זאת חקתלפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל וכו'. פי' מונין מלשון ולא תונו אונאת דברים כלומ' מקנטרין אותן והאונאה הזאת היא לפי שיש במצוה הזאת דבר והפכו שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים כדכתיב:

ויקחו אליךלעולם היא נקראת על שמך וכו' פי' לפי שלא היה לו למשה שום עבודה בפר' זו שהרי נתנה לאלעזר וא"כ מהו ויקחו אליך אלא לעולם היא נקראת על שמך כפי' רש"י:

אדומה תמימהשתהא תמימה באדמות שאם היו בה ב' שערות שחורות פסולה. קשה מאי איריא שחורות יותר משאר גווניו הלא אף אם היו לבנות או ירקות כמו כן היא פסולה וי"ל דלרבותא נקט רש"י שערות שחורות משום דאמרינן (במס' נדה וגם הובא בגמ' במס' חולין פרק אלו טריפות) האי שחור אדום הוא אלא שלקה ואם כן הייתי סבור שאם היו שחורות תהיה כשרה שהרי עקרן ותחלתן היו אדומות לכך אמר שחורות ומה שאמ' שתי דוקא הוא דבפחות מכאן לא מפסלא לפי שאין שער אחד נכר וכן אמ' גבי מצורע מעוט שער שנים:

אל מחוץ למחנהחוץ לג' מחנות בספרי דרשו זה מדכתי' תלת מלי אל מחוץ למחנה שהיה יכול לכתוב חוץ למחנה:

והניח מחוץ למחנהלג' חלקים מחלקה וכו' עד כהנים גדולים העוסקים לפרות אחרות מקדשין הימנו פי' כי כשהיו רוצין לעשות הפרה אדומה היו נוהגין בה מעלות רבות בטהרתה כדאי' במסכת פרה ואחד מהן הוא שהיו הכהנים העוסקים בה מתקדשים באפר הפרה הישנה אעפ"י שלא היו צריכין לכך כדאית' התם. ואעפ"י שכתב רש"י לעיל מצוותה בסגן וכאן כתב כהנים גדולים העוסקים בפרות אחרות שנראה שהכהנים גדולים היו עוסקים בה. וי"ל שפרה זו של משה בלבד היא. שמצותה בסגן דלא נתנה עבודתה לאהרן הכהן הגדול מפני חטא העגל כמו שפי' רש"י בסמוך אבל הפרות האחרות הכהנים גדולים היו עוסקים בהם. ויש נוסחאות שאין כתו' בהן גדולים אלא כהנים העוסקים בפרות אחרות דסבירא להו שגם כל הפרות מצותן בסגן כמו זו של משה במדבר:

במת בנפשבאיזה מת בנפש האדם וכו' ד"א בנפש זו רביעית דם קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' ראשון אייתר ליה מלת כמת שהיה די לו לכתוב כל הנוגע בנפש האדם אשר ימות לכך פי' ד"א בנפש זו רביעית דם דהשתא אתי שפיר הנוגע במת כפשוטו וגם הנוגע בנפש האדם אשר ימות דהיינו בדם שהנפש תלויה בו וזהו רביעית דם שכך שערו חכמים:

**וכל כלי פתוח בכלי חרס הכתו' מדבר וכו'**פי' שכבר למדנו שאין כלי חרס מקבל טומאה אלא מתוכו ממה שכתו' בפרש' השמיני וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו וכולי ושמעינן משם ששאר הכלים מקבלין טומאה אף מגבן ואם כן אין לפרש חלוק זה של צמיד פתיל אלא בכלי חרס ששאר כלים אין מועיל להם צמיד הפתיל שהרי מקבלין טומאה אף מגבן כמו מאוירן:

על פני השדהדרשו רז"ל לרבות גולל ודופק פי' גולל כסוי הארון של מת מלשון וגללו את האבן מעל פי הבאר דהיינו כסוי. ודופק פי' צדי הארון או הקבר מלשון קול דודי דופק ודרשו כן מלשון על פני השדה שהוא מיותר שפירושו שאפי' הנוגע על פני השדה כלומ' בעפר הארץ אעפ"י שלא נגע במת והיינו גולל ודופק:

ואיש אשר יטמא וכו' אם נאמ' מקדש למה נאמר משכן פירוש וצריכות זו כך היא אם באמ' מקדש ולא נאמ' משכן הייתי אומר מה למקדש שכן קדוש קדושת עולם לכך חייב עליו הכתוב כרת אבל משכן שאין קדושתו קדושת עולם אימא לא לכך נאמר משכן ואם נאמר משכן ולא נאמ' מקדש הייתי אומ' מה למשכן שכן נמשח בשמן המשחה אבל מקדש שלא נמשח בשמן המשחה אימא לא קמ"ל ולכך הוצרכו שניהם: