עבדים היינו לפרעה במצרים וכו'. אפשר במה שאמרו רבותינו ז"ל דבשכר שפרעה ליוה לשרה נשתעבדו ישראל. אמנם עיקר שעבודם היה להוציא לאור ניצוצי הקדושה אשר במצרים מק"ל שנה דאדה"ר וז"ש עבדים היינו לפרעה בשכר שליווה לשרה. ולא תסבור כי בעבור זה לבד היינו עבדים. לא כי אלא העבדות היה במצרים להוציא לאור ני' הק' אשר נפוצו שמה: א"נאפשר דאיכא פלוגתא פ' המניח (בבא קמא דף כ"ז ע"ב) אי עביד אינש דינא לנפשיה דרב יהודה אמר לא עביד אינש דינא לנפשיה ורב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשי' ובמקום פסידא כ"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי שלא במקום פסידא. וכתב מהרש"ך ח"ג סימן כ"ב לדעת הרמב"ם דאף לדעת ר"נ דעאד"ל אבל אינו רשאי להכותו. ואעיקרא הרמ"ה והר"מ מסרקסטה פסקו כרב יהודה דלא עאד"ל כמ"ש בשיטה מקובצת שם. וז"ש עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. וכ"ת איך עביד דינא לנפשי' ולא עוד אלא שהכה אותם מכות גדולות והלא איכא למ"ד דלא עביד אד"ל. ואפילו למ"ד עאד"ל אינו יכול להכותו ולז"א כל זה היכא דליכא פסידא. אבל היכא דאיכא פסידא אליבא דכ"ע עאד"ל וגם יכול להכותו והכא היה פסידא ואלו לא הוציא וכו' כלומר דלא היתה תקומה דהיו נכנסים בש"ט ן'. ואעיקרא כל כי הני מילי לא שייכי לצד עילאה וזהו שרמז ה"א. אך מענותנותו יתברך כי רבה מצינו שאמרו רז"ל וה' לקח הוא ובית דינו דכביכול כשאינו טובה לא עד"ל: ברםכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ועבידנא דינא לנפשאי דהוא במקום פסידא דהניצוצות שם ואלו שוהים עוד רגע אין תקומה ועת"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ניצוצי הקדושה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ועיין לקמן בפסקת רשע ובפסקת ועברתי בארץ מצרים:

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים. אפ' דבכלל זה הוא שיאמר גם כן בלשון לעז שיבינו אנשי ביתו דהנשים חייבות גם כן בהגדה כמ"ש בעניותנו במ"א בס"ד: א"נאפשר דנודע מחכמי המדע כי אשר ילמוד ויעסוק בענינים הכתובים בס' ארבע ועשרים ויבינו במקרא לחקור ולפרש באותם הענינים הוא מברר ני' הקדושה וסמוכות שלהם ממאי דאמר הינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרי בכו. וס"ד דכיון דכתיב וינצלו את מצרים שביררו ני' הקדושה כלם ולכד היה אסור לחזור למצרים א"כ תסגי לן קרא מקרא זכר ליצ"מ אבל להתעסק ולהרבות לספר בי"מ אין תועלת. ואדרבה אמרו ושם רשעים ירקב שאינם כדאים להזכיר' שיהיה להם נחת רוח לברר מהם. לזה בא לומר וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משוכח דמברר ני' מקליפת מצרים שבסט"א. ועוד דיומשכו החסדים והגבורות כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ואמר הרי זה משובח. למעט מי שהוא בסוג ושם רשעים ירקב. אבל זה משובח:

עבדיםהיינו לפרעה במצרים וכו' אפשר לרמוז במ"ש לקמן בפיסקת ורב כמה שנאמר וכו' לישב כמה חקירות ומאמרי רז"ל דישראל נתחייבו שתי גלויות אחת משום גזרת בין הבתרים והשנית משום דהשבטים נתחייבו לישב בגלות רד"ו ש' בעבור מכירת יוסף וברחמי שמי' במה שישבנו בעבדות מצרי' עלו להם לכאן ולכאן דגזרת בין הבתרים היתה לברר ניצוצות קרי מאדה"ר שהיו במצרים ערות הארץ ובמה שהיו עבדים בעבור מכירת יוסף היו מבררים ניצוצי הקדושה ועלה זה הגלות לקיים גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף והיה בהני"ח מונח זה בהנח"ה סובר"ת עלו זה מן הישוב כמה חקירות כמבואר שם באורך. ולפ"ז אפשר לומר דכונת שאלת מה נשתנה היינו דלמה אנו עושים שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ותרתי למה לי. והשיב שמענה ואתה דע לך עבדים היינו לפרעה בעבור מכירת יוסף. וגם במצרים על ניצוצות קרי דאדה"ר שהיו במצרים וזוהי גזרת בין הבתרים וזהו מכלל חסדיו הרבים דעלה הגלות לכאן ולכאן ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה על גלות בעד מכירת יוסף. ובזרוע נטויה על גלות בין הבתרים. אדהכי והכי היינו נטמעים בסט"א וה' ריחם עלינו והוציאנו ואלו לא הוציא וכו'. ומשו"ה אנו עושים ב' סימני עבדות מצה ומרור על שתי גליות שנתחייבנו בעבור מכירת יוסף ובעבור גזרת בין הבתרים. ושני סימני חירות טיבולים והסבה סימני חירות שניצולו משתי גליות של בין הבתרים ומכירת יוסף:

ואמרואפילו כלנו חכמים מצד חכמה כלנו נבונים מצד בינה כולנו יודעים את התורה מצד ת"ת ומ' שבהם רומזים התורה שבכתב ובע"פ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. ורמז וסמך והיה כי תבא חשבון לספ"ר ולמנות שנת יציאת מצרים תדע שהיה שנת ב' אלפים תמ"ח והוא נוטריקון חבת"ם ר"ת חכמה בינה תפארת מלכות. וכל המרבה לספר בי"מ הרי זה משובח. אפשר במש"ל משם רבינו הרמ"ק ז"ל דיציאת מצרים היתה מצד השכינה דוקא וכתבנו דהשכינה בחינת דבור ולזה כל המרבה לספר מאריך הפה בחינת שכינה בלשון גימט' שכינה דיבור הרומז לשכינה הרי זה משובח כי ספ"ר גימטריא שם שהיא השכינה: