Barukh SheAmar on Pesach Haggadah, Magid, First Half of Hallel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל... לעלה ולקלס. וכלשון זה בא בתפלת שחרית לשבת בפיוט ובמקהלות רבבות עמך, וכתבנו שם, שקשה מאוד לסבול קביעות המלה ״ולקלס״, אשר בכל המקרא, בתנ״ך באה להורות לעג וחרפה. בוז והתעוללות, כמו תשימנו לעג וקלס לסביבותינו (תהילים מ״ד:י״ד), לחרפה ולקלס כל היום (ירמיהו כ׳:ח׳), חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳), והוא במלכים יתקלס (חבקוק א׳:י׳), ועוד. וכן הוקבעה מלה זו בתפלת תחנון, הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים, ואיך זה באה מלה בזויה ומתועבת זו לכאן בסיום לכל המעלות והשבחים וההלולים שקדמוה, והרי זה ככוס רעל הבא לאחר מיני מעדנים. ואמת, כי בלשון התלמוד מצינו מלה זו בהוראת כבוד, כמו בברכות (נ׳ א׳), וביבמות (צ״ב סע״ב) או לאו דקלסך גברא רבה, ולפי זה אפשר לומר כמ״ש במס׳ מכות (ח׳ א׳), דכל מלה שיש לה שתי הוראות צריך להבין בכל אחת לפי הענין, וכן אמרו ביבמות (ק״ב ב׳) ביחש הוראת מלה אחת, משמע הכי ומשמע הכי. אך להצטדקות זאת יש מקום רק אם המלה בשתי ההוראות נובעת ממקור שפה אחת, אם משפת עברית או מלשון התלמוד וכדומה, אבל כאן ובתפלת שחרית לשבת שהבאנו באה כולה בתוך הרבה מלים מקוריים מלשה״ק ובלשה״ק, בכל מקום בואה תורה אך גנאי וחרפה, ואיך זה מלים תכופות מהוראות משונות זו מזו ישתמשו כאחד, וזה פלא. ועל דעתי ראוי להשמיטה כאן ומתפלת שבת שהבאנו ונצדק קודש וכבוד שמים. וסמך להשמטה זו, כי בנוסח תפלה זו ברב אלפס ליתא למלה זו, ובירושלמי פסחים פ״י ה״ד וברמב״ם בנוסח ההגדה באה תחת מלה זו המלה ״ולנצח״. והנה עפ״י שלשה עדים נאמנים אלה תתקיים ישרת השמטה מלה טרודה וכאבה זו, ודי בלעדה.
הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. בנוסח ההגדה ברמב״ם כתוב מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה ואח״כ מיגון לשמחה וכו׳, ולכאורה זו נוסחה ישרה, יען כי עבדות וחרות עם שעבוד וגאולה מתיחשים אלה עם אלה, אלא שערוכים בסגנון ״לא זו אף זו״, כלומר, לא רק הוצאנו מקושי עבדות אך גם מסתם שעבוד בלא עבודה. אבל יש לקיים הנוסח שלפנינו עפ״י מ״ש במס׳ נדה (ס״ט א׳) בשנוי לשון קצת, תחלתו שהוא טוב וסופו שהוא טוב, וכן כאן, תחלתו חופש (מעבדות לחירות) וסופו חופש (משעבוד לגאולה), וסמך חופש לחופש.
He brought us forth from slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: There are different versions of the Haggadah text which contain slight variations in the wording of the text. In Maimonides’ version the text reads, “…from slavery to freedom, from subjugation to redemption, from despair to joy, from mourning to celebration, and from darkness to brilliant light.” Why this slight change in the order of the phrases? Maimonides orders the statements thematically; slavery and freedom goes together with subjugation and redemption. One deals with physical oppression and the other with psychological oppression. God took us out not only from the burden of slavery but also from beneath subjugation which might be understood as slavery without hard labor. Our version begins and ends with the key phrases which deal with expressions that describe freedom.
הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. מדרך התלמוד ומדרשים, כי כל דבר וענין הבא במספר לתלות ערך המספר כנגד עוד דבר הבא במספר כזה (ואולי הוא כדי לסייע לזכרון המספר ואתו יחד הענינים). כה מצינו למשל מספר ארבע כוסות בפסח כנגד ארבע לשונות של גאולה (בר״פ וארא) והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי (ירושלמי פסחים פ״י ה״א) ובברכות (כ״ט א׳), הני שבע ברכות בתפלה של שבת כנגד שבעה קולות על המים שאמר דוד (תהלים כ״ט), הני תשע תפלות שברה״ש כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (כלומר, כנגד תשע פעמים שזכרה חנה שם ה׳ במאמר אחד, שמואל א׳, ב׳ א׳—י׳) ועוד שם כאלה. וברה״ש (ל״ב א׳) הני עשרה מלכיות שבמוסף רה״ש (כלומר, עשרה פסוקים שנזכר בהם מלכיות) כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובירושלמי ברכות (פ״ד ה״ג), הני י״ח ברכות שבתפלת חול כנגד שמונה עשרה צווין שבפרשת המשכן (כאשר צוה ה׳ את משה, בפ׳ פקודי) ועוד הרבה כאלה. ומעתה אף אנו נאמר, הני חמשה לשונות של טיב הגאולה, מעבדות לחירות, מיגון לשמחה מאבל ליו״ט, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, כנגד חמש זכיות שהי׳ לישראל במצרים, כמבואר במדרשים, שלא שינו את שמם ואת לשונם ואת בגדיהם ושלא היו בהם דלטורים (מלשינים) וגם היו עתידים לקבלת התורה (מ״ר שמות), והיו אלה כנגד אלה.
From slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: A principle of Midrashic interpretation is that when we can identify similar numbers we should assume that they are connected to one another. For instance, the four cups of wine are connected to the four terms of redemption in Exodus, Chapter 6, and the seven blessings in the Sabbath Amidah are connected with the seven expressions mentioning the voice of God in Psalm 29. The five expressions of redemption in Exodus, suggests Rabbi Epstein, are connected with the five attributes which made Israel worthy of redemption mentioned in the Midrash. Israel was worthy of redemption because they maintained their own (1) Jewish names, (2) they continued to speak their own native language, (3)they dressed in their own distinctive dress, (4)they did not publicly slander one another or inform on one another to the Egyptians and (5) because they would eventually accept the Torah freely.