והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו וגו'. חז"ל אמרו (זבחים קי"ט. וספרי פרשה זו) כל אותן י"ד שנה של כיבוש וחילוק עד שלא נבחרה ירושלים היו הבמות מותרות. משנבחרה ירושלים נאסרו הבמות וכו'. ולדעת ולהבין קצת הדבר הזה. כי אם העבודה אסורה בכל מקום לאיזה טעם גלוי לפניו יתברך היה ראוי לאוסרן גם עד שלא נבחרה ירושלים. ואם עולה העבודה גם משם, גם אחר בנין בית הבחירה היה ראוי להתירן. ואפשר לומר בזה כי הנה אמרו חז"ל (אבות ד', ג') אין לך דבר שאין לו מקום. ופירושו כי הנה מצאנו ראינו כמה לפעמים שקראו חז"ל לצור העולמים ברוך הוא וברוך שמו, בשם מקום. ואמרו בזה (בראשית רבה ס"ח, ט') כי הקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.

והענין הוא, כי הנה נודע (עיין תיקוני זוהר קכ"ב:) אשר מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה. ואמנם הוא יתברך נקרא מלך עלוב שכביכול נדחה ממחיצתו במקום הנמצא שליטת הקליפה והרע הדוחים את רגלי השכינה. וכביכול יתברך שמו אומר אין אני והוא יכול לדור. ואין אדם העליון דר עם נחש בכפיפה אחת הוא נחש הקדמוני מקור הטומאות והקליפות. ועל כן במקום אשר ישכון בו הרע ח"ו בארץ אשר חלקו למדור הקליפות. כביכול הוא נדחה משם ומסלק אור קדושתו ושולטין שם ממשלת הסטרא אחרא והרע. (הגם שמבלעדו אין אלהים ומלכותו בכל משלה ואין שום חיות להקליפות כי אם מניצוץ הקדושה משמו יתברך המחיה אותם. כי אפס זולתו ואין בלתו. מכל מקום ניצוץ הקדושה שם דק מן הדק בלתי רק להחיותם והם עבדים על סוסים עבדא בישא עכברי רשיעא אומרים אני ואפסי עוד ושויין עצמן אלהים אחרים מתוקף שמו יתברך שנתן בהם בשביל להיות שכר ועונש כנודע).

ואמנם הנה ידוע אך כשזה קם זה נופל, וכן להיפך. כי תיכף בהסתלקות הרע מן המקום ההוא על ידי האדם שמשרה הקדושה שם בתורה או בתפילה ובמעשים טובים. אז תיכף כאשר נסתלק הרע שורה הקדושה ואור ה' על המקום ההוא. כי הלא הוא מלא כל הארץ כבודו ועיני ה' הם המשוטטין בכל הארץ. וחפץ מאוד ורצונו במאוד להרביץ אור קדושתו והשגחתו על כל מה אשר יוכל בכדי להיטיב לכל בהטבה שאין לה קץ. כי ודאי בכל מקום ששמו יתברך שוכן שם, כלום חסר מבית המלך. ורק שהוא עוצם עיניו מראות ברע. אבל תיכף כשנסתלק הרע, כבר מוכן ומזומן הקדושה לשרות במקום ההוא. וכפי ערך התגרשות הרע והסטרא אחרא כן הרבצת אור הקדושה. ועל כן אמר הכתוב (שמות כ', כ"א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. ואמר אזכיר ולא תזכיר. לומר כי בכל מקום אשר אוכל בעצמי להזכיר את שמי שם. שלא יהיה שם מבחינת הרע והסטרא אחרא כי המה ממש כסילון ממאיר וקוץ מכאיב לאור הקדושה שלא תוכל לשרות במקומן. אבל רק במקום הפנוי מהם שאוכל להזכיר את שמי שם. תיכף אבוא אליך וברכתיך. כי הוא יתברך המוכן ומזומן תמיד ברוב אהבה ושמחה לברך את עמו ישראל באהבה. וכן באדם אשר על הארץ נאמר (שמות כ"ה, ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואמרו חז"ל (עיין של"ה, ואלשיך, על פסוק זה) בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד. כי מקדש לשון הזמנה הוא (עיין קידושין ב': תוספות ד"ה דאסר). וכל בחינת הקדושה צריך הזמנה מקודם כמבואר בזוה"ק (חלק ג' קפ"ו: ובשאר מקומות). ובחינת ההזמנה אינה כי אם להבריח הסטרא אחרא והקליפה השורה במקום ההוא כי הם מלאים כל חללי דעלמא כידוע. וצריך האדם לגרשם משם. ובזה מזמין הקדושה לבוא לשרות שמה. כי לא תשרה עמם במדור ח"ו. ועל כן ועשו לי מקדש שיזמינו עצמם אל הקדושה והוא כמאמר הזוה"ק ובתיקונים (תיקון כ"ב:) זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בלביה. והוא לטהר הלב ממחשבת עוון ותאוות וחמדות הרעים או תאות עולם הזה שכולם נמשכין משורש הרע והסטרא אחרא. כי הם הרודפים למלאות תאותם בגשמית עולם הזה כבהמה כפרד לא ברוחניות הקדושה. וכשהאדם מטהר עצמו בזה לעקר מלבו שורש החמדות הללו. אז הוא עושה ועביד ליה כביכול דירה נאה בלביה שיוכל אור הקדושה לשרות בו. ואז ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד.

והנה שמות הארץ מתחלקת להרבה כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה כ"ט, י"א) שבעה שמות יש לארץ. ופעם אמרו (ילקוט משלי תתקמ"ג) עשרה שמות יש לארץ. וכל שמותיה אינם כי אם לפי ערך רבות הקדושה אשר בה או ח"ו להיפוך כן תקרא את שמה באותיותיה. אשר על כן מקום מדור הקליפות בכללו נקרא מדבר ששם מקומם כי הוא המורה על מדבר שממה מאין יושב. כי שם עיקר דירת החיצונים. שאם היו יושבין בישוב העולם היו מחריבין העולם. שהם אינם חפצים בישוב כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער. וכן אפילו בישוב, מקום שכונת הרע נקרא חוצות המורה על מדור החיצונים. ומדור הקדושה נקרא על פי הרוב מקום. והוא היותר נבחר משמות הארץ כמו (בראשית כ"ב, ד') וירא את המקום מרחוק. או (שם כ"ח, י"א) ויפגע במקום. או (דברים י"ז, ח') וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'. וכאלה רבות. כי הוא המורה כביכול על שם אלהינו יתברך שמו שנקרא לפעמים על שם המקום שעל כך אמר הכתוב (שמות ל"ג, כ"א) הנה מקום אתי וגו'. שבחינת מקום הוא אתי והוא מורה על איזהו מקומן שנסתלק הרע משם ומוכן ומזומן להשראת הקדושה כמאמר הכתוב (שם ג', ה') כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. וזהו (תהלים כ"ד, ג') ומי יקום במקום קדשו.

ולזה אמרו חז"ל הוא מקומו של עולם. פירוש שכל העולם כולו נכללין בו יתברך כי זה שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה הוא עבור שהוא יתברך המקיף כל עלמין וסובב כל עלמין ותחות כל עלמין ותוך לכל עלמין ואין דבר יוצא ממנו ח"ו. רק במקום ששורה שם הרע (על ידי כוחו יתברך שרצה כך כנאמר) אז הקב"ה מסיר השגחתו משם ועוצם עיניו מראות ברע ההוא. אבל תיכף כשנתגרש חלק הסטרא אחרא והרע, ממקום מן המקומות שבארץ. הרי תיכף ממילא שם שורה קדושתו וברכתו והשפעתו. כי בכל מקום שם הוא, ושורה שם חלק אלוה ממעל. כי הוא מקומו של עולם, והבן מאוד.

ובזה תבין ממילא מה שאמרו (אבות ד', ג') אין לך דבר שאין לו מקום. פירוש שכל דבר ודבר יש לו מקום להיות יקרא שמו על שם המקום על שם מקומו של עולם, שיהיה שורה עליו קדושתו יתברך. כי רק כאשר יפרד ממנו בחינת הרע והסטרא אחרא, אז תיכף יהיה לו מקום להיות בבחינת הנה מקום אתי שמקומו של עולם יהיה מקומו. בינה זאת. ועל כן נאמר (ישעיה מ', ג') פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו . ולכאורה למה דוקא יצטרכו ישראל לילך אז דרך הערבה במדבר. ואמנם כי הכוונה הכל על עיקר כבוד ה' ואלהותו שיתגלה עלינו בעגלא. שאז יעבור ממשלת זדון מן הארץ ואפילו במדבר וערבה שהוא מדור ומקום הקליפות במציאות מופלג. ימצא בו קדושת אלהינו יתברך. והכל כי אין לך דבר שאין לו מקום. ורק כשיתגרש הרע משם אז ישישום מדבר וציה, ותגל הערבה, ותפרח כחבצלת, וישרו בערבה מסילה לאלהינו, כי את רוח הטומאה יעביר, ותיכף ימצא לו מקום במקומו של עולם ברוך הוא.

והנה חז"ל אמרו (תנחומה בא ה') עד שלא נבחרה ירושלים היו כל הארצות כשירות לנבואה. משנבחרה ירושלים וכו'. ונאמר על זה משל נאה. למלך הארץ כשהוא יושב בעיר מלכותו במקומו עם כל הפמליא שלו. אם יבוא אחד לקרוא אותו אליו מחוץ לעיר על סעודה וכדומה. כמה וכמה יגיעות וטרחות והוצאות יוציא על זה וכולי האי ואולי יפעל להביא את המלך אליו מבית מלכותו אל מקומו אשר הוא שוכן שם. כי איזה מקום ימצא מבחוץ כבית המלכות וקביעתו הנורא והנשגב. ולא כן כשהמלך נוסע על הדרך בשדה אם יקרה לו איזה מקום שיהיה מנוקה ומיופה מעכירת וטינופת, ישכון המלך שם בלי יגיעה כלל. וכן בזה עד שלא נבחרה ירושלים היה בדמיון שכביכול ברוך הוא וברוך שמו אינו בקביעות בביתו כאמור (שמואל-ב ז', ו') ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן. ועל כן כשמצא אדם גם בחוץ שיהיה הגון למשכן ה' בתוכו על ידי התגרשות הרע והסטרא אחרא מתוכו כאשר אמרנו. תיכף היה זוכה לנבואה לשכינת אל במעלה נפלאה. מה שאין כן משנבחרה ירושלים שבחר לו ה' בציון אוה למושב לו כתפארת אדם לשבת בית, בית מלכותו הנכבד והנורא. מי הוא אשר ימלא לבו להזמין ולקרוא לו מחוץ לעיר המלוכה ומביתו נאוה קודש.

וזה הוא ממש בהקרבת הבמות. הנה הקרבן נודע שנאמר בו אשה ריח ניחוח לה' שעל ידו היו מתיחדין ומתקרבין כל המדות הקדושות והמראות הנוראות וכל העולמות עלמא תתאה בעלמא עילאה ועלמא עילאה בעלמא תתאה לקרב הארץ ומלואה וכל אשר בה לה' ולהוריד על ידיהן כל בחינה שפע אור וקדושה. וידוע מה שהשיב הרב המובהק רבי יהודא החבר (כוזרי מאמר ב', כ"ו) בסוד הקרבנות שכמו שתתחבר ותתיחד הנפש עם הגוף על ידי האכילה המגושמת. שבוודאי אין לרוחני יחוס עם האכילה כן תמצא יחוס ביחוד ישראל עם אביהם שבשמים על ידי הקרבנות. ומה עמקו דבריו בזה ליודעי רזי התורה, שממש אחד הם. ועל כן השוו חז"ל (מנחות צ"ז.) השולחן עם המזבח שיהיה השולחן מזבח כפרה כמו הקרבן במזבח וידוע זאת ליודעים. ומזה תדע שהקרבן היה להזמין שכינת עוזינו יתברך אור קדושתו מעילא לתתא לאדם המקריבו ולמקום המתקרב אליו.

ועל כן עד שלא נבחרה ירושלים ולא שילה ונוב וגבעון שלא היה כביכול קביעות להשראת קדושתו יתברך. הרי אין לך דבר שאין לו מקום ומיד כאשר יציג אדם שם מזבח או מצבה לשם ה' הרי מגרש משם בחינת הרע והסטרא אחרא באופן שיוכל לשרות אורו שמה, וממילא אור הקדושה שם, ויכול להמשיך אורות הקדושה עוד ועוד על ידי הקרבן במזבח ליחד הארץ ומלואה לה' ושמו יתברך עם עולמו על ידו. אבל משנבחרה ירושלים מקום קביעת בית אלהינו להשראת אור השכינה הכללית שמה בבית המקדש וקודש הקדשים. שהכל בכתב מיד ה' השכיל כל תכונותיו מוצאיו ומובאיו בכל פרטיו שיהיה ראוי לשכינת אל. ומשם נתגרש הסטרא אחרא והרע מכל וכל, כאשר נצרך. ושם הוא טבור הארץ ששם חיות כל הארץ אשר על ידו היה מתוקן כל הארץ בכללו כי ממנו יניקת כולו. מי הוא אשר יזמין לאור כלילות שכינת עוזנו מבית המלכות, לאחד מן המקומות מבחוץ. כי איזה מקום הוא אשר יכשר להשראת אלהות כמקום אשר בחרו בעצמו והרביץ אור קדושתו בבית אשר הכין לשבתו. והבן כי נכון הוא.ועל כן גם כשהיה קביעות בנוב וגבעון, נאסרו הבמות. כי ממקום קביעות אי אפשר להזמינו לפי שלא ימצא מקום כשר וראוי כמוהו. רק שהיה היתר בין זה לזה. ואך משנבחרה ירושלים אמרו חז"ל (זבחים ס"ב.) ג' נביאים עלו עמהן מן הגולה כו' ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. וכתבו שם התוספות משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ועל כן נאסר לעולם הבמות כי שכינת עוזנו לא זזה מכותל מערבי לעולם (שמות רבה ב', ב'), ושם קביעת השראת אלהינו יתברך שמו אף על פי שאין בית.

ולזה אמר כאן הכתוב, והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם לשכן שמו שם. כלומר המקום דייקא שנקרא על שם המקום ברוך הוא, שהוא מקומו של עולם. אשר יבחר וגו' שיבחר בו ה' להיותו מובחר הארץ זך ונקי מכל פסולת והרע. כי הלא אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה. ואשר יבחר בו הוא הקדוש ומזומן להשראת הקדושה לשכן שמו שם להיותו מוסר ומובדל מכל בחינת הרע. ועל כן שמה תביאו וגו'.

השמר לך פן תעזוב את הלוי וגו'. הנה עוד כמה וכמה פעמים באה אזהרה זו בתורה כמו (לקמן י"ד, כ"ז) לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה וגו' ועוד כמה פעמים. וצריך להבין את זאת. ואמנם כאן בכתוב הזה נראה לפרשו על דרך הרמז בתורתנו הקדושה. והוא על פי אשר אמרנו בפירוש מקרא כתוב מה שאמר משה לבני ישראל בסוף ארבעים שנה במדבר (דברים כ"ז, ט') הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. והוא פלאי. כי הלא זה כמה שהיו לעם לה' אלהיהם מקבלת התורה ועד היום ההוא. והרי בתחילת גאולתן ממצרים נאמר (שמות ו', ו'-ז') והוצאתי וגאלתי וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים. וכבר פרשנוהו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש החמשי ענף ד' עלה ג') וכאן נבארנו בדרך אחרת. והוא על דרך אומרם ז"ל (אבות ד', ג') אין לך אדם שאין לו שעה ורבו בו הפירושים.

ואכן הנה נודע הדבר מסוד גילגולי הנשמות כי לפעמים יתגלגל האדם השלם שכבר תיקן כל צורכו ממצוות לא תעשה וממצוות עשה. רק אחת מהנה שנעדרה שנשאר בכל ימי חייו מצוה אחת שלא קיימה. ובשביל מצוה מיוחדת הזו בא לעולם ויחיה שנים רבות בכמה גילגולים וסיבות שונות ואין דבר כי אם לתקן את המצוה הזאת שבא לעולם בשבילה. או לעשות מצוה אחת מיוחדת ממצוות התורה במצות עשה שלא עשהו. או לתקן הקילקול מה שעיות באחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. או לפעמים שלא יצטרך לתקן בשבילו כלום כי אם שיבוא לעולם להציל נפש מישראל כאשר יטבע בנהר, שהוא דוקא המוכן להצלה הזאת, וכדומה, מהדברים הנחקקים בחוקי אלהינו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים.

והנה הגם שמצוה הזו או דבר הזה נעשה בשעה אחת קטנה בכל ימי חייו. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש על גבר לבראותו בריה שלימה בשנים רבות עם אשה ובנים ופרנסתו וכדומה. והוא בדמיון מלך הארץ העושה לו שרים ושרות ותענוגות בני אדם גנות ופרדסים שדות וכרמים לנטוע בהם עץ כל פרי גפן וזית תאנה ורמון. ומוציא עליהן הוצאות מרובות עד אין שיעור כדרך המלך. ומכל הטורח הזה לא יהנה המלך מהם כי אם בעת ביכור הפירות יצוה לאריסו ויביא לפניו פרי אחת מהם והמלך טועם ממנה מעט לשליש ולרביע או פחות. אך שחביב עליו זה המעט דמעט שטעם על כל הוצאותיו ויגיעותיו המרובין. כן כביכול ה' יתברך מקבל מכרמו כרם ה' צבאות שנטע בקרן בן שמן עמו בית ישראל פרי אחד מהבכורים וטועם ממנה טעם ריח ניחוח נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו שקיים זה הדבר שנברא בשבילו ביום הזה. וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה כולם טפלים ונטפלים לשעה הזו שנתמלא תענוג ורצון הבורא ברוך הוא בה. ועל זה אמרו חז"ל (עבודה זרה י"ז.) יש קונה עולמו בשעה אחת. כי כל עולמו שחיה עד אותו שעה, ושיחיה מכאן ולהבא, קנה בשעה הזו. להיות שמילא תענוג ורצון בוראו ברוך הוא שבראו בעולם בשביל דבר הזה ונעשית רצונו בזה, וקנה כל עולמו בשעה הזו, והבן.

והנה זה ודאי שאויבי האיש אנשי ביתו הוא היצר הרע והחיצונים הנאחזין בו מנעוריו על ידי תאוות הזמנים. ממתינים בכל כוחם גם כן על השעה הזו לראות שיבלבלו אותו בה עד שלא יעשה את אשר מצטרך לו, ויצטרך להתגלגל עוד ועוד. כי הלא המה מבקשי רעתו מנעוריהם. ובפרט בשעה אחת והוא עיקר ויסוד האדם מכל ימי חייו, ודאי שימצאו לו אז מניעות גדולות ויסיתו אותו בכל פיתוים בכדי להרוס את יסודו ח"ו וממילא יפול הבנין חלילה. ועל כן איש הנלבב ומשכיל על מוצא דבר. הוא זריז ומהיר בכל דרכיו ועשיותיו ומקריו אשר יקרה לו ממצוות ה', ובפרט בראותו בדבר אשר ימצא לו עיכובים ופיתוים גדולים שלא לעשותו. אז אומר שמא הגיע השעה הזו שבעבורה באתי לעולם, ואם ח"ו אאבד השעה הזו הרי חלילה כל ימי חיי לריק ולבהלה. ועל כן הוא מתגבר ומתאזר מאוד בכל מיני גבורות והתאמצות. ומורא שמים על פניו בכל אשר יקרה לו מן המצוות או מן התרחקות העבירות שלא להניחם בשום פנים, ולעשותן בכל השלימות. כי אומר בלבו פן באו מים הזידונים עד נפש ויאבד את לב מתנה, וח"ו יאבד עולמו בשעה אחת. ועל כן אמרו שם חז"ל בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת. ולכאורה מה זה הבכיה על הדבר הזה, והלא טוב יותר לקנות בשעה כל חיי עולם, מבכל ימי חייו. ואמנם כי רבי הבין את זאת שאם יש קונה עולמו בשעה אחת ודאי יש מאבד עולמו בשעה אחת כי העובר משעה הזו שנברא עליה שלא יעשנה, הרי יצא מעולמו נקי שלא פעל ועשה המוטל עליו.

