Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 129
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ל' הרמב"ם רפכ"ה מה' מלוה ולוה וכתב ה"ה בבא זו ובבא דסעיף ב' פסק הל' בגמ' ס"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ו ע"א וע"ב) ופי' רבינו ערב דב"ד שערב מיד הב"ד וכן עיקר
שם ע"ב ופסק הל' בגמ'
וביאר שם משום שלא ביאר לו על מה נעשה לו ערב יום אחד וכו' ואין כאן עדות של ממש
שם דין ב' שם בגמ' ע"ב מסקנת הגמ' והלכת' וכו'
סרסור שמכר חפץ של ראובן ללוי על תנאי ידוע ושיתן לו ערב לקיים תנאו ואם לא שיחזיר החפץ ההוא ולבש ללוי המלבוש ההוא קודם שנתן את הערב ואחר כך בא שמעון ונעשה ערב ללוי הוי כערב בשעת מתן מעות כי לא קנאו לוי אע"פ שהוא לבש בו עד שיתערב שמעון בעדו לראובן עכ"ל תשובה שבסוף ספר חזה התנופה מחס"א והביאו הסמ"ע
שם ושם בגמ' וכ"כ הטור בשמו
מרדכי פרק גט פשוט מחס"ב
שם בשם הראב"ד ושכ"כ הרמב"ן ממשנה ערב היוצא אחר חיתום שטרות וכו' וכ"כ ה"ה רפכ"ו בשם הרמב"ן שהעלה מסוגיא דפרק הנושא בכתובות (דף ק"א ע"ב ודף ק"ב) שהערב היוצא אחר חיתום שטרות אינו צריך קנין ולדבריו הסכים הרשב"א וכ"כ התוס' שם
שם בשם הרמ"ה ולזה הסכים הטור
שם ר"פ הנזכר כתב ה"ה נראה שהוא מצריך קנין לערבות זה והוא מפרש כן בכולהו בעי קנין שאמרו סוף גט פשוט וכו' כל זה אחר מתן מעות וקודם חתימתה ודעתו כיון שנמסרו ליד לוה המעות אף על פי שהוא ערב בשטר צריך קנין
☜וערבות דידן הן בעד הקנס דאין יכולין לחזור משום בושת ולא בשביל הנדוניא וכתב רבי' ירוחם נכ"ז ח"א ☜הנותן מעות למחצית שכר והעמיד לו ערב בעד השבת אע"ג דלא מידי חסרי' מ"מ כיון דלאו מצוה קעביד משתעבד בלא קנין עכ"כ ונלמד מדין ערב דכתיבה סמ"ע מחס"ז
☜אבל אין יורדים לנכסיו אלא משמתין אותו לקיים שבועתו ☜ואם מת זה שתקע כפו אין מחייבין את יורשיו משום שבוע' ואם עבר ונשאל על שבועתו ועבר הב"ד והתירוהו ע' בי"ד סי' רכ"ח ס"כ מדברי הסמ"ע
בר' ירוחם איתא שמחייב עצמו בקנין וכ' שדעת הראשון נראה עיקר:
שם ס"ו בשם רב האי
דאע"ג דסתם קנין לכתיב' עומד כיון שאין חיוב זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים וכל שלא נכתב לית לי' אלא ב"י
ל' הטור שם ממשנה סוף בתרא דף קע"ה ע"ב לדעת הרמב"ן והרשב"א מיירי בלא קנין ולדעת הרמ"ה והטור והרמב"ם איירי בקנין וכמ"ש לעיל ס"ד לכן סתם המחבר דבריו ולא העתיק ל' הטור שהזכיר קנין
מימרות דרב ודרבי יוחנן אוקימתא דגמרא שם דף קע"ו ע"א
ולדעת הרמב"ם גם בזה צריך קנין וכמ"ש לעיל סעיף ה'
ל' הרמב"ם שם פכ"ה דין ג' כ' ה"ה זאת הבבא מוסכמת בגמ' (משנה וברייתא שם דף קע"ג ע"ב)
כ"כ בה"ת בשער ל"ה מהא דאיתא פרק חזקת (ריש בבא בתרא דף מ"ז) דדוקא קבלן בעי דלהוי ליה ארעתא טובא מסי"א
טור ס"ז כ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם ר"ת בפי' מימרא דרבי יוחנן לא שנו אלא שאין נכסים ללוה וכו' (שם)
שם ס"ט כ"כ בה"ת בשער ל"ה והרמב"ם פכ"ו ד' ד' וכתב ה"ה שהוא תקנת אחרונים ז"ל
שם ושם בבה"ת בשם רב צמח
שם וכ"כ הרמב"ם שם בפכ"ו דין ב' שלא יהיה כח זה פחות מן הלוה עצמו ושכן הורו המורים
שם סי"א כ"כ הרא"ש בסוף בתרא כדין המפירש בהגוזל דף קי"ב ע"ב וכ' הסמ"ע בשם רבי' ירוחם נ"ט די"א דיין שטע' והוריד המלו' לנכסי הערב קודם שתבע להלו' מסלקין אותו (עובדא ב"ב דף קע"ד ע"א)
שם וכ"כ הרמב"ם שם ד' ג'
שם וכ"כ הרמב"ם בפכ"ה דין ג'
כ"כ הרב המגיד שם בשם הרשב"א
רמב"ם שם בפכ"ז דין ה' וכ' ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' אבל פשוט הוא שאפי' מנכסיו אין גובה במלוה ע"פ כו' וכ"ש מערב שאין נפרעין ואני אומר שאפי' מהקבלן אין נפרעין אלא בראי' וכו' שכל זמן שאין כאן שטר יש לחוש לפרעון כיון שהלוה היה נאמן בשבועתו בלא שובר
ופטור אפילו משבועה ☜אכן יתכן ליתן חרם סתם אם שום אדם יודע אם פרעו אם לאו סמ"ע
מדברי הרמב"ם שם וכתב ה"ה וכן רבינו ז"ל מפרש מ"ש בב"ב דף קע"ד ע"ב בברייתא ואי כתוב בו התקבלתי וכו' הוא דוקא בדשמתי' ומת בשמתי' או מדרכים האחרים
טור ס"ו וכ"כ בה"ת שער ל"ה
שם סי"ז ובשם ה"ר יוסף הלוי כ"כ בה"ת בשמו בשער ל"ה וכ' שכן נוטה דעת הרמב"ן ז"ל
שם בשם ר"ת בסוף בתרא דף קע"ג ע"ב ושכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו
שם ושם בבה"ת וכן הוא בנוסח הרמב"ם שלפנינו שם בפכ"ה דין ד' וכן הוא גירסת הרב המגיד כמ"ש הב"י וכתב ה"ה עוד שזה דעת הרמב"ן ודלא כדעת הראב"ד בהשגת שם וכ"כ שם בשם הרשב"א דלעולם אם יש נכסים ללוה ה"ז לא יפרע ממנו תחל' דפטומי מילי בעלמא נינהו
משנה כאוקימתא דגמ' שם דמוקי לה בחסורי מחסרא וה"ק ואפסקא שם ריש דף קע"ד הלכתא כת"ק וכ"כ הרשב"א בר"פ הנזקין בשם הרמב"ן שאינו רשאי להחזיר על הקבלן כל זמן שהלוה רוצה לפרעו ☜אא"כ נשא הקבלן ונתן ביד מסי"ד וכ"כ ה"ה בשמו שם פכ"ו בדין ג'
כן השיב הרשב"א מסי"ב
פלוגתא דאמוראי שם ופסק הרי"ף כרבא וכ"כ הרא"ש שם והרמב"ם בפכ"ה דין ה' והטור סי"ט
טור שם כ"ב בה"ת שער ל"ה
טור שם והרמב"ם שם כרבא דאמר כולן ל' ערבות הן
כן הוא ברמב"ם ובטור שם וכת' הב"י משום דמשמע אני אפרע לך בשבילו אם לא יפרע הוא
ברמב"ם שם וכת' ה"ה שהוא כדעת ההלכות שפסקו כרבא דהוא בתרא וכן דעת האחרונים ז"ל וכן עיקר וכ"כ התו' סוף דף קע"ג:
בשם הרשב"א שם סיים סתמא דמלתא קבלן כדיני' הוא וכך אמר תן לי ואני נותן וכענין זה כתב בתו' (שם סוף דף קע"ג) כתבו שם כשאינו מזכיר ל' הלואה ולא לשון פרעון הוי קבלן וכ"כ המרדכי שם והביאו הסמ"ע
ל' הרמב"ם שם פכ"ו דין ג' ממסקנת הגמ' שם דף קע"ד ע"א
ה"ה בשם התוס' בשם ר"ת שם בדף קע"ג ע"ב ושכ"כ הרמב"ן
טור סכ"א וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת
שם סכ"ג בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו בסוף בתרא
טור סכ"ד בשם בה"ת וכ"כ הנ"י בסוף בתרא בשם המפרשים
וביאר שם לפי שהרשות ביד המלוה לגבות מהלוה או מהקבלן מאיזה מהן שירצה והרי חל שיעבודו על נכסי הלוה שמכר להם ועל נכסי הקבלן לפיכך יכול לגבות מאיזה מהם שירצה
מבואר במ"ש לעיל בסי"ט
כ"כ הטור בסימן ק"ל בשם ה"ר יונה וכ"כ הר"ן אעובדא דההוא ערבא וכו' והא שטרא וכו' (ב"ב דף ל"ב ע"ב)
אע"פ שש"ח יוצא מתחת ידי ערב שהלוה לא נשתעבד בשטר זה לערב וכ"כ הרשב"א בשם רבו ה"ר יונה כ"כ בה"ת בשער ל"ה
וביאר כי ערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר שיקנה באמירה והביא ראיה מברייתא הי' מעבורת לפניו ואמר טול דינר והעבירני וכו' ב"ק דף קמ"ז ע"א ע"ש