בחדש השלישי לצאת וגו' ביום הזה באו וגו'. על כרחך המקרא הזה אומר דרשוני כי סתם ואמר ביום הזה ואיני יודע באיזה יום, ועיין בפרש"י ז"ל והנראה לפרשו קצת בדרך הדרש, כי הנה חז"ל (שבת פ"ח.) אמרו דרש האי גלילאה וכו' בריך רחמנא דיהב לן אוריאן תליתאה לעם תליתאה על ידי תליתאה ביום תליתאי בירחא תליתאי וכו' וגם דבר זה צריך לדעת מה חידש האי גלילאה בזה, ואמנם הנה נודע, אשר נשמת כל אחד ואחד מישראל מתחלקת בכללה לשלושה בחינות נפש רוח נשמה, ואף שיש עוד בחינות למעלה מהם מכל מקום הנה אותן שלמעלה נכללו בבחינת הנשמה הגם שגבוהים ממנה כנודע.

ועל שלושה בחינות הללו אמרו חז"ל (בסוטה כ"א.) את זו דרש ר' מנחם בר' יוסי כי נר מצוה ותורה אור וגו' תלה הכתוב המצוה בנר וכו' עד משל לאדם שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים וכו' ומחיה רעה ומליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים וכו' ועדיין מתיירא וכו' כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה וכו' ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם וכו' עד מאי הגיע לפרשת דרכים וכו' זה תלמיד חכם ויראת חטא וכו' עד כאן. כי האדם ההולך באישון לילה ואפילה, והוא שעדיין לא אור נגה עליו כלל מקדושת הבורא ברוך הוא ומתיירא מן הקוצים וכו' ומן הפחתים וכו', כלומר שעדיין עלול לחטוא בכל מקום הילוכו, כיון שעדיין לא השיג כלל מבחינת אהבת הבורא ויראתו וכל העולם כולו הנה מלא מפגעים רעים וממראות לא טובים, כי שוק העולם מלא מכל התאוות זנות וגזל והרהורים רעים וכל הדברים שבעולם, נזדמנה לו אבוקה של אור, והוא כי אם זכה לעשות קצת מצוות מעשיות ביגיעות גופו ואבריו לשמו יתברך באמת, על ידי זה קנה לו לעצמו חלק אור הנפש דקדושה מן הנשמה הטהורה, ובזה האור השופע עליו מבוראו יתברך בזה ניצול מן הפחתים וכו' שלא יפול בכל מקום הילוכו ודרכו, כי כבר יגיע לו קצת יראת העונש על כל פנים מבוראו, עונש עולם הזה מבני חיי ומזוני או עונשי גיהנם וכדומה, גם שוב לא יתאוה כל כך תיכף בראות עיניו, כאשר יש לו זה חלק הקדושה, ועל כל פנים לא ילך על הקוצים שהם דרכים הרעים כי כבר יש לו עינים לראות איזה דרך הרע ויפנה לצדדים אם ירצה. ועדיין מתיירא מחיות רעות ומלסטים הם כוחות היצר הרע וחיילותיו שהם כל בחינות הקליפות והחיצונים הרודפים תמיד אחרי האדם ומסיתין את לבו לסור מאחרי ה', ודבר זה גדול הוא לעמוד עמהם בקשרי המלחמה שלא יאבה ולא ישמע להם גם אם יפתוהו זרים מתאוות העריות וגזל וכדומה שיעמוד בנסיון נגדם כי צריך לזה גבורי כח לעשות דברו של מלך מלכי המלכים בדבר עבירה הבא לידו ונפשו חומדת ומתאוית ומשתוקקת לעבור עליה את הדרך, ועל זה כיון שעלה עמוד השחר ניצול מהם, והוא כי אם זכה לעסוק בתורה בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא, בכדי להתדבק בבוראו הנעלם ונסתר בתורתו הקדושה ולעשות נחת רוח לפניו על ידי זה, ובזה קונה לו לעצמו חלק הרוח דקדושה מן הנשמה הטהורה, אשר בזה כח וחיל בידו ללחום מלחמת היצר לכובשו תחת ידו ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ, ולעמוד בנסיון אם יבוא לידו בכח קשרי המלחמה כי כבר יש לו כלי מלחמה כאמור. ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך כי הן אמת אשר כבר בידו הוא לכבוש כל התאוות ולמשול עליהן בכוחו הגדול שלא יכנס ברשת היצר הרע אבל עדיין אינו יודע אם ירצה תמיד ללחום מלחמה הכבידה הזו ופן ח"ו לפעמים ירפה ידיו ויכשל בתאוותיו הקשות, ועל כזה אמרו חכמים (אבות ב', ה') אל תאמין בעצמך וכו' כי אפילו אם כבר ראית שבידך כח וגבורה ובידך לכבוש התאוות תחתיך שלא תעבור עליהם, אף על פי כן אל תאמין בעצמך, כי פן ביום מן הימים אשר לא תתן לב לעמוד בחוזק רב ובכח וגבורה כנגד המלחמה, ותפול לבור שחת. כי הן היצר הרע רשע ערום הוא ומחפש כל העתים לרעה לומר אולי ילכדנו בפעם זה או בזה, אבל כשהגיע לפרשת דרכים ואמרו זה תלמיד חכם ויראת חטא ניצול מכולם, כי בחינת יראת חטא היא אור הנשמה הטהורה, אשר האדם השופע עליו אור הזה, כבר נאמר בו (תהלים צ"א, י') לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך, כי כל בחינת היצר הרע והחיצונים בטלין ומבוטלין ובדלין ממנו, שאין להם שום אחיזה בו, כי אור בחינה זו בא מעולם הבריאה אשר שם בחינת חמשים שערי בינה ששם בחינת החירות והיובל הגדול שנת החמשים חירות מיצר רע ומכל כת דיליה.

ועל זה אמר הכתוב לא תקרבו לגלות ערו"ה. כי כל בחינות העבירות אינם נוגעים ופוגמים כי אם בבחינת ו"ה שבשם הגדול והקדוש הוי"ה שהוא בחינת רוח ונפש הנזכרים, ועל ידי שם זה נקרא ערוה שמכניס הרע אל בחינת ו"ה שבשם ונעשה ערוה, אבל לבחינת הנשמה הרומזת לבחינת ה' ראשונה שם אין שטן ואין פגע רע כמו שאיתא בדברי מרן האר"י ז"ל בכמה מקומות, וזה נקרא פרשת דרכים כי מפריש ומבדיל לגמרי דרך הרע מדרך הטוב ורגליו לא תצעדנה על דרך הרע כלל בשום אופן, כי על זה נאמר (שמואל-א ב', ט') רגלי חסידיו ישמור, ואומר (משלי י"ב, כ"א) לא יאונה לצדיק וגו', וכבר הוא בטוח שלא יכשל לעולם. ונראה כי סמכו בשם זה לקרותן פרשת דרכים על שם סוף הכתוב הנזכר שסיים ודרך חיים תוכחת מוסר כי אור בחינה זו נקראת דרך חיים כמו שכתבנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' דרוש ג' מאמר א') ולדברינו אלה נקרא דרך חיים כי היא הדרך הכבושה להלוך בה לחיים הנצחיים והיא בעצמה היא תוכחת מוסר לאדם שמיסרתו תמיד לילך בדרך ה' ושלא לפנות ימין ושמאל ואין בה אלא דרך אחד דרך חיים כי כבר הוא בפרשת דרכים שהפריש הדרכים ונטה לו לדרך הכבושה הטוב ועומד בארץ החיים. ועל כן קראוהו חז"ל יראת חטא פירוש שהחטא ירא מלקרב אליו להכשילו, כי אור הנשמה שבו שורף ומכלה את כל החיצונים והקליפות עד שייראו מגשת אליו ועל זה אמר הכתוב (שם כ', כ"ז) נר ה' נשמת אדם שהנשמה בוער בקרבו כמו נר ושורף כל התאוות רעות וכל המחשבות רעות עד שלא יחשוב ולא יתאוה כי אם לדרכי ה' ועבודתו ויש לו נחת רוח מעבודתו, ואינו בבחינת אוי לי מיצרי כי כבר התאוה כפויה אצלו, ועיקר תאותו הוא שבוער בקרבו נר ה' לעבודתו יתברך, (גם כי אז היחוד עליו בשלימות הנקרא נ"ר כמו שכתב בכוונת נר שבת וחנוכה עיין שם).

ולזה יאמר הכתוב (ישעיה ב', כ"ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, כלומר שהקב"ה אומר לכל בחינת היצר הרע והחיצונים שיחדלו מן האדם אשר יש לו בחינת נשמה באפו, כי במה נחשב הוא שהוא נחשב לבחינת מה שכבר ביטל כל בחינת התאוות הרעים וכוחות החיצונים שבו, ומ"ה הוא כי תלינו עליו (גם נודע אשר בחינה זו היא הנקראת ענוה בסוד הכתוב (משלי כ"ב, ד') עקב ענוה וגו' שהיא מ"ה), והנה השגת בחינה זו במה שישיג אותה האדם בנפשו, שיאיר בו חלק הנשמה הלז היא גם כן על ידי התורה הקדושה וכמו קניות חלק הנפש שהוא על ידי עשיות המצוה כאשר נתבאר למעלה, הרי המצוות הם מצוות התורה, ואך לפי שהם בעשיה גופניות וגשמיות, קונים בזה חלק הנפש, וכן גם כן בקניית חלק הנשמה היא גם כן על ידי התורה והוא שכאשר יזכה האדם להשיג את נשמת התורה, להבין אותה ברוחניותה להפשיט אותה מגשמיותה ולבושיה, כמבואר בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשת האזינו) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, וכולה רזין דאורייתא כנודע לכל מזוה"ק (פרשה זו פ"ז. ולקמן קכ"ד.) שביאר זאת כמה פעמים, ובפרט (בפרשת בהעלותך קנ"ב.) אומר וזה לשונו:: וי להאי בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטא וכו' עד טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו סיפור דאורייתא ולא ידעין יתיר וכו' חכימין לא מסתכלין אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש וכו' עד כאן. ועל דרך מאמר הכתוב (תהלים קי"ט, י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כי הזוכה לכתרה של תורה זוכה לראות ולהביט בנפלאותיה ודרך החיים והאור הגנוז בה על דרך הכתוב (שם ל"ד, ט') טעמו וראו כי טוב ה', לידע ולהבין בטוב טעם אור תענוג התורה ומחמדיה, ולהשיג אור הבהיר אור צח ומצוחצח אשר נעלם בתורתנו הקדושה, ומתגלה לדורשיה ומבקשים ומחפשים אותה ככסף וזהב וכמטמונים ורוצים שיאירו עיניהם בהתורה למיטעם פעם טעם מתיקת התורה, להם מתגלה אור הזה, עד שעל ידי הלימוד התורה הקדושה יתלהב לבו ורעיון מחשבתו להעלות נר תמיד, ולהיות עולה עמו במחשבתו הקדושה עד שנעשה בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל כך יומתק למו טעם מתיקות התורה באהבת ה' ורצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו הקדושה עד שיכסוף וירצה ויחשוק לדבק נפשו לה' תמיד, ואור האהבה והחמדה והתשוקה הגדולה בוער בלבבו כאש להבה בכלות נפשו לאלהים.

והנה הוא מיחד בכח שכלו ומוחו ובאהבת לבבו ואור המאיר עליו, אותיות התורה ושמותיו של הקב"ה הרמוזים בה זה בזה עד שהתורה נעשית שם אחד לקודשא בריך הוא. והסודות והיחודים אלו המה בבחינת אור המתלהב ומאיר עד אשר נקשרין המאורות עליונים והפרצופים הנוראים במדותיו הקדושים אחד אל אחד כמו שמאריך בזוה"ק בכמה מקומות (ועיין לך לך פ"ג:) משלושה גוונים של שלהבת המתדבקים זה בזה וגוף הנר הוא ארבעה, מול ארבעה העולמות המתקשרין זה בזה והכל בכח אהבתו ויראתו הגדולה וכח סודות השמות ויחודי התורה, ואור מחשבתו הקדושה והטהורה אשר מקשר ומדבק כח המחשבה ומוחו ודעתו, לראות אשר התורה אינה סיפורי מעשיות הגשמיים ח"ו רק שנתלבשה בכמה לבושים שונים אין מספר, לאשר ירדה לעולם הזה הגשמי העב נתלבשה בלבושים גשמיים, כדרך משל גוף הגשמי בשר אדם הוא לבוש ונרתיק אל הנשמה אשר בתוכו שהיא עשויה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים, ועל דמותה נעשה הגוף בתמונת אברים הללו כמו לבוש האדם אשר על הגוף שנעשה בבתי ידים ורגלים וכדומה, לתמונת הגוף, כן הגוף הוא נעשה לבוש בתמונת אברים מול הנשמה. והאדם הגס העב מהמוני העם אינו יודע ואינו רואה כי אם בשרו בשר הגוף הגשמי ודומה לו שזה כל האדם וכי היד או הרגל בעצמם עושין פעולתן להלך ולדבר לראות וליקח ביד וכדומה, אבל מי שעיני שכל לו, יודע כי כל בשר הזה הוא מאשר יש בו רוח חיים כח הנשמה בכל אבר ואבר, והיא אשר תעשה כל הפעולות וכל העשיות, ובלתי כוחה אשר מתפשט באברי הגוף, לא יזיז ולא יניע שום אבר מאבריו. וכן בתורה הקדושה, אשר עיקרה הוא אור נשמתה והוא הרוחניות שבה מאור נועם טעמי התורה בעבודת ה' אשר בה ובשמותיו של הקב"ה למי שזיכה ה' אותו בהם. והאיש הגשמי העב אינו רואה בה כי אם לבושי התורה וגשמיותיה, אבל מי שעיני שכל לו יראה ויביט בפנימיותיה ואור החיים שבה כאמור למעלה. וכאשר אדם משים מחשבתו ולבו לדברים האלה בזה קונה לו בחינת הנשמה בנפשו, ואז נאמר עליו (משלי ג', כ"ו) כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד, ומשמים ישמרו אותו שלא יבוא לידו שום חטא קל וחמוּר ולא יאונה לצדיק וגו' ככל הנאמר.

והנה אפשר לי לומר, כי להיות עם בני ישראל משולשין בג' עבירות רעות רחמנא ליצלן אשר נכשלין בהן כמאמר חז"ל (בבא בתרא קס"ה.) רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולם באבק לשון הרע, והמה אשר מושכין את ישראל מדביקות הבורא ומעבודתו, להיותן מדובקין בעבירות הללו המכוערין ועוכרין אותם ח"ו, וחז"ל אמרו (קידושין ל':) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, שהתורה היא משמרת האדם מהכנס בגירי יצר הרע, שג' בחינות הללו שביארנו למעלה בבחינת נפש רוח נשמה אשר משיג אדם על ידי התורה הוא נגד ג' עבירות הללו שעם ישראל נכשלין בהם, ועל ידי התורה יכולין להנצל. והנה חלק הנפש כבר כתבנו במקום אחר שהוא בחינת המתאוה בעם, כי נפש פירוש תאוה (כמו (תהלים כ"ז, י"ב) אל תתנני בנפש צרי ופירשו שם ברצון ותאות צרי) שהוא תאוות הגופניות הגשמיות כמו אכילה ושתיה ותאות המשגל וכו', ועל כן אדם הזוכה לקנות לו חלק הנפש הקדושה על מכונו כבר הוא ניצול מתאוות העריות האסורות, שלא יתאוה לדבר אסור הגשמי ופשיטא שלא יעבור עבירה בזאת, ועל כן הנה מצוות התורה שעל ידם קונים נפש הקדושה תבלין לעבירה הזאת שלא יהיה הוא בכלל מיעוטן בעריות ח"ו. וחלק הרוח אשר כתבנו על ידי עסק לימוד התורה זה תבלין לעבירות הגזל, ועיין בדברי מרן הק' בעץ חיים (שער אונאה פרק ה') ותבין אשר בחינת הגזל הוא בבחינת היצירה שהוא בחינת הרוח וממילא מי אשר ישיג בחינת הרוח דקדושה לא יתערב באלו אשר רובן בגזל, והבן. וחלק הנשמה אשר ביארנו שבא על ידי מחשבת פנימיות יחודי התורה, וזה אשר יציל מן לשון הרע ואבקה, כי בחינת הנשמה דקדושה נקרא פום ממלל רברבין כידוע למארי קבלה, וממילא יובן אשר זה יציל מעבירות אשר בפה, אשר על כן את זה לעומת זה עשה אלהים שלוש בחינות בתורה ונגדם שלוש בחינות נפש רוח נשמה באדם, והם לעומת שלוש עבירות שישראל נכשלין בהם והם אשר יעמדו בפניהם לשמור את ישראל מהלכד בשחיתותם.

והנה ישראל כשהיו במצרים ידוע שהיו בסוד אלם מאלהים שהיו נאלמים מן הקדושה, ואכן בעת הגאולה האיר ה' עליהם פתאום אור בהיר בשחקים גדול ועצום, עד שהגיעו לבחינה גדולה ונפלאה מאוד בבחינת מוחין דגדלות שלא ביגיעה כלל ושלא ברחיצה וטהרה מטומאת זוהמתן אשר נדבק בהם, וזה היה עיקר נס יציאת מצרים שקידשן הקב"ה באותו הלילה קדושה נפלאה פתאומיות שלא בטבע, כי היה הקב"ה מוכרח להוציאם ברגע הזו, ועל כן צוה להם לעשות קצת מצוות כמו שחיטת הפסח, בכדי שיהיה קצת מקום להקדושה שיחול עליהם, אבל הקדושה היה בנס גדול שהאיר הקב"ה על נשמות ישראל ורצו והלכו אחריו באותו היום לארץ ציה וערבה באמונה רבה בלי מזון וצידה, ואכן דבר זה אינו דבר המתקיים, כיון שבא שלא מצד עבודתם, ועל כן נלקח זה תיכף מהם אחר יום הראשון וצִום אחר כך לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות בכדי לרחוץ ולטהר את נפשם וגופם מכל בחינות הטומאה והזוהמא, כדין אשה נדה שמחויבת לספור שבעה נקיים. והמה לרוב הטומאה אשר נדבק בהם במ"ט שערי טומאה הוצרכו לספור שבע שבתות מ"ט יום בכדי שיזדככו ויטהרו עצמם שיהיו ראוין לקבל התורה מאת הקב"ה, ועל כן אנו אומרין בסדר של פסח קדש ורחץ, לומר כי נשתנה יום זה מכל הימים שבכל הימים כאשר ירצה האדם לקבל הקדושה צריך קודם לרחוץ ולטהר עצמו ואחר כך תוכל הקדושה לשרות עליו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ד, ט"ו) סור מרע ועשה טוב כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת וכאן היה הקדושה קודם להרחיצה ואנו מספרין שבחי הלילה הזה כי היה קדש ורחץ הקדושה תחילה ואחר כך הרחיצה, ועל כן אין אומרין הלל שלם כי אם ביום הראשון של פסח, ואחר כך אין אומרים עד חג השבועות כי לא היה הבחינה הגדולה כי אם ביום האחד, ואחר כך השלימו בעבודתן ויגיעה וטהרה עד חג השבועות שהשיגו גודל הקדושה לקבל התורה, והנה מיום השני של פסח התחילו בעבודתם לטהר ולזכך עצמן במעט מעט עד אשר ישיגו לבחינת הנשמה אשר הזכרנו הנכללת מבחינה אשר למעלה ממנה כנזכר. ולזה קובל הכתוב אשר תיכף אחרי צאתם ממצרים, וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות ט"ו, כ"ג), ואמרו חז"ל (בבא קמא פ"ב.) דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נ"ה, א') הוי כל צמא לכו למים וכו', וכבר כתבנו שעיקר קניית חלק הנשמה בשלושה בחינותיה הוא על ידי התורה הכלולה משלושה, וכיון שלא היה להם התורה, מאין היה להם בחינות לקנות הקדושה בנפשם.

ואכן הנה ידוע אשר אדם שאברים שלו מזוככים ומצוחצחים מכף רגל ועד ראש בטהרה השלימה ישיג מעצמו את דברי התורה, כמו אברהם אבינו שאמרו חז"ל (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו', כי רמ"ח מצוות התורה הם נגד רמ"ח אברי האדם, והלא תעשה נגד גידיו, והם מזונא ופרנסתא דנשמתא ממש בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה כמו אכילה ושתיה ושאר מזונות הגוף, וכשם שאדם משיג בעצמו מזונא דגופא בכל פרטיהם, כן כל רמ"ח אברים הרוחנים מחויבים להיות משיגים מזונותיהם ופרנסתיהם, כל אבר ואבר את דבר המצוה אשר נגדו שהוא פרנסתו וחיותו, ואין המניעה כי אם עבור גסות דברי הגשמיות אשר נתלבשו על אברים הרוחנים, ותאוות לבו ומוחו מגושמים עד שיתאוו לדברים ההם וידעו אותם ולא ידעו פרנסת הרוחניות, אבל אברהם שהיה גופו מזוכך מכל וכל ממילא היו כליותיו נובעות חכמה והיה יודע כל רמ"ח המצוות עשה ושס"ה הלא תעשה, כי זה היה חיותו ופרנסתו. ועל כן אנו אומרין אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כי כאשר עמדו על הר סיני אמרו חז"ל (שבת קמ"ו.) שפסקה זוהמתן ונמצא אף אם לא היה ניתן להם התורה היו משיגין אותה מעצמיהם, כנודע מפי חכמים וסופרים. ורק טובה עשה הקב"ה לעמו ישראל שהנחיל להם התורה ממדבר מתנה, שאף כשלא יהיו מזוככים ומטוהרים כל כך, שיוכלו לדעת כל פרטי התורה על ידי התעסקם בעיני בשר בדיו כתובה על קלף, אבל אדם המזוכך אינו צריך לכל זה, אשר על כן במדבר כשהלכו שלושה ימים בלא תורה והֵיצר להם איך יקנו חלק הקדושה בלתי התורה המלמד לאדם דעת, נאמר (שמות ט"ו, כ"ג) ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו' פירוש שרצו גם המה להשיג לדעת מעצמן בחינת דברי התורה על ידי אברי גופם, ולהיות שלא היו מטוהרים, נתהפך להם למי המרים המאררים ח"ו, ולזה כאשר באו מרתה, שבאו במוח שכלם לאברי הגוף המרים עוד מטומאת מצרים לדרוש משם את תורת ה' ולא יכלו לשתות מים מי התורה משם כי מרים הם, ועל כן ויורהו ה' עץ וגו' זה עץ החיים הוא התורה הקדושה כנודע ושָׁם שָֹם לו חק ומשפט שנתן להם שם קצת מצוות התורה שיעסקו בהם כמו שבת ודינין וכיבוד אב וכו' כמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו:) ועל ידי מעט התורה הזאת התחילו לקנות בנפשם חלקי הקדושה הנזכרים בחינת נפש רוח נשמה דקדושה שיהיו ראוין לקבל את התורה הקדושה מיד הקב"ה.

ועל כן אמרו חז"ל (תנחומא בפרשה זו י') בזה הלשון: בחודש השלישי וגו', ולמה לא ניתנה התורה כשיצאו ממצרים לא כך נאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם תעבדון וגו', משל לבן מלכים שעמד מחוליו אמר אביו נמתין לו שלושה חדשים עד שתשוב נפשו וכו' ואחרי כן אוליכנו לבית הרב וכו' כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השיעבוד אמר הקב"ה אמיתין להן עד שיתרפאו ואחרי כן אתן להם את התורה. ולכאורה זה לפלא, כי מה זה הדמיון ממלך בשר ודם מלך אביון שאין בידו לרפאות את בנו תיכף כאשר ירצה ומוכרח הוא להמתין לו שלושה חדשים עד אשר יתרפא ולא כן אלהינו ברוך הוא מלך המלכים רופא נאמן אשר בידו הכל, יעכב נתינת התורה בשביל מומי ישראל, הכי לא היה בידו לרפאות את מומם תיכף, ועוד הלא גם אחרי כן בחודש השלישי לא נתרפאו מעצמן בטבע בהרחב הזמן כי אם הקב"ה שלח מלאכיו מן השמים וריפאו אותם כאשר מבואר בדבריהם שם בעצמם (למעלה ח' סמוך למאמר הנזכר), וזה היה יכול להיות תיכף. ואמנם כי ודאי לא כיוונו ז"ל על מומי וחולי הגוף, כי על זה ודאי היו יכולים להתרפאות ברגע אחד ולא היה צורך לעכבם עבור זה, ועיקר חוליים היה חולי הנפשות אשר עדיין לא נשלמו בבחינת נשמתם להיות ראוין לקבל התורה, וזה הדבר הגם שבודאי אם ירצה הקב"ה ישלח אורם אליהם בפתע פתאום ברגע ויושלמו, אך אין זה רצון מלך המלכים ברוך הוא, כי עיקר הבריאה היה על עבודת בני ישראל שיעבדו בעצמם בכח מוחם ושכלם וגופם, בעזר אלהי, ויהנו מיגיע כפם. ולזה היה צריך חושבנא לדכיותא להמתין להם שיטהרו עצמם מעט מעט מידי יום ביומו עד כלות שבע שבתות ז' נקיים כאמור למעלה. ואולם תדע עוד דבר אחד, כי כבר כתבנו אשר השגת כל בחינת השלימות בכל חלקי הנשמה הוא על ידי התורה בשלוש בחינותיה, ועם אשר יצא ממצרים לא היה להם עדיין התורה שישיגו על ידיה שלימותם, ואף שכתבנו שעבור זה ניתן להם קצת מצוות התורה במרה שיעסקו בהם שיקנו על ידי זה חלקי הנפש, מכל מקום לא היה זה די סיפוקם להשיג כל השלימות על נכון מאחר שלא ראו אור כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שהוא הוא השגת השלימות, וזולתם הוא דבר חסר לא שלם. ונמצא צריך להבין באיזה אופן השיגו שלימותם.

ונראה כי חז"ל אמרו (ילקוט רמז ער"ה) בפסוק ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל וגו' שחנו כאיש אחד בלב אחד, ולכאורה הבנה בעי, מה ענין חנייתם כאיש אחד לקבלת התורה, הלא השלום הוא אחד ממצוות התורה כי מחלוקת הוא לא תעשה כמאמר ז"ל (סנהדרין ק"י.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו וכו' והיפוך המחלוקת הוא השלום, ומפני מה היו צריכין לעשות מצוה זו דוקא קודם קבלת התורה, ולא מצוה אחרת, ואכן הוא הטעם לצד שלא היו יכולין בעצמם להשיג השלימות עבור חסרון ידיעת התורה כנאמר, הוכרחו כולם לקשר עצמם בכל רמ"ח אבריהם וגידיהם בקשר אמיץ וחזק עם משה רבינו ע"ה פרנס הדור בעת ההוא, שהוא ודאי היה יודע כל התורה עד שלא ניתנה מגודל זיכוך וטהרת קדושת גופו כנזכר.

ונודע אשר כללות ישראל בכלל הם אדם אחד ברמ"ח אברים וגידים. כי ראשי הדור על כן הם נקראים ראשים לפי שהם בבחינת הראש לכללות ישראל ויש בישראל אשר יקראו עינים כמו עיני העדה ויש המכונים על שם הלב וכן בכל האברים והגידים בפרטי פרטים וכולם אדם אחד הן לבד, בשיעור קומת האדם. אשר על כן כל ישראל ערבין זה בזה כמאמר חז"ל (סוטה ל"ז:) וכל אחד מישראל מחויב לראות ולהזהיר ולהוכיח לחבירו שלא יבוא לידי חטא כי כולם אחד ממש הם, וממילא כאשר חבירו יחטא יגיע הפגם גם אליו כמו באברי האדם שכאשר יחלה האחד ממילא יכאבו כל שאר האברים ועל כן ביארנו במקום אחר אשר הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, כי כאשר יחטאו העם ויכשלו בעבירות, יגיע הפגם לראש הדור ההוא מעט מן המעט, עד אשר יכשל גם הוא במקצת מן החטא, ואמנם כשיהיה חטא העם במעשה יגיע לראש הדור במחשבה על כל פנים, וכן להיפך כשיארע לראש הדור חטא במחשבה כל דהוא יגיע מזה עבירות במעשה לדורו והארכנו שם בזה, ולזה אם הכהן המשיח יחטא בחטא קל כי חטא הוא השוגג כנודע, אז זה הוא לאשמת העם שיגיע מזה אל העם לאשמה ממש, וכן להיפך כי מאין יארע שכהן המשיח יחטא במקצת, זה הוא לאשמת העם מפני שהם עברו במעשה על כן בא אליו המחשבה לא טובה. וממילא ודאי מדה טובה מרובה, אשר ראש הדור המיגע עצמו בעבודה לה' תמיד, כל שמתדבק יותר ויותר בה' אלהיו במחשבה דיבור ומעשה כן יגיע גם לדורו שינשאו ויוגבהו למעלה בקדושת בוראם לעבוד את אלהיהם לפי ערכם במחשבה דיבור ומעשה, ולקנות על ידי זה חלקי הקדושה והטהרה. ועל כן דורו של משה רבינו ע"ה, לרוב קדושת משה וטהרתו אשר לא קם עוד נביא וגו'. הגביה הוא את ישראל בכחו אשר התקשרותם והדבקותם עמו בלב אחד, עד אשר הופיע גם עליהם קדושת ה' ובאו לקנות בנפשם חלק הנשמה הקדושה והנכלל בה שיהיו ראוין לקבלת התורה. ועל כן נאמר קודם קבלת התורה ויחן שם ישראל וגו' כאיש אחד בלב אחד, כי בלתי זה לא היו ראוים כלל לקבלת התורה ממניעת השגת הקדושה באפס התורה ומצוותיה, רק על ידי שנעשו כולם איש אחד. וממילא כחו של משה שהוא בחינת הראש להם, גרם שיתפשט הקדושה על כל האברים ויקנו חלק השלישי שבנפש האדם ויקבלו התורה חרות על הלוחת חירות מיצר הרע ככל הנאמר.

ואפשר על כן אמר משה (דברים ה', ה') אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה' וגו', כי הם בעצמם לא היו יכולין לקבל התורה כי אם על ידי התקשרותם במשה ועל כן הוא היה עומד ביניהם מקבל מהקב"ה ומשפיע להם, (ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בליקוטי תורה פרשת כי תשא פסוק ועתה הורד עדיך וגו') כי לא היו יכולין לקבל התורה בשום אופן בלתי הופעת משה רבינו עליהם באורו עיין שם, ועל כן פתח דבר ה' האיר בנתינת התורה ואמר אנכי ה' אלהיך וגו' לא יהיה לך וגו' הכל בלשון יחיד כי נתינת התורה לא היה יכול להיות בשום אופן כי אם אחר שנעשו כולם כאיש אחד ממש שיהיה משה הראש והם האברים, ואז ניתן התורה בכללה למשה תחילה, כי התורה נקראת חכמה וכל דבריה תחילה הם בחכמה שבראש האדם ללמוד ולדעת כל מצוותיה ואחר כך בכח חכמתו מתפשט לאבריו שיעשו כחכמתו, וכן בכללות ישראל תחילה ניתנה למשה שהיה בחינת הראש לדעת את ה' בכל דבר התורה ואחר כך נתפשט ממנו לכל אבריו והודיע את התורה ולימדם את בני ישראל שהן אבריו, ועל כן נקראת תורת משה, כי עיקר נתינתה היה למשה והוא המשיכה אל כל ישראל ולזה אמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) לא ניתנה תורה אלא למשה וכו' ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' והבן. ואפשר לזה אמר משה אל ה' בעת שעשו ישראל את העגל, אנכי ה' אלהיך לי אמרת ולא להם כמאמר חז"ל (שמות רבה מ"ג, ה') ולכאורה זה פלא גדול שידבר משה עם ה' דברים אשר לא כן, ונכון לדברינו כי עיקר נתינת התורה לא היה יכולה להנתן כי אם למשה שהוא הראש והוא הנחילה את ישראל לכל האברים בעין טובה שנהג עמם וממילא היה לו פתחון פה לומר לי אמרת וכו', כי הם לצד שמעצמם לא היו ראוים לקבלת התורה אין עליהם אשמה כל כך, אם עברו עליה פעם אחד.

והנה נודע מאמר הכתוב (שמות י"ב, ב') החודש הזה לכם וגו'. כי עיקר התחדש החודש בחדשי הלבנה הכל רומז על ישראל שמונין ללבנה כמאמר חז"ל (סוכה כ"ט.) וכמאמרינו בברכת קידוש החודש תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' כי כל עיקר חידושה מורה על התחדשות ישראל לקבל אורה ושמחה מאורות אלהינו יתברך להתקדש בקדושתו יתברך ולהאיר על נשמותינו אור המאיר ממנו יתברך ויתעלה למוחין נכונים ולקדושה וטהרה ואהבה ויראה כידוע, שעל כן אם ח"ו הלבנה לוקה סימן רע לשונאי ישראל וכו' כמאמרם שם, כי ישראל נקראו בנים ממש לאור הלבנה שלמעלה עמוסים מני בטן. ועל כן נקרא חֹדש, שישראל מתחדשים בכל חודש באורות חדשים מוחין קדישין הנמשכים מחידוש הלבנה שמתחדש בכל חודש, ולזה סיבת הסיבות ברוך הוא הסיב את ישראל במדבר קודם קבלת התורה המשך שלושה חדשים כלומר שיהיה קבלת התורה בחודש השלישי לצאתם ממצרים הכל בכדי שיוכלו בני ישראל להכין עצמם לקבלת שלושה אורות הללו הנזכרים שהם נפש רוח נשמה כי בלתי זה לא היו יכולים לקבל התורה בשום אופן, וזה הוא בחינת כל קבלת התורה והמצוות הכל בכדי להשלים נפשות ישראל בשלושה בחינות אלו ומשם ולהלאה נאמר לא יגורך רע כאשר כתבנו, והיה צריך לקבלת כל בחינה ובחינה איזה ימים בחודש אחד עד תשלום הקבלה בחודש השלישי וגם לזה היה צריך לטהרם בשלושת ימים בפרישה מן האשה קודם קבלת התורה, הכל בכדי לקבל שלושה בחינות הללו שזה כל עבודת האדם והיו צריכין זיכוך אחר זיכוך לקבלתם. ואחר כל המבואר, ממילא יובן מה שדרש האי גלילאי עליה דרב חסדא, כי הודיע זאת שכל עיקר קבלת התורה לא היתה יכולה להיות עד אחר קנות בנפשם שלושה בחינות אלו וזהו עיקר עבודת האדם בהתורה עד היום לתקן שלושה בחינות אלו ולזה אמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריאן תליתאי והוא שלושה בחינות שבהתורה שביארנו. לעם תליתאי הם שלושה בחינות נפש רוח נשמה שבעם ישראל. על ידי תליתאי כאשר כתבנו שלא היו יכולים לקבל התורה אם לא על ידי משה בהתקשרותם בו שהיה נכלל ושלם בכל השלושה בחינות. ביום תליתאי לפרישה שהיה עבור זה, בירחא תליתאי, שהיה גם עבור שלושה אלו.

ובזה נבוא לביאור הכתובים בפרשה זו שכולם מתאימות עם כל הדברים הנזכרים וכולם משולשין לרמז על שלושה אלו שהן כללות התורה והמצוות. ובתחילה פיהו פתח בחכמה ואמר בחודש השלישי לצאת וגו' מארץ מצרים כלומר לפי שיצאו ממצרים מקור הזוהמא והטומאה ולא היה בידם בהיותם במצרים אף בחינה התחתונה מהקדושה בחינת הנפש ועל כן הוצרך שיעבור עלייהו בחינת שלושה חדשים שיתחדשו בכל חודש מאור חידוש הלבנה בבחינה אחת שיהיו משולשים בכדי לקבל אוריאן תליתאי, ועל כן תיכף ומיד בחודש השלישי לצאתם בהגיע אליהם התחלת החודש השלישי ביום הזה באו מדבר סיני ולא נתעכבו עוד אף רגע במקום אחר כי הלא זה היום אשר שמח ישראל בעושיו וה' אלהים שמח במעשיו ובכדי שלא יקשה מאין זכו ישראל לבוא לבחינה הג' בלא תורה ומצוות. לזה אמר,

ויסעו מרפידים וגו' ויחן שם ישראל וגו'. (ועיין ברש"י ובאור החיים שנתקשו במקרא זה ולדרכינו כן יאמר ויסעו מרפידים וגו'), כלומר לפי שנסעו מרפידים שהוא רפיון ידים שלא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים המורה על סלע המחלוקת, רק ויחן שם ישראל וגו' שחנו כולם כאיש אחד ובלב אחד ונתקשרו עם ראש הדור הוא משה רבינו ע"ה בחיבור עצום והיו לאחד לגוף אחד ממש, ובזה ממילא נמשך מהראש אל האברים לקדשם בקדושתו, ולזה אמר ויחן שם ישראל וגו' נגד ההר כי חז"ל אמרו (ילקוט רמז פ"ד) בפסוק ההרה המלט בזכותו של אברהם שגדול כהר וכו'. וגם כאן חנו ישראל כולם כאחד נגד ההר, הוא משה רבינו ע"ה שזכותו גדל כהר שכולם רצו להתחבר עמו לשאוב ממנו כל בחינת אור התורה והשלימות. ועל כן בזה באו מדבר סיני לקבל התורה. ולזה סמך לו ואמר,

ומשה עלה אל האלהים וגו'. כלומר הנה ישראל חנו כולם נגד ההר זה משה להתחבר עמו בכדי לקבל על ידו בחינת הנשמה הנמשכת מאור מדת הבינה שלמעלה, ומשה עלה וגו' כלומר הנה משה עלה אל האלהים שהוא השיג בחינה הזו כמאמר ז"ל (נדרים ל"ח.) נו"ן שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה וכו', והיא הנקראת על שם האלהים כי אלהים הוא בבינה וה' הוא ה' הראשונה שבשם הרומז על בחינה הזו, ולפי שהוא השיג בחינת הזו על כן חנו ישראל נגדו לקבל האורה משם ועל ידי זה ניתנה. ועל כן,

ויקרא אליו ה' וגו' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. והנה חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רע"ו) אמרו לבית יעקב אלו הנשים וכו', ועוד נראה על דרך אומרם ז"ל (בבא מציעא ל"ג:) בפסוק (ישעיה נ"ח, א') הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם וגו' הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והנה נודע אשר שם יעקב מורה על פחותי הערך שבישראל בחינת עקביים שבגוף, וישראל מורה על גדולי ישראל המכונים על שם הראש שהוא אותיות לי ראש, ולזה אמר כה תאמר לבית יעקב לפחותי הערך שבישראל והם עמי הארץ שבהם תאמר להם באמירה רכה שלא יכבד עליהם עול העונשים הקשים בעברם על התורה כי להם גם זדונות נחשבין כשגגות לצד פחיתות ערכם והבנתם בגדולת הבורא ומתיקות התורה והמצוות, והכל בכדי שיקבלו עליהם עול התורה כי הם לפי מיעוט ערכם לא יקבלו עליהם דברים הקשים בעונשים חמורים, ותגיד לבני ישראל, להתלמידי חכמים שביניהם המכונים על שם ישראל להם תכביד ותאמר דברים הקשים כגידין שאפילו שגגות נחשבין להם כזדונות משום דהוה להו להזהר בנפשותם להשמר שלא יבואו אף לידי שוגג כי הלא הם המכירים בגדולת הבורא ברוך הוא, ומהראוי שירעדו ויחרדו יום ולילה בפחד ורתת וזיע באימה ויראה ובהלה וחלחלה שלא יבואו לעשות דבר שהוא נגד רצונו יתברך ויתעלה.

אתם ראיתם אשר עשיתי וגו'. הנה נודע אשר בכל דבר שבקדושה מוכרח להיות שלושה בחינות, כי בתחילה לא יתחיל האדם ליכנס בשום עבודה אליו יתברך עד אשר יקבל איזה סיוע ואור אלהי יתברך מלמעלה לסייעו קצת שיתחיל הוא על ידי זה בחינת אתערותא דלתתא להתעורר לחשוק ולחפוץ להתקרב אל מלך המלכים ברוך הוא באהבה או ביראה או באחד משארי המדות הנכללים בהם, ואחר כך כשיהיה לו האתערותא הלז בטוב יקבל על זה בחינת אתערותא דלעילא מאור בהיר בשחקים ואז יפיץ עליו ענן אורו בהילו נרו עלי ראשו לקדשו ולטהרו בקדושת ה' ונמשך לו מוחין קדישין וחיות אלהות ומגלין לו רזי תורה ונתלבש בענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות וכל המעלות שמנה שם רבי מאיר במשנתינו (אבות ו', א') הכל לפי מה שהוא וערך הכנתו וְזַכּוּת גופו ותשוקתו בהתדבקות אלהי עולם ה' לעשות נחת רוח לפניו. וכבר כתבנו שכל התורה והעבודה הכל בשלוש בחינות אוריאן תליתאי בחינת נפש רוח נשמה, ולזה פרט הכתוב כאן שלושה בחינות של שלוש שלוש, ופתח ואמר אתם ראיתם וגו' כלומר הנה אני עשיתי את שלי לפתוח לכם אורות הקדושה במעט, בראשון וראשונה לקדש אתכם בקדושתי בכדי שתוכלו על ידי זה לבוא לבחינת אתערותא דלתתא, ופתחתי אליכם להאיר לכם בשלושה בחינות נפש רוח נשמה הכוללים כל העבודה וכל האורות הקדושה, והם: אחד, אשר עשיתי למצרים כלומר שהאבדתי והסרתי את המצרים ממך והוא טומאת קליפת מצרים שהיו ישראל נשקעים בהם בהיותם שם והוא בחינת הקוצים והברקנים שאדם נכשל בהן כשהולך באישון לילה ואפילה, (ואפשר על כן אמר הכתוב למעלה בפרשת שמות ויקוצו מפני בני ישראל ואמרו חז"ל (סוטה י"א.) שהיו דומין בעיניהם כקוצים כי המצרים היו לקוצים בעיני ישראל שנכשלו מאוד בהם כקוצים וסירים) והוא בחינה התחתונה המורה על נפש דקדושה שאם האדם חסר גם ממנה ח"ו הרי הוא נכשל יומם ולילה בפחתים וקוצים הכל כמבואר למעלה, ועשיתי לך זה לאבד המצרים להסירם ממך בגשמי וברוחני שהוא קליפת מצרים בכדי לזכותך בבחינת נפש דקדושה. והשנית, ואשא אתכם על כנפי נשרים, כי הנה נודע המבואר בזוה"ק (יתרו פ':) אשר נשר באתרא דיעקב שריא וכו' והוא בחינת הרוח הקדושה כנודע וזה היה על הים שהענן היה מקבל החצים ובליסטראות, כנשר המקבל חִצֵי האדם בשביל בניו כפירוש רש"י, כי הגם שנזדמנה להם אבוקה של אור והוא בחינת נפש דקדושה עדיין היו יראים מחיות רעות ומלסטים כמאמרם ז"ל (מובא ברש"י שיר השירים ב', י"ד יונתי בחגוי הסלע) והכל רומז על כוחות היצר הרע וכת דיליה שעמד הס"מ שהוא היצר הרע לקטרגן כאומרם, והכל כי לא נשלמו בנפשם לצאת מבחינת היצר הרע ועל כן עמד עליהם למעלה לקטרגן ולמטה העמיד חיות היער וליסטים הם רוכבי מצרים ופרשיהם שבאו עליהם כליסטים על הדרך בכלי קרב לא כמו במצרים שהיו כקוצים והכל כמו בגשמיות כן ברוחניות והבן. ושמו יתברך ויתעלה הגין עליהם מכל זה והעמיד ענן לקבל החצים ופלטם מחיות רעות, והכל כי זיכם אז בבחינת הרוח דקדושה שבזה ניצולו מכל זה שעל כן זכו אז לומר שירה שהוא סוד מט"ט שביצירה בחינת הרוח. והשלישית, ואביא אתכם אלי, הוא בחינת נשמה דקדושה שכאשר האדם זוכה אליה כבר בטוח הוא שלא יצא חוצה מאור קדושתו יתברך, ושום רעה לא תאונה אליו ונגע לא יקרב באהלו הכל כנזכר למעלה. ולזה אמר ואביא אתכם אלי כלומר אלי לבד להתקרב ולהתדבק בי בכל עוז בלי שום מחשבת חוץ. גם, אלי, הוא חושבן אֵם שהוא בבינה בחינת הנשמה וזה ואביא אתכם אלי, וזה היה בעת בואם למדבר סיני בחודש השלישי שהוא בחינה השלישית כנאמר למעלה. ולזה,

ועתה אם שמוע וגו'. כלומר הנה אני פתחתי לכם פתח להאיר לכם בשלושה בחינות הנזכרים ומעתה צריכים אתם לעשות זאת בבחינת אתערותא דלתתא בשלוש בחינות אלו כנאמר, ולזה אם שמוע תשמעו, כלל בזה שני בחינות (כי לפי הפשט היה די בשמיעה אחת) והוא על דרך אומרם ז"ל (סוכה מ"ו:) בפסוק (דברים י"א, י"ג) והיה אם שמוע תשמע, אם שמוע בישן תשמע בחדש. וכתבנו בפירושו במקום אחר שזו היא השמועה החדשה שאדם זוכה לשמוע בתורה בחינות אור הגנוז עריבות נועם מתיקות אורו יתברך הנעלם בה ופליאת נפלאותיה ודרך החיים ויחודי המדות וקישורי המראות וזיווגי שמות אלהינו יתברך וחיבורי המאורות העליונים הנעלמים בה שאין שיעור וערך וקץ ותקוה וסוף ומספר לנופת צוף ידידות חשקות טעם הזה אשרי עין ראתה כל אלה והכל כאשר כתבנו שם וכאשר כתבנו למעלה והוא בחינת נשמת התורה כמו שכתבנו שם. ולזה אמר אם שמוע תשמעו בקולי ב' שמיעות שמיעה בישן והוא בחינת הרוח בחינת לימוד התורה כנודע ושמיעה בחדש הוא נשמת התורה כאשר כתבנו. ועוד בה שלישית ושמרתם את בריתי הוא בחינת הנפש המשמרת את האדם על כל פנים שלא יהיה בכלל מיעוטן בעריות כאמור למעלה והוא פגם הברית (גם בחינת המלכות שהוא בחינת הנפש נקראת לפעמים על שם הברית כאמור ואזכור את בריתי וכדומה), ונגד ג' אלו אומר הכתוב כי אם אתם תעירו ותעוררו בשלושה בחינות אלו באתערותא דלתתא גם אני אתעורר למולכם להאיר לכם בשלושה דברים אחר כך בשלימות נפלא על אופן היותר גבוה שזה תכלית כל המאורות וקץ כל השמחות. האחת,

והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. כי הנה נודע לחכמי תעודה בסוד עיקר עבודת האדם בעולם הזה שהוא לקרב העולם ומלואו לאלהי עולם ברוך הוא, כי זאת עיקר תיקון השלימות שיהיה לעתיד אם ירצה ה' אשר וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו וגו' כי עיקר כוונת הבריאה היה במה שהאל הטוב ברוך הוא הרחיק הארץ וצבאיה מאוד מאוד מאור פניו יתברך ולקח סוד שמותיו יתברך אורות נפלאין מוחין קדישין נפשין ורוחין ונשמתין והעטיפם והלבישם בלבושים עבים מאוד בגשמיות עפר הארץ וצבאיה בארבע יסודותיה שהם אש רוח מים עפר, וארבעה מינים כוללים שבה דומם צומח חי מדבר, וכולם נשרשין ונמשכין מארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, וברא האדם אשר על הארץ וצבר גופו מכללות ארבע יסודות הנזכרים הכוללים לכל צבא הארץ בכל פרטיהם, ויפח באפו נשמת חיים נשמה עליונה גבוה מעל גבוה, בכדי שהוא בכוחו ישפיל ויכניע ויבטל כל בחינות הגשמיות אשר בכל הארץ הסובבים לאור הקדושה העליונה, וכל בחינת חיות הקדושה אשר בתוכם יתעלה ויתקדש ויתגבר בכוחו להשיג עילתו בוראו יוצרו אף עשאו כל בחינה ובחינה לפי מדריגתו ומעלתו למען ידעו כי ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה ואין דבר בעולם כי אם אחדותו יתברך לא זולת, לאפוקי כאשר מתגבר הגשמיות ח"ו בכל דבר שהוא בבחינת הקליפה שאומרת אני ואפסי עוד ונעשה (משלי ל', כ"ב) עבד כי ימלוך וגו' והוא עיקר העבודה לבטל ולהכניע כל גשמיות הארץ ולהרים ולהגביה חיות הקדושה שבהם שידע כל פעול כי אתה פעלתו וגו', כמו שנאמר לעתיד (ישעיה י"א, ט') כי מלאה הארץ דעה את ה' שאף עפר הארץ תשיג לפי בחינתה לדעת את בוראה ואז (זכריה י"ד, ט') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי זה כל בחינת יחוד שמו ליחדו בכל דבר ודבר שבעולם מחוט ועד שרוך לידע ולהודיע ולהוודע שאין דבר יוצא מאחדותו וכל בחינות אלהים אחרים כולם בטילין מבוטלין שאין בכל העולמות כי אם ה' אחד לא זולת, (ואולם אופני עבודה זו איך זוכה האדם אליה ביארנו במקום אחר בכמה וכמה בחינות והיא ארוכה מארץ מדה ולא נאריך עתה ועיקרה הוא על ידי ביטול התאוה באמת לאמיתו בכל הבחינות בכל עת השתמשותו בכל בחינות הארציות כמו באכילה ושתיה וזיווג וישיבת בית ולבושי בגדים וכדומה להשגת החכמה להשיג בכל הארץ וצבאיה כי כולם סוד שמותיו יתברך המה אורות אלהים רק שנתעטפו בהעלם גדול בלבושים עבים, וזאת היא עבודתו להסיר הלבושים ולהגביר הפנימיות כנודע לחכם לב) וזאת היא עבודה חשובה לפניו מאוד מאוד אחרי שזה עיקר תיקון השלימות ובלתי זה לא יהיה השלימות בשום אופן, ועוד כי יותר ויותר מה שנתרחק חיות הקדושה מאור פניו יתברך בלבושים שונים כן יגדל ויתרבה החדוה והשמחה בהתקרבותו למלך עולמים ברוך הוא כדמיון בן המלך שנתרחק מאביו ונפל לשביה לבית האסורים והיה שם ימים כבירים, ואחר כך ברבות הימים כאשר יבוא אחד וימסור נפשו ויפיל עצמו לבור השביה ויקח משם את בן המלך ויביאהו לבית אביו, האם ישוער ויוערך עוצם השמחה הגדולה ורבות החדוה העמוסה והתענוג והשעשועים ואהבה והחיבה בגילה ורנה ודיצה וחדוה שיגיע אז אל האב והבן כאשר יחזו פנימו זה לזה בתשוקה גדולה ונפלאה שהיה להם זה על זה כל הימים שלא היו יחד. והנה, סגולה פירש רש"י אוצר חביב כמו סגולת מלכים כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, והוא הרומז אל חיוּת הקדושה אשר ביארנו שהמה אוצר חביב כלי יקר שמלך המלכים ברוך הוא גנזם והצניעם בתוך כל צבא הארץ. אשר על כן זה אשר הבטיח בוראינו ברוך הוא לסייע לישראל באתערותא דלעילא שהם יהיו הסגולה מכל העמים שלא יהיה בכח שום בריה להוציא את הסגולה הלז כי אם עם קדוש ישראל שנשמתם גבוה מעל גבוה והם דמיון אבן השואבת, שכל רואה אותם מחיות הקדושה שבכל הדברים, יציצו ויפריחו ויעלו מעיר כעשב הארץ להתקרב על ידו לבוראנו ברוך הוא. וגם כי הם יעשוהו לסגולה שבכוחם יגדלו ויעלו את כל חיות ההוא להאיר עליו באורות הקדושה שלא יבוטל ח"ו בלבושי הגשמיות שעליו, וזה והייתם מלשון הוי"ה והבן. וזה אומרו כי לי כל הארץ, כלומר שאתם תהיו להשריש ולהודיע שכל הארץ שלי היא ואין דבר יוצא מאחדותי ולבטל ולהכניע גשמיות כל דבר ודבר ולהגביר החיות הרוחניות שתשיג לדעת את בוראה לפי בחינתה כאשר יהיה לעתיד כאמור, וזה הוא בחינת הנפש מקדושה השלימה שבשלימות כי כל הארץ הלזו וצבאיה מכונים על שם הנפש כנודע. והשנית הבטיח להם בוראם אשר,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. ולכאורה לפי פשט המקרא יקשה למה הבדיל הבטחה הזו מהראשונה באומרו ואתם תהיו וגו' והיה לו לכוללה יחד לומר והייתם לי סגולה וממלכת כהנים וגו', ואמנם לדברינו יובן כי הבטחה הראשונה הוא שישיגו בחינת הנפש על צד היותר מובחר לקרב הארץ וצבאיה לאל עליון, וכאן הבטיחם ואתם תהיו לי, כלומר אתם בעצמכם תזכו לאור עליון להאיר עליכם בבחינת הרוח והוא אומרו ממלכת כהנים. כהן נודע שהוא בסוד החסד הכולל כל בחינת ששה קצוות כי הוא יומא דאזיל עם כולא יומין וכליל עם כולא יומין כנודע, והוא בחינת הרוח בשלימות הגמור עד שיקרא כהן לאל עליון והבן. והשלישית הכי נכבד באומרו וגוי קדוש הוא בחינת אור הנשמה אור הבינה ששם כל בחינת הקדושה וגבוה מעל גבוה שומר כי קדוש הוא ת"י עלמין דכסופין הנמשכין מרישא דאריך אנפין המכונה על שם בינה, וכל אלה אני עתיד להשרות עליכם ולהאיר ולהופיע לכם באורות הללו בשלימות שאין ערוך אליהם לא שזפתו עין רואה ולא חמי נבואן חזוותא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

ויבוא משה ויקרא לזקני העם וגו'. הנה נשאתי את עיני ואראה כי מכאן עד סוף הפרשה הזו והלאה עד גמר כל הענין השייך לקבלת התורה לא נזכר מלה אחת בכינוי שם עם ישראל כי אם במלת העם והרבה הרבה נזכרו בפרשה זו ולא נזכר אף פעם אחד לכנותו בשם ישראל או בית יעקב לפחות רק העם, ולכאורה לפי ערך קבלת התורה הכתובה מהר סיני היה ראוי לכנותן בשם ישראל שהוא החשוב שבשמות המורה על שלימות ישראל ואין לך שלימות יותר מובחר מאשר היה במעמד הקדוש, מה שאין כן מתחילת הפרשה עד הנה לא נזכר שם העם כלל רק בני ישראל וכדומה הלא דבר הוא, ודברי תורתנו הקדושה גם אותיותיה ניתן ספורות למו ומכל שכן תיבותיה.

ואמנם הנה מודעת לכל משכיל המבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בליקוטי תורה כמה וכמה פעמים שמשה רבינו קיבל הערב רב מדעתו שלא מדעת קונו ברוך הוא והיה זה לצד שכולם היו אחוזים קצת בשורש נשמתו וחישב להעלותן ולתקנן וכאשר בהכרח יהיה נעשה זאת באחרית הימים אחרי שכבר נתערבו בזרע ישראל ומשפחה שנטמעה נטמעה וצריך בירור אחר בירור וזיכוך אחר זיכוך עד אשר יתוקנו על נכון, וכן אמרו מפורש במדרש חז"ל (שמות רבה מ"ב, ו') בפסוק כי שחת עמך וגו' אמר לו הקב"ה עמך הם שעד שהיו במצרים אמרתי לך והוצאתי את צבאותי את עמי לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו ועשית רצונך וכו' עד כאן. וגם הנה נודע המבואר בזוה"ק (תשא קצ"א. ושאר מקומות ובדברי הרב ז"ל) שבכל מקום שנאמר העם קאי על הערב רב שהם נקראו כך עיין שם, ולפעמים יאמר העם על כללות ישראל לפי שהם מעורבים עם הערב רב כמו שאיתא מפורש בזוה"ק (בריש פרשת בשלח מ"ה:) רק כשרוצה לדבר עם בני ישראל לבד יאמר מפורש אל בני ישראל ובכללותם יקראו על שם העם עבור תערובת הערב רב. ועל כן הנה זה היה מעשה בקבלת התורה שהקב"ה צוה מפורש לומר כל הדברים רק לבני ישראל לבד כמו שאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, להם ולא לזולתם, וסיים דבריו אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שנה לעכב לומר רק לבני ישראל, כי היה גלוי וידוע לפניו שקבלת התורה בשלימות לא יהיה רק בבני ישראל לבד והם ישיגו כל שלושה בחינות הנזכרים בכח קדושתם וטהרתם שזכותם וזכות אבותם מסייעתם להתגבר נגד תאותם ויצרם ולקיים התורה בכל בחינותיה, וביותר במה שכתבנו שהיה צריך להיות בקבלת התורה התיחדות נפלא בבני ישראל והתקשרותם עם פרנס הדור משה רבינו ע"ה ושם נאמר ביחוד ויחן שם ישראל נגד ההר, ישראל לבד לא זולתם, ועל כן לא צוה לדבר רק אל בני ישראל, ואמנם משה רבינו שהיה רוצה לקרב גם הערב רב כנזכר אמר בלבו אני אעשה את שלי לדבר אל כולם גם אל הערב רב ואם ירצו לקבל גם המה, הרי טוב, ואם לאו אהפך פני נגד ישראל לבד. ועל כן,

ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם וגו'. כלל גם הערב רב ואמר לכולם ובחר לומר לזקניהם שהם היותר מוכנים לקבל הקדושה ועול המצוות לצד התקררות חמימות נפש הבהמיות והתאוות השולט בימי הבחרות, ועל כן סידר לפניהם את הדברים אשר צוהו ה' לראות מה יהיה בפיהם, ואמנם אז גם הערב רב היו מזוככים לפי דרגתם במקצת. ולזה,

ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. לא עצרו כח להמתין לתשובת זקניהם שישיבו, רק כל העם יחד פתחו פיהם באהבה ואמרו כל אשר דיבר וגו' כי לפי שעתם אז היו רוצים באמת לקבל התורה בשמחה, וכששמע משה את הדבר הזה שבאו כולם בברית יחד ואמרו כאחד כל אשר דבר וגו' נתמלא שמחה ונחת ואמר בלבו אפשר והיה לבבם זה להם לעולם לעשות כדבר ה', ולזה וישב משה את דברי העם אל ה' דברי העם דייקא לומר הנה הם ענו כך וכך, והנה נודע אשר אי אפשר לדחות הגרים אשר רוצים לספח אל בני ישראל. ועל כן,

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי וגו' בעבור ישמע העם וגו'. נתרצה גם הוא יתברך לדבר גם אליהם, ואמנם הנה הם לא אמרו רק כל אשר דיבר ה' נעשה, ונעשה ידוע שהיא בבחינת עשיה בחינת הנפש לבד, שלא קבלו עליהם אור התורה רק בפשטיותיה לבד בבחינת הנפש ולא שאר הבחינות בחינת רוח ונשמה, ואמנם הנה האל הטוב לא רצה כלל ליתן התורה בבחינה זו, כי בחינה זו היא ממש כגוף בלי נשמה וזה אין לו טעם ולא ריח כנפל אשת בל חזו שמש (תהלים נ"ח, ט'), ולזה אמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו' כלומר הנה הם לבדם לא יוכלו לשמוע ולקבל את בחינת אור הנשמה שבתורה מבחינת מדת הבינה המכונה על שם השמיעה כידוע, ועל כן אבוא אליך וגו' בעבור ישמע העם בדברי עמך, כלומר שעל ידך כאשר יתקשרו היטב בך יוכלו לבוא לידי בחינת השמיעה לקבל אור הנשמה שבתורה וממילא נכלל בזה בחינת הרוח שלמטה מבחינה זו, כי בלתי בחינות אלו אי אפשר ליתן התורה, ועל זה נאמר ויגד משה את דברי העם וגו', והנה הגדה זו כבר נתעוררו חז"ל (שבת פ"ז.) לבאר מה הגיד עתה והלא כבר וישב משה את דבר העם וגו' ובינו לבינו לא מצינו שום דבר שיאמר לישראל ולהגיד תשובתם לאלהים (ועיין בחיבורנו סידורו של שבת שורש הראשון כתבנו בזה דבר נאה), ואמנם גם לפי דרכינו זה יומתקו הדברים כי הן להלן בסוף פרשת משפטים נאמר (כ"ד, א') ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' עיין שם וזה היה מעשה קודם עשרת הדברות כאומרם ז"ל, (לשון רש"י שם) ואחר כך נאמר ויבוא משה ויספר לעם וגו' עד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה וגו' וישכם בבוקר ויבן מזבח וגו' ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וגו', (ואז נכנסו אבותינו לברית מילה וטבילה והזאת דמים כמאמרם (כריתות ט'.) ומובא ברש"י סוף משפטים) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וגו', והנה לרבנן דרבי יוסי (דאנן פסקינן במקום אחר כותייהו דהא אנן עושין יום טוב בששי בסיון) (בשבת פ"ו:) הנה זה שאמר ה' אל משה (שמות י"ט, ט') הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' היה זה ברביעי בשבת שהוא שלישי לחודש, כי הלא בתרי בשבתא איקבע ירחא ואז לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, בשלישי נאמר לו (שם שם, ג') כה תאמר לבית יעקב וירד באותו היום ויקרא לזקני העם וגו' (שם שם, ז') ולמחרת בהשכמה עלה וישב את דברי העם והוא רביעי בשבת ואז נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וירד, ולמחרת ביום החמישי עלה ויגד את דברי העם כמו שמפורש שם לפי דרכם עיין שם, ולדרכינו זה נכון מאוד כי אחר אשר נאמר לו הנה אנכי בא אליך וגו' בעבור ישמע העם וגו' וכתבנו בפירושו שצריכים עוד בהכרח לבוא לבחינת השמיעה שישמעו מה ידבר האל ה' בבחינת אור הנשמה הטהורה, ובלתי זה אי אפשר ליתן התורה, ועל כן ירד בזה הדבר ונאמר אז (שמות כ"ד, ד') וישכם בבוקר ויבן מזבח וגו' וזה היה ביום החמישי בהשכמה כמפורש שם ובזה טיהר וקידש את העם והכניסם למילה וטבילה והרצאת דמים והכל בכדי שיהיו יכולין לשמוע את דבר ה' לשמוע דייקא בבחינת השגת הנשמה, ועל כן תיכף נאמר (שם שם, ז') ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שגם העם באו לבחינה זו והשיגו לקבל עליהם גם בבחינת השמיעה נוסף על המעשה לבקש גדולת ה' גבוה מעל גבוה מנעשה עד נשמע ועל כן אמרו נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה והבן, (ועוד נוכל לומר כי אמרו כל אשר דיבר ה' שהוא בחינת עמודא דאמצעיתא בחינת הרוח נחבר אליו נעשה ונשמע נעשה מלמטה ונשמע מלמעלה והבן) ובו ביום עלה למרום להשיב תשובתם, וזה ויגד משה את דברי העם אל ה' שהגיד לו שאמרו נעשה ונשמע, והוא תשובה למה שנאמר בכתוב הזה בעבור ישמע העם, בינה זאת, ואמנם כי גם לרבי יוסי נכונים כל הדברים הנזכרים ולא נאריך בזה. ועל כן,

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם וגו' והיו נכונים ליום השלישי וגו'. הכל רמז לו לפי שהם בחינת העם, והם עם אשר לא מבני ישראל המה מנעוריהם צריכים שמירה יתירה וקידושא רבא, ועל כן וקדשתם וגו' והיו נכונים ליום השלישי, בכדי שבשלושת ימים יקבלו אור השלוש בחינות שהזכרנו וכאשר כתבנו למעלה, גם במצות הגבלה הזכיר לו הכל בחינת והגבלת את העם וגו' כי הם צריכין שמירה ואזהרה יתירה.

ויהי ביום השלישי וגו' ויהי קולות וברקים וענן כבד וגו' וקול שופר וגו'. הנראה ששלושה דברים הללו האמורים בענין גם זה ירמוז אל השלוש בחינות שביארנום עד עתה בבחינת נפש רוח נשמה, ומודיע הכתוב שהקב"ה האיר על עמו ישראל בשלושה בחינות הללו במתן תורה וכאשר הבטיחם והוא אומרו ויהי קולות וברקים, ק'ולות ב'רקים ראשי תיבות ק"ב והוא סוד קב ישן וקב חדש שהמלכות נקראת כן על שם שהיא מקבלת לתוכה מג' מילואי ע"ב ס"ג מ"ה גימטריא ק"ב והוא בחינת נפש דקדושה, ע'נן כ'בד ראשי תיבות גימטריא צ' סוד הברית וגוף וברית חשבינן חד והוא בחינת הרוח, וקול שופר ידוע שהוא בבחינת הבינה אור הנשמה, אשר בשלוש אלה קידשם הקב"ה וטיהרם מטומאתם בכדי לקבל התורה מן השמים.