ואפשר לומר שזה כיוונו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ג') באומרם בפסוק (ויקרא כ"ד, י') ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי וגו' עד ויקוב בן האשה את השם וגו' מהיכן יצא ר' לוי אומר מעולמו יצא וכו' וצריך הבנה. ואמנם כי אביו המצרי הוא המצרי שהרגו משה בשם המפורש כמאמר חז"ל (שמות רבה א', כ"ט). ובודאי אם נהרג בשם המפורש מכלל שפגם בו בימיו. ונודע מדברי הרב האר"י ז"ל שכל אדם צריך לתקן עוון אבותיו גם כן, כי פוקד עוון אבות על בנים. כעין שאמרו חז"ל (בבא מציעא ק"ח.) בדין חמש גנות שמסתפקות ממעין אחד שאם נסתם המים מלמעלה צריך גם התחתון לסייע בהתיקון שאם לאו גם לו לא יהיה מים לגינתו. אבל אם יסתם בתחתון אין על העליון לסייעו כי לא איכפת ליה בסיתום במה שתחתיו. וכן הבן שהוא למטה מאביו צריך לתקן גם בשורש האב שאלמלא כן לא ירד אליו השפע הראויה (עיין בדבריו בליקוטי תורה פרשת וירא) ונמצא שהיה לבן המצרי הזה לתקן הפגם בשם המפורש מה שפגם אביו. ואפשר שלא נברא כי אם לזה כי מי יודע כמה גילגולים שהיה לנשמה הזו טרם בואה בגוף הלז. ובפרט לאשר ידוע כי אותו מצרי היה גילגול קין שעל כן הרגו משה שהוא גילגול הבל לכפר על מה שהרגו בגילגול העבר כמו שהוא בדברי הרב ז"ל בספר הגילגולים וליקוטי תורה. וקין היה גונב דעת העליונה באומרו לא ידעתי השומר אחי אנכי והוא כחירוף וגידוף לעשות עין של מעלה כאלו אינו רואה. ועל כן ודאי שהיה בנו צריך לתקן חירופו וגידופו (ואפשר שהמצרי גופא נתגלגל בבן הלז לתקן פגם הזה כמו שכתוב בכמה מקומות). והבן הלז לא עמד לפני השעה לכבוש יצרו לומר אולי לא נבראתי כי אם לשעה זו להעמיד עצמי שלא לחרף ולגדף והיה מתוקן בתיקון הראוי. ודחק את השעה לקלקל יותר בזה גופא מקודם, וחירף וגידף וקילל ה'. ועל כך אמר ר' לוי מעולמו יצא. כלומר כי מפסוק הזה אנו למידין ממה שנאמר בו ויצא. שבשעה הזו יצא לו מעולמו נקי. שלא בא לעולם כי אם בשביל זה ועתה איבד עולמו בשעה אחת). ואפשר שלזה אמר איוב (ג', ג') יאבד יום אולד בו. כלומר שיכול להיות שלא נברא כולו כי אם ליום אחד והלואי היה נאבד אותו היום וממילא שלא היה בא לעולם כלל.

וזה שלמד משה לבני ישראל ואמר להם הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך. כלומר שיוכל להיות שלא נבראת בעולם כי אם על יום אחד לעבוד בו עבודת גבוה הנצרך מאשר יקרה לך. ואתה תהיה כהחכם אשר עיניו בראשו ויודע פשר דבר לומר בכל יום ויום תמיד אולי היום הזה הוא אשר נהייתי לעם וגו'. אולי לא נבראתי כי אם לשמש היום הזה לקוני לעבוד בו עבודת עבד להיות לעם לה' אלהי. וח"ו כשאבד היום הזה הרי אני מאבד עולמי כולו בשעה הזו ואצא נקי מעולמי.

וזה שרמזה התורה בכאן ואמרה השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך וגו'. כי השעה קלה הזו שהאדם נברא עליה, יכונה על שם הלוי. לפי שהיא המלוה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. שכל עיקרו לא נברא אלא בשבילה והיא תלוהו לחיי עולם הבא כי זה כל תיקונו. וגם כי כל הימים שמלפניה ואחריה הם המתלוין ומתחברין אליה בלבד. שכל עיקרם לא באו כי אם בשבילה. והזהירה התורה השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך וגו'. כלומר השמר מאוד בכל יום תמיד בכל רגע ורגע פן תעזוב את הלוי הוא השעה הזו בכל ימיך ותתרשל בה שלא לעמוד נגדה בכל כוחך ואז ח"ו תאבד כל ימיך בזה. כי הוא הלוי, כל ימיך. שאין לך בכל ימיך כי אם אותה, וכולם טפלים אליה. ועל כן השמר מאוד שלא תעזבנה ותהיה נדחה מפני השעה הזו לעולם. על כן עיניך בראשך תהיה בכל ימיך שאתה על אדמתך בזירוז עבודת קונך ובוראך בכל יכולת נפשך ואז תעמוד נגד השעה ותקנה עולמך בשעה אחת כנאמר.