Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 115
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מימרא דשמואל פרק קמא דמציעא דף ט"ו ע"א וכדמפרש בגמ' טעמא
טור וכן כתב הרא"ש שם וכן כתב הרמב"ם ריש פכ"א מה' מלוה וכתב ה"ה שם לפי דעת רבינו שכתב בפי"ח שאין סתמו כפירושו ובשם הגאונים ובה"ת שער ג'
כן פי' הרי"ף והרא"ש שם וכן כתב הרמב"ם שם וכתב ה"ה שם ומוכרח הוא
בשם הרשב"א שאין כן דעת הגאונים ושכ"כ הר"ן וכן כתב הרמב"ן
כ"ב ה"ה טעם ביארו רבינו בפ' זה לפנינו מפני שהוא כלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו ומפורש זה בגמ' סוף פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב) ובהלכות שם
טור בשם הרמב"ן שם שכן הורו חכמים גדולים דלא יגרע כחו מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ומבואר דינו בסי' שע"ה וכן היא נוסחת ה"ה וכ' שם וסברא זו כתיבה בהלכות בל' איכא מאן דאמר ודחאוה שם ורבינו הכריע כמותם
וכ"כ הרי"ף וכ"כ בה"ת בשער ג' וכתב שכן כתב הרמב"ם כפי נוסחתו ברמב"ם
שהסכים עם נוסחות הב"ת ושכן היה הנוסח לפניו אבל בבדק הבית כ' שמצא אחר כך נוסחא מדוייקת ומוגה בדברי הרמב"ם כנוסח ה"ה והכי נקטינן כהכרעתו של הרמב"ם
כתב ה"ה מבואר בגמ' ס"פ מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב)
והא דטריף מלוקח ולא מצי א"ל לך אצל המאוחרין פי' ה"ה דמשכחת לה בדלא כתב לו דאקנה ולא היה לו אלא המשועבדים המאוחרין בשעה שלוה והיו לו בעת שמכר אלו ומפני כך לא נכנסו תחת אחריות המלוה ונכנסו תחת אחריות הלוקח והסמ"ע כ' בע"א ע"ש
ממשנה גיטין דף מ"ח ע"ב ומפורשת בפרק קמא דמציעא דף י"ד ע"א
כיון דמשום דאקני אתינן עליה מה שהשביח לאחר שמת לא קנאו המוכר מעולם
שם דין ב' מבואר במציעא שם שבח אין פירי לא
כ' ה"ה דעת רבינו כדעת ההלכות שם כן פי' ר"ח ז"ל וכ"כ הטור ס"י וכ"כ הרא"ש שם ושכן דעת בעה"ע
טור ס"ה אוקימתא דגמרא אשינוי' דשמואל שם דף ט"ו ע"ב
ל' הרמב"ם שם דין ה' וכתב ה"ה כך כתוב בהלכות פרק קמא וכן הסכימו ז"ל ודברי טעם הן
ל' הטור סי"א וכדאמר רבא לרב חייא בר אבין שם ע"א וכמו שפרש"י שם
שם בשם הרי"ף והרמב"ם שם דין ג' וכתב ה"ה שם שזה דעת הרמב"ן וכן עיקר
וכ"כ ה"ה שם בשמו ובשם רבינו אפרים ז"ל ושלזה נראה שהסכים הרשב"א ז"ל
שם ושם וכתב ה"ה ופשוט הוא כל שיש בה אחריות הרי היא כמכר לדבר זה וכן דעת הרשב"א
ל' הרמב"ם שם דין ד' וכ' ה"ה דעת רבינו ז"ל שדין היתומים בזה כדין מקבל מתנה וזה נראה דעת ההלכות ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל ושכן עיקר
אפילו בשבח' דממילא.
כמ"ש בהגה בסעיף ג'
שם ד"ז וכתב ה"ה מפורש בהמקבל (דף ק"י ע"ב)
כ"כ הרב המגיד שם בשם ההלכות ושזה פשוט
וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל
כתב ה"ה ומיהא שמעינן דאפותיקי אפילו במקום יורשין שהן במקום מורישין אינן יכולים לסלקו שהרי היא כמכורה כיון שלא פדאה האב
סי"ד וצ"ע כי שם כתב בהדיא שנותן להם ההוצאה וכן כתב הסמ"ע וכתב עוד שיש מיישבין ואומרים שטעות נפל בדפוס וששייך הגה זו למ"ש הרמ"א בסס"ב בטורף מלוקח ללמדינו דהיינו דוקא כשלא היה החוב וכו' שכן כתב הטור שם ס"ו אף שהרב הסמ"ע דחאו כיון שכתבו בל' י"א דהא ליכא מאן דפליג שם מ"מ נלע"ד שדבר הראוי להתקבל הוא כיון שהדין אמת ולא נזכר לא בדברי המחבר הב"י ולא בהגהת רמ"א שם וכ"נ מל' הגם שכתב ואינו נותן לו ולא כתב ואינו נותן להם
כתב ה"ה כבר נתבאר למעלה שבשבח הבא מחמת הוצאה אינו נוטל מן היתומים כלל כל שלא היתה אפותיקי