ויאמר ה' אל אהרן למשהאמר שיאמר לאהרן וכו' קשה מי דוחקו לומר כן תאמר כי לאהרן נאמ' כפשוטו של מקרא. וי"ל לפי שיש בפרשה זו דברים השייכים גם לכל ישראל כמו וזר לא יקרב אליכם ואני הנה לקחתי את הלויים ולא מצינו בשום מקום שנתיחד הדבור לאהרו לבדו אלא בפרשיות המתיחסות לכהנים לבדם ולא לישראל כמו פרש' שתויי יין והדומין להם אבל במצות שישנן גם לישראל מנהג לשתף גם משה עמו בדבור כמו פרש' החדש הזה לכם ופרשת מאכלות אסורות ופרשת צרעת ודומיהן ולכך פי' רש"י בפרשה זו הנופלת גם לישראל שלא לאהרן נאמרה כפשט הכתו' אלא למשה שיאמר לאהרן. וזהו שכתב רש"י להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו במקדש כלומ' לפי שיש בפרש' זאת תקנת ישראל אית לן למימר שלמשה אמ':

ובית אביךהם בני קהח אבי עמרם פי' לפי שכתוב אח"כ וגם את אחיך מטה לוי ואי ס"ד שפסוק זה בכל שבט לוי מדבר על מה ולמה הוצרך לכתוב אחריו וגם את אחיך מטה לוי:

אשר ישיבו ליזה גזל הגר וכו' קשה מנא לו י"ל מדכתי' ביה האשם המושב לה' ואין לפרש אשר ישיבו מוסב למעלה על מנחתם חטאתם אשמם שאין נופל בהם לשון השבה והל"ל אשר יתנו או אשר יקריבו לכך פי' אשר ישיבו זה גזל הגר שנופל בו לשון השבה כד"א והשיב את הגזלה אשר גזל:

וחלק לא יהיהאף לך בביזה פי' דריש כן מייתור הכתו' שאחר שאמר בארצם לא תנחל למה הוצרך עוד לומ' וחלק לא יהיה וגם מצינו לשון חלק בבזה כד"א כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים וכו':

מכל מתנותיכם תרימובתרומה גדולה הבתו' מדבר וכו' קשה מנא ליה תאמר שבתרומת מעשר הכתו' מדבר וי"ל שמאחר שכתב למעלה והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר כבר שמענו שצריכין להפריש תרומת מעשר. ולא הוצרך עוד לכתוב פסוק זה אלא שבתרומה גדולה הוא מדבר כפי' רש"י וגם אין לפרש שידבר לישראל שיתנו תרומה גדולה לכהנים שהרי בלויים משתעי קרא כדמוכיח בראש הפרשה ובסופה:

כאשר לא היו עלי לטורח

חדושי סדר ויקח קרח

כן תאמצני ותמלא תשוקת

עבדך בפרשת זאת חקת