ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. פירוש כי הנה ישיבתו היה במקום אשר היה שם אהלו בתחילה ומה שכתוב ויאהל עד חברון שהרבה אהלים היה לו ונמשכו עד חברון אבל עיקר ישיבתו היה בהר בין בית אל ובין העי כאשר תחילת ביאתו היה שנאמר ויעתק משם ההרה וכפירש רש"י בפסוק (לעיל י"ט, י"ז) ויהי כהוציאם אותה החוצה. ועתה שגם לוט הלך לדור שם כמו שכתוב ויעל לוט מצוער וישב בהר (ועיין בפירושינו שם) נתרחק אברהם מאתו כאשר בתחילה שהלך ונסוע הנגבה, כן עתה נסע ארצה הנגב לדרומה של ארץ ישראל והיא ירושלים כידוע.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה וגו' כל הפרשה, והנה הרבה יש לדקדק בפסוק זה וכמה קושיות יש בהם ולא נציגם לאהבת הקיצור ונבאר פירושינו מה שנראה לנו ומתוכו יובן מה שהיה ראוי לדקדק ולהקשות. והוא כי הנה כתב הרמב"ם ז"ל (בהלכות מלכים פרק ט' הלכה א') וזה לשונו: על ששה דברים נצטוה אדם הראשון על עבודה זרה וכו' עד ועל הגזל וכו'. ובהלכה ט' שם כתב וזה לשונו: בן נח חייב על הגזל וכו' אחד הגוזל ואחד הגונב ממון או גונב נפש וכו'. ובפרק י' שם הלכה א' כתב וזה לשונו: בן נח ששגג באחת ממצוותיו פטור מכלום וכו' במה דברים אמורים שעבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה וכו' אבל אם ידע שהיא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו כו' הרי זה נהרג מפני שהיה לו ללמוד ולא למד. והנה רש"י ז"ל פירש בפסוק (בראשית ל"ד, כ"א) את בנותם נקח לנו לנשים ואת בנותינו ניתן להם, כלומר את בנותם אנו לוקחין מאתם בחזקה מאשר נבחר לנו ואת בנותינו ניתן להם את אשר יהיה ברצונינו, ולזה אמר הכתוב וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה פירוש לקחה בחזקה שלא ברצונה כי אם ברצונו כי היא ודאי לא רצתה בו וכן אמרו חז"ל (ילקוט רמז פ"ח) מפורש ויקח את שרה שלקחה בחזקה והוא מדיוק הזה. ועל כן,

ויבא אלהים אל אבימלך וגו' ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. פירוש כי הנה שני דינים אני דן בך, כי הלא כבר הנך מת פירוש אתה חייב מיתה על האשה אשר לקחת כי מיד אשר לקחת אותה בחזקה שלא ברצונה הנה גזלת נפש, ובן נח הגוזל נפש חייב מיתה וכבר הנך מת על המעשה אשר עשית עד עתה בלקיחתה לבד. וגם הנה היא בעולת בעל פירוש ומעתה כשאתה תבוא עליה תתחייב מיתה שנית על זנות שנצטוה עליה בן נח כי היא אשת איש. וכדי שלא נטעה ח"ו בדבר הזה לצד שאמר לו בלשון ודאי הנך מת וגו' והיא בעולת בעל שמא על זה אמר לו הנך כבר חייב מיתה לפי שבאת על אשת איש וח"ו נטמאה שרה במשכב הערל. מגיד הכתוב תיכף והעיד אשר הן,

ואבימלך לא קרב אליה. כלומר לא מבעיא שלא בא עליה אפילו קריבה בעלמא בחיבוק ונישוק לא קרב אליה. או אפשר יכוון על שלא כדרכה. כי לא בא עליה משמע דוקא כדרכה, ואך לא קרב אליה אפילו שלא כדרכה, הגם שאין בן נח חייב מיתה בשלא כדרכה (כמו שכתב הרמב"ם שם פרק ט' הלכה ז') מכל מקום לקדושת שרה אמנו לא נתנו אלהים להרע עמדה כלל וכלל. וגם כי באשת ישראל בן נח חייב גם שלא כדרכה ושרה דין אשת ישראל יש לה לכמה דברים כידוע. ומה שאמר לו הקב"ה והיא בעולת בעל הגם שעדיין לא בא עליה ומיתה בלא זה חייב בלקיחתה לבד, ונמצא לכאורה דבר זה ללא צורך נאמר טעם, אחר יש בזה ונבארנו למטה.

ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג וגו'. שמשמע שאם היה בועלה היה חייב מיתה ועל זה דן ואמר הגוי גם צדיק וגו' פירוש אם אצל בן נח הנקראים גויי הארצות דינך להיות גם צדיק תהרוג אפילו אם יזדמן לו עבירה בשוגג או באונס תדון אונס כרצון ושוגג כמזיד וחייב מיתה בשניהם (ואפשר לפי שהגוי אין צריך התראה (כמו שאמרו בסנהדרין נ"ז. וברמב"ם שם סוף פרק ט') וכל ענין התראה הוא שלא יוכל לומר שוגג הייתי ששכחתי אם זה אסור וכיון שהגוי נהרג בלי התראה הרי השוגג שוה לפניו כמזיד) ואם כן גם אני אומר שגם אנשי דור הפלגה ודור המבול ויושבי סדום לא עשו כי אם בשוגג או באונס ואתה דנתם כמזיד וכרצון ונתחייבו כלייה לפניך ובאמת זה אינו, כי גם בן נח אינו חייב על השוגג וכמו שאיתא ברמב"ם הנזכר שבן נח הבא על אשת איש בשוגג פטור ועל כן תמה על זה שאמר לו הקב"ה הנך מת וגו' והיא בעולת בעל ומשמע מזה שאם היה בא עליה היה חייב מיתה לשמים והלא הוא שוגג גמור אחרי שאמרו שניהם אחותו היא. ואם תאמר כיון שדין בן נח באם שהיה לו ללמוד ולא למד חייב אף על השוגג כמו שמביא הרמב"ם ז"ל שם כנזכר וכאן אפשר היה לי לתת על לב אולי מפני היראה אמרו שאחותו היא ואמת לא כן הוא והיה לי לחקור את זה. לזה אמר,

הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת. פירוש כי בראותי שהוא אמר לי אחותי היא ואיך שייך לירא מהמלך שיהא צד נשים מתחת יד בעליהן ולוּ יהא שלבני המדינה היה ירא לאמר אשתי שלא יהרגוהו אבל לי למלך השופט את העם על דבר משפט אמת, מהראוי היה שלא לכחש בפני גוף הדבר, שמלך לא יעשה דבר אשר לא יֵעָשֶׂה. וזה דן על דבר הזנות לומר כי אף אם היה בא עליה, היה שוגג גמור ולא היה לו ללמוד כלל והוא פטור ממיתה. ואחר כך חזר לדון על דבר הגזל שלא יבוא במשפט עמו לומר שלקחה בחזקה שלא ברצונה והוא כמו גוזל נפש אשר בן נח חייבין מיתה על זה, ולזה אמר והיא גם היא אמרה לי אחי הוא וזה היה למותר כי אחר שאמר אברהם אחותי היא הנה די בזה ולמה גם היא אמרה ולכן כתיב והיא גם היא והבן, שגם היא אמרה נוסף על דברי אברהם לאמר אחי הוא מה שלא צורך, ובודאי כיוונה בזה לומר כי רצונה בלקיחה זו וכדרך האשה האומרת דברים למי שרוצים לקחתה כי היא נקיה מכל וכל ולא עולתה בה, ועל כן סברתי כי ודאי רצונה בזה ולא בחזקה לקחתיה ועל כן גם על זה פטור אני ממיתה. ולזה אמר ב' לשונות בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת. על דבר הזנות, אמר בתם לבבי שהיה תם וישר בזה ולא היה לו ללמוד כי בעולת בעל היא. ועל הגזל, אמר ובנקיון כפי. כי הנקי מגזל יאמרו עליו נקי כפים כלומר שכפיו נקיים מזה, שלא כיוון לגזלה ולקחתה בשום אופן בחזקה.

ואך אין האמת אתו, כי אחר שבן נח שהיה לו ללמוד ולא למד חייב, מה לו לדון סברות הכרסיות לומר מן הסתם הוא כזה, וכל חשש שבעולם שיוכל לחוש מחויב לחוש בסכנת נפשו ולא לדון על דעתו, והראיה שהאמת הוא אשר לא היה כאשר עמד על שכלו. וממה שאמר אליו אחותי היא לא היה ראיה שאינה אשתו וכאשר אמר לו הטעם להלן מפני מה אמר כן. ומאמירת אחי הוא ודאי שאין האמת כן שהיא רצתה ח"ו במשכבו. ועל כן היה לו לחוש לכל זה אולי מפני היראה והפחד אמרו כן וכאשר האמת הוא. ונמצא אשר החטא תלוי עליו בשניהם הן מחמת הגזל והן אם היה בא עליה. ואכן בהגזל שאפשר בהשבה לא מנעהו ה' מלגזול כי אפשר לתקן. ובשכיבה שלא אפשר בהשבה לא נתנו ה' לגנוע אליה. ולזה אמר הכתוב,

ויאמר אליו האלהים בחלום הלילה גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי על כן לא נתתיך לנגוע אליה. הנה לא אמר כדבריו בתום לבבך ובנקיון כפיך, כי על הגזל בודאי עבר כי זאת ודאי אפשר להבין אם היא הולכת ברצונה אם לא, וכיון שבודאי הלכה שלא ברצונה ודאי קרוב מאוד למזיד הוא לבלתי הבין אשר הולכת שלא ברצונה ועל כן נקיון כפים ודאי אין בזה. ואך בעיקר הדבר זה אמת שסברת שאחותו היא ובתום לבבך עשית זאת. אבל באמת אילו עברת ובאת עליה היית חייב על שניהם כי היה לך ללמוד שגם זה מפני היראה ואימת המלך הוא. ואך כיון שידעתי שאתה לא למדת ועשית זה בתום לבבך ואחשוך גם אנכי אתך מחטוא לי. ודקדקו חז"ל (מכות ט'. ובראשית רבה נ"ב, ז') תיבת לי והיה לומר מחטוא סתם. ולדברינו יאמר כי אם היית בא עליה היית מתחייב שתים כאמור כי לא היה אפשר להשיב את הגזילה ואך בזה שחשכתי אתך מלבוא אליה אז נקית גם מחטוא לי פירוש גם החטא העבר שהיה כבר לי אליך עבירת הגזל כי אחר שלא באת אליה היא בעצמה אפשר בהשבה על כן קודם כל הנה לא נתתיך לנגוע אליה ומכח זו המניעה תוכל להתכפר גם על הלקיחה. כי,

ועתה שלא נגעת בה השב אשת האיש ותנקה גם מעוון הגזל. ואם תאמר הלא כבר יתרחק אברהם ממנה שיסבור שנגעתי בה ונמצא על כל פנים ישאר בידי איזה חטא, לא כן הוא כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה וגם הוא יתפלל בעדך עוד שתחיה. ובודאי יוודע מזה אשר הוא יודע בטוב שלא נגעת בה כי חס ושלום אם היה איזה ספק אצלו ודאי לא התפלל עליך שתחיה, אבל ואם אינך משיב ותבוא אליה ובעלתה דע כי מות תמות שני מיתות מיתה על הגזל ומיתה על הזנות, ולא אתה לבדך תמות כי אם אתה וכל אשר לך פירוש גם אנשי ארצך אשר אתה גר בארצם ימותו מפני שלא עשו דין בך והם מצווין על הדינין וכמעשה יושבי שכם שנהרגו כולם על אשר לא דנו בשכם בן חמור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ט' מהלכות מלכים הלכה י"ד) וזה לשונו: ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ועל כן וכו' עיין שם.

וישכם אבימלך בבוקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאוד. כי אחר שסיפר להם מכל הדברים שבן נח נהרג על השוגג כאשר היה לו ללמוד וזה נקרא גוזל נפש וגם רוצה להפרע גם מהם לצד שלא דנו אותו. ולזה,

ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו וגו'. כלומר מה עשית כי כבר הבאת עלי חטאה גדולה במה שעברתי על ידך על הגזל וזה כבר הבאת עלי אף שלא נגעתי בה כלל.

מעשים אשר לא יעשו. פירוש מעשים שאני מוחה באנשי עירי שלא יעשו אותם ואני דנם על זה, זה עשית עמדי שאהיה נראה כגוזל נפשות וצד נשים מתחת בעליהם.

גם יאמר עשית עמדי, כנזכר למעלה שעל כל פנים עמדי לא היה לך לעשות הדבר הזה ולי היית רשאי לגלות כי אשתך היא שאין המלך עושה דבר שלא כהוגן. ועוד,

ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה. כלומר מה עול גדול כזה ראית כאן שהיית ירא לגלות האמת שלא יהרגוך ועשית את הדבר הזה, ולולא אלהים שחשך אותי מחטוא הייתי יכול לבוא עוד לידי איסורים גדולים ונוראים, ואין אני מרגיש כלל רשעות מקום הזה שהיית ירא כל כך ומפחד עד שתוכרח לעשות הדבר הזה. ועל כן,

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. וכמאמר חז"ל (בבא קמא צ"ב.) שאמר אכסנאי בא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא, וזה המעשה אשר ראיתי פה שאין יראת אלהים במקום הזה כי מי שירא את פני אלהים הוא בורח בכל כוחו גם מלהסתכל בעריות ומכל שכן לשאול עליהם לבודקם וכי דרך ירא אלהים לשאול בנשים, וכיון שראיתי כן יראתי שלא יהרגוני על דבר אשתי, פירוש שאפילו אם אוציא מפי שלא בכוונה לדבר אשתי היא יראתי מזה פן ישמעו אחרים ואבוא לידי סכנה, ועל כן הרגלתי עצמי שלא לומר כלל בדיבור פה אשתי היא רק אחותי שלא אבוא לסכנת נפשות, ועל כן גם אליך לא רציתי בסתר לאמר אשתי היא פן יהרגוני על דבר אשתי כשיהיה בדברי אשתי פן יתגלה הדבר ויבואו להרגני.

וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. פירוש לכך כאן קראתיה בשם אחותי ואך באמת ותהי לי לאשה שראויה מפני זה היות לי לאשה כי אין בני נח אסורין במשפחת האב כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (שם הלכה ה') ועל כן היה לך לשאול כשאמרתי אחותי היא, אפשר גם אשתך היא. ומה שאמרת היא נתרצה לבוא אליך כי על מה אמרה היא אחי הוא, לא כן הוא. רק,

ויהי כאשר התעו וגו' אמרי לי אחי הוא. ועל כן אמרה היא גם כן אחי הוא כי כך בקשתי מאתה שתאמר בכל מקום שאני אחיה ואין לך כשירה בנשים אלא זו שעושה רצון בעלה, לזה אמרה גם היא אחי הוא ולא חס ושלום שנתרצית בכך, ועל כן אתה חייבת בנפשך שלא שאלת ממני האמת אם לא אשתי היא ופשעת בדבר.

גם יתבארו הכתובים, כי הנה לכאורה יש להפליא הלא אברהם ושרה גדלה שמעם בעולם והיו מפורסמים בקרב עמים רבים ובפרט בארץ ישראל במקומו, וכי לא ידעו הכל אשר שרה אשת אברהם היא, והיא היתה גדולה בצדקתה כאברהם ויותר כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ב, ה' ושמות רבה א', א') ואפילו במצרים חידוש הוא שיאמינו שאחותו היא והכל יודעין ששרה המפורסמת ביופי ובצדקות אשת אברהם היא ולא אחותו, ומכל שכן בגרר שהוא ארץ כנען והכל היו יודעין ומכירין אותו עד ששמו אותו עליהם למלך ולקצין אחרי שובו מהכות את כדרלעמר והמלכים אשר אתו כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ג, ה') בפסוק (בראשית י"ד, י"ז) אל עמק שוה הוא עמק המלך. שהושוו כלם בדעה אחת והמליכוהו עליהם ואמרו לו מלך את עלינו. וכי לא היו הכל יודעין ששרה היא אשתו, ויותר יקשה באבימלך שזה היה אחר מעשה מצרים ובודאי היה מפורסם זה אשר קרה לשרה במצרים שנלקחה לבית פרעה במאמר אברהם אחותי, ופרעה נלקה מכה אחר מכה ואיך לקחה אבימלך בדבר אברהם אחותי היא.

ואכן יבואר על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ט' מהלכות מלכים הלכה ח') בדיני בני נח וזה לשונו: ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו וכו' עד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין וכו'. ונמצא אתה למד שאינן צריכין בעת פרישתן לא גט ולא כתובה ליתן לה רק כאשר יפרשו זה מזה ויהיה בדעתם שלא תהיה עוד זאת אשתו והוא בעלה הרי היא מותרת לכל אדם כגרושה שלנו, ובזה דן פרעה כאשר אמר אחותי היא אף שידע שאשתו היא מכל מקום ודאי שאברהם אינו רוצה עוד לדור עמה ואומר אחותי היא כלומר כאחותי היא אצלי שאין אני דר עמה ואין רצוני עוד בה. או אפשר לומר אסורה עלי כאחותי והנה פסק הרמב"ם ז"ל הרי את עלי כאימא נאסרה אשתו עליו מדין נדר וכיון שאמר אחותי היא והרי כאמר הרי את עלי כאחותי ואסורה עליו ובזה נלקחה לבית פרעה.

ואחר זה כשנלקה פרעה וביתו על דבר שרי אשת אברם דן אבימלך לומר כי הנה במצרים שטופי זימה, בודאי היה ירא אברהם לאמר אשתו זאת ומחמת היראה סכנות נפש אמר אחותי היא, ובודאי לא היה דעתו כלל לפרוש ואף משום נדר לא יאסר כי בנדרים בעינן פיו ולבו שוין (כמו שאמרו בשבועות כ"ו: ובטור שולחן ערוך יורה דעה סימן ר"י) וכאן כיון שלא היה בלבו כאשר אמר בפה לא יאסר בה. ועוד כי נדרי אונסין הוא אונס סכנות נפשות ונודרין להורגין (כמו שאיתא בנדרים כ"ז: ושם סימן רל"ב סעיף י"ד) אבל כאן ארץ כנען מובחר הארצות, הכשירה שבמדינות גם אז, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, ח') שאברהם נתאוה להארץ בראותו התנהגות יושביה עליה ובודאי לא יעלה על לב אברהם לפחוד משום דבר, ועוד כי אבימלך מלך כשר היה והראיה שנגלה עליו ה' בחלום הלילה מה שאין כן בפרעה שלא נראה אליו ה' כי אם וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו' וכיון שהמדינה כשירה ומלך כשר ודאי לא שייך יראה ופחד בדבר כזה, ועל כן ודאי מה שאמר אברהם אחותי היא בטוב לבבו וברצון נפשו דיבר כן כי רוצה ליפרש מאתה מאיזה טעם. והנה לשון הרמב"ם ז"ל שם כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש וכו' משמע דבחד מנייהו סגי, כשאחד אין רוצה לדור מותר לו לילך מאתו ואבימלך עשה עוד ושאל גם את פיה והנה גם היא אמרה אחי הוא ובזה ודאי אין מקום לשאלה עוד. ובודאי דברו אחותי היא על אחת משני פנים או סתם שאינו רוצה לדור עמה עוד כאחותו, או שאסרה עליו כאחותו ואסורה לו מחמת נדר.

ולזה השיב אברהם לא כאשר אמרת כי הנה אמרתי רק אין יראת אלהים בזה והרגוני וכמאמר חז"ל הנזכר שהראה לו ממה ששאלוהו אשתך היא או אחותך היא ואין זה דרך יראי אלהים לחפש אחר דבר זה. וחוץ לזה מה שאמרתי אחותי לא כאחותי האסורה כי אם כאחותי המותרת הנה היא בעצמה אחותי היא ואף על פי כן ותהי לי לאשה כי היא אחותי מאב ואין אבות לבני נח, ולכן קראתיה בשם זה שלא יצא מפי כלל שם איש ואשה שלא יהרגוני על דבר אשתי כאמור ואני לה גם כן בשם אח יכונה, ולא לשם פרישה אמרתי, והמשכיל היה לו להבין בזאת ועל כל פנים היה לך לשאול את פי על הדבר הזה, אולי גם אשתך היא אף על פי שאחותך היא כנאמר.

ובזה מתורץ מה שהקשו המפרשים מפני מה לא ביקש את שרה קודם בואה לגרר שתאמר אחי הוא כאשר כבוא אברם מצרימה (ועיין ברש"י) ועל פי הנזכר נכון כי הנה אברהם טרם בואו לגרר גם כן היה סבור כסברת אבימלך שכאן בארץ כנען לא יצטרך לזה, שאנשיה כשרים ובפרט אבימלך שם ולא יעשו כלל כמעשה הזה. ודוקא במצרים שטופי זימה מיד כשיראו אותם לא ישאלוהו כלל ובודאי יתנו עיניהם בה ואף בלא שאלה יאמרו אשתו זאת ויהרגו אותו ועל כן אומר אחותי את תיכף בביאתנו לשער העיר ובזה אנצל. וכן אמר לה בלשון והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת פירוש ממילא מבעצמם יאמרו אשתו והרגו אותי, ולא כן כאן לא עלה זאת על לבו, ואפשר אמר כן בלבו כי כאן אף אם ימצא איזה פרוצים בעריות על כל פנים ישאלו אותי על דבר זה ואז אשיב להם כרצוני, וכן היה כשבא לגרר שאלוהו ומחמת היראה אחר השאלה אמר להם אחותי היא וממילא גם היא אמרה אחי הוא לעשות כרצון בעלה כנאמר.

ועוד נראה בזה כי זה שביקשה במצרים על הדבר, לא היתה הבקשה על מצרים לבד, כי אם על כל המקומות שמעשיהם כמעשה מצרימה תאמר כן. ורק החילוק כאמור. כי במצרים שטופי זימה לא ישאלו כלל, ומיד כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת וכנאמר. מה שאין כן בשארי מקומות שישאלו על הדבר, ואז כאשר ישאלו, כן תאמר. ועל כן כפל לה אז לומר למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך פירוש למען ייטב לי בעבורך פה במצרים כי לרוב תאותם תיכף יתנו לי מתנות רבות, וחיתה נפשי בגללך במקומות אחרים שלא יתנו מתנות תיכף רק וחיתה נפשי שלא יהרגוני. ובאמת כן היה שבמצרים תיכף כאשר נלקחה לבית פרעה נאמר ולאברם היטיב בעבורה וגו'. וכאן באבימלך לא נתן לו דבר בעת הלקיחה. וכבר כתבנו שם במקומו כי אברהם לא היה ירא מגוף העסק בשום אופן שלא יטמאו את אשתו כי ידע אשר לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים רק מהריגה נתיירא עיין שם. ועל כן במצרים שטופי זימה אף שלא יגיעו לעיקר העסק בשום אופן מכל מקום יטיבו לו על דבר הלקיחה, מה שאין כן בשאר מקומות שעל הלקיחה לא יתנו ועל עיקר העסק ודאי חלילה לא יבוא לזה רק וחיתה נפשי בגללך, והראיה לכל זה שבמצרים ביקשה על כל המקומות שהנה כאן אמר אברהם ויהי כאשר התעו אותי וגו' ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא ולא מצינו בשום מקום שאמר לה זה, ואם תאמר שביקשה תיכף בהלכו מבית אביו ולא מפורש בתורה כאשר כמה דברים אינם מפורשים אם כן למה הוצרך לחזור ולבקשה במצרים, אלא ודאי שביקשה במצרים על כל המקומות ועל כן אמר ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי וגו', ויהיה איך שיהיה על כל פנים מפורש כאן שביקשה קודם, אשר בכל מקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי וממילא מתורץ בזה קושית המפרשים כדבר האמור.

כי עצר וגו' על דבר שרה וגו' וה' פקד וגו'. חז"ל (בבא קמא צ"ב.) פירשו מה ענין סמיכות פרשה זו לזו, וגם אנו נאמר לבאר סמיכות שני פסוקים אלו לבד. כי הנה כבר כתבנו למעלה בפסוק ותצחק שרה בקרבה גו' כי עיקר צחיקתה היה שלא העמידה על זכותה כלל וכלל, והגם שהאמינה בודאי במאמר הקב"ה שאמר אליו לזרעך אתן את הארץ וגם אמר לו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, סברה שזה הכל בזכות אברהם לבד ואין זכותה מועיל כלל לזה, ואברהם כיון שכבר נולד לו ישמעאל נמצא אין כאן עוד זכות אברהם שתלד גם היא כיון שיש לו זרע וכמו שאמר בעצמו לו ישמעאל יחיה לפניך ובזכותה לבד לא האמינה שישנה הקב"ה טבע העולם ומערכת הכוכבים ומזלות בשבילה ועבור זה צחקה ועיין שם שהארכנו. ונודע מאמר חז"ל (ברכות י':) כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו ועל כן שרה שהיתה תולה זכות הבנים שהבטיח הקב"ה רק בזכות אברהם ולא בזכותה תלה לה הקב"ה בזכות עצמה ואמר אל אברהם אבל שרה אשתך יולדת לך בן כלומר ראויה שרה מצדה שתוליד בן.

ולזה תמצא שעיקר הבשורה בבשורת יצחק צוה הקב"ה לבשר לשרה ולא לאברהם כאומרם והנה בן לשרה אשתך, וגם הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר היפלא מה' וגו' למועד אשוב וגו' ולשרה בן ואמרו חז"ל שהמלאך נענש על שלא דיבר הבשורה מפיו לשרה ודיבר לאברהם בן לשרה אשתך כי רצון הקב"ה היה לבשר לשרה והכל להודיע לשרה כי זכותה גורם לזה שתפקד ותוליד את יצחק, ולזה אמר כאן על דבר שרה אשת אברהם כלומר על מה שתמיד דיברה שרה לומר אשת אברהם אנכי וזה עיקר מעלתי ושבחי שאני אשתו אבל בי בעצמי אין שום צד זכות וכל הזרע שהבטיח ה' הכל בזכות אברהם ועל כן, וה' פקד את שרה את שרה דייקא לומר שתלה לה הקב"ה בזכות עצמה לא בזכות בעלה כאמור. ולזה סיים,