Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 87
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שאם אינו יכול להחזיק בו מה לנו לשבועתו
משנה ריש שבועות הדיינים דף ל"ח ע"ב וכ' הר"ן שם אם תבעו מנה חמשים הלואה וחמשים מחמת חבל' שחבל בו ונתבע כופר בכל אם כבר נשבע על חבלתו מקרי מודה מקצת דאנן סהדי דחייב לו כיון שנשבע והוי כתובעו מנה וכפר בכל ועדים מעידים שחייב חמשים וכו' מדר' חייא קמייתא ב"מ דף ג' ע"א
כתובות סוף דף פ"ז יליף לה מקרא לא יקום עד א' באיש וכו' ואם עד אחד מעיד כדברי המלוה וא' כדברי הלוה מבואר בספ"ב
מבוא' במ"ש לעיל סי' ע"ה סעי' כ"ג
שם בשבועות במשנה הנזכרת
מימרא דרב נחמן שם סוף ד"מ
מימר' דרב ששת ב"מ דף ד' ע"א
טור בשם ה"ר יוסף אבן מגש
וע"ל סי' ע"ה ס"ד וסימן פ"ח סימן כ"ח
טור ס"ה כ"כ בה"ת בשער ז' כדאמרינן בהשואל דף ק' ע"ב דכיון שמחוסר תשלומין מאותו הפחת לאו הילך הוא
הרא"ש בריש פ"ב דכתובות מסט"ו
וביאר שם דההוא מנה דמודה ביה ה"ל הילך כיון דאין לו טענה ליפטר ממנה ואאידך מנה ה"ל כופר בכל וכו' מהירושלמי
טור כ"כ בה"ת בשער ז' בשם הר"י הלוי ושכן פסק ר"ת ממימרא דשמואל טענו חטים וכו' ואם כמערים חייב
רמב"ם ספ"ג מה' טוען ונטען והביאו הטור
וכתב ה"ה אבל הרמב"ן והרשב"א הוכיחו מן הסוגיא שבפ"ק דמציעא דף ז' ע"א דכל פקדון שהוא בעינו והודה לו אפי' הוא באגם הוה ליה הילך דכל היכא דאיתא ברשותיה דמריה איתא
הרשב"א בתשו' מס"ב
כן הוא בב"י אבל כבר נתבאר בסי' ע"ט ופ' דאין אדם נעשה כפרן ע"פ עצמו וגם יכול לחזור מטענתו מפטור לפטור ולכן כ' הסמ"ע שנכון להגיה והוא אומר לא לויתי ובאו עדים ואומרים שלוה חמשים וחזר וכו'
מבואר במ"ש בסי' ע"ה סעיף ב'
פי' שאם לא בא העד היו מאמינים אותו בשבועה בלא מיגו אז כשיש עד המסייע פוטרו מן השבועה
טור סי"ג בשם הרמב"ם בפי"א מה' שבועות דין ה':
מבואר במ"ש ברי' הסי'
מפור' בתורה ומבואר לקמן בסי' רצ"ד
מבואר בסי' פ"ט:
כמבואר בסי' פ"ד
מימרא דרב נחמן שבועות דף מ' ע"ב מטעמא דחזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו עליו
ל' הטור ממסקנת הגמרא שם דף מ"א ע"א
שם בגמרא לרבנן דפליגי אדר' יוסי
הרי"ף בפ' הכותב מסי' י"ט
טור ממסקנת הגמרא שם בשבועות ודלא כמר בר רב אשי וכ"פ ר"י והרי"ף ולדבריהם נמשכו הרא"ש והרמב"ם בפ"א מהל' טוען ובהגהת מרדכי סוף שבועות כתב ע"ש הר"י מקורביל ☜דיש לעשות פשרה כשמהפך הנתבע ש"ד וכן קבלה בידו וכן המנהג עכ"ל והביאו הב"י וכתב הב"ח שכנ"ל עיקר כיון שהוא פלוגתא דרבוותא וכו'
שם בשם הרי"ף בת' ולזה הסכים הטור
כ"כ הרי"ף בפ' הכותב שזה יאמר לו השבע וטול נמו שתקנו לך תכמים או תלך לך וכ"כ הטור והרמב"ם שם וש"פ
מסקנת הגמ' שם בשבועות
שם סעי' כ' בשם הרמב"ם בפ"ח מה' טוען ונטען דף ד' וכ' ה"ה זו סברא נכונה בטעמא שה"ז שאמרו שנשבע ונוטל אם רצה לפחות דינו ולהיות כשאר תובעין שהנתבע נשבע היסת ונפטר נראה שהרשות בידו דודאי לא גרע משאר תובעין וכו' ודינו כמוהו (פי' שיוכל הנתבע להפכה על התובע) וכ"כ רבינו מאיר הלוי ועיקר
ל' הטור ממשנה שבועות דף מ"ד ע"ב וכל פרטי דיני החשוד מבוארים בסי' צ"ב ע"ש
מימר' דרבא שם דף ל"ח ע"ב ואיפסקא שם הלכתא כוותי'
וכ"כ רש"י בפ' השולח (דף נ"ה ע"א) וכ"כ הרא"ש והר"ן בפ' שבועת הדיינין בשם הגאונים וכ"כ הרמב"ם בפ"א דין ב' וג' וכתב ה"ה וכ"כ בהלכות בס"פ הכותב וכ"כ הרבה מן המפרשים
שם בשם הרי"ף כ"כ הרא"ש והר"ן בריש שבועות שכ"כ הרי"ף בתשוב' וכ"כ ש"פ בשמו
פשוט שם בגמרא דשבועות
ב"י שם בשם ת' רשב"א:
שם בגמרא איפסקא הלכתא דלא כרב פפא דאמר נעשה כמו שטעה וכו':
מסקנת הגמרא שם.
שם סי' כ"ה מפורש שם בגמ' דלרבנן ל"ש בשם ל"ש בכינוי
טור וכ"כ הרמב"ם פ"א דשבועות וכ' הב"י שלמדו מדין התפילין שת"ח נשבע לכתחלה בנק"ח דתפילין ואסיקו שם דשאר כל אדם בדיעבד וה"ה בדין מעומד
ת' הרשב"א סימן תתקס"ד מסכ"ג וביאר שם לפי שהשבוע' הראשונה לא חמירא ליה כולי האי שבשעה שנשבע לא יצא דבר שקר מפיו משא"כ בשבועה אחרונה
שם סעיף ל"א בשם הרמב"ם בפ' י"א דשבועות ומבואר במ"ש לעיל סט"ו
נלמד ממשנ' משביע אני עליכם ואמר אמן שם דף ל"א ע"ב
ברייתא ארור בו נידוי וכו' דף ל"ו ע"א
שם בפרק הנזכר דין י"ג וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א בפ' הדיינים בשם הגאונים
רש"י בפרק השולח (גיטין דף ל"ה ע"א) וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א וכתב הב"י והוא הנכון
טור סעיף ל"ה בשם רש"י ובשם הרמ"ה מכי אתו רבנן בתראי וכו' וכן כ' הראב"ד בהשגתו בפ' הנזכר בשם תקנת הגאונים וכתב הכ"מ שם ואין בזה השגה על רבינו שהוא כתב דין הגמרא כמנהגו ועוד שאולי לא שמיע ליה תקנת הגאונים זו
ברייתא שבועות סוף דף ל"ח כדמפ' לה בגמרא שם דף ל"ט ע"א
שם בברייתא ריש דף ל"ט
וכתב הב"י דמשמע בגמרא דבין בשבועה בין בשאר עבירות אין בני משפחתו נענשים יותר מכל העולם אלא כשמחסים עליו:
ומסיק שם בגמרא דבשאר עבירות אינם נענשים על הערבות אלא כשיש בידם למחות ולא מיחו מה שאין כן בשבועת שקר
פירש"י כדי שלא יחזור בו קודם שיצא מב"ד וכו' וכן כתב התוספת והרא"ש שמיד שיצא חוץ לב"ו אינו יכול לחזור וכתב בגליון ש"ע אבי ז"ל ונלע"ד שכן הוא דעת הרמב"ם וע"ל ס"פ כ"ב
ל' הרמב"ם פי"א מהלכות שבועות:
פירש"י ששניהם נענשים בה שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאים לידי חילול השם ובהגהת מיימוני פירשו בשם התוספת ור"ח פי' אחר וכו' מחסמ"ג:
רמב"ם שם דמ"ו והביאו הטור:
וכתב הכ"מ שם מדקתני הברייתא האיום בשבועת הדיינין וההיא ע"י טענה וכפיר'
ג"ז מטעמא דקתני שבועת הדיינין אפי' שבועות המשנה שהיא מדבריהם שגם היא נקראת שבועת הדיינין אבל לא שבועת היסת וכששנינו איום זה עדיין לא נתקנה שבועת היסת וכתב עוד שיש לתמוה שאין זה כדי להוציאם מהאיום וכו'
שם פ"א מה' טוען דין י"א הורו רבותי וכו' והביאו הטור וכתיב ה"ה שכל מקום שהזכיר רבינו חרם סתם הוא מדברי הגאונים ז"ל
ת' הרשב"א. וכן מ"כ בתשובת אשכנזית מסכ"ה והריטב"א בתשובה מחסכ"ו
מעובדא דההיא איתתא קמי' דרב ביבי כתובות דף פ"ה ע"א:
הרמב"ם שם דין י"ד והביאו הטור וכתב ה"ה כ"כ רבינו האי בשערי שבועו' ויש סמך לזה בקצת מקומות. והב"י מסמ"ד הביא בשם מ"כ מהירו' דפ' ב' דייני גזירות
כתב ה"ה ג"ז בדברי הגאון ז"ל והביא סמך לזה ממ"ש היה חייב ב' מיתות נדון על שתיהן בחמור' (ומשנה סנהדרין דף פ"א ע"א) ודבר ברור הוא
ומיירי שיש היזק לנתבע בזה דאל"כ ק' הא פסק לעיל סוף סי' כ"ד איפכא מגליון ש"ע א"ח ז"ל והסמ"ע כתב שם תירוץ אחר ע"ש
שם דין ט"ו וכ' ה"ה זה דבר פשוט וא"כ לראי' הביאו הטור
מדברי הרמב"ם שם דין ט"ז והביאו ג"כ הטו' ואפי' יש עליו עד אחד והוא כזפר ועיין בב"ח מ"ש בזה:
פשוט בב"ק דף ע"ד ע"ב דמודה בקנס פטור
שם דף י"ז מהא דאמרי' כשעמד בדין ממונא הוי כתובות דף מ"ג ע"א
טור סמ"ב כ"כ הרי"ף והרא"ש אמימרא דר' יוחנן הי' חייב לחבירו שבועה וכו' ב"מ דף י"ז ע"א
לאפוקי אם חייב עצמו בשבועה שאמר אשבע לך ותבעו בעדים ולא אבה ואחר כך אמר נשבעתי ☜ נאמן דעביד אינש לומר לא אעשה מה שלא חייבוני ב"ד ואין זה אלא דחייה בעלמא ולא סרבנות וחרטה ב"י מהגמ' שם
לאפוקי ☜הנשבעים ונוטלי' דאינ' נוטלים אלא בראיה ברורה שם בנ"י כת' הטור ☜אם נתחייב שבועה דאורייתא וטוען שנשבע ישבע היסת וכ"כ הנ"י בשם רבינו האי ושכן הסכים הרמב"ן וכ"כ ר' ירוחם נתיב ג' ח"ד:
מבואר לעיל סי' ע"ט סי' י"ג:
ממימרא דר' יוחנן שם
שם בשם רב שרירא גאון וכ"כ בה"ת בשמו בשערים ור' ירוחם בנתיב ג' ח"ב:
שם כמ"ד וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם דלית הלכתא בהא כרב אלא כרב נחמן כדמסיק שם בגמרא ב"ק דף ק"ד ע"א וכ"כ בה"ת בשערים וכ"כ בה"ג ועיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' רל"ו
שם כ"כ בה"ת בשער י' שהסכימו בעלי הורא' כיון דקי"ל דשבוע' אינה קונה ממון וכ"כ הרא"ש פ"ב דמציעא אהא דא' רבא ראה סלע שנפל וכו' שם דף כ"ו ע"ב:
שם סמ"ב בשם הרשב"ם ספ"ב מהלכות טוען וכ' ה"ה דין התשלומין שאין השבוע' פוטרו מבואר ממ"ש אהא דרב דלית הלכתא כוותיה עיין במ"ש בסעיף כ"ט
בריש סי' ע' נתבאר בדברי המחבר דהמלוה לחבירו בעידי קנין צריך לפורעו בעדים וכת' הרמ"א שם דיש חולקין
כ' ה"ה פשוט הוא שאינו נחשד אלא בראיה ברורה ויש לזה סמך בגמ' בסנהדרין (דף כ"ז ע"א)
תשו' הרא"ש כלל ס"ז סי' ב' מסל"ג
תוס' פ' המפקיד סוף (בבא מציעא דף ל"ד) והר"ן פרק שבועת הדיינים מסל"ד
הגהות מיי' פט"ז מה' אישות ומרדכי פרק שבועת הדיינים פ"ק דמציע' מסל"ה
מרדכי בפ' הנזכר אפי' למ"ד שהיה ממון מעל"ה:
הכי אמרינן בכתובות [דף צ"ד ע"א] שבועה לאחד שבועה למאה מס"מ וכתב הסמ"ע בשם הגהת מיי' דה"ה ☜אם יש לו תביעה על רבים דנשבע לו איזה שירצה התובע והאחרים עומדים אצל השבועה ואומרים אמן דהעונה אמן חשיב כשבועה וכו' עכ"ל וכ' ע"ז ונ"ל דוקא בארור או שאומר יחול קללה זו על מי שעשה זו ואחרים אומרים אמן או שאר דבר שנראה שמקבל עליו עונש ההוא אבל אם נשבע א' מהשותפים בשם שהוא אינו חייב לו ודאי לא מהני עניית אמן
הגהת מרדכי ריש מציעא דאיתא כן בהגהת מס"מא
ג"ז שם בספ"ק דמציע' בשם הרא"ה מגרמיז' מחסמ"ג