אם כן הא דאין משביעין אותה על לשעבר לא מטעם פיטור שפטרה הבעל דאי הוית ידעה וכולי ותימה הלא ודאי איכא לפרש הא דקאמר דאין היורשים משביעין אותה על לשעבר היינו נמי בדכתב לה הבעל לפוטרה לאחר שכבר נעשית אפוטרופסת שלו אבל ודאי דלכ"ע אין מועיל הפיטור בשעת נישואין על האפוטרופסת שנעשה לאחר הנישואין כדפי' לעיל סעיף ב' ודלא כדמשמע מדברי הרא"ש גם מה שאמר ב"י ומ"מ ק"ל דה"ל לרבינו לכתוב לעיל בסימן זה דלרב אלפס אף על פי שפטרה וכו' עכ"ל אין כאן קושיא כלל ואין ספק שתקפה על הרב ב"י משנתו כשכתב כל זה ומ"מ צריך עיון לרב אלפס כשלא פטרה דאין היורשים משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה שמא על ידי גלגול משביעין אותה דלא עדיפא מאפוטרופסין דעלמא דמשביעין אותה על ידי גלגול אף על פי שחלקו בסתם כיון שלא פטרו בפירוש וכשפטרו בפירוש אין יכולין עוד לגלגל וכמ"ש בח"מ סי' צ"ג סעיף י"ג ע"ש בעל העיטור גם צ"ע בדין פגמה כתובתה בחיי בעלה ואח"כ מת אם דינה לענין שבועת היורשים כדין אפוטרופא שנעשה בחיי בעלה להרי"ף כדאית ליה ולהרא"ש כדאית ליה והא דהביא רבינו מחלוקת זו דרב אלפס והרא"ש בפי' דברי תנא קמא נפקא מינה לרב אלפס ודעימיה דפסקו הלכה כת"ק אבל להרא"ש גופיה ליכא נפקותא כמ"ש בסמוך דהלכה כאבא שאול דלא מהני פיטור לגבי יורשים אפי' פירש לי ליורשי דלפי זה היורשים משביעין אותה אפי' על האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה וכך כתב המרדכי בפרק הכותב והגהת מיימונית פי"ו דאישות בשם ר"ח:

ומיהו על מה שמכרה לצורך קבורה וכולי האי ומיהו קאי אדלעיל דאין הפיטור מועיל על אפוטרופסת שלאחר מיתת בעלה מיהו על מה שמכרה לצורך קבורה לאחר מיתתו אין משביעין אותה ופירש"י דהטעם משום דאי אפשר שלא תזלזל במכירת נכסים ונמצאת שבועת שקר והרא"ש כתב עוד שאם ה"ל לישבע מימנעה ולא עבדא וגם מתוך המהירות אי אפשר לה ליזהר שלא תוותר ושלא תהנה הילכך אפי' על ידי גלגול לא משבעינן לה אם לא נשאה ונתנה כי אם בצרכי המת וכו' והדבר פשוט דלפי הטעם אף הרא"ש מודה דלצורך קבורה אפי' לא פטרה כלל אין משביעין אותה:

כתב לה דלא נדר וכו' בפרק הכותב פליגי אמוראי אליבא דת"ק היכא דלא פטרה ממנו ומיורשיו בפירוש אלא אמר הני לישנא דלא שבועה או נקי שבועה דרבי זכאי החמיר על האלמנה דבין דלא שבועה בין נקי משבועה מנכסי משביעין אותה מנכסי אילין אין משביעין אותה ואבא שאול בן אימא מרים אמר דמדינא בכל לשון שכתב לה בסתם ג"כ אין היורשים משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים השתא שמעינן דלית הילכתא כר' זכאי אליבא דת"ק ולפיכך אפילו אמר מנכסי אילין דמשמעותיה דאף מן היורשין פטרה אפ"ה הזקיקוה שבועה ולכאורה משמע דה"ה כשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו נמי הזקיקוה שבועה לאבא שאול דהלכה כמותו והכי משמע בסוגיא (דף פ"ח) דאוקימנא הא דתנא בסיפא דר"ש אמר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה דפליג את"ק דאמר כשפטרה ממנו ומיורשיו דאין היורשים משביעין אותה וקאמר ר"ש דהיורשים משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דאב"ש ורבנן ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן אלמא דאף בפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו קאמר אבא שאול דהיורשים משביעים אותה אלא דרב אלפס כתב דאע"ג דאבא שאול גופיה ס"ל הכי מ"מ אנן קי"ל הלכה כסתם משנה דכשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו דאין משביעין אותה ולא פסק ר"נ אמר שמואל הלכה כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפירוש דאפי' א"ל דלא שבועה נקי שבועה ואפי' אמר מנכסי אילין הזקיקוה שבועה דלא כת"ק אליביה דרבי זכאי דאף בזו אין היורשים משביעין אותה אלא בזו הלכה כאבא שאול וכך כתב הרא"ש לפרש דעת האלפסי ע"ש אלא שמ"ש הרא"ש לשם ומיהו היכא דפטריה בהדיא מן היורשים מודה אבא שאול דמשמע דרב אלפס מפרש כך והא ליתא דא"כ למה כתב הרי"ף אמאי דקאמר שמואל הלכה כאבא שאול ה"מ דכתב לה דלא נדר וכו' אבל אי כתב לה בין ממני בין מיורשי גובה בלא שבועה כסתם מתניתין וכולי דאמאי תלאה בסתם מתניתין תיפוק ליה דאבא שאול גופיה מודה היכא דפטרה בהדיא דגובה אלא ודאי דאבא שאול אינו מודה אלא דאנן לא סבירא ליה כאבא שאול אלא בהך לישנא דלא שבועה וכו' אבל כשפטרה בהדיא קיימא לן כסתם מתניתין ולשון הרא"ש צריך לפרשו דלאו דוקא מודה אבא שאול ממש קאמר אלא רצה לומר דמ"ש אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' מודה אבא שאול שלא שמע שחכמים הזקיקוה שבועה אלא כשאמר בלשון הזה ולכן פסק שמואל כאבא שאול שאמר שהזקיקוהו שבועה כשאמר בלשון הזה אבל אב"ש גופיה ס"ל דאפי' פטרה בהדיא ממני ומיורשי משביעין אותה שהרי לאבא שאול אין שום חילוק בלשונות אלו דבכל ענין משמעות שפוטר אותה מכל שבועה ממנו ומיורשיו אלא שחכמים הזקיקוה שבועה דלפי זה ה"ה בפטרה בהדיא גם מיורשיו משביעין אותה לאבא שאול ומ"ש עוד הרא"ש לדעת רב אלפס דמ"ש בגמרא ר"ש כא"ש פי' בשיטת א"ש קאמר ועדיפא מיניה וכו' היינו בשיטת א"ש שאמר בשם חכמים שהזקיקוה שבועה כשאמר בלשון הזה דלא שבועה וכו' ואפי' תפרשלשון הרא"ש כפשוטו דלרב אלפס אבא שאול חולק את"ק מ"מ רבינו לא ס"ל הכי אלא כפשט לשון הרי"ף דחולק אתנא דמתניתין ובחדא פסק שמואל כאבא שאול כשאמר לה בלשון דלא שבועה ובאידך בשא"ל בפי' דפטרה ממנו ומיורשיו פסק כסתם מתניתין ולפי זה ניחא הא דכתב רבינו הך דר' זכאי דהציע תחלה הך דר' זכאי דהחמיר על האלמנה שהזקיקוה שבועה לתנא קמא דמתניתין כשלא אמר מנכסי אילין ואח"כ כתב דאבא שאול פליג את"ק דאפי' פטרה בפירוש מן היורשים נמי משביעין אותה שהרי כשאמר מנכסי אילין לכ"ע משמעותיה דפטרה אף מן היורשין ואמרו חכמים דמשביעין אותה א"כ כשפטרה בפי' מן היורשים נמי משביעין אותה לא"ש ולאחר שהציע פי' דברי ת"ק לר' זכאי ופי' דברי אבא שאול חזר וכתב מחלוקת הגאונים בפסק הלכה והוא דרב אלפס פסק בפטרה בפירוש כת"ק דאין משביעין ובלא פטרה בפירוש משביעין כאבא שאול אבל ר"ח ור"י פסקו לגמרי כאבא שאול דאפי' בפטרה בפי' מן היורשין נמי משביעין דלדעת רבינו לא נחלקו בפי' דברי אבא שאול דלכ"ע אבא שאול גופיה ס"ל דהזקיקוה חכמים שבועה אפי' כשפטרה בפי' מן היורשים אלא דלרב אלפס לא פסקינן כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפי' אבל כשפטרה בפי' הלכה כת"ק כסתם מתניתין ולר"ח והרא"ש הלכה כאבא שאול לגמרי דמשביעין אותה אפי' פטרה בפי' מן היורשין ודלא כמשמעות דברי הרא"ש ובזה נסתלקו התרעומות שהתרעם הרב ב"י על דברי רבינו והם באמת וצדק:

ומ"ש כתב לה דלא נדר וכולי אבל יורשיו ובאי כחו משביעין אותה ואם כתב לה נקי נדר וכולי לא הוא ולא יורשיו ולא באי כחו יכולין להשביעה לכאורה משמע דבאי כחו הם לקוחות ומקבלי מתנה וכמ"ש בח"מ סימן ע"א סעיף ל' ואם כן קשה הלא כתב רב אלפס דאין הפיטור מועיל לגבות מלקוחות וצריך לומר דמ"ש הכא דהפיטור מועיל לבאי כחו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו וכך כתב הרא"ש לפרש הבאים ברשותו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו ומביאו ב"י בסמוך:

כתב רב אלפס אע"פ שהאמינה וכו' כך כתב בפרק הכותב:

ומ"ש וכך כתב ר"ח מעשים בכל יום וכו' קשה שהרי בסמוך כתב על שם ר"ח דאפי' פירש לי וליורשי לא מהני כלל אם לא קנו מיניה ויש לתרץ דהא דכתב ר"ח מעשים בכל יום וכו' מיירי בקנו מיניה אלא דבתשובת הרשב"א שמביא בית יוסף כתב וזה לשונו אם פטרה בפירוש גם מן היורשין נוטלת היא שלא בשבועה וכן דעת הרי"ף ור"ח וכל שכן אם קנו מידו וכך כתב ר"ח וכו' אלמא דמה שאמר בתחילה וכן דעת הרי"ף ור"ח היינו בדלא קנו מיניה והכי משמע מלשון ר"ח שהביא הרא"ש כלל ע"א סימן ו' ועוד דאי איתא דר"ח דאמר מעשים בכל יום וכולי איירי בדקנו מיניה אם כן צריך לומר דבלקוחות ואפי' קנו מיניה לא מהני הפיטור אפילו אם קדם הנאמנות ללקוחות והא ליתא שהרי הריב"ש בסימן קי"ח כתב וזה לשונו וכן דעת הראב"ד ז"ל גם הוסיף שאפילו ללקוחות מועיל נאמנות אם פירש וכן דעת ר"ח דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כדפרישית וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו אח"כ עכ"ל ולפיכך נ"ל דמ"ש ר"ח מעשים בכל יום וכו' איירי בדלא קנו מידו והקושיא יש ליישב דלא כתב ר"ח דלא מהני פיטור אפי' פירש בהדיא מן היורשין בדלא קנו מיניה אלא בבעל שכתב פיטור לאשתו ואפשר שהטעם הוא כמ"ש הריטב"א בשם ר"ח דעיקר הפיטור אינו אלא לכשתהא פוגמת או נעשית אפוטרופא אבל משבועת אלמנה דלא תפסה צררי לא פטרה וכיון שכן לא יועיל לה שטר הפיטור דכיון דסופה לישבע שבועת האלמנה כשתגבה כתובתה מגלגלין עליה שבועה דפוגמת ואפוטרופוס דמגלגול לא פטרה ולפיכך אין מועיל לה הפיטור אבל מ"ש ר"ח מעשים בכל יום וכו' הוא בסתם מלוה ולוה שאין מועיל נאמנות לגבי לקוחות אבל לגבי יורשין מועיל דודאי פטרו לגמרי משבועה מיהו במ"ש הר"ן בפרק הכותב בשם ר"ח מפורש דדין מלוה ולוה כדין אשה התובעת כתובתה דאפי' בנאמנות מפורש מן היורשין לא מהני וצריכין לישבע הילכך אם מת מלוה אחר הלוה אין בני המלוה יכולין לגבות מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו והכי משמע במרדכי פרק הכותב אבל דעת רבינו אליבא דר"ח אין כן אלא יש לחלק בין אשה כנגד בעלה לשאר לוה ומלוה וכ"כ בח"מ סי' ע"א ס"ל ול"ב וכן בסימן ק"ח כתב להדיא דמועיל הפיטור אף לגבי היורשים כשכתב בפירוש נאמנות מן היורשין אבל לגבי אלמנה לא מהני בדלא קנו מיניה על הנאמנות ומ"ש עוד הר"ן כיון שנאמנות אינו מועיל צריך לישבע א"כ אם מת מלוה אחר לוה אינו גובה מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו נראה דיחיד הוא בהוראה זו שהרי בח"מ סי' ק"ח הביא ב"י בשם בעה"ת ובעל המאור בשם חכמי נרבונא והרשב"א בתשוב' ע"ש ר"ח גם הריב"ש בתשובתו סימן קס"ט הביאו ב"י שאפי' במקום שאין נאמנות מועיל ליורשים מ"מ אם מת מלוה אחר לוה לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכ"כ הר"ן בתשובה סימן ל"א משום דתרי קולי לא עבדינן ולא קשה דברי הר"ן בתשובה אמה שבפרק הכותב דהלא נודע דהך מילתא אינו מחיבור הר"ן כי נשמטו כמו חמשה דפין מחיבורו ופירשו נימוקי יוסף במקומו:

ורבינו זרחיה הלוי כתב אם מכר קודם וכולי וי"א דהיינו דוקא וכו' נראה דכך פירושו תחלה אמר דרב אלפס ור"ח כתבו לחלק בין יורשין ללקוחות ובסתמא מיירי בכתיבה גרידא בדלא קנו מיניה וכדפי' בסמוך ורבינו ז"ה והרמ"ה הוסיפו לחלק דאף בלקוחות שצריך לישבע בדלא קנו מיניה אינו אלא במכר קודם הנאמנות וכו' וי"א דאפי' קודם הנאמנות ללקוחות אינו מועיל אא"כ דכתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דהשתא אית ליה קלא והלקוחות אפסידו אנפשייהו דאיבעי להו לאיזדהורי והרא"ש כתב להחמיר כר"ח וכרב אלפס והוא דאפי' קדם נאמנות למכר וגם כתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דאית ליה קלא ומדינא מועיל הנאמנות לגבות מן הלקוחות בלא שבועה דלא חיישינן דילמא פרע למלוה ועשה קנוניא עמו והחזיר לו השטר דלא חיישינן לקנוניא היכא דלא איתרע בנפילה אפ"ה יש להחמיר לחוש לקנוניא כיון דהאידנא נפישי רמאי ואינו גובה מן הלקוחות עד שישבע אבל לגבות מיורשיו מועיל נאמנות לעולם היכא דקנו מיניה להרא"ש ובח"מ סימן ע"א לאחר שכתב דעת ר"ח כתב וי"א שאם קנו מידו וכו' והראב"ד והרמ"ה חילקו בין היכא שקדם הנאמנות וכו' נראה דמ"ש וי"א וכולי הוא לפרש דעת ר"ת שכתב שמה דנאמנות אינו מועיל גבי לקוחות היינו דוקא בלא קנו מידו אבל קנו מידו מודה ר"ח דמועיל גם גבי לקוחות והראב"ד והרמ"ה לא כתבו לחלק בזה ומשמע מדבריהם דאם קדמה המכירה לנאמנות אינו מועיל אפי' קנו מידו וכתב שטר ואית ליה קלא דלאו כל כמיניה לגרוע כח דלקוחות לאחר שמכר להם כבר אבל קודם הנאמנות מועיל גם גבי לקוחות אפי' לא כתב שטר ולא קנו מידו אלא כך הקנה באפי תרי סהדי דאינהו דמפקי לקלא ואיבעי להו ללקוחות לאיזדהורי ובתשובת הרא"ש כתב ע"ש בעל העיטור הך סברא ומשמע התם שלפרש דברי ר"ח כתב כן כדפרישית: כתב המרדכי בפרק הכותב דבספרי הרי"ף איתא דאע"פ שכתב לה הבעל שטר נאמנות ממנו ומיורשיו לא יועיל כלום להוציא כתובתה מן היורשין בלא שבועה אא"כ כתב גם לכתובה נאמנות בפירוש דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וקשה דהלא הרי"ף בפרק הכותב פסק להדיא כשפטרה בפירוש מן היורשין מועיל וכדתנן בסיפא נדר ושבועה אין לי וליורשי וכולי וצריך לומר דלא כתבו השערים כן אלא למי שכתב פטור לאשתו בשעת מיתתו וסבירא ליה דפיטור סתם בשעת מיתה לא משמע אלא שלא ישביעוה שלא תפסה משלו כלום ושלא הפסידה נכסיו וכן פטרה משבועת פוגמת ואפוטרופסים אבל לא פטרה משבועת אלמנה אא"כ כשכותב לה בפירוש נאמנות גם לכתובה והא דתנן דפיטור מן היורשין מועיל לכתובה וכמ"ש הרי"ף להדיא היינו בדכתב לה בשעה שכנסה ולכן כתב המרדכי לשם דשערי הרי"ף חולקים על מ"ש בספר המקצעות שהביא לשם דהפיטור בשעת מיתה מועיל יותר ע"ש והבית יוסף הביא בשם תשובות רב נטרונאי כמו שכתב בספר המקצעות וכן פסק בהג"ה ש"ע ולענין מעשה צריך להתיישב בדבר: