Barukh SheAmar on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וירד מצרימה אנוס עפ״י הדיבור לא נתבאר מאין למד זה. כי אין לפרש שמדייק הלשון ״וירד״ שהילוך זה הי׳ לו לרגש ירידה, אבל הן מצינו בכמה מקומות, שההליכה מארץ ישראל למצרים תתבטא בלשון ירידה מפני שארץ מצרים היא במורד כלפי עמדתה של א״י, וכה מציגו באברהם וירד מצרימה (פ׳ לך) וביוסף הורד מצרימה (פ׳ וישב), ירד ירדנו (פ׳ מקץ), רדה אלי (פ׳ ויגש), והרבה כאלה. אך אפשר לומר, כי כפי המתבאר בס״פ ויחי הי׳ יעקב דואג הרבה שלא להקבר במצרים, ובעת שנתבשר מחיי יוסף אמר אלך ואראנו בטרם אמות, הרי שחשב כי במעט קרב יומו, ומפני זה בודאי לא ברצונו הלך למצרים כי דאג על ביאת יומו ועל אפשרות קבורתו שם — והלך אנוס עפ״י הדבור. אך צריך באור, מה ענין האונס בזה ולמה זה. וצריך לומר, שהוא כדי לקיים הגזירה כי גר יהיה זרעך וכו׳ (פ׳ לך ט״ו י״ג). ואמנם לא נתבאר, למה נפל הגורל בזה על יעקב ולא על אברהם ויצחק. וצריך לומר, משום דכידוע, כל עיקר שעבוד מצרים הי׳ לתכלית התוצאות לכשיצאו משם, תוצאת החירות ומתן תורה והכניסה לא״י וכל המסתעף מזה, ואם הי׳ מקיים זה באברהם ויצחק היו נכללים בזה גם ישמעאל ועשו, והרצון בזה הי׳ לזכת בכל אלה את זרע יעקב שכולו קודש, ואגלאי מילתא למפרע, דמה שאמר כי גר יהיה זרעך וכו׳ כיון לזרע יעקב.
‘And He went down to Egypt’ — compelled by the divine word: What is the connection between the statement in Deuteronomy that Jacob “went down to Egypt” and the Midrashic comment that he was “being compelled to go to Egypt?” This is not at all clear! Usually we use the expression “going down” to express the idea that Israel is at a higher spiritual level than Egypt so a trip to Egypt would be considered a descent. So how do we know that Jacob was also compelled to go there from this phrase in Deuteronomy? This interpretation is based more on the context of the verse rather than its actual wording. When Jacob learned that Joseph was still alive, he went to Egypt with great trepidation because he was afraid of dying and being buried in Egypt. He went because he knew that this was part of God’s promise, “Your offspring will be strangers in a land not their own.” Jacob’s sojourn in Egypt was really due to the fact that God commanding him to go and not merely his desire to see his son once again. Why was Jacob compelled to go down to Egypt and not Abraham or Isaac? Because all of Jacob’s children would be the recipient of God’s promise while Abraham and Isaac each had other children who were not destined to be the recipients of the covenant at Mount Sinai. Only Jacob’s children had to make this journey so that they could participate in the Exodus and journey to Sinai.
וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול. קרוב לומר, שהלשון מהופך קצת, וצריך לומר וירד מצרימה במתי מעם ויגר שם ויהי שם לגוי גדול. יען כי מתי מעט מוסב רק על זמן הירידה למצרים, אבל הגירות היתה בהמון. ודבר סירוס מקראות הוא חזון נפרץ, כמו בפרשה לך (י״ד י״ב) ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם — תחת את לוט בן אחי אברהם ואת רכושו. ובפרשת שמות (ד׳ ל״א) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ — תחת וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל ויאמן העם, יען כי האמונה באה לאחרי השמועה, מאמינים אל מה ששומעים. ובפרשה בא (י״ב ל״ב) במאמר פרעה למשה ואהרן קומו צאו כאשר דברתם וברכתם גם אותי — תחת וגם ברכתם אותי, כי לפי הכתוב משמע שברכו את מי שהוא שיאמר שיברכו גם אותו, ולא נמצא שברכו את מי. וכן נראה בפ׳ בשלח (י״ד י״ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזה במשמע שלא יראו עוד בכלל איש מצרי, וזה לא יתכן, אך הלשון מהופך, ושיעורו, כי את מצרים אשר ראיתם היום לא תוסיפו לראותם. כי כולם יטבעו. ובר״פ ויקרא, אדם כי יקריב מכם, ולפי סגנון הלשון צריך לאמר אדם מכם כי יקריב. ושם (א׳ ט״ז) והקטיר המזבחה ונמצה דמו — תחת ונמצה דמו והקטיר המזבחה. כי מצוי הדם הוא קודם להקטרה אותו (וע׳ רש״י). ובפרשה אמור (כ״ב ב׳) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי — תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי (וע׳ רש״י). ובפרשה חקת (י״ט ז׳) ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא עד הערב — תחת וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה, כי הכניסה למחנה הותרה לאחר הערב שמש (וע׳ רש״י). ובירמיה (י״ז נ׳) כל אוצרותיך לבז אתן במותיך בחטאת — תחת בחטאת במותיך. ובהושע (ח׳ ב׳) לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל — תחת לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. ושם (י״ד ג׳) אמרו אליו כל תשא עון — תחת כל עון תשא. ובחבקוק (ג׳ ב׳) אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה — תחת וקדוש סלה מהר פארן, כי השם קדוש סלה הוא כמו חדוש נצחי, מעין הלשון מלך הכבוד סלה (תהילים כ״ד:י׳) והוא תואר נצחי. ובתהלים (פ׳ ו׳) ותשקמו בדמעות שליש — תחת ותשקמו דמעות בשליש (מין מדה). ועוד שם (קי״ט ח׳) את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד — תחת את חקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני. והרבה כהנה. וכן נשתמשו בסגנון זה בחז״ל. ואמרו בסוטה (ל״ח א׳) מקרא זה מסורס הוא, ובב״ב (קי״ט ב׳) סרס המקרא ודרשהו, ומ״ד פ׳ אחרי ריש לקיש מסרס קראי ודריש. ובקדושין (ע״ח רע״ב) פירשו הפסוק בשמואל א׳ (נ׳) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ — ופירשו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ושמואל שוכב — במקומו. וכן נמצא ענין סירוס באותיות, עפ״י העתקת אותיות במלה אחת ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם, וזה יתבאר להלן בדרשה ובמורא גדול זו גילוי שכינה. מבואו שם כמה וכמה דוגמאות.
He went down and sojourned there few in number and there he became a great nation: (Deuteronomy 26:5) This verse appears to be transposed. It should have said, “He went down to Egypt few in number and sojourned there and became a great nation.” It is part of the style of the Bible to transpose expressions in this matter. We have already seen this same phenomena in the Haggadah. (See Rabbi Epstein’s comments on the verse, “Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.”) For more examples see: Genesis 14:12, Exodus 4:31, Exodus 12:32, Exodus 14:13, Leviticus 1:2, and many more places.