כבד מאדטעון משאות. קשה למה פי' תחלה כבד מאד קודם שיפרש הנגבה הקודם לו בפסוק. י"ל שעשה כן לפי שפירש למעלה וישלחו כתרגומו ואלויאו לכך פי' סמוך לו כבד מאד טעון משאות כלומר שהיה צריך לויה לשמרו בדרך שהיה טעון משאות:

וילך למסעיןכשחזר ממצרים לארץ כנען וכו' ד"א בחזרתו פרע הקפותיו וכו'. קשה מאי ד"א י"ל לפי שהיה כבד מאד חזר למסעיו ופרע הקפותיו. ופי' אורח פוגם ונפגם פוגם את אושפיזו שאומרים בני אדם שמא איזו רעה עשה לו הבעל מחנה לכך אינו חוזר ללון שם. עו' פי' נפגם שיאמרו העולם שמא איזו רעה עשה שם בביתו שלזה שאינו חוזר אליו עוד ולכך חזר אברם למסעיו ללון במסעות הראשונות:

אם השמאל ואימינהבכל מקום אשר תשב אני לא אתרחק ואעמד לך למגן ולעזור. קשה למה פי' כן על ואם השמאל ואימינה ולא דרש כלום על ואם הימין ואשמאילה. י"ל שדרש כך על ואם השמאל ואימינה לפי שמלת האימינה אינה נקודה כדרכה שהיה לו לינקד ואימינה בפתח כמו שנקד ואשמאילה:

ואימינהאימין את עצמי וכו'. שמעתי אומרים שלכך האריך רש"י כל כך שבא להוציא מפי' התרגום שפי' אם את לצפונא ואנא לדרומא דמשמע שירחיק עצמו ממנו לכך פי' אימין את עצמי ותמיד אהיה קרוב אליך. מהר"ר:

**כגן ה'**לאילנות כארץ מצרים לזרעים. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב כל עץ נחמד למראה וכו' בתוך הגן נפקא ליה כגן ה' יפה לאילנות ומדכתיב לא כארץ מצרים היא וכו' אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק נפקא לן שארץ מצרים יפה לזרעים:

מקדםמדרש אגדה מהו מקדם הסיע עצמו מקדמונו של עולם וכו'. קשה מנא לו לבעל הדרש דבר זה. י"ל שאין נראה לפרש מקדם כמשמעו מרוח מזרחית שהרי בנגב היה יושב כדכתיב לעיל הלוך ונסוע הנגבה לכך פי' מקדמונו של עולם:

רעיםבגופם וחטאים בממונם קשה מנא ליה. י"ל שכן מצינו רעה אצל הגוף דכתיב ביוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ומצינו חטא אצל ממון שנא' בעושק שכר שכיר והוה בך חטא ואונקלס שתרגם בהפך בישין בממונהון וחייבין בגוייתהון ראייתו שכן מצינו רעה אצל ממון דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. ומצינו חטא אצל הגוף שנאמר ביוסף וחטאתי לאלהים:

אחרי הפרד לוט מעמוכל זמן שהרשע עמו היה הדבור פוסק ממנו ואעפ"י שקודם לכן מצינו שנדבר עמו בעוד שהיה לוט. באולי שאז נעשה רשע דיקא נמי דקא' כל זמן שהרשע עמו ולא אמר כל זמן שלוט עמו. מהר"ר:

פרש"יכל זמן שהרשע עמו דבור פוסק ממנו. וקשה לחזקוני הרי לעיל כתיב וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ מכלל שדבר אליו הקב"ה גם טרם הפרד לוט מעמו י"ל שמה שפרש"י היה הדבור פוסק ממנו ר"ל לא היה מאריך עמו בדברים כל כך ותדע שכן היא שהרי לעיל אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ ולא אמר לו יותר וכאן האריך בדבורו דאמר לו יותר שא נא עיניך ושמתי את זרעך:

**וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וכו'.**קשה דהא אמרינן כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו מאי בית דינו שייך הכא וי"ל במדרש שנחלקו הקב"ה ופמליא שלו ב"ד שלמעלה אומר שראוי שיהרג בחרב המלאכים ויענש מפני חבורת לוט והקב"ה אמר הוציאוהו ממזל מיתה למזל חיים והיינו בית דינו דשייך הכא: