Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 123
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לשון הטור דללישנא בתרא דמימרא דנהרדעי ב"ק דף ע' ע"א
מבואר במ"ש סימן דלעיל סעיף א' (☜דאין המעות נקנה בחליפין כמ"ש לקמן סי' ר"ג)
מדאמרי נהרדעי דלא כתבינן אמטלטלי דכפריה הא במקרקעי אפילו כפריה כתבינן
טור כן כתב בה"ת בשער נ' משום שהיא כפירת שיעבוד קרקעות
שם ושם וכן כתב הרמב"ם בפ"ג דין ז' וכתב הב"י ופשוט הוא
מימרא דנהרדעי הנזכר לעיל
וכתב הכ"מ בפרק הנזכר דין י"ד לדעת הרמב"ם דוקא שכפרו קודם הרשאה אבל אם אחר שכתבו ההרשאה נודע אחר כך שכפרו לא בטלה הרשאה שהרי בעת הכתיבה כדין נכתבה ואע"פ שהראב"ד כתב בדרך אפשר שהוא מחלק וכו' כן הוא האמת
טור כ"כ הרמב"ם שם בפ"ג ממשמעות הגמרא ב"ב ריש דף ממ"ח אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו'
שם בשם הרמב"ם שם דין ז'
וביאר שם שכן הורו משום שהוא כפירת שעבוד קרקע וכ' הכ"מ שם דמשעה שנטל הקנין או כתב ש"ח עליו נשתעבדו קרקעותיו למלוה וכו' וכיון דקרקע אינה נגזלת כפרי' הלא כפירה היא
שם ס"ה בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוס' שם בב"ק בד"ה אמטלטלי דכפרי'
כ"כ התוספת שם וכ"כ הב"י שכן פשט המנהג
שם בשם הרמב"ם שם ד"ו וכתב הכ"מ זה פשוט בטעמו
וכתב הר"ן בפ' שבועות העדות דאין כותבין הרשאה על ממון שלא בא לידו מעולם כגון בושת ופגם וניזקין סמ"ע
וכתב הסמ"ע שצ"ל בפי' המרדכי שיכול להעמידו במקומו ע"י הרשאה כמו שכותבין הרשאה על כל מלוה על פה אפי' דכפר בה
שם ס"ח כן כתב בה"ת בשם הראשונים ופשוטים הם ואם דן עם המורשה הא' ונתחייב התובע כ' הב"י שנ"ל שחוזר וסותר הדין וע"ל סימן קכ"ב ס"ג
שם כ"כ הרי"ף פרק הגוזל קמא וכ"כ הרמב"ם שם ד"ת
לשון הרמב"ם שם ד"ט וכ"כ נ"י בפרק מרובה שכך הורו גאונים וכתב הכ"מ שנ"ל הטעם כיון שפסקנו דשליח שווייה (שם ד"ע ע"א) דינו כדין השליח ואומר לתקוני שדרתיך וכו'
ל' הטור מת' הרא"ש שהשיב בכלל ס"א ופשוט הוא
הרשב"א בתשובה סימן אלף ול"ז מחדושים סימן א'
ואם אמר שברשות שמעון מחל לו נשבע היסת ונפטר הרשב"א בת' אחרת סמ"ע בשם ד"מ
ל' הרמב"ם שם ספ"ג ופי' הכ"מ דבריו כשנכתב ההרשאה לא נודע לנו שהיה כופר אע"פ שכפר אח"כ לא בטלה ההרשאה ונתבאר במ"ש בסוף סעיף א'
והדין עמו כדאמרינן בהכותב (דף פ"ה ע"א) משתבע במאתן ואפשר דמכספא ומודי
טעם הדין מפני שלוי יערים לומר כן לפי שמשער בדעתו שלא יצא שמעון ממקומו ויבא כאן להשבע וללכת עם לוי בדינא ודיינא לכך נתחכמו עליו חכמים להוציא הממון שיהיו ביד ב"ד ואז יהיה הרשות ביד שמעון לבא ולהשבע וליטול מיד ממונו ואולי מצד זה יתפשר לוי עם השליח ולא יצטרך שמעון לבא לכאן כ"מ
כ"כ בב"י שאל"כ לקתה מדת הדין דשמא הלה תבעו שקר ולא ישבע מעולם ויהיה ממונו של זה מעוכב
ל' רמב"ם שם וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ב וכן כתב הטור בסי"א
טור סי"ב בשם הרמב"ם בתשובה גם בעיטור הובאה תשובה זו ובעה"ת בשער ג' כתבה בשם גאון וכ"כ המרדכי בפרק מרובה
כן פי' הב"י מ"ש הרא"ש בכלל פ"ז עימן ג' והעיטור והתוספת הסכימו דאפוטרופוס מעיד דמיירי בשאינו נוגע בדבר
וכ' הב"י בשם הרשב"א דמכוער הדבר שהעד החתום על השטר יהא מורשה וצריך חקירת ב"ד כדי להוציא הדין לאמיתו סמ"ע בשם ד"מ
שם סימן ד' כ"כ בעה"ת בשם ת' גאון והביא ראיה מברייתא אין ממנין אפוטרופוס נשים וכו' ואם מינן אביהם הרשות בידו גיטין נ"ב ע"א
טור שם לאפוקי ממ"ש המרדכי פרק מרובה דיכול להרשות את עבדו
(פי' וכל הרשאה שאינו מקנה לו הממון של תביעה וכותב לו דון ואפיק לנפשך לאו הרשאה היא כמ"ש בסימן קכ"ב סמ"ע)
שם סעיף ט"ו בשם ר"ת וכ"כ התוס' בשמו בריש קידושין דף ג' סוף ע"א ומבואר טעמו שם
מימרא דרב שבועות דף ל"א ע"א
טור כ"כ הראב"ד בהשגתו בפ"ב מה' שלוחין ד"ה
וכ' המרדכי פ' המפקיד דהמורשה אסור לטעון שקר ואפילו הבע"ד בעצמו אסור לשקר