בפזמון אדיר במלוכה. גדודיו יאמרו לו לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, לך ה׳ הממלכה. השם גדודיו כנוי לצבא השמים, ובלשון הכתוב באיוב (כ״ה ג׳) היש מספר לגדודיו (וע׳ בסמוך). ומאמרם המליצי לך ולך וכו׳ נוסד על לשון הפסוק בדהי״א (כ״ט י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה, ועוד על פסוק בתהלים (פ״ט י״ב) לך שמים אף לך ארץ, ומשניהם יחד יסודר לשון מליצי זה בסגנון זה: לך ולך — כנגד הלשון לך ה׳ הגדולה והגבורה וכו׳, ויתפרש הלשון לך ה׳ הגדולה ולך ה׳ הגבורה וכו׳ ¹) לך כי לך — כנגד הלשון כי כל בשמים ובארץ לך הוא. לך אף לך — כנגד הלשון לך השמים אף לך ארץ, ומסיים בלשון הפסוק בדה״י שם, לך ה׳ הממלכה, מהו מענין שירת המלאכים. והפיטן סוגר מליצה זו בלשון כי לו נאה ולו יאה על שם הלשון כי לך נאה ה׳ אלהינו שיר ושבחה, ועל שם הפסוק בירמיה (י׳) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. והלשון גדודיו יאמרו לו בא בסמוך בלשון סביביו יאמרו לו, ובאמת גדודיו וסביביו ענין אחד הוא, אלה אשר קרובים לו ועומדים במחיצתו, וכן יתר התוארים כאן, ותיקין, למודיו, טפסריו וכו׳. והריב״א בזה, כי במלך בשר ודם פחד המלך יותר על הרחוקים ממנו, מאשר הקרובים אליו, יען כי מטבע הענין, שהקירוב הרגילי בתמידות כמו מחליש באיזה ערך את הפחד, ואמר בזה, כי הקב״ה הוא להיפך, שדוקא גדודיו וסביביו ושארי בעלי התואר הסמוכים לו — דוקא הם מוטלים תחת אימתו עד שברגש יאמרו לו לך ולך וכו׳ ככל הנוסח, כפי שנתבאר.

footnotes: ¹ וגם אפשר לומר, כי בלשון לך לך רומז ללשון הפסוק בתהלים (ס״ח ב) לך אלהים דומיה תהלה ולך ישולם גדר (מהנודרים בעת צרה ואתה תושיעם).