רבי יהודה הי׳ נותן בהם סימנים, דצ״ך עד״ש באח״ב. כלל ענין סימנים אלה מופלא מאוד, כי הן רגילים אנחנו להבין בהמלה שמביאים לסימן איזה משמעות, מובן או הוראה, ולא רק חבור אותיות בלבד, ובאמת כן הסברה מחייבת, יען כי בלא זה אין כל יסוד לזכור הסימן עצמו, ״וסימנך סימנא צריך״, ואם כן מה ענינו ותכליתו של הסימן דצ״ך אד״ש באח״ב אחרי שהמלים האלה אין מגידים מאומה. אך הבאור הוא, כי מצינו לרבי יהודה, בעל הסימנים האלה, שמבאר דבריו אלה במקום אחר, ואם לא מפורט אך מכללא, והוא בספרי פרשה האזינו שבא לשון זה, רבי יהודה אומר, לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים מייגעין אותו, ע״כ, ורוצה לומר, כי זכירת כולם לפרטיהם מייגעין אותו. ולפי זה יתבאר, שכאן מרמז לדעתו בספרי שם, שראוי לקבץ פרטים רבים לכוללם במלים אחדות, כדי שיהי׳ נקל ביותר לזכור אותן, יען כי נקל לזכור שלש מלים מאשר עשר, ואף כי אין בהן משמעות. וגם במשנה מנחות (צ״ו א׳) נתן רבי יהודה סימנים לששה פרטים בשתי מלים, וג״כ אין בהן משמעות, ונראה שגם שם כיון לדעתו בספרי שהבאנו. וכן צריך לומר הכונה בהסימן יע״ל קג״ם הרגיל בגמרא, והלכתה כותי׳ דאביי ביע״ל קג״ם, עיין קדושין נ״ב א׳, וברש״י שם מבואר פרטי השמות, וכונת הסימן הזה ג״כ משום דנוח לזכור שתי מלים מאשר שש. ודע. כי עפ״י מה שגלינו דעתו דרבי יהודה כאן ובמנחות עפ״י דבריו המפורשים בספרי האזינו — עפ״י זה יכוננו מאוד דברי הירושלמי במס׳ רה״ש פ״ג ה״ה בזה הלשון, תני בשם רבי נחמיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (פסוק הוא במשלי (ל״א) המדבר בשבח האשת חיל, ובדרך השאלה לענין התורה) דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ע״כ, כלומר יש דברי תורה שאין מובנים ואין מבוארים במקומם (והמשל לזה — עניות) והם מפורשים ומבוארים יפה במקום אחר (והמשל לזה — עשירות) וצריד להביאם ממרחק. וכך ענינם של סתימת הסימנים כאן ובמנחות ע״י רבי יהודה ובאורם בספרי על ידו — ובענין זה קשה לי ברמב״ם הלכות קדוש החודש פרק י׳ הלכה א׳ שכתב בזה הלשון, ״תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות וקכ״א חלקים ומ״א רגעים, סימן לזה ״יכא קכ״א מ״א״ עכ״ל, (הם חזרת המספרים הקודמים ממלים לאותיות), ועוד שם בהלכה ב׳, ״בין תקופה לתקופה צ״א יום וז׳ שעות ותקי״ט חלקים ול״א רגעים, סימן להם ״צא״ז תקי״ט ל״א״, עכ״ל. והפליאה בולטת, מה יתרון לסימנים על מספרים במלים שלמות באותיות בודדות המקבילות להן ואין בהן כל מובן ומשמעות, ולכאן לא שייך מש״כ למעלה בענין הסימנים דרבי יהודה, וצע״ג. —