דבר וגו' אשה כי תזריע וגו'. נודע מה שיש לדקדק בזה למה לא נאמר בקיצור אשה כי תלד זכר וגו'. והנראה על פי אשר ביארנו במקום אחר בפירוש מאמרם ז"ל (בבא בתרא ט"ז:) בפסוק (בראשית כ"ד, א') וה' ברך את אברהם בכל בן היה לו (רש"י בחומש) בת היתה לו וכו'. והוא כי הנה נודע אשר כל העולמות המה בבחינת מקבלין דין מן דין כי כל עולם ועולם וכל מדה מהמדות הקדושות תמיד עיניה למטה להשפיע לעולם שלמטה ממנו בחינת כל שפע טוב וברכה, ולבה למעלה להתקשר לעולם ומדה שלמעלה ממנה לקבל משם כל בחינת השפע. ועיין בדברי הרב הקדוש בספר חסד לאברהם (השקת כ"ד) שביאר שם בבחינת החכמה העליונה וזה לשונו: והנה אל החכמה ב' פנים הפן האחד העליון הפונה אל הכתר ואין אותם הפנים מסתכלים למטה אלא מקבלין מלמעלה. הפן השני התחתון הפונה למטה להשגיח בספירה שהיא מתפשטת אליה בחכמתה כו' עד כאן לשונו. וכן הוא בכל המדות וכל העולמות. וכידוע להני ספרי דווקני בבחינת כתיבת שם הוי"ה הגדול והנורא שסדר כתיבתו צריך להיות באופן זה. שהקוצה של היו"ד צריך לנטות קצת אל ה"א הראשונה וה"א הראשונה עושין בצדה הימנית כמין יו"ד קטנה והרגל השמאלי עושין אותו כמיו וא"ו ובסופה נקודה משוך לצד הוא"ו שבשם, והוא"ו נעשה בראשה עב ובסופה ברגלה נעשה כמין פרסה קטנה משוך אל ה"א אחרונה ובתחילת ה"א אחרונה נעשה כמין וא"ו כנודע להבאים בסוד ה' בדברי מרן האר"י ז"ל. וכל זה מורה על התקשרות כל העולמות כי ארבע אותיות הוי"ה מכוונים לארבע עולמות א'צילות ב'ריאה י'צירה ע'שיה ואנו מראין בזה שכל עולם מקשר עצמו עם עולם שלמעלה ממנו לקבל ממנו השפע וברכה ותיכף מקשר עצמו עם עולם שלמטה ממנו להשפיע לו מטובו בכל אות נפשו. ועיקר התיחדותן והתקשרותן מורה אשר לרוב חשקם וחפצם להיטיב ולהשפיע לעולמות שלמטה מהם בסוד אומרם ז"ל (שבת ק"ד.) שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ בתר דלים. המה מקושרים ומיוחדים זה בזה ביחוד נפלא עד שתיכף כאשר מקבל השפעתו מעולם שלמעלה תיכף מורידו ומשפיע למטה בלי שום איחור כי רצון חפצו וחשקו מיוחד על זה להיטיב לזולתו בחמדה נפלאה ויותר ממה שהעגל רוצה וכו' כידוע. ונודע לכל אשר התקבלות ההשפעה יכונה על שם הבת בחינת נוקבא המקבלת, והמשפיע השפע נקרא בחינת בן הזכר המשפיע מטובו. ועל כן זה אשר נתברך אברהם בבחינת מדתו חסד לאברהם שבן היה לו ובת היתה לו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי לרוב חסדו וטובו הגיע עד בחינת מדתו למעלה שתיכף כשקיבל ההשפעה מלמעלה בבחינת הבת הורידה והשפיעה תיכף אל הנצרכים אליה בבחינת הבן וכאילו ממש בבת אחת נעשה ומרומז בתיבה אחת להורות שבבת אחת ממש היה נעשה אצלו בחינת המקבל והמשפיע שתיכף כשקיבל השפיע לאחרים לרוב אהבת החסד שבו. ונרמזו שניהם בתיבת בכל להורות למלת בו כל, שכל בו, בחינת המשפיע ובחינת המקבל (גם בחינת כל נודע שאליה יורדים כל בחינת ההשפעות מרום המעלות והוא המשפיע לעולם שלמטה ממנו). ולא הוא בלבד היה לו בחינה זו כי אפילו בן משק ביתו דמשק אליעזר קיבל ממנו דרגה זו שהיה נקרא דמשק על שם שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כ"ח:) ונרמז בתיבה אחת דמשק להורות שבבת אחת נעשה, שתיכף כאשר היה דולה מתורת רבו היה משקה לאחרים בלי שום עיכוב (ועל זה רמזו חז"ל (בראשית רבה פ"ב, ח') תאומה נולדה עם השבטים כי שבטי י"ה דרכו בדרכי אבותיהם אברהם יצחק ויעקב ונעשו בבחינת בן ובת לקבל ולהשפיע תיכף, ותאומה היתה עמם כי היה ביחוד ובקישור מופלג עד שהיתה כאחת ממש).

ואפשר לזה נאמר ברבקה (בראשית כ"ד, י"ח) ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו, כי כל עיקר נסיון אליעזר היה לראות אם היא גומלת חסדים שתהיה ראויה ליכנס בביתו של אברהם כפירוש רש"י שם (פסוק י"ד) ורבקה כן עשתה לרוב מדת החסד שהיתה בה שמיהרה מאוד והורידה כדה על ידה ובעוד הכד על ידה נתנה לו לשתות מה שהיה ראוי להעמיד הכד בארץ ואמנם לרוב תשוקת החסד שבה לא עצרה כח להמתין רגע להציגו על הארץ וסבלה הכד על ידה ותשקהו במהרה. ואפשר על כן נאמר שם להלן (בפסוק כ') ותשאב לכל גמליו ומהראוי היה לומר ותשאב ותשק לכל גמליו ואכן לרוב המהירות היה נראה אשר תיכף בעת השאיבה כבר היה לכל גמליו בבחינת דולה ומשקה בבת אחת ממש. ועל כן תיכף ויקח האיש נזם זהב קודם השאלה בת מי את כי הכיר בה מדתו של אברהם בבחינת בן ובת להשפיע תיכף אחר השאיבה ובודאי ממשפחת אברהם היא. ואולי שגם בנות יתרו הגידו שבח הזה על משה רבינו ע"ה (שמות ב', י"ט) וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן וגו'. כלומר תיכף בעת הדליה השקה את הצאן ולא איחר כלל. ועל כן כפלו לומר דלה דלה והיה די בפעם אחת ואמנם השני קאי למטה לומר שבדליה אחת השקה את הצאן כי נעשה כמו בפעם אחת ממש כנאמר.

ואמנם כל הנזכר אינו אלא בבחינת כל העולמות המתחילין אחר אור אין סוף ברוך הוא עד נקודה אחרונה שבעשיה דעשיה כי האין סוף ברוך הוא וברוך שמו אינו ח"ו בבחינת מקבל כלל ורק משפיע מטובו תמיד לבריותיו וזה נקרא בדמיון הזכר כי שם בחינת משפיע אמיתי שאינו מקבל כלל והוא זכר לבד שלא בעירוב בן ובת ונקודה אחרונה בעשיה דעשיה היא מקבלת לבד ואינה משפיע כלל והיא הנקראת בשם אשה סתם כי היא בחינת נוקבא אמיתית מקבלת ולא משפעת. והנה כל בחינת הורדת השפע מעולם לעולם ידוע שהכל נעשה על ידי בחינת אתערותא דלתתא כי העולם שצריך לקבל ממה שלמעלה מתעורר באתערותא דיליה בתשוקה ובאהבה ובבקשה לעולם שלמעלה שיחוננו בהשפעתו בבחינת העלאת מיין נוקבין הידוע לחכמי לב ומזה מתעורר למעלה להוריד כל בחינת שפע וברכה אליו בסוד הכתוב (בראשית ב', ו') ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ואיתא (בתיקוני זוהר) תא חזי אתערותא צריכא מתתא לעילא ולבתר והשקה את כל פני האדמה וכו' עד והכי צריך לאתערא אתערותא בקדמיתא מאתתא ורזא דמלה אשה כי תזריע ומיד וילדה זכר וכו' עד כאן. וזה שנמצא במדרשו של רבי שמעון בר יוחאי ע"ה (בזוה"ק) רזא דקורבנא עד אין סוף כי לצד שכל חשק העולמות וחפצם להשפיע לעולמות שלמטה מהם. על כן מיד כאשר יעלה אתערותא אף מבחינה התחתונה מאוד שבעולמות תיכף העולם שלמעלה ממנו מעלה אתערותא לעולם שלמעלה ממנו בכדי לקבל ממנו ולהשפיע למטה וכן עולם שלמעלה לעולם שלמעלה ממנו עד אין סוף ברוך הוא וברוך שמו שהוא המשפיע האמיתי ונעשים כל העולמות מלאים שפע וברכה רבה בכולם אף בבחינת אתערותא התחתונה שבתחתונות. ועל כן אמר לו לא תימא שהאתערותא שמתעורר על ידי נפש הבהמה בקרבן דבר קטן הוא כיון שנפש בהמה היא בתכלית הירידה. לא כן כי רזא דקורבנא עד אין סוף שמיד כאשר יתחיל האתערותא בבחינת המיין נוקבין מתתא מבחינה האחרונה מתעורר עד למעלה למעלה עד אין סוף ברוך הוא כי כולם רצונם מאוד להשפיע ותיכף נושאים עיניהם לזה שלמעלה לקבל ממנו ולהשפיע למטה מעולם העשיה עד אין סוף ברוך הוא כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל (בכוונת קרבן התמיד יעויין שם) וכנודע מכוונת אשה ריח ניחוח לה' שרומז על עליית כל העולמות.

והנה דבר זה הוא בכל הדברים שבעולם הן בפרנסה דנשמתא והן בפרנסה דגופא וביותר ויותר היא בפרנסת הנשמה כי הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה כמאמר חז"ל (שבת ק"ד.) ומיד כאשר אדם מתעורר עצמו מלמטה בבחינת האתערותא לקבל הקדושה והטהרה ממקור עליון אז תיכף יתעורר דרגה אחר דרגה עד למעלה למעלה עד אין סוף ברוך הוא המשפיע האמיתי ומיד תרד אליו הקדושה והטהרה ממקורו ברוך הוא שהוא המרומם על כל ברכה ותהלה כי כל המדות הם בבחינת ברכה שצריכין להתברך ממקור העליון. אבל המקור גופא יתברך ויתעלה, מרומם ומנושא מזה כי הוא המברך ולא המתברך ח"ו. וזה נרמז במאמר חז"ל (תענית ה':) אילן אילן במה אברכך פירותיך מתוקים צילך נאה אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. כי האילן רומז עד מקום המקור הברכה והחיים, ושם אין שייך לברכו כי הוא מקור הברכה ובמה אברכך הרי הכל מצוי בך ואתה הוא המרומם על כל ברכה ותהלה אלא יהי רצון כו' כלומר שתרד הברכה וההשפעה מאתך לכל המאורות עליונים והמדות הקדושות צלולה וזכה שלא ישתנה בהמקבלים מאשר במקור מפני עכירות צינורות השפע שנעשה לפעמים על ידי מעשה התחתונים שהצינורות נעשים ח"ו מכוערים ונשברים ואז ישתנה השפע הטוב והברכה הנחמדה היורד מן המקור העליון אל המדות התחתונות שלא יהיה צלולה ונקיה כאשר במקור ועל כן יהי רצון כו' שלא ישתנה הברכה כלל וכלל וכולם יהיו כמותך שישפיעו למטה לעולמות התחתונות כמו אתה.

ונחזור לעניננו כי אדם המתעורר עצמו מעט מלמטה לקבלת הקדושה אף בבחינת התחתונה שבתחתונות מתעורר למולו דרגה אחר דרגה בבחינת העלאת מיין נוקבין עד למקור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו מחיה החיים מקור העליון. ועל זה אמר אשה כי תזריע וילדה זכר. פירוש אף אם לא יהיה האתערותא מלתתא כי אם בבחינת אשה שהיא בחינת התחתונה שבתחתונות הנקראת אשה לבד מקבלת ולא משפיע כלל בבחינת נפש עשיה דעשיה מכל מקום כל כך גדלה תשוקת המדות העליונות להיטיב להנבראים ובפרט בהבא לטהר אשר יתעוררו דרגה אחר דרגה למעלה למעלה עד הגיעו על ידי זה אשר וילדה זכר שאתערותא הזה תלד שיאיר לכל העולמות בחינת זכר שהוא אור אין סוף ברוך הוא המשפיע האמיתי ולא מקבל כלל הנקרא בשם זכר לבד ועל כן אמרו חז"ל בפסוק הזה כי תזריע אפילו לא ילדה רק כעין זרע שהוא בחינת הגרוע עשיה שבעשיה מכל מקום גורם על ידי זה לידת הזכר ממש.

עוד ירמוז הכתוב באומרו אשה כי תזריע וגו'. לבחינת העלאת מיין נוקבין הידוע אשר על ידי ה' אותיות מנצפ"ך והם בבחינת הזרע שהם ביסוד הנוקבא כנודע ולזה יאמר אשה כי תזריע אשה יראת ה' כאשר תעלה המיין נוקבין בבחינת זרע, בה' אותיות מנצפ"ך ונרמזים כאן בה' אותיות שבתזריע שנעשים זרע ביסוד הנוקבא וילדה זכר שנולד מזה שהיא מזרעת תחילה בהעלאת מיין נוקבין שתגיע אליה כל בחינת השפעות הטובות והברכות המכוונים על שם הזכר כידוע.

וביום השמיני ימול וגו'. צריך לדעת ענין הצגת כתוב הזה כאן כי הלא עיקר הפרשה לבאר דין טומאת וטהרת היולדת. ומה לערב מצות מילה בתוכה ועוד הלא כבר נתבאר כל פרטי מילה דיניה ודקדוקיה בפרשה לך לך ולמה חזר ונשנה כאן. ונראה בזה על פי המבואר בכתבי מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה מצורע בטעמי המצוות) במצות טומאת נדה וזה לשונו: דע כי יש באשה ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים והם ב' מנצפ"ך וכו' וכבר ידעת כי הכוונה בנצח הוד יסוד שלה הם ג' אהי"ה וכו' שלושתן גימטריא תנ"ה והוא גימטריא חותם עם הכולל שאז גן נעול מעין חתום. וכשהעוונות גורמים יונקים החיצונים מגבורות אלו אז נעשית נד"ת דותה וכו' עיין שם. ונראה שזה היה טענת המלאכים (שבת פ"ח:) שאמרו אשר תנה הודך על השמים כי לצד שבארץ הלזו על ידי עוונות התחתונים נעשה מ-תנ"ה שהוא גימטריא שלושה שמות הקדושים האלה, ח"ו בחינת נד"ת שעם הכולל הוא גימטריא תנ"ה שהחיצונים יונקים מגבורות הקדושות אלה ומהו"ד נעשה דוה שהיא נד"ת דות"ה האמור כאן ועל כן תנ"ה הודך על השמים שכאן בשמים לא ישתנה לעולם ויהיו תמיד בבחינת תנ"ה הודך בבחינת הוד והדר להודות לשם ה' שיהיו על תיקונם ולא יתקלקלו ח"ו לבחינת נדת דותה. ואמנם תיקון בחינה זו היא מצות המילה שהוא מל י"ה שהם ע' אורות המתגלים בב' שְלִישֵי נצח הוד ובב' שְלִישֵי תפארת גימטריא מל והוא בחינת תנ"ה שהוא ת'פארת נ'צח ה'וד ועל ידי הפריעה מתגלה היו"ד משד"י ונעשה חותם והדינים נמתקין ויורדין תחילה עד הוד ומשם ליסוד וכו' הכל כנודע באורך ליודע ברזי אלהינו יתברך במצות מילה. ועל כן המילה בשמיני והגידו חז"ל (נדה ל"א:) הטעם שלא יהיה כל העולם שמחים ואביו ואמו עצבים.

והענין הוא כי טומאת הלידה כטומאת הנדה הוא כמאמר הכתוב כימי נדת דותה תטמא וצריכה להמתין שבעה ימים שבכל יום הולך ונדחה הפסולת והזוהמא מזוהמת מלכין קדמאין וכל עוד שהטומאה גובר והדינים מתגברין בבחינת נדת דותה אי אפשר למול התינוק בבחינת התיקון תנה הודך. ורק אחר הבירור מן הטומאה בשבעת הימים אז ניתן המילה להכרית הערלה החופפת על הקדושה מכל וכל ולהמשיך החסדים בבחינת התיקון במלך השמיני הידוע. ואז נעשה חותם בבחינת גן נעול שלא ינקו החיצונים מן הקדושה ומחותם נעשה חומת, סוד חומת ציון וירושלים המגין על ישראל כחומה מכל אויביהם ושונאיהם שלא ישלטו בם ידי זרים ונעשה הוד והד"ר בכל העולמות בסוד הד"ר שהוא מלך השמיני והחסדים מתרבים בבחינת ההוד שלא להתקלקל ח"ו לבחינת דוה. וזה שבא הכתוב לתרץ קושית המלאכים שאמרו אשר תנה הודך על השמים שבשמים יהיה בחינת תנה הודך שלא יתהפך לבחינה אחרת. ואך מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם (תהלים ח', ג'). כי במצות המילה אשר בעוללים ויונקים (ונקרא פי עוללים בסוד פי האמה כנודע ועוד דברים בגו ולקצר באתי) יסדת עוז כי שקולה מצות מילה ככל התורה והכל למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. כי כשלא יהיה כלל בחינת צר ואויב בעולם לא יתגדל כל כך שם אלהינו. רק כשיש צר ואויב בבחינת הקליפות הקשות ועל ידי מצוות ישראל שעושים למטה הקב"ה משביתם מן העולם אז נראה לכל כי גדול ה' ומהולל מאוד ומלך גדול על כל העמים כמאמר חז"ל (בילקוט בחקותי רמז תרע"ב) בפסוק והשבתי חיה רעה רבי שמעון אומר משביתם שלא תזיק אמר רבי שמעון אימתי שבחו של הקב"ה כשאין מזיקין או כשיש מזיקין ואין מזיקין. הוי אומר כשיש מזיקין ואין מזיקין וכו' עד כאן. לזה אמר בכדי להשבית אויב ומתנקם שישביתם שלא יזיקו ויהיו בעולם (כי השמות הללו הרמוזים בתנ"ה שהוא ג' מלואי אהי"ה כשהם על תיקונם הם בבחינת חומה וחותם לישראל להגין עליהם ולחופף עליהם להיות נשמרים מכל צד כנאמר) מה שאין כן על השמים שאין שם בחינות אלו כלל. ועל כן אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה א', ד' ופסחים ס"ח:) העולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה וכו' כי זה היה עיקר התשובה להמלאכים בדבר שאמרו אשר תנה הודך. אשר מפי עוללים ויונקים שבזה נתקן שלא יהיה בחינת נדת דותה רק תנה הודך גם בארץ כאמור.

ולזה אחר שסיים הכתוב למעלה כימי נדת דותה תטמא, ששבעת ימי הלידה הם בבחינת נדת דותה ואם כן קשה למה ברא ה' הטוב הבריאה שיתהפכו השמות הקדושים הללו לבחינת נדת דותה אשר על זה ידוו כל הדווים ויותר טוב היה להיות תנה הודך על השמים ששם הוא תמיד בבחינת תנה הודך לזה סמך לו וביום השמיני ימול בשר ערלתו. שתיכף אחר עבור ימי הטומאה נכרת הערלה החופפת על הברית מכל וכל על ידי מצוה שצונו, וכל בחינות הקליפות והחיצונים נשבתים שלא ינקו מגבורות הקדושה ונעשה גם במעשינו בחינת תנה הודך ובזה יגדל שבח הבורא כשיש מזיקין ונאלם פיהם שלא יזיקו ויתרחקו מאור הקדושה הרחק כמטחוי קשת שלא ינקו ממנה וחסדי הקדושה יתגברו בעולם בכל בחינת השפעת הטובות והברכות עד היסוד העליון ומשם לכל העולמות התחתונים וגבורות הקדושה יגינו על עמו ישראל לשמרם מכל צר להיות בסתר כנפיו נחסה ונתלונן. ולעשות נקמה והרג ואבדן בכל הקמים עליהם לרעה ועמו בית ישראל יתנו עוז והוד והדר לבוראם תמיד בכל עת ובכל שעה על כל הטובות שמיטיב להם בפרנסה דנשמתא ופרנסה דגופא אמן ואמן.