Bat Ayin, Vayigash
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויגש אליו יהודה וגו' (מד יח). הנה השראת השכינה אינה אלא במקום נמוך, כמאמר חז"ל (ע' סוטה ה., זח"א רס:, ע' בר"ר צט א) לא השרה הקב"ה שכינתו על הר סיני אלא מפני שהוא נמוך וכו', פירוש שאין השכינה שורה אלא במקום הכנעה וענוה, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אשכון את דכא ושפל רוח וגו' וכתיב (דברים ז ז) לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט וגו', ואמרו חז"ל (חולין פט.) שאתם ממעטים עצמכם לפני.
And Judah approached him, etc." (Genesis 44:18). Behold, the inspiration of the Shekhinah is only in a lowly place, as our Sages say (see Sotah 5a, Zohar Ruth 98a, Berakhot 99a): "The Holy One, blessed be He, did not rest His Shekhinah on Mount Sinai except because it is lowly, etc." This means that the Shekhinah only rests in a place of humility and meekness, as the Scripture says (Isaiah 57:15), "I dwell with the lowly and the humble spirit," etc. It is also written (Deuteronomy 7:7), "Not because you were more numerous than all the nations did the Lord desire you and choose you, for you are the fewest of all the nations," and our Sages say (Chullin 49b): "Make yourselves small before Him.
ועיקר בריאת העולם היתה בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראש"ית (ויק"ר לו ד), פירוש על דרך מאמר חז"ל (פסיקתא דר"כ יב כא) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ר"ל שכל אדם אפילו הוא עובד את ה' תמיד, אעפי"כ צריך שיתבונן בכל יום על רחוקו מה' ית', וכל עבודתו הוא כאין נגד מה שצריכים לעבדו, ויהיה בעיניו כאילו לא התחיל עדיין לטעום שום טעם מנועם ה', ויהיה בעיניו כקטן שנולד היום, ויתחיל לעבוד את ה', ויצפה ויבקש לחזות בנועם ה', ויתפלל לה' שיעזרו להתחיל ולגמור בעדו בכי טוב שיזכה לחזות בנועם ה', ויכנע לבבו מאוד על הימים והשנים שעברו עליו מיום הולדו בלא יועיל שלא טעם כלום מנועם ה', ולא זו אף זו שפגם מאוד ונעשה מסך מבדיל בינו לבין קונו, ועי"ז נתרחק מאוד מה', אלא שמעתה יקרא ויתפלל לה' מרחוק על ידי רמיזה בעלמא, כמשל העבד שהוא רחוק מאדוניו ואינו יכול לדבר אליו פה אל פה ולבקש מאתו צרכיו וחיי נפשו כי אם על ידי רמיזה מרחוק מרמז לאדוניו ומבקש מאתו שיתן לו חיי נפשו, וכן האדם כשמתבונן בעצמו ונמצא שהוא רחוק מה' יתפלל לה' רק על ידי רמי"זה שהוא זמי"רה, כמאמר הכתוב (ישעיה כד טז) מכ"נף הארץ זמי"רות שמענו וגו', ר"ל מרחוק נשמע על ידי זמי"רות דווקא, לשון רמי"זות. וזהו נקרא ראש"ית, שבכל יום הוא בעיניו כאלו היום הוא ראש"ית עבודתו לה' על ידי זמיר"ות. וזהו שאמר יעקב לבניו (בראשית מג יא) קחו מזמ"רת הארץ וגו', ר"ל בחינת זמיר"ות כנ"ל.
"And the main creation of the world was in the beginning, for the sake of Israel, who are called 'reshit' (first/fruits) (Vayikra Rabbah 36:4). This is explained in the manner of the saying of our Sages (Pesikta de-Rav Kahana 12:21): 'Every day should be in your eyes as new,' meaning that every person, even if he serves the Lord constantly, nevertheless needs to reflect every day on his distance from God, and all his service is as nothing compared to what is required of him. In his eyes, it should be as if he has not yet begun to taste any pleasantness from the Lord, and he should be like a newborn today, starting to serve the Lord. He should gaze and seek to behold the pleasantness of the Lord, and he should pray to the Lord for help to begin and complete his service for Him. He should cry out for the good fortune to see the pleasantness of the Lord, and he should humble his heart greatly for the days and years that have passed over him from the day of his birth without benefiting at all from the pleasantness of the Lord. Moreover, this has greatly impaired him, and a barrier has been created that separates him from his Creator. As a result, he has distanced himself greatly from God. But from now on, let him read and pray to the Lord from a distance through a hint, like the example of a servant who is far from his master and cannot speak to him face to face, requesting his needs and the necessities of his life. Instead, he communicates with him from a distance through a hint, thereby alluding to his master and asking him to grant him his life needs. Similarly, when a person reflects on himself and finds that he is far from God, he should pray to the Lord only through this hint, which is called 'zimmurah.' As the Scripture says (Isaiah 24:16): 'From the ends of the earth we heard zimmurot,' meaning from a distance, we are heard only through hints, specifically using the language of zimmurot. This is called 'reshit,' for every day, in his eyes, is as if it is the beginning of his service to the Lord through the zimmurot. This is what Jacob said to his sons (Genesis 43:11): 'Take of the best fruits of the land,' meaning the aspect of zimmurot, as explained above.
וזהו עיקר בחינת ראש"ית, בחינת חכ"מה (שנקרא ראשית הגלוי (פרדס שכ"ג ע' ראשית, ע' זח"א ג:)), לראות בעצמו בחינת האין, כמאמר הכתוב (איוב כח יב) והחכמה מא"ין תמצא.
And this is the essence of the aspect of 'reshit,' the aspect of wisdom (which is called the 'revealed beginning' - Pardes Shaar 23, Roshit, 3), to contemplate within oneself the aspect of nothingness, as the Scripture says (Job 28:12): 'But wisdom, from where shall it be found?'
ולא זו בלבד, אלא גם בחינת החכמה זו שהוא בחינת הכנעה והענוה שבו, גם כן צריך שיהיה נשבר בעיניו כאלו אינו בשלימות, כדאיתא בספר אור החיים על והאיש משה ענו מאוד וגו' (במדבר יב ג) שכתב ענ"ו חסר יו"ד, על שלא היה משה רבינו ע"ה שלם בעיניו בבחינת ענוה, ועל כן כתיב חסר יו"ד ע"ש.
וזשאה"כ (תהלים נא יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וגו', ר"ל שבחינת ל"ב, בחינת ל"ב נתיבות חכמה (ספ"י פ"א מ"א), צריך שיהיה נשבר בעיניו, ויהיה נעשה מן אות א שמרמזת לבחינת ראשית בחינת חכ"מה, יהיה נשבר לשנים ויהיה י"ו לעילא י"ו לתתא (כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל (ע' פע"ח ש' השופר פ"א, ע' עמק המלך ש' עולם התהו פכ"ה)), ואז נעשה החכמה בחינת א"ב, ר"ל שנעשה מן או"ת א' ב' חלקים כנ"ל. וכשהוא נקרא א"ב אז יוכל להוליד בחכמתו תוספת קדושה, וכמאמר הכתוב (בראשית ל כג) אסף אלהים את חרפתי וגו' יוסף ה' לי בן אחר וגו', ר"ל כשמאסף את חרפתו בהתבוננותו על התרחקותו מה' כנ"ל, ומזה נעשה ל"ב נשבר י"ו לעילא י"ו לתתא, בחי' א"ב כנ"ל, אז יוסף ה' לי בן אחר, ר"ל יוסף בחי' חכמה וקדושה. וע"ז נאמר (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו, ר"ל כבוד גימטריא ל"ב, בחינת חכמה, שהוא עיקר חיות האדם בל"ב כנ"ל.
וזשאה"כ ויגש אל"יו יהודה וגו', ר"ל שיהודה נגש אל י"ו, בחי' י"ו לעילא י"ו לתתא כנ"ל, ועי"ז יוכל לגשת ולבא לבחינת יוסף, ר"ל לבחינת הוספה והולדה בבחינת קדושה:
עוד יש לדקדק במלת אליו, דהל"ל אל יוסף. גם יש לדקדק בלשון כמוך כפרעה, שאינו מובן. ולהבין זה, נקדים פירוש על מה שאמרו חז"ל במשנה (אבות פ"ו מ"א) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וגו' ומלבשתו ענוה וכו'. ויש להבין מהו לשון מלב"שתו.
דהנה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, פי' זוכה להבין בגדולתו ית' איך ומה לעבדו ית' באימה ויראה ואהבה גדולה עד אין חקר, וממילא מבין פחיתת ערכו ושפלותו ומיעוט עבודתו לה', ומתירא לקרב לה' מגודל רוממותו ית' וגודל שפלות של האדם. ואז עי"ז יפול לבו בקרבו מאוד לבלתי התקרב עוד לעבודתו ית', כי בהאיך אנפין יקום קדם מלכא (זח"ג נב:), לכן צריך אז להתחזק במאמר (זח"א קלד:, זח"ג סט:) עד לא בראתי עלמא בראתי תשובה, ועיקר בריאת העולם היתה בגין דיתקרי רחום וכו' (זח"ג רנז:), ואז יעורר רחמי ה' עליו ויגש לעבודתו ית' באימה ויראה וענוה באמת, היינו על ידי אתערותא דלתתא נתעוררו מדות הרחמים מלמעלה, היינו על ידי שעושה האדם בחינת רחמים למטה מעורר בחינת רחמים מלמעלה, כי זהו חסדי ה' ית"ש שברא עולם הזה בבחינת התדמות, שיעשה האדם למטה בחינת רחמים ועי"ז יתעורר מלמעלה בחינת רחמים עליונים, כמאמר הכתוב (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, פירוש טוב ה' לכל, במה שברא בחינת רחמיו על כל מעשיו, ר"ל שיהיה בחינת רחמים בכל המעשים למטה, בכדי שעי"ז יתעורר רחמים עליונים, וכמאמר חז"ל (ר"ה יז:) מלמד שהקב"ה נתעטף כש"ץ ואמר למשה בשעה שישראל עושין לפני כסדר הזה מיד הם נענין, פירוש שי"ג מדות הרחמים הם בחינת לבושין להקב"ה, והראה אותם הקב"ה למשה רבינו ע"ה, ולמדו שישראל יעשו כן למטה, היינו לרחם על הבריות במדות אלו, ומיד יתעוררו מדות העליונים לרחם עליהם והן נענין.
לכן זה העוסק בתורה לשמה וזוכה לראות דברים הרבה, היינו גדולת ה' ועבודתו, ונשפל בעיניו מאוד בענוה באמת, ומתירא לגשת אל הקודש מגודל שפלותו, ולכן ה' מרחם עליו ומלבשתו ענוה, ר"ל ה' ממשיך לו בחינת מלבשתו, היינו בחינת רחמים מהי"ג מדות שהם בחי' לבושי ה' יתברך, ונקראים מד"ות מלשון ומ"דו בד (ויקרא ו ג, ע' הק' שעור קומה פ"א), וכאשר ממשיך לו ה' בחינת מלבשתו, היינו בחינת רחמים עם בחינת ענוה, אזי יהיה עבודתו בשלימות לגשת לקודש בענוה אמיתית.
והנה כ"ז מרומז בפסוק ויגש אליו יהודה וגו'. פירוש, שכשנמצא הגביע אמר יהודה הננו עבדים לאדני גם אנחנו וגו' (בראשית מד טז), ויוסף עשה לו בחינת חסד ורחמים, ואמר חלילה לי וגו' ואתם עלו לשלום וגו' (בראשית מד יז), וכששמע יהודה שיש כאן בחינת חסד, אמר בוודאי עי"ז יתעורר בחינת רחמים וחסד מלמעלה, וזהו ויגש אל"יו, ר"ל אל בחינת החסד שאמר יוסף, כדי להמשיך על ידי בחינה זו רחמים מלמעלה.
ויאמר ב"י אדוני, פירוש אני רוצה להמשיך י"ב מדות הרחמים, כי פרטי המדות הם י"ב ואחת כללי כדאיתא (ע' פרדס ש"א פ"ז, ע' ע"ח שט"ז פ"ו). כי כמוך כפרעה, ר"ל כמו שיש התדמות בבחינת מלכות למטה, כמו כן למעלה יש התדמות בכל הבחינות, ועל ידי בחינת חסד מלמטה נמשיך חסד ורחמים מלמעלה אמן כן יהי רצון:
או יאמר ע"ז הדרך, דהנה כשהיה בית המקדש קיים היו נשפעים כל בחי' טובות וברכות על כללות ישראל מבחינת המזבח (ע' זח"ג קמח:), והיה העולם ניזון מבחי' חסד ורחמים, שמז"בח גימטריא ז"ן. אמנם בעונותינו כאשר חרב בית המקדש, אי אפשר להמשיך בחי' ברכות וטובות לזה העולם ולבטל בחינת דינים כי אם על ידי הכנעה ושפלות באמת, שעי"ז יכול להמתיק כל הדינים והגבורות ולהמשיך שפע ברכה בזה העולם. וזהו זבחי אלהים רוח נשברה (תהלים נא יט), כי על ידי בחינת לב נשבר יכול לזבוח ולבטל כל בחי' דינים.
והשפע הנמשכת מבחינת לב נשבר מכונה בשם אז"ן, כי בחינת לב נשבר הוא י"ו מכאן י"ו מכאן (ע' לעיל בריש הפרשה), בחינת אל"ף, שאל"ף הוא י"ו לעילא י"ו לתתא (ע"ח שע"ד פ"ד), וזה מרמז על בחינת ענוה, וזהו אזן א' ז"ן, שהשפע באה מבחינת א' בחינת לב נשבר.
והנה סוף פרשה שלפני זה (בראשית מד יז) מסיים, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם, שזה אמר יוסף על בנימין, ורימז לו חורבן בית המקדש שהיה בחלקו של בנימין, שכאשר יהיה האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא בנימין, בבחינת עבדות, היינו חורבן בית המקדש שהיה בחלקו, וזהו הוא יהיה לי עבד, ואז יהיה הסתלקות השפע מבחינת מזבח גימטריא ז"ן, ואז תמשיכו השפע והברכה רק על ידי בחינת ענוה, בחינת לב נשבר. וזהו ואתם, פירוש, באיזה בחינה אתם יכולים להמשיך שפע וברכה. עלו לשלום אל אביכם, פירוש שתעלו בשלימות אל בחינת אביכם, הוא בחינת חכמה כ"ח מ"ה (זח"ג לד.), בחינת ענוה ושפלות, כי החכמים נקראים אבות (ע' עדיות פ"א מ"ד), וגם אבי"כם גימטריא חכ"מה, היינו שעל ידי בחינת ענוה תוכלו להמשיך שפע וברכה.
וזהו ויגש אליו יהודה, אליו אל י"ו, שהגיש לבא לבחינת ענוה, אל י"ו בחינת לב נשבר. ויאמר בי אד"ני, א' די"ן (ע' פע"ח ש' העמידה פ"א) פירוש, ויאמר שכאשר אני בא לבחינת ענוה לבחינת א'. היינו שיש בי בחינת א' שהוא בחינת ענוה כנ"ל, אז אני מבטל בחינת דין.
וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, פירוש וגם אני יכול להנהיג ולהמשיך למטה בחינת שפע וברכה על ידי בחינת אז"ן א' ז"ן, וזהו באז"ני אד"ני, פירוש כשאני מבטל בחינת דינים בבחינת אלף, אז אני מנהיג שפע וברכה על ידי בחינת אזן. ואל יחר אפך בעבדך, כי אז נמתקים כל הדינים וממשיך על עצמו בחינת חסד.
כי כמוך כפרעה, היינו שצריך האדם להיות בבחינת ענוה ושפלות, הן בעת שהש"י משפיע לו כל טוב, צריך הוא לידע שהכל הוא מחסדי ה' ולא מצד מעשיו, וזהו כי כמוך, פירוש כשעולם מתנהג על ידי מדות הרחמים שהן מדותיך, מה אתה רחום כו' מה אתה חנון וכו'. והן כפרעה, הן שיהיה ח"ו התגלות הדינים בעולם, צריך להיות תמיד בבחינת שפלות, ופרעה מלשון התגלות (ע' רש"י שמות לב כה), הש"י יזכנו לבא לבחינת שפלות באמת:
או יאמר ע"ז הדרך על קושיא הנ"ל, ידוע כי כל בחי' הגבורות והדינים הנעשים בעולם, המה נמשכים מהסתלקות ח"ו בחינת השגחת הש"י בפרטי פרטים מלב איש הישראלי, מסיר בחי' יראת ה' מנגד עיניו.
אמנם אם האדם הישראלי יודע מיעוט ערכו ומדריגתו, ומאמין באמונה שלימה שבלתי אפשרי לעשות גדולה או קטנה אם ה' לא צוה, וכל תנועותיו והרגשותיו הכל המה בהשגחת הש"י המשגיח בפרטי פרטים ומלא כל הארץ כבודו, כמ"ש (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים וגו', ומזה בא אצלו הפחד והיראה מה' ומהדר גאונו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), אז נתבטלו כל הגבורות והדינים, ואז גורם להמשיך שפע וברכה ממקור החסד, שלא יחסר כל טוב ממנו, כמאמר הכתוב (דברים יח יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, היינו מי שהוא בבחינת עם ה', שיאמין שכל פעולתו תמיד המה עם השגחת הש"י כמו שכתבנו למעלה, אז הוא בחינת תמים, שהש"י משפיע לו כל טוב שלא יחסר ממנו כלל, והוא בבחי' תמימות בלתי חסרון משאלות לבבו.
ועפ"י דברינו אלה ירמז הכתוב (תהלים קל ז) כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, היינו מי שמאמין שכל פעולתו עם ה' המה, ובהשגחתו ית', הוא הגורם להמשיך חסד העליון בזה העולם, וגם החסד בא בה"א הידוע, לרמז כי זאת היא עיקר החסד אצל האדם, אשר בא למדריגת עבדות הש"י להכיר פעולות ה' בכל תנועותיו והרגשותיו שהכל המה בהשגחת הש"י, ואשר זכה לזה לא מצד מעשיו הוא רק מחסדי הש"י אשר הופיע עליו מאורו ית' אור החסד והרחמים. וזהו והרבה עמו פדות, שמשפיע בבחינה זו הרבה פדות ושפע ברכה על כללות ישראל. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, על ידי בחינת עבודה זו.
ובחינה זו בחינת החסד נמשכת מבחינת חכמה, כ"ח מ"ה, שהוא בחינת ענוה, מה אנו מה חיינו מה גבורתינו (תפילת לעולם יהא אדם), לרמז שעיקר העבודה הוא להאמין באמונה שלימה שמבלעדו ית' אין אנו יכולים לעשות שום פעולה, והוא המשגיח בפרטי פרטים, וכל מעשה הטוב הכל נמשך מאתו ית' מבחינת החסד והרחמים כמו שכתוב למעלה, ובחינת חכמה נקרא אב (זח"ג רצ.), ואב הוא א"ב אתוון כסדרן, הוא בחינת חסד (זוהר הרקיע פ' נח ל"ט ע"ב, וע' זח"א נו.).
והנה יהודה כאשר ראה ששלט בבנימין בחי' גבורות ודינים, באמרו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם (בראשית מד יז). ויגש אליו יהודה, שהגיש ובא במחשבתו אל תיבת אבי"כם גימטריא חכמה הנקראת אב, אשר רימז לו יוסף להמשיך בחינה זו בחינת רב חסד ורחמים, ולבטל כל הדינים, ולהמשיך בחינת אל"יו יהו"דה שגימטריא הח"סד. ואח"כ ויאמר בי אדני, שהכניס בחינה זו בבחינת דיבור, להמשיך מקור החסד, ותיבת ב"י אדני בגימטריא החסד, ולבטל כל הגבורות והדינים ולהמשיך ממקור החסד שפע וברכה על כללות ישראל אמן:
או יאמר בזה האופן, דהנה הגלות התחיל מבנימין, כמו שכתוב (בראשית מד יז) האיש וכו' יהיה לי עבד, ולכך כשנכנסו לארץ ישראל היה בית המקדש בחלקו. והנה כשהיו ישראל שרוים על אדמתם היה בבחינת התגלות, היינו לצדיקים היו נשפעים כל טוב והיו עולים מעלה מעלה, ורשעים מטה מטה, אבל עכשיו בגלות המר הזה אינו כן, שהיא בבחינת הסתר, שאפילו ישראל שעושים רצונו אין חילוק ביניהם לבין האומות, וכל שכן בין צדיקים לרשעים.
וזהו, ויגש אליו יהודה, אל הבורא ב"ה. ויאמר בי אדני וגו' ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, מי שהוא כמוך שמדמה ליוצרו, מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' (מסכת סופרים פ"ג). כפרעה, יהיה כפרעה בתמיה. או אפשר לומר בדרך זה, שיהודה התנצל ואמר ואל יחר אפך במעשה האדם. כי כמוך, אפילו מי שהוא כמוך, הוא רק כפרעה, ואין הפרש כלל, לכך אל יחר אפך: