מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו'. אפשר דקרבנו לעבודתו במה שהשרה שכינתו בתוכנו דהשראת שכינה גורם ליראה את ה' דאע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי כמו שאמרו משם הרב מהר"א מונסון ז"ל דזה טעם השראת שכינה בתחתונים. ועכשיו קרבנו ר"ת גימט' אמס"ה רמז לדור אנוש מבול סדום הפלגה שהיו מתבררים במצרים ומתבררים והולכים עד שיבא משיח כמ"ש בקונט' שפה אחת בפסקת הא לחמא עניא מס' קדמון כ"י. וזה רמז ר"ת ועכשיו קרבנו ר"ת גימ' אמס"ה שה' ברחמיו קרבנו לבררם מנחש גי' קרבנו וכשיושלם הבירור יבא משיח גימט' קרבנו ומן נחש יחתוך נ' ויהיה מי ומי עם שח הנשאר מנחש יהיה משי"ח כמ"ש במ"א וכל זה רמוז בתיבת קרבנ"ו לעבודתו: **ובפ'**ערבי פסחים דף קי"ו תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמר רב מתחיל בגנות מתחילה עע"ז ושמואל אמר מתחיל בגנות עבדים היינו ואפשר במה שפירשתי בעניותי מ"ש ואקח את אביכם את אברהם וכו' דהיינו שבדור הפלגה הפריד הקב"ה הנשמות הטהורות ונתנם באוצר בפ"ע ונשמות ע' אומות באוצר אחר כמ"ש מז"ה ז"ל משם חכמי האמת וזה היה בימי אברהם אע"ה. ובו בפרק דני' הקדו' של אדה"ר אכתי פשו וצריך לבררם אמר לו הקב"ה כי גר יהיה זרע"ך לברר ני' אדה"ר וזהו גלות מצרים וז"ש ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען דנשמות ישראל נפלו לחלקו יתברך וכן ארץ ישראל נפלה לחלקו יתברך ולכן אברהם ראש הנשמות הטהורות מאוצר הטוב הוליכו בארץ שהיא חלקו יתברך האי דישנא להאי פרדישנא וזה טעם דיעקב ובניו ירדו מצרימה. ולכן רב סבר דהיינו מתחיל בגנות לא בגנותן של ישראל אלא גנות תרח. ואז בירר אברהם ונשמות ישראל וחל עליהם חובת בירור ני' הקדושה מאדה"ר והיינו גנות ממש כי עבדים היינו הוא צער העבדות והול"ל מתחיל בצער ומסיים בריוח או מתחיל בעבדות ומסיים בחרות. ושמואל סבר דמה לנו להזכיר קודם דור הפלגה ויחנו בתרח לכן פירש עבדים היינו דגם בזה איכא עע"ז כמו שיתבאר דאמרו רז"ל גוי מקרב גוי מה הללו עע"ז וכו' ונמצא דבאומרו עבדים היינו רמוז בהעלם שעע"ז ואיכא צער וגנות: