Batei HaNefesh on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רשע מהו אומר מה העבודה הזאת וכו'. אפשר לומר דרך אסמכתא במ"ש פ' המניח דף ז"ך ע"ב דפליגי רב נחמן ורב יהודה אי עביד אינש דינא לנפשיה ובמקום דאיכא פסידא כ"ע לא פליגי דעביד אינש דינא לנפשיה כי פליגי דליכא פסידא רב יהודה סבר לא עביד אינש דינא לנפשיה ור"נ סבר עביד איניש דינא לנפשי' מתיב רב כהנא בן בג בג אומר שבור שיניו ואמור לו שלי אני נוטל יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה רבינא אמר שבור שיניו בדין קאמר א"ה אמור לו ואומרים לו מיבעיא ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מ"ל קשיא. ורוב הפוסקים פסקי כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה אף במקום דליכא פסידא אך כתב מהרש"ך בח"ג סימן כ"ב לדעת הרמב"ם דגם לרב נחמן כי ליכא פסידא אינו רשאי להכותו. אמנם הרמ"ה והר"ם מסרקסטה הביא דבריהם בשיטה מקובצת פסקו כרב יהודה דלא עביד איניש דינא לנפשיה ע"ש. והנה כשיצאנו ממצרים היתה עבודה בבכורות כי ה' הכה כל בכור במצרים וניצולו בכורי ישראל ויקדשו וזהו שהרשע מסיח לפי טומא"ו מה העבודה הזאת לכם שתחילת העבודה היתה בבכורות ואחר העגל נכנסו הכהנים תחתם. ואעיקרא הקב"ה אמאי עביד דינא לנפשיה. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. דהן לו יהי דהוקשה לו קושיא לא בשביל זה יאמר לכם בשאט בנפש כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו כבן בג בג שאמר שבור את שיניו ולא תימא דמה שאמרתי הקהה את שיניו היינו בדין לכך קאמר ואמור לו כלומר דאינו בדין דאומרים לו מיבעי ליה ואמור לו משמע דעביד דינא לנפשיה כמ"ש בש"ס וכמו שהבאתי לעיל: והנההרמב"ם פסק פ"ג דעבדים דנרצע שהגיע זמנו לצאת והיה מסרב לצאת וחבל בו פטור לפי דאסור בשפחה. אלמא לאפרושי מאיסור עביד דינא לנפשיה והוי כאוקמתא דרב נחמן בר יצחק שם בפ' המניח ועיין במהרש"ך ז"ל שם ובמשנה למלך שם. וז"ש אף אתה כלומר מלבד דכביכול עביד דינא לנפשיה אף אתה לפי דאמר לכם ולא לו כפר בעיקר אף אתה עביד דינא לנפשך הקהה את שיניו ואמור לו. בעבור זה עשה ה' ומה דמות תערוך והב"ל הביא מבכורו"ת שהכה ה' והוא אדון הכל וכי פליגי היינו אי עביד איניש דייקא אדם ולא אל וזהו כפרנותו דמילין לצד עילאה ימלל כארח איש ח"ו. ועוד לי דייקא דהוה במקום פסידא דאם שהו היו נכנסים בש"ט ן'. ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ככל רשעי ישראל וגם הוא הלך חשכי"ם ואין נוגה לו. ואפשרדזה כונת פסקת עבדים היינו וז"ש ויוציאנו ה' אלהינו משם דעביד דינא לנפשי' כי הוא ה' אלהינו וכל דינים הללו וכיוצא בהם הם בין אדם לחבירו ולא כלפי שמיא ח"ו. ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה מקום פסידא וכי איכא פסידא אר"נ מאה פנדי בפנדא לימחיה. אך כי ליכא פסידא כתב מהרש"ך לדעת הרמב"ם ז"ל וחיזק בריחיו הרב מש"ל פ"ג דעבדים דאין להכותו. אבל הכא ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה פסידא ואלו לא הוציא דהיו נכנסים בש"ט ן': ובאוראה ענותנותו הגדולה כביכול דכתיב וה' לקח ואמרו רז"ל הוא ובית דינו דכביכול לא בעי עביד דינא לנפשיה. וכמש"ל בפסקת עבדים וזש"ה וקרבתי אליכם למשפט וכו'. ואפש' שז"ש רז"ל דבמכת החשך נמלך עם המלאכים וכו' דכיון דבו בפרק מתו רשעי ישראל לא עביד דינא לנפשיה עד שנמלך עם המלאכים וכו' ומ"ש בסמוך הוא דרך דרש כי כן ארחות הדרשנים שמראים פנים לכל צד. [רק שיהיה סברא טובה או סברת פוסק אחד ובא וראה מ"ש גורי האר"י ז"ל דכל שההקדמה אמיתית אפי' שהדרך שאומר בפסוק לא כיון יפה. לא איכפת ואין לו עונש על זה. וגם בעיון אמרו לו למרן ז"ל דמה שאומר הוא בש"ס ניתן לאמר אבל הרמב"ם לא כיון לזה והרבנים הגדולים כמהר"ר אברהם אזולאי ז"ל מעיר מרוויקוס וכמהר"ר שלמה עמר ז"ל נחלקו בפירוש מאמר הזהר וכי נח נפשיה דמהר"ש ז"ל בא בחלום ואמר למהר"א אזולאי ז"ל דמה שפירש הוא בזהר הענין הוא אמת אבל רשב"י לא כיון לזה אלא כונתו כמהר"א אזולאי ז"ל וכיוצא שמענו שהגיד הגאון החסיד הרב של"ה ז"ל בחלום לבנו הרב מהר"ר שעפטל ז"ל דמה שפירש מהר"ר העשל ז"ל בדברי ר"ת הענין אמיתי ונכון אבל הוא שאל בג"ע לר"ת וא"ל שהוא לא כיון לזה אלא כך כונתו. ועיקר הכל שיהיה הכונה לש"ש לעשות נ"ר ליוצרו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וה' ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולכוין לאמיתה של תורה לשמה כי"ר]: ועודאפשר לומר דרך צחות במ"ש הגאון מהר"ר נפתלי ז"ל בשער ההכנה כי שטן נחש יש אותיות חט באמצע וכי מדלית חט נשאר שן שן וזהו ש"יני רשעים שברת עכ"ד לפי מה שאני זוכר כי אין הס' בידי. והכא הרשע שהוא מלובש שטן נחש וכבר כפר בעיקר שהוא מקור החטא ופגם באותיות חט לז"א הקהה את שיני"ו שן שן הנזכרים בתיבות נחש שטן ואמור בעבור זה עשה ה' לי ולא לו ואלו היה שם וכו' ובזה נכנע והקהה ש"יניו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בהתחלת עלינו לשבח דכשמזכיר גנות הסט"א נכנעת ונשפלת ולכן הקהה את ש"יניו ואמור לו וכו'. [דבמקום שינצל הוא מחט וישארו בשטן ונחש שן שן ואז נאמר בהם ש"יני רשעים שברת. איכו השתא כלפי ליא הוא הרויח חט ונשארו שן שן לרע לו וזהו הקהה את שי"ניו דאז"ל בתר איפכא ודוק]: