ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. לדעת לאיזה צורך צריך הכתוב להודיע זמן חלום פרעה וגם להציג החשבון מחלומות של שר המשקים והאופה ולא תפס זמן אחר כמו מעת אשר בא יוסף למצרים או מעת שנתפס לבית האסורים וכדומה, ודרשת חז"ל (בראשית רבה פ"ט, ב') ידוע. ואכן הנה אמרנו בפירוש הכתוב (הושע ו', ב') יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, שלפי פשוטו אין פירוש למקרא הזה ואולם כי ידוע אשר כשם שאין העולם יכולין לקבל רוב פורעניות כך אינם יכולים לקבל רוב טובה כי כל דבר מה שהוא בבחינת הגבול וקו המדה אם ינתן בו שיעור מה שאין יכול לקבל לתוכו, הוא נפרץ ונשבר. כמו אם יאכל אדם הרבה יותר ממה שיוכל לקבל לתוכו או ישתה יותר מדאי, ודאי תיכף יהיה כריסו נבקעת וכדומה בכל הדברים. ובזה נראה מה שאמרו חז"ל (עיין בראשית רבה י"ב, ט"ו) בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדת הרחמים. ולכאורה למה שיתף הרחמים לדין ולמה לא ברא עולמו בחסד לבד האם ח"ו קטן חסדו מלהנהיג עולמו בחסד לבד. וחוץ מטעמים אחרים שיש בזה, גם זה הוא טעם כי אין העולם יכול לסבול כלל רוב בהירות חסדי המקום לבד בלי תערובת הדין כי בעל הגבול לא יוכל לקבל רוב טובה כי יושבר ויופרץ לרוב טובתו ועל כן צונו אלהינו בלא תעשה (דברים ד', ב') לא תוסיפו על המצוה וגו'. ולכאורה מה חסרון יש בהוספה על המצוה, ואמנם כי כל המצוות הם המשכות והשפעות חסדי הבורא ברוך הוא על עולמו על ידי הצנורות המיוחדים לכל התורה והמצוות שכל מצוה ומצוה יש לה צנור בפני עצמו להמשיך על ידה חסדי המקום ברוך הוא על עולמו שברא ואם יוסיפו על המצוה כמו חמשה ציצית וחמשה פרשיות בתפילין אז יגיע שפע רב על ידי הצנורות הללו עד שלא יהיה ביכולתם לסבלו ויושברו ויפלו ויגיע השפע ח"ו להחיצונים העומדים תחת דברים המקולקלים, וכנודע מסוד שבירת הכלים הידועים שלפי שבא להם אור גדול מלמעלה עד שלא יוכלו לסבול גודל האור נשברו הכלים ונפלו, ועל כן עיקר הטוב והחסד והברכה הוא בהתמזגות החסד והדין בהתכללות שמאלא בימינא ומתנוצץ מהם אור משותף משניהם סוד הרחמים ועל ידי הרחמים מתנהגין כל העולמות בסוד הכתוב (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

והנה נודע אשר כל מדה ומדה ממדת החסד והגבורה וכו' מכוונת על שם היום כמאמר הכתוב (תהלים ט', ב') יום ליום יביע אומר וגו'. וזהו יחיינו מיומים, כלומר בשני הימים שהם בחינת חסד וגבורה תחיה אותנו שתמתיק הדין בחסד עלינו ומשניהם תשפיע עלינו שפע וברכה והוא על ידי בחינת יום השלישי קו האמצעי אור הרחמים שהוא הטוב המאושר השלם מכל. וזה ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. כי אם יקים אותנו על ידי יום ג' אור הרחמים, אז נחיה לפניו שיהיה ההשפעה ממוזג לא ברוב טובה ולא ברוב רעה ולא נמות מרוב הטובה או מרוב הרעה ח"ו. והנה ידוע אשר יעקב אבינו הוא סוד יום השלישי האמור קו האמצעי איש תם יושב אהלים שני אהלים חסד וגבורה כי נכלל משניהם בסוד הרחמים והוא הממתיק וממזג אותם בהתכללות שמאלא בימינא בסוד הרחמים, ואלה תולדות יעקב יוסף שזיו אוקינין של יוסף דומה ליעקב כי גם הוא עושה שלום במרומיו להיות בו התכללות החסדים והגבורות ובו ימתקו ויתבסמו ונעשה שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ועל כן שמו שלום כנודע.

ואפשר עבור זה סיבב הקב"ה להיות יוסף עוד בבית האסורים שני שנים יתירים כי כבר היה זמנו לצאת בחלום שר המשקים והאופים אם לא שפנה אל רהבים ושטי כזב לבקש משר המשקים לאמר כי אם זכרתני וגו' ולא שם ה' מבטחו כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ט, ב'). ולכאורה הלא יעקב אבינו הוא אשר עליו נאמר (תהלים קמ"ו, ה') אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו וגו' שחזקה בטחונו בה' אלהיו ביותר ויותר וכל מה שלמד יעקב הכל מסר ליוסף כמאמר חז"ל (שם פ"ד, ח') ונמצא איך שטה יוסף לשים בטחונו במצרי אשר בבית פרעה. ואמנם הכל מאת ה' נסבה שיהיה שני שנים בבית האסורים נוסף על צרותיו בכדי להמתיק אלו השני מדות חסד וגבורה שיהיו נכללים זה בזה שלא ירד לעולם החסד לבד והדין לבד ושניהם לא טובים הם כי אין העולם יכולין לקבל לא רוב טובה וכו'. ויוסף שהוא היה צדיק יסוד עולם בדורו והוא העמוד שהעולם עומד עליו. כמאמר חז"ל (חגיגה י"ב:) על מה העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו וכו', היה מוכרח הוא לקבל יסורים בשני שנים כי המדות רומזים גם כן לשנים שעל כן תשבות הארץ בשנה השביעית כמו ביום השביעי. ובשני שנים הללו נתקיים בו (ישעיה נ"ג, ד') אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו יסבול שסבל יסורים להמתיק המדות הללו שיתכללו זה בזה להתנוצץ מהם אור הרחמים.

וזה שנראה לפרעה בחלום שבע שנים שובע למאוד ושבע שנים רעה למאוד כי כל מדה כלולה משבעה ונגזר שירד החסד והטוב לבד עד שלא היו יכולים לסבלו כלל והיו בועטים ברוב הטובה ואחר כך הדין והגבורה לבד שיהיה הרעב חזק ביותר האפשרי שלא יהיו יכולין לסבול. וברוב צדקת יוסף וביסורים שסבל באלו השנים המתיק זה. ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם לעשות שלום בפמליא של מעלה ושל מטה וכלל שמאלא בימינא ועשה את הארץ בשבע שני השבע לקמצים. כלומר שקימץ את הטובה הגדולה לאוצר, מה שעשו השדות יתר משאר השנים, בכדי שלא ימותו ברוב הטובה. ובשנות הרעבון היה משביר בר לכל עם הארץ והכל כי הוא זכה להמתיק להכליל הגבורות בחסדים בבחינת הכתוב השלישי אור הרחמים כאמור.

וזה מאמר הכתוב ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו', כי אחר ששלמו לו שני שנים ביסורין בכדי להמתיק שני המדות להיות יחיינו מיומיים אז בעת ובזמן ההוא ופרעה חולם וגו' עד שקרא ליוסף ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו לכלול שני השבע בשני הרעב בבחינת התכללות שמאלא בימינא שיהיו יכולין לקבל הטובה וגם הרעה ככל הנאמר.

או יאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. כי נודע מדברי חז"ל אשר קץ רומז על בחינת החושך והיצר הרע והרע, כמו שפתחו פתחא להאי פרשתא (בבראשית רבה ריש פרשה זו) מהכא ויהי מקץ וגו' קץ שם לחושך (איוב כ"ח, ג') ועיין בזוה"ק (בפרשתנו) שמאריך בזה. ואמנם ידוע מדברי הזוה"ק (חלק א', ס"ב:) בכמה מקומות אשר יש בחינת קץ הימים והוא בחינת החשך והרע בבחינת קץ כל בשר בא לפני ויש קץ הימין המורה על הטוב והיפה כמאמר הכתוב (דניאל י"ב, י"ג) ואתה לך ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ט, ה') הודיעני ה' קיצי וגו' כמו שאיתא בזוה"ק. וידוע אשר מיעוט רבים שנים ורומז על בחינת הקליפות והרע שהם נקראים רשות הרבים והם בבחינת שנים עלמא דפירודא מה שאין כן הקדושה נקראת רשות היחיד כי הוא אחדות האמיתי שהכל מתיחדים לאחד. ונגד הימים הרבים האלו היה יוסף הצדיק בצער ויסורים שני שנים בבחינת מיעוט רבים שנים בכדי שעל ידי זה יזכו לצאת מבחינת קץ הימים שהוא החושך והרע לבא לבחינת הטוב והיפה קץ הימין. וזה אומרו ויהיה מקץ שנתים ימים פירוש אחר שכלו לו שני השנים ושלמו לו בחינת קץ הימים אז ופרעה חולם ונתעלה מאפילה לאור גדול, והעם היושבים בחושך אור נגה עליהם ומבית האסורים יצא למלוך בבחינת הטוב המעולה קץ הימין רשות היחיד יחידו של עולם.

וידבר שר המשקים את פרעה וגו'. לכאורה צריך להבין אומרו וידבר שמורה על דיבור הקשה ומה קשות דיבר בזה, וגם אפשר היה צריך לכתוב וידבר השר המשקים בה' הידוע לומר זהו אשר נזכר למעלה כמו (שמות ח', ט"ו) ויאמרו החרטומים אל פרעה וכדומה. ואכן הנה כתב המהרש"א (עיין במדרש כאן פ"ט, ז') ששר המשקים היה ירא שלא ימות פרעה ויעמוד אחר ולא יוטב הוא בעיניו להיות שר המשקים ולזה אמר וידבר שר המשקים וגו' כלומר שכל דברו לא היתה כי אם להיות עוד שר המשקים וזהו שדיבר קשה ביראה שלא ירד מגדולתו או עבור שחשש למיתת פרעה לזה דיבר קשה.

ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ראיתי לשים לב להבין מה שדקדק יוסף בכל הפרשה כולה להזכיר רק שם אלהים כמו כאן את אשר האלהים עושה ולהלן הרבה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים ועוד הרבה ולכאורה הלא בפתרון החלום היה גם שני השובע שהוא הטובה והברכה המגיע מאת ה' מן השמים ולמה לא הזכיר כלל שם ה', ובודאי פרעה ומצריים לא היו מאותן שמהפכין עליהן מדת הדין למדת הרחמים לומר כי גם אלהים ברכם ולכאורה פלא הוא, גם לדעת אומרו חלום פרעה אחד הוא ולהלן אמר ועל השנות החלום וגו' וזה סותר זה את זה. ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (מגילה י"ג:) אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז', א') כרפאי לישראל וכו' עד כאן, מה שאין כן באומות שנאמר בהם (איוב י"ב, כ"ג-כ"ד) משגיא לגוים ויאבדם ויתעם בתוהו לא דרך וגו'. ונמצא היה בזה מקום להפלא על סדר ההנהגה בזה החלום שהראה הקב"ה את פרעה שברא הרפואה קודם למכה להיות מקודם ז' שני שבע בכדי לאסוף ולצבור בר לשני הרעב שלא תכרת הארץ ברעב ואיך דן הקב"ה לפרעה ולמצרים בדיני ישראל לברוא להם הרפואה תחילה.

ואך אם נביט אל אמיתיות הדברים נכונים דרכי אלהינו יתברך כי באמת זה השובע והטוב שהיה במצרים והראה אותו הקדוש ברוך הוא לפרעה בחלומו תחילה, לא היה בכדי להיטיב להם בזה ולבשר לפרעה תחילה בבשורה הטובה כי לא יעשה כן לאומות. רק זה הטובה לא היה כי אם להבחין בו את הרע כאמור בספר יצירה (פרק ו' משנה ב') הטוב מבחין הרע כלומר שהוא מתקף ומחזק (מלשון (ישעיה ל"ב, י"ד) עופל ובוחן) את הרע כי יותר יוכאב ויוכה הרע אם תקדם לו הטוב הגדולה, כמו אדם היוצא מן האור אל החושך יצטער מאוד במחשך מאור עיניו ולא כן אם גם קודם היה במחשך כמו מאן דגני בבית אפל וכנודע ביתרון האור מן החושך וכן להיפך ועל כן הרשעים תחילתן שלוה וסופן יסורים (בראשית רבה ס"ו, ד') כי אם לא יהיה תחילתן שלוה לא יצערו אותם יסוריהם כיון שמעודם יהיה להם כך וכיון דדש דש, מה שאין כן אם יוצאים מן האור אל החושך וכן כאן השובע במצרים לא היה כי אם להבחין בו את הרע ומה שיהיה אחר כך בשבע שני הרעב שיבינו בצער הרעב בצאתם מן השובע.

וגם היה טעם בהקדמת שני הטובה והשובע בכדי שגם בטוב לא יהיו בטוב, כי השובע לא ישביע אותם ולא יהנו ממנה בהיותם יודעים שיהיה להם רעב אחר כך מה שאין כן אם היה השובע אחר כך שהיה השובע להם לנחת ותענוג גדול אחר שכבר עברו ימי הרעה. ודנם הקב"ה מדה כנגד מדה כי ידוע מאמרם ז"ל (בראשית רבה פ"ט, ז') ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה וכו' ולעומת זה פורע להם הקב"ה שאין נותן להם טובה שלימה ואף בשעת הטובה אינם מתפנקים בטובתם כי יודעים שאחריתם רעה ועל כן נתראה זאת קודם לפרעה בכדי שכשיגיעו ימי השובע לא יתברכו בלבבם לומר לשבוע נפשם מכל וכל, כי יצפו לימי הרעה כאמור, ועל כן הראו לו שנבלעו השנים הטובות בהרעות כלומר כי גם בטובות לא יהיו בטוב כי יבלעו ויוכללו בהרעות אשר גם בימיהם לא יתענגו בהטובה מרוב הרעה העתידה לבא עליהם.

ועוד אפשר במה שהיה השובע קודם, להראות גודל חוזק ותוקף הרעב כי כל כך גדול וחזק יהיה עד אשר יושכח כל השובע שהיה ולא נודע כלל ימי הטובה כי נבלעו ונשכחו בגודל הרעה.

ולכל הדברים הנ"ל היוצא מהן הוא כי עיקר החלום שהראה ה' את פרעה לא היה כי אם בשורת הרעב הדין החזק המגיע על ראש הרשעים. והוראת השובע לא היה כי אם להבחין הרע שיוגדל הרע ויתחזק יותר הן בימי הטובה הן בימי הרעה. ונראה שעבור זה קרא פרעה לכל חכמי מצרים והחרטומים ואין פותר אותם לפרעה, כי הם לא הבינו דבר זה שיהיה הטובה להבחין את הרעה וסברו שהטובה הוא לבד בשורה טובה והרעה לבד בשורה רעה ושניהם סותרין זה את זה כי מאחר שהודיעו ברעה שאחר כך הרי הטובה למפרע אינה טוב ואם כן למה בישר אותו בטוב, והבן. ועל כן אין פותר אותם לפרעה שלא היו נכנסין דבריהם באזניו כמאמר חז"ל (שם שם, ו') שאמרו לו שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר וכו' הכל כי הבינו שזה לבד. וזה לבד, ופרעה היה חכם בזה והבין איך יבשרוהו בטובה וברעה כאחד כי בשורת הרעה מקלקל הטובה, ולזה אחר שאמר הכתוב ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי סמך לו ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה כלומר לא כמו שאתה סובר ששני דברים הם הטובה והרעה לא כן כי חלום פרעה אחד הוא ששני הדברים שנראו לך הטובה והרעה אחד הוא כי לא נראה אליך הטובה רק להבחין בה את הרעה כי רק את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה לא נתגלה אליך כי אם מה שאלהים בחינת הדין עושה ולא כיוון כלל לבשורה טובה לך. ולזה גמר אומר,

שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע שבלים הטובות שבע שנים הנה חלום אחד הוא. כלומר חלום אחד הוא עם מה שאמר אחר כך ושבע הפרות הרקות והרעות וגו' שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות וגו' יהיו שבע שני רעב, ולכאורה קשה מפני מה לא אמר בשבע פרות הטובות שיהיה שני שבע. ואכן הוא כאשר אמרנו כי הגיד לו שלא נתכוון כלל בהראות לו הפרות הטובות לשני הטובה והשובע וכל הכוונה לא היה כי אם להראות לו שני הרעב ובגללן יהיה שני השובע להבחין בהם הרעב והרע. ועל כן אמר לו בפרות הטובות חלום אחד הוא כלומר לא תאמר שהמה מראין על הטובה לא כן כי חלום אחד הוא עם מה שאומר לך ושבע הפרות הרקות וגו' יהיו שבע שני רעב שזה כל התגלות החלום. ועל כן סמך לו,

הוא הדבר אשר דברתי וגו' אשר האלהים עושה הראה את פרעה. כלומר על כן לא הזכרתי לך אלא שבע שני הרעב כי הוא הדבר אשר דברתי שרק אשר האלהים בחינת הדין עושה זה הראה את פרעה ולא יותר, ועל כן דקדק בכל פעם להזכיר שם אלהים לומר האלהים בה"א הידועה כלומר האלהים הידוע בחינת הדין החזק שהוא אלהים במילוי ההי"ן שמספרו רצ"ה מספר צרה שמורה על תוקף הדין מה שאין כן אלהים במילוי אלפין או יודין שמורה על קצת מיתוק הדין (כמו שכתבנו בזה בפרשת נח). וגמר אומר,

הנה שבע שנים באות שבע גדול וגו' וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע וגו'. אמר וקמו שבע שני רעב וגו' ולא אמר ויהיו וגו', לומר כי על ידי שני השבע יתחזקו ויתקיימו שני הרעב בבחינת הטוב מבחין את הרע ורק לזה בא השובע שיראו גודל חזקת הרעב כי רב הוא עד אשר נשכח כל השבע שהיה. ולא זה לבד כי גם,

ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן וגו'. ולכאורה זה מיותר כולו אחר שאמר למעלה ונשכח כל השבע וגו' ומה הוסיף במאמר זה. ואמנם יגיד כי חוץ שהרעב יהיה רע וחזק למאוד עד אשר יושכח כל הטובה באותו העת, גם בטובה לא יהיו בטוב. וכל החלום רעה ודין חזק הוא כי לא יוודע השובע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן, פירוש שגם בימי השובע לא יוודע השובע מפני הרעב שיהיה אחרי כן כי לא יומתק להם אכלם בפיהם בהיותם יודעים שסופן רעה. והנה כללות רעות החלום הוא בשני דברים הללו. א', שימי הרעה יהיו בתוקף ובחוזק רב אחר השובע. והב', שגם ימי השובע יהיה רעה להם שלא ישבעו בהטובה מהקדמת ידיעות הרעה. וזה למד יוסף משינוי החלום שראה פרעה. כי בהשבלים לא ראה רק ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הטובות וגו' ובפרות ראה עוד כי לא נודע כי באו אל קרבנה כפירוש רש"י ז"ל ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה, ולא יוודע השבע הוא פתרון ולא נודע וכו' עד כאן. ולדברינו רומז על ב' הדברים הנזכרים האחד תוקף הרע בימי הרעה עד אשר נשכח השבע. ואחד הרעה בימי השובע עד אשר לא יוודע השבע מפני הרעב ההוא שיהיה אחרי כן. וזה אומרו,

ועל השנות וגו' פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים וגו'. ולכאורה זה כפל לשון לומר השנות החלום וגו' פעמים גם כפל ב' פעמים האלהים. ואכן כי ב' דברים אמר לו אחד שנכפלו החלומות בשבלים ופרות (וזה שאמר לו תחילה חלום פרעה אחד הוא כבר כתבנו למעלה שאינו ענין לזה כלל), והב' שנשתנו זה מזה שבזה לא נאמר רק ותבלענה ובזה גם ולא נודע והכל הוא לב' דברים האמורים. א', כי נכון הדבר מעם האלהים כלומר שהוא נכון מעם האלהים בחינת הדין החזק הידוע וצריך להיות הטובה תחילה שיהיה מבחין את הרע בימי הרעה. והב', שממהר האלהים לעשותו כלומר שממהר בחינת הדין לעשותו במהרה שאף בימי הטובה והשובע יוכר בחינת הדין והרעה להיות כל אוכליו יאשמו במה שיודעים שסופם רעה הוא כנאמר. ולזה נכפל פעמים ובשינוי להורות על ב' דברים הללו. כי במה שנכפל פעמים רומז על פעמים יקום צרה כשיוצאין אליה מבחינת הטובה והשובע, ונשנה להיות באחד ולא יודע ולא בשני להורות על רעת ימי הטובה כדבר האמור. והנה אחר כל הדברים האמורים ודאי זה יפחיד ויבהיל כל לבב אנוש בראותו שעד כאן הגיע גזירות אלהים לרעתם לדונם ברעה אחר רעה ובחוזק רב והיה מקום לומר שלא יהיה ביכולתם לסבול כלל תוקף הדין הזה ואך הנה כבר כתבנו למעלה שיוסף צדיק יסוד עולם בדורו המתיק הדין הקשה הזה במדתו מדת הרחמים והשלום בהתכללות שמאלא בימינא ועל זה נתפס לישב שני שנים נוספים בבית האסורים להיות על ידו יחיינו מיומים ביום השלישי (בחינת יוסף ויעקב כי גוף וברית כחד נחשב כנודע) יקימנו ונחיה לפניו ולא נמות. ועל כן זה אשר יעץ בעצתו אמונה לפרעה ואמר,

%%לג לד לה

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש את ארץ מצרים וגו' ויקבצו את כל אוכל וגו'. ולכאורה צריך להבין איזה דבר חכמה והבנה צריך להיות לאסוף האוכל לבית האוצר ומי לא יוכל לעשות זאת. ואמנם כי נודע אשר עיקר ביטול הרע והסטרא אחרא הוא על ידי הארת חכמה ובינה לפי שאורם גדול ורב ומסמא עיניהם של הסטרא אחרא והרע עד שנכנעין ונשברין ונופלין כידוע מסוד טהרת המקוה מטומאת הנדה כי בעוד אשה בנדתה שורה עליה בחינת הסטרא אחרא והרע שמתאוה לדברים המטונפים המלוכלכים וגם כי טומאת הנדה בא מהאי זוהמא שהטיל נחש הקדמוני בחוה אמנו כמאמרם ז"ל (שבת קמ"ו.) בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ומאותו הזוהמא יקרה וסת נדות להנשים בניה של חוה. ועל כן בעת נדתה עליה שורה עליה זוהמת הרע מנחש הקדמוני בחינת הקליפה ואי אפשר לגרשו כי אם על ידי שתכניס כל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה מראשה ועד רגלה במקוה המים הרומז לבחינת הבינה ששם שם אהי"ה במילוי ההי"ן מספר מקוה וצריך שלא יהיה שום דבר חוצץ רק להיות מכוסה כולה במקוה הלזו ואז על ידי הארת אור מדת הבינה ששם בחינת חמשים שערי בינה בחינת היובל והחירות חירות מיצר הרע ואז תטהר במימי החסד שבה. כי כל בחינת הסטרא אחרא והרע נתגרש ויצא ממנה ותטהר מטומאתה טומאת הקליפות שהיו עליה.

ואפשר לזה אמר הכתוב (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא לא אחד, כי ידוע מכוונת אחד שבקריאת שמע שרומז על יחוד אבא ואימא שהם חכמה ובינה בחינת שם הוי"ה אהי"ה העולים עם הכולל גימטריא חי"ל בחינת אחד כי הא' הוא יו"י והח' הוא ג' ווי'ן ועם הד' הוא חי"ל. וזה הנותן טהור מטמא כי הטמא אחר שמתעלם באור הבא מחכמה ובינה נעשה מטמא טהור, והרע והסטרא אחרא נתבטל ממקום ההוא ושורה שם הקדושה והברכה.

ואפשר לזה אמר הכתוב (קהלת ז', כ"ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ופירשו חז"ל (במדבר רבה י"ט, ג') שזה אמר שלמה על פרה אדומה. ונוכל לומר כי אמר זאת על מה שהפרה מטהר את הטמאים אמרתי אחכמה פירוש שהארתה בא מבחינת החכמה העליונה סוד לובן העליון המטהר את הטמאים כי ל"ב נתיבות שבחכמה שכל אחד כלול מיו"ד הם כולם מספר ש"ך דינים ואך החכמה שאורותיה מגרשים ומבטלין כל בחינות הקליפות והרע, הוא ממתיק את הדינים. ועל כן היתה דוקא פרה אדומה לרמז על בחינת הדינים ש"ך דינים הללו הנובעין מחכמה שבה סוד הטהרה והתגרשות הסטרא אחרא (גם כי פרה אדמה הוא מספר ש"ך וי"ה לרמז על בחינתה ש"ך דינים הנובעים מי"ה בחינת החכמה שנכלל בבינה כנודע שהוא סוד י"ה) ועל כן אמרתי אחכמה ששורשה בבחינת החכמה ועל כן והיא רחוקה ממני כלומר בחינת השמאל המכוונת על שם בחינת הנוקבא ששם עיקר הדין (או בחינת הסטרא אחרא שתש כוחה כנקבה והבן) רחוקה ממני שעל ידי אור הזה נתבטל ונתגרש כל בחינת הדין והסטרא אחרא ומטהר את הטמאים.

ואפשר גם עבור זה מטמאת את הטהורים כי נודע מה שכתב האר"י ז"ל בכוונת יוצר אור ובורא חושך כי היצירה לפי שאורה קטן ויכול העולם ליהנות מאורה נקרא אור לפי שמאיר ובא לעולם מה שאין כן הבריאה שאורה רב וגדול עד שאין ביכולת העולם לסבול אורה כי אם על ידי כמה מסכים המבדילים נקרא חושך לפי שמחשיך עפעפי עיני הראות מלהסתכל בה. והוא על דרך מאמר הכתוב (תהלים י"ח, י"ב) ישת חושך סתרו אף שבודאי עמיה שרי נהורא, ואמנם שהוא שם המושאל לפי שאי אפשר להביט באורו נקרא זאת לגבי המקבל חושך, ולא אור, לפי שמחשיך מאור עיניו. וכן כאן גבי פרה לפי שנמשך מאור הגדול והנורא הנזכר על כן המזה והמזין עליו טהור לפי שמזה במעט מעט וממשיך האור הזה במתינות באופן שיוכל לסובלו לזה מטהרו מכל מיני טומאה. ואפשר לזה אמר הכתוב (יחזקאל ל"ו, כ"ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם שלא אשפיע אליכם האור הזה כי אם בדרך זריקה מעט מעט ועל כן וטהרתם שתוכלו לסבול האור. מה שאין כן הנושא מי הנדה שהוא הנושא שיעור הזיה בבת אחת מה שאין ביכולת לסובלו ומחשיך מאור עיניו הוא מוכרח להתרחק מהאור יום אחד כבחינת הטמא עד אשר ישוב לאיתנו והוא כדמיון הנוטל רפואות לעיניו שתחילה יורדים דמעות מעיניו ונחשך מאור עיניו לגמרי ואחר כך מעט מעט ישוב לאיתנו. וגם על זה יאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כלומר לפי שהיא מבחינת החכמה היא רחוקה ממני וצריך אני לעמוד ברחוק שלא אחשיך אור עיני על ידי רוב הבהקת האור המכהה עין הרואה, (או אפשר שהוא בדרך הרפואות הטובות המועילין להחולה וכאשר ישתם הבריא יזיקו לו וכזה הוא מטהר הטמאים ומטמא טהורים כי האור הזה הגדול למי שנתרחק מאור הקדושה ושורה עליו הסטרא אחרא הוא יוכל לקבל רוב האור כי לא יגיע אליו אלא מעט עבור הטומאה שבו ויטהרנו מה שאין כן בטהור שיגיע אליו האור הזה עד אשר לא יוכל לסובלו ומרחקהו ממנו ויזיק לו ויפול לטומאה כבחינת שבירת הכלים שעבור גודל האור שהגיע להם שלא היו יכולין לסובלו נשברו הכלים ונפל האור לבין הקליפות כנודע והבן) והיוצא לנו מזו הוא שבחינת חכמה ובינה הם המטהרים את הטמאים שאורן מגרש ומכניע כל בחינת הרע והקליפות.

והנה כבר כתבנו שהטובה שהיה למצרים בשני השובע לא היה הטובה שלימה כי לא היתה אלא להבחין בה את הרע וארורים המצרים הרשעים לפי שהם אין טובתן שלמה כך פרע להם הקב"ה במדה שמדדו שלא יהיה טובתם שלימה, ועל כן נסמכה פרשה זו למה שסיים פרשה שלמעלה במה שאמר שר המשקים ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ואמרו חז"ל בזה (בראשית רבה פ"ט, ז') ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה וכו' ופועל אדם ישולם לו שגם טובתן לא היה שלימה. ונמצא כיון שלא היה הטובה שלימה בשני השובע ודאי שלא היה כח בתבואה ההיא לזון אותן בימי הרעב כיון שגם המה לרעה באו ואיך יֵעשה בהם טובה בשני הרעב ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה צ"א, ה') שנרקבו כל הפירות שהיו המצרים מטמינים בשני השובע על שני הרעב הכל כי גם בטובה לא היה בטוב ולזה אמר יוסף הצדיק לפרעה שיראה דבר שיתקיים העולם והוא שיעמיד איש נבון וחכם כלומר מי שמקבל הארת החכמה והבינה אליו והוא יצבור בר בשבע שני השובע כי אם יעשה זאת מאן דהוא לא יהיה ברכה מזה כי ירקב הכל שאין בו כח להפך הרעה לטובה רק איש אשר רוח חכמה ובינה בו שיוכל לטהר את הטמאים להפך הרעה אשר בשני השובע לטובה להיות הטובה שלימה שיוכלו להתקיים על ידי זה בשני הרעב ולא תכרת הארץ ברעב ומי יתן טהור מטמא לא אח"ד המיוחד בחינת יחוד חכמה ובינה ואיש הנבון וחכם הוא יוכל לטהר את הטמא לא אחר. ובזה,

והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב וגו'. כי על ידי איש הזה יתקיים התבואה בארץ בפקדון מה שאין כן באחר שלא יתקיים וירקב כל התבואה כמו שהיה במה שהטמינו מצרים כי הרע לא יעשה הטוב. וכאשר שמע כל זאת פרעה מאתו נאמר,

ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. כלומר שיש בו בחינת רוח אלהים לידע כל מוצאיו ומובאיו איך עושה כל בחינת הדין ברעה ובטובה וגם לידע כי זה מעשה אלהים המה ולא מאת ה' שם הוי"ה הרחמים וגם יודע איך להמתיק הדין לטהר את הטמא על ידי בחינת החכמה ובינה. ועל כן,

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כי אחרי שהודיעך כל אופני המתקתו ושלימתו הרי אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה כמאמר חז"ל (ברכות נ"ה.) על פסוק (דניאל ב', כ"א) יהיב חכמה לחכימין ועל כן ודאי אין נבון וחכם כמוך. ועל כן,

אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי וגו'. כלומר כל העם יזונו ויתפרנסו מידך דוקא לפי שאתה הוא המהפך מרעה לטובה ואתה ראוי להיות זן ומפרנס לכל. ואמנם מה שנתן לו המלוכה למלוך על ארץ מצרים לכאורה פלא הוא כי הלא יוסף לא אמר רק שישית איש על ארץ מצרים לקבוץ את כל אוכל השנים הטובות ולצבור בר תחת יד פרעה אבל לא שיצרך לזה להעמיד איש שיתן לו המלוכה והממשלה. ואולם לדברינו הנאמרים עד כה הכל נכון כי נודע אשר בחינת החכמה מתיחד עם המלוכה וראיה משלמה המלך ע"ה שלא ביקש מהקב"ה שום דבר כי אם החכמה כי חכמה גדולה ובינה יתירה שאין כמוהו צריך להיות בלב המלך בכדי לשפוט את העם ויראה בחכמתו האמת מי הזכאי ומי החייב וכן במלך המשיח שיתגלה במהרה בימינו נאמר בו (ישעיה י"א, ב') ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' כי זה צריך להיות בראשון וראשונה אצל המלך. והרמב"ם הקדוש כתב (בהלכות תשובה פרק ט' הלכה ב') במעלות מלך משיח צדקינו בעל חכמה יהיה יתר משלמה וכו'. תפס מעלה זו לפי שהיא הצריכה אל המלך (ובדרך האמת נודע אשר (משלי ג', י"ט) בחכמה יסד ארץ ומבואר בזוה"ק (חלק ג', רנ"ו:) באבא יסד ברתא והיא התיחדות המלכות בחכמה עליונה ועל כן נאמר (מלכים-א ה', י"א) בשלמה ויחכם מכל האדם כי הוא היה מלך הט"ו סוד מילוי הלבנה (שמות רבה ט"ו, כ"ו), ובימיו קיימא סיהרא באשלמותא כנודע (זוה"ק חלק א', ק"נ.) והבן) ועל כן כשראה פרעה אשר נמצא ביוסף בחינת החכמה והבינה אמר ודאי לו ראוי המלוכה ועל כן אמרו חז"ל (סוטה ל"ו:) בשעה שאמר פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו אמרו לו אצטגניניו עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להון גנוני מלכות אני רואה בו וכו' עד כאן. ולא נודע מה הם גנוני מלכות שראה ביוסף ואך הכל עבור החכמה ובינה שאמר אין נבון וחכם כמוך וזה הוא גנוני מלכות שהחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים להיות הוא נעשה השליט על הארץ. ועל כן,

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו. פרט הכתוב כל אשר עשה לו פרעה להגיד כי הכל בחכמה עשה וכל אלה סימני החכמה הם. ולפי שידע ביוסף כי השיג בחינת החכמה שעל כן נתן לו המלוכה עשה לו גם כן את אלה להראות על חכמתו, כי הטבעת נודע מסוד טבעת הקידושין שהוא בסוד החכמה ועל כן בו מקדש כי החכמה היא הנקרא קודש ויש בנוסח הקידושין ל"ב אותיות נגד ל"ב נתיבות החכמה כמו שמובא בדברי האר"י ז"ל. ובגדי שש ידוע שהוא בגד הבד שהיה הכהן גדול לובש ביום הכפורים שנאמר בהם (ויקרא ט"ז, ד') כתונת בד קודש ילבש וגו' עד בגדי קודש הם. כי הם בבחינת החכמה הנקרא קודש וגם כי הם בגדי לבן ונודע שבגדי לבן הם בבחינת החכמה כידוע מארבע בגדי לבן של שבת קודש שרומזים לבחינת החכמה כמו שמובא בדברי האר"י ז"ל. ורביד שנתן על צוארו הוא ענק הניתן על הצואר מה שנאמר בחכמה (משלי א', ט') וענקים לגרגרותיך וכל זה הלביש אותו להגיד כי איש חכם הוא ולו המלוכה. ועוד עשה לו,

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אותו על כל ארץ מצרים. כי כל סימני החכמה אשר עשה לו בטבעת ובגדי שש וכו' זה הכל היה בביתו של פרעה ולא היה בהתגלות למראה עיני כל מצרים ואם כן יקשה למצרים קושית האצטגנינין עבד שלקחו רבו וכו' תמשילהו עלינו ועל כן וירכב אותו לעין כל במרכבת המשנה וכבר כתבנו למעלה אשר בחינת רכב הוא בחכמה העליונה בבחינת קודש לי כל בכר שבכר הוא בחינת קדש אשר בחכמה שהוא שני בא"ב של אי"ק בכ"ר. ואי"ק מורה על בחינת הכתר שהא' ודאי מורה על הכתר שהוא אות ראשונה בא"ב והוא פלא העליון כמפורסם בדברי המקובלים והי"ק מורה על התכללותו בעשר ספירות וכולם כלולים זה בזה עד שעולה למספר ק' י' פעמים. ושני לו בכ"ר המורה על החכמה עיין שם שהארכנו. ועוד יותר עשה שצוה לקרות לפניו מפורש אברך שמורה על בחינת אב בחכמה ורך בשנים כמאמר חז"ל (בראשית רבה צ', ג') ובזה ונתון אותו על כל ארץ מצרים כיון שמראה לכל שחכמתו עמדה לו ודאי גנוני מלכות הוא וראוי למלוכה אשר בלעדו לא ירים איש וכו'. ועל כן,

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ותרגומו גברא דמטמרן גליין ליה והכל מורה לדבר האמור כי קרא לו על שם החכמה, וחכם עדיף מנביא כמאמר חז"ל (בבא בתרא י"ב.), ובזה ודאי כל הנסתרות מתגלין לו על ידי חכמתו שעדיפא מנבואה על כן אליו יאתה המלוכה מאת מלך עולמים ברוך הוא אשר המלוכה והממשלה לחי עולמים בחינת צדיק דלעילא הנקרא אל חי ומשם על צדיק דלתתא בחינת יוסף הצדיק שומר הברית והחסד, ונקרא על שם היו"ד שהוא בחינת החכמה עבור טיפת החסד שבו משם ע"ב כנודע ליודעי רזי אלהינו יתברך שמו ככל האמור. ועבור כן,

ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין וכמה הזהירו אברהם ויצחק שלא יקחו מבנות כנען עבד עבדים והיה לו לבקש מזרע של שם. ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף וכו' עד כאן. ועל כן יוסף בחכמתו הגדולה הכיר בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה. ועל כן על שקרא לו צפנת פענח שיודע הנסתרות בחכמתו נתן לו את אסנת ולקחה יוסף שצפה כי לא מבנות חם היא כי אם זרע יעקב הראויה אליו. ולזה אמר הכתוב,

ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה וגו'. ולכאורה צריך לדעת על מה מודיענו הכתוב שנות יוסף אז, ואכן כי יגיד שבח יוסף כי אף שעדיין לא הגיע לימי הבינה שהרי בן ארבעים לבינה (אבות ה', כ"ו) מכל מקום כבר הועד עליו אשר אין נבון וחכם כמוהו. וגמר אומר,

ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים. כלומר כי יוסף הוא מלט את העיר בחכמתו והיפך הרעה לטובה באופן שבטובה יהיו בטוב ותהיה הברכה בתבואת הארץ להיות למשמרת לשני הרעב לקיום הארץ, ועל כן עשה גם שני השבע לקמצים כלומר שקימץ השבע הגדול באסיפת האוצרות כדי שלא יבעטו בהטובה ויהיה נמאס אכלם בפיהם מרוב השובע כדרך מאמר הכתוב (במדבר י"א, כ') עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא וגו'. כי האוכל הרבה המאכל נמאס ונגעל לחוץ דרך האף, וזה יותר רעה מרעת הרעב, ויוסף היפך הרעה לטובה ועשה את הארץ לקמצים שיהיה הטובה שלימה שלא ימאס מאכלם ברוב השובע ונתקיים בו (משלי כ', ה') מים עמוקים עצה בלב איש ואיש חכם ידלנה. שדלה את ארץ מצרים מרעתם הן רעת השובע והן רעת הרעב הנגזר עליהם כאשר בארנו למעלה. ועל כן,

ויקבץ את כל אוכל שבע שנים וגו' ויצבור יוסף בר וגו'. כי חוץ ממה שקימץ בשני השובע שיהיה השובע לטוב להם אף צבר אוצרות בר לימי הרעב והתקיימו על ידו מה שאין כן מה שהטמינו המצרים היו כל פירותיהם מרקיבין (בראשית רבה צ"א, ה'). והכל כי טיהר את הטמא על ידי חכמתו והיפך הרעה לטובה להיות מתקיים הארץ בימי רעבון על ידי שנת השובע. וסיים הכתוב,

ותכלינה שבע שני השבע וגו'. ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ', ו') יצאו מכוללות ופירושו המפרשים מעוטרות וכלולים מכל טוב בלי חסרון כלל עיין שם. הכל מורה על האמור כי כן נתקיים על ידי יוסף שעל ידי חכמתו מלט את העיר והיפך את הטובה שיהיה טובה גמורה ומעולה בלי שום חסרון ונתקיים בו ויוסף הוא המשביר לכל כי הוא הצדיק יסוד עולם עמוד שהעולם עומד עליו והוא קיום העולם, ככל אשר ביארנו עד כה.

ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה וגו' לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. אמרו חז"ל (שם) ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול וכו' עד כאן. (כי אם לא כן מה יאמר להם לעשות כמו שמובא במפרשים וברש"י בחומש) ואמנם להבין איך למדו זה מהכתוב שדוקא מילה צוה להם ולא מצוה אחרת או דבר אחר הנצרך למלכותו. ונראה שלמדו זה בגזירה שוה מתיבת לכם הנאמר כאן שהוא מיותר והיה די לומר אשר יאמר תעשו ונכתב ללמוד ממנו גזירה שוה למה שנאמר (בראשית י"ז, י') המול לכם כל זכר מה לכם הנאמר שם מילה אף כאן. גם כי מילה עם האותיות והכולל (וכן המילה) עולה מספר לכם, ועל כן הוא מיותר ומורה על המילה.

ואך לדעת כוונת יוסף בזה במה שכפאן למול נראה שהוא על פי מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ל"א, י"ב) (גבי נח בימי המבול) ברית היה צריך על הפירות שלא ירקיבו, והכל סובב הולך למה שכתבנו למעלה כי בהיות הטובה אינה שלימה לא יתקיים מטובה הזו לימי הרעה כי להיות שאינו שורה ברכת ה' בהטובה ההיא אינו דבר המתקיים והפירות מרקיבין. והן פירות נח היה מה שקיבץ משנות דור המבול שבהם ודאי לא היה טובתם שלימה כי היתה למען יטלו שכר מיעוט מצותם בעולם הזה להענישם בעולם הבא ובודאי זה רעה הוא ולא טובה ואך כיון שנח צדיק יסוד עולם היה בדורו שומר הברית, ובריתי היתה אִתו החיים והשלום (מלאכי ב', ה') כלומר בחינת הברית יש אתו החיים והשלום כי הוא מקור הברכות הטובות וההשפעות שחושק ומתאוה ומצפה תמיד להשפיע ולהיטיב לבריות בטובת אמת בחיים חן וחסד ורחמים וחיים ושלום. ובו שלום בפמליא של מעלה ושל מטה שבו נמתק כל הגבורות ומתכללין בחסדים בבחינת התכללות שמאלא בימינא. על כן הברית הזה הקים הקב"ה עם נח שתשרה ברכת ה' ברכת האמת בפירותיו ותבואת הארץ שיהיה דבר המתקיים ולא ירקיבו. וכן כאן כל מה שהטמינו המצרים נרקב הכל לפי שלא היה טובתן שלימה כנאמר למעלה ועל כן כפאן למול שאז על ידי ברית המילה יתקיימו הפירות והתבואה כי ישרה בהם ברכת ה' ויהיה בזה להחיותם בשנות רעבון כדבר האמור.