ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וגו'. והנה לא מצינו שיאמר לו הקב"ה יותר מדברים האלה לומר איזה מכה יביא ובאיזה אופן, ומשה פתח פיהו מדברים הללו ואמר (לקמן ד', ה') כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו' ומת כל בכור מבכור פרעה וגו' וכל בכור בהמה. והנראה כי הנה בתחילה בהיותו עוד במדין הודיעו ממכה זו שאמר לו (שמות ד', כ"ב-כ"ג) בני בכרי ישראל וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך וגו'. ובזה ידע משה שמכת בכורות יהיה על ידי הקב"ה בעצמו מפני שאמר לו הנה אנכי הרג, ועל כן כשאמר לו עתה עוד נגע אחד אביא על פרעה כלומר שאביא בעצמי מזה ידע משה כי כוונתו על מכת בכורות שה' בעצמו הכה כל בכור, ואכן בזה לבד לא היה במשמע כי אם בכור פרעה כאומרו בנך בכורך, ולא בכורי כל מצרים ומכל שכן בכור בהמה שבודאי אין זה בכלל, על כן אמר לו על פרעה ועל מצרים כלומר שכל מצרים שוין בזה לרעה להיות נהרג מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי ועדיין אין אנו יודעין בכור בהמה, וזה למד משה מהניקוד שאמר לו ועל מצרַים בפת"ח תחת הרי"ש, ואם אין הכוונה כי אם על האנשים היושבים בארץ ההוא, היה לו לומר מצרִים בחירק תחת הרי"ש, כי כל העם אשר במצרים נקראים כן מצרִים בחירק כמו (שם ב', י"ט) איש מצרי הצילנו וכדומה ומצרַים בפתח יורה על כלל המדינה אף הבהמה אשר בה, ועל כן כששמע משה דברים האלה אמר כה אמר ה' וגו' אני יוצא בתוך מצרים וגו' מבכור פרעה עד בכור השבי וכל בכור בהמה כדבר האמור.

כשלחו כלה גרש יגרש וגו', לשון זה אין לו פירוש לפי פשוטו ואולי יאמר כי דרך העולם כאשר יגזר מלך בשר ודם על עבדיו לגרש איש אחד עם כל אשר לו ממדינתו, הנה שלוחי המלך להיותם שומרים פקודת המלך מחפשין ומבקשים כל אשר שייך לאיש הלזה מבניו ובני בניו ומשפחתו לגרשו מן הארץ בכדי לעשות כלה מן האיש הלז שלא יזכר עוד שמו בארץ, וכן אמר הקב"ה כאן אחרי כן ישלח אתכם כשלחו כלה גרש יגרש, כלומר שהוא ישלח אתכם כאשר הוא עושה בפעמים אחרים כאשר יגרש אחד מן הארץ שמשלחו כלה פירוש שמשלח אותו וכל אשר לו כלה ונחרצה שלא ישאר מזכרו עוד בארץ.

ויאמר וגו' כחצות הלילה אני יוצא וגו'. נודע דרשות חז"ל (ברכות ד'.) על אומרו כחצות שלא יאמרו משה בדאי וכו', ועוד לאלוה מילין הנראה לדעתי על פי אשר כתבנו למעלה בחילוק שהיה בין יציאת מצרים ובין קריעת ים סוף, כי הגם שהיו שניהם שוין בבחינה אחת רחמים לזה ודין לזה מכל מקום לא נדמו כלל זה לזה כי קריעת ים סוף היה על ידי בחינת המלכות שקבלה החסדים והגבורות היוצאים מיסוד בלתי ממותקים שלא נמתקו בבחינת היסוד והיו עוברים בו דרך מעבר בעלמא, ובחינת המלכות כן קיבלה אותם, ועל כן נקרע הים בחינת המלכות ונחלק שהיה בה בחינת הרחמים לבד ובחינת הדין לבד, ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים בבחינת הרחמים ובאותו רגע בחצי השני וישובו המים על מצרים על רכבו בחינת הדין למצרים. מה שאין כן במצרים שנאמר בה (לקמן י"ב, כ"ט) וה' הכה כל בכור, ואמרו חז"ל (תנחומא בפרשה זו ז') הקב"ה בכבודו ובעצמו והוא מקום גבוה ונורא בחינת הוצאת חמה מנרתקה שצדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה כמאמר חז"ל (עבודה זרה ג'.) ובבחינה זו היה רחמים ודין כי לא היה יכול להיות במצרים כבחינת קריעת ים סוף כי אם היה שם בחינת הדין לא היה אפשר להוציא ישראל מפני הקיטרוג מה נשתנו אלו מאלו, ועל כן היה מוכרח הקב"ה בכבודו ובעצמו להתגלות שם ולהאיר באורו המופלא בבחינת הוצאת חמה מנרתקה, אשר לא כסדרו תמיד שה' בהיכל קדשו, ובכאן יצא מהיכלו ולא היה שום דין ואף על פי כן היו ישראל מתרפאין בו ורשעי מצרים נידונין בו עיין שם. והנה נודע אשר המלכות נקרא לילה וכשהיא נחלקת לחצאין בבחינת רחמים לבד ודין לבד יקרא חצות לילה שנפלגה לחצאין וזה שאמר הכתוב כאן כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כלומר כבחינת חצות הלילה שהוא רחמים לזה ודין לזה כן אני יוצא עתה בכבודי ובעצמי בתוך מצרים, הגם שלא שייך אצלי בחינת הדין כלל מכל מקום נעשה כבחינה זו שצדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה כאמור.

ויאמר וגו' למען רבות מופתי בארץ מצרים וגו'. רש"י ז"ל פירש רבות מופתי מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים, ולכאורה יקשה הלא נאמר רבות מופתי בארץ מצרים, וקריעת ים סוף וניעור מצרים לא היה בארץ מצרים כי אם במדבר והיה לו לומר רבות מופתי במצרים. ואפשר לומר כי רבות מופתי קאי על מכת בכורות לבד, כי נודע אומרם ז"ל (שמות רבה י"ב, ד') שהמכות נעשו שלושה על ידי הקב"ה שלושה על ידי אהרן ושלושה על ידי משה ואחד על ידי כולן. והנה מיעוט רבים הוא שלושה כמאמר חז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט רמז תקס"ח) בפסוק (ויקרא ט"ו, כ"ה) ואשה כי תזוב וגו' ימים רבים, וכן הוא (בויקרא רבה י"ט, ה' ובנדה ע"ב:) שעל כן חושב רש"י ז"ל כאן שלושה מופתים לתרץ לשון רבות המורה על בחינת רבים שהם שלושה, ולזה אמר הכתוב לא ישמע אליכם וגו' למען רבות מופתי שארבה מופתים שלי הנעשים על ידי שיהיו שלושה בבחינת הרבים והוא על ידי מכת בכורות שהוא השלישי הנעשה על ידי הקב"ה כאומרם שם. ועל כן סמך הכתוב לזה לומר, ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה וגו', שהכתוב הזה לכאורה לגמרי מיותר כפירוש רש"י, ואכן לדברינו נכון כי אחר שאמר הכתוב למעלה שהקב"ה חפץ שירבה מופתיו הנעשים ע"י שיהיו שלושה, אמר כאן ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה וגו' כלומר הנה הם כבר עשו כל המופתים הנזכרים שכל אחד נעשה על ידו שלושה מכות ועל כן חפץ הקב"ה שגם על ידיו יֵעָשֶה שלושה ולזה הבטיח לא ישמע אליכם וגו' למען רבות מופתי גם כן בבחינת שלושה כאמור.

עוד ירצה באומרו למען רבות מופתי וגו'. על פי אשר כתבנו למעלה בפרשת וארא, בשלושה פעמים למען תדע שאמר משה לפרעה, והוא שהקב"ה הרבה והגדיל מופתיו במצרים מעט מעט בבחינת מוחין דעיבור ויניקה וגדלות לפי ערך התנהגות עם בני ישראל אז שזה היה להם התחלה ראשונה להכנס בעבודת ה' אלהיהם ולהאמין בו כי תחילה לא שמעו אל משה מקצר רוח ואמרו חז"ל (שמות רבה ו', ה') שהיה קשה להם לפרוש מעבודה זרה. ואחר זה התחילו ליכנס מעט מעט בעבודה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והיו תחילה בבחינת מוחין דעיבור שהוא השכל היותר קטן ואחר כך בבחינת היניקה שהוא התחלת התפשטות האברים והתחלת הדיבור וההילוך מעט, ואחר כך בבחינת מוחין דגדלות שהוא השכל השלם הנאה ויפה. וכן התנהג הקב"ה בהפלאות מכותיו שלא היה יכול להפליא כי אם לפי ערך בחינת דרגות בני ישראל בהילוכם לפני ה' כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו כמאמר חז"ל (סוטה ח':) ופועל אדם ישלם לו. ועל כן תחילת המופתים היו בבחינת הקטנות למאוד עד שאפילו תינוקות של ד' וה' שנים קרא פרעה ועשו כן בכשפיהם, וגם אשתו עשתה כן כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', ו') ובאותו שעה התחיל משחק עליהם ומקרקר אחריהם כמו שאיתא שם. ולכאורה ודאי נפלא למה יצוה ה' לעשות מופתים בארץ מצרים דבר שתינוקות של בית רבן שם יודעין אותו ואך כי לא היה יכול לעשות כי אם לערך בני ישראל שהיו קטנים מאוד בעבודתם בבחינת העיבור ג' כלול גו ג' ואחר כך באו ישראל לבחינה גדולה מזו בבחינת היניקה והתחילו המכות להתגדל בקצת עד שאמרו לו חכמיו אצבע אלהים הוא וכו' ואך הוא עדיין לא האמין להם כי היה סבור שמשה יותר חכם בחכמה זו ויכול מה שאין הם יכולין אבל הכל לא מה' הוא, עד אחר כך שבאו ישראל לבחינת מוחין דגדלות וידעו את ה' בתכלית הידיעה ואז התחילו המכות בבחינת הוי"ה המהוה בשידוד כל מערכות השמים וכוכביהם ובהתגלות לעין כל, עד שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וזה היה במכת ברד שהיה נס בתוך נס כאשר כתבנו למעלה שברד מים הוא ואש מתלקחת בתוך הברד, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם כמאמר חז"ל (שמות רבה י"ב, ד') ועוד נס אחד שהיה שם עיין שם וראו בבירור כי מעשה ה' הוא, והכל כי כבר התחיל לבוא בהתגלות בבחינת מוחין דגדלות בשם הוי"ה לבד, והגדיל ה' נפלאותיו בבחינת הגדלות עד אשר הכהו במכת בכורות שהוא קשה מכל המכות (כמו שכתב ברש"י פסוק (שמות ד', כ"ג) הנה אנכי הורג את בנך וגו') כי הכה המכה בשלוש ראשונות דדוכרא דקליפה כמו שמובא בכתבי האר"י ז"ל אשר בכור הוא בינה כתר ראשית חכמה ואז נתעלה ונתגדל ונתפאר ונתרומם שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל העולמות העליונים ותחתונים בהראותו אשר מלכותו בכל משלה ואין בלתו אפס זולתו, וכל הגויים וחיותם מעמקי הקליפות ושריהם אשר מלמעלה ומזלות השמים וכל אלהי העמים הם שורש הקליפות החזקות שהגוים בוטחים בהם, כולם כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו הן איים כדק יטול. וזה שאמר הקב"ה כאן למען רבות מופתי שאעשה מופת אחד העושה מופתים רבים שהם שלושה, לפי שיכה בכל השלוש ראשונות דקליפה והוא קצה האחרון של ביטול הקליפה ברציצת מוחו מלגאו ומלבר. וגם נקרא זה המופת רבים שהוא בבחינת השלישי הנקרא רבים לפי שבא ממוחין דגדלות שהם בבחינת השלישי ליניקה ועיבור. ואפשר על זה אמר הקב"ה על מכה זו בלשון עוד נגע אחד וגו' ולא קרא לשום מכה נגע בלתי זו, כי אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע כמו שאיתא (בספר יצירה מועד משנה ד') כי נגע הוא היפך ענג שהוא בקדושה ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן כמו שאיתא (בתיקוני זוהר פ"ח: ובזוה"ק חלק א' כ"ו.) וכאן יורה הנגע על ג' ראשונות דקליפה שהכתה במכה זו. כי הנו"ן יורה על הכתר, שנו"ן הוא מספר ה' פעמים אהיה עם הכולל שהוא בכתר. והג' יורה על החכמה כי גימ"ל הוא מספר חכמה ויו"ד יתירה שהוא בחינת החכמה, גם החכמה עם האותיות מספר גימ"ל. והע' מורה על הבינה כנודע מע' רבתי אשר בשמע ישראל, ולזה אמר הקב"ה עוד נגע אחד שמכת בכורות יקרא נגע לפי שהכה בג' ראשונות זכר דקליפה, ועל כן אמר אין ברעה למטה מנגע, כי כאשר יוכה גם הג' ראשונות דקליפה אז כולם לנצח יאבדו וכל אלהי מצרים ועמם נאבדו ונשברו ונפלו לעומקא דתהום רבה צללו כעופרת במים אדירים ושוב אין רעה למטה מזה כאמור.