א) לשון הרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה ולוה ממשנה ב"ב דף קס"ח ע"א מי שנמחק ש"ח וכו' וכפי פירושו שקרוב הוא למחוק ומתיירא שמא ימחק לגמרי ולפיכך מעמיד עליו עדים שיראוהו פן ימחק בטרם הראותו אותו לב"ד ואח"כ בא לפני ב"ד עם העדים שראוהו עתה או עם השטר לבד אם רישומו ניכר ושכן פי' רבו ורוב המפרשים וכן מוכח בתוספתא וכן כתב הטור בשם ר"י וכן כתב הרא"ש ורבי ירוחם נ"ד חלק ד