ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו'. דייק דהפרשה משה אמרה בלשונו והול"ל ועבר ה' וכו' כ"כ הרמב"ן בפירושו והרא"ם הקשה על דבריו עיין בדבריהם באורך ושני ברייתות במכילתא צריכות ביאור ועמדו עליהם המפרשים ועמ"ש הרב מור"ם ן' חביב ז"ל בדרשותיו כ"י. ולכלהדברות יש להעיר דהכתיב וה' הכה כל בכור ואמרי' בעלמא וה' הוא ובית דינו. וי"ל דלעולם כביכול הוא המכה כדכתיב והכתי כל בכור. ומ"ש וה' הכה כל בכור היינו כביכול שבית דינו שם. וכבר כתבנו לעיל בפסקת עבדים ובפסקת רשע דכביכול זה מגודל ענותנותו יתב' דלא עביד דינא לנפשיה ולכן כשאינו טובה כתיב וה' ור"ל הוא ובית דינו. והגם דשם צדדנו דהכא במצרים היה מקום פסידא ובמקום פסידא אליבא דכ"ע עביד איניש דינא לנפשיה. וכ"ש דלצד עילאה לא שייך זה. עם כל זה הדרשה תדרש כטעם לצ"ד מן הצדדין. ויש מקום לומר דעם כל זה מרוב ענותנותו יתברך גם כאן כתיב וה' הכה כל בכור הוא ובית דינו שיהיה ע"פ ב"ד דכביכול לא עביד דינא לנפשיה. אפילו במקום פסידא כביכול: נמשךלזה אפשר להוסיף קצת בפ' ויאמר ה' למשה ולאהרן וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים במה שכתבתי בעניותי בשמחת הרגל דעשה ה' למשה ואהרן סמוכים שידונו לפרעה ע"ש ולפי דרכנו אפשר לומר דמרוב ענותנותו יתברך סמך משה ואהרן שיהיו סמוכים והם ידונו ולא עביד כביכול דינא לנפשיה. וגם יכולין לדון דשבט לוי לא נשתעבדו ואינם נוגעים בדבר וז"ש החדש הזה לכם שאתם משבט לוי ותהיו סמוכים לדון לפרעה ולמצרים: