בשלחולא נחם נהגם כמו לך נחה את העם וכו' פי' לא בא רש"י בכאן לפרש פתרון המלה אלא לפרש דקדוקה ולהודיע שאין המ"ם מן היסוד אלא כנוי לרבים והרי הוא כמו נחה אותם ולכך הביא ראיה ממלת נחה את העם הזה וממלת תנחה אותם שאין בהם מ"ם כל עקר אלא הה"א בלבד:

בראותם מלחמהכגון מלחמת וירד העמלקי וכו'. כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך למצרים קשה למה תפש רש"י מלחמה זו יותר משאר מלחמות. ועוד קשה למה סרס המקרא שפי' בראותם מלחמה קודם שיפרש כי קרוב הוא הקודם לו בפסוק. י"ל שתפש מלחמות העמלקי והכנעני מפני שבאותה מלחמה נפלו מישראל וננקשו ונשברו וזהו שאמ' מלחמת וירד העמלקי והכנעני כלומר המלחמה הכתובה באותו הפסוק שנא' בו ויכום ויכתום וכו' ומה שפירש המקרא סרוסין כדי לסמוך בראותם מלחמה למה שפי' לעיל כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך למצרים כלומ' לכך ירא שמא ישובו בראותם מלחמה כגון מלחמת העמלקי והכנעני שאם הלכו בדרך ישר היו חוזרין כדמפרש ואזיל. ומהר"ר כתב דסרס המקרא משום דפן ינחם קאי ישובו מצרימה כמו שפירש ינחם העם על שיצאו ויתנו לב לשוב:

וחמושיםאין חמושים אלא מזויינים וכו' ד"א מחומשים וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון קשה אדרבה אם היו מזוינים וחגורי כלי מלחמה היה לו להנהיגם דרך ארץ פלשתים כי אין להם ליראה מאחר שהם מזויינים לכך פי' ד"א מחומשים ולכך לא נחם דרך פלשתים כי נשארו מעט מהרבה והיו רכי לבב:

השבע השביעהשביען שישביעו לבניהן. וקשה מנא לו דבר זה. י"ל מייתור הכתו' שהיה די לו לכתו' כי השביע את בני ישראל אלא שכתב השבע השביע שהשביען שישביעו לבניהם ומה שאמ' אח"כ לאחיו השביע כן נפקא ליה מדכתי' בפרשת ויחי ויאמר יוסף אל אחיו וכו'. וכתב מהר"ר שאל השואל מדוע לא השביע את בניו שישביעו לבניהן שישאוהו בצאתם. ונראה שהיה מתירא שמא לא ירצו בני ישראל להמתין את בניו עד שיחפשו את ארונו שהיה מושלך ביאור כדאיתא בסוטה לכך השביע את אחיו:

לא ימישהקב"ה את עמוד הענן וכו' פי' לפי שימיש הוא מבנין הפעיל והוא יוצא לשלישי לכך פירש בו לא ימיש הקב"ה. ומה שאמ' שעמוד הענן משלים לעמוד האש וכו'. נפקא ליא מייתור הכתו' שכתב פעם אחרת את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה שלא הוצרך לכתב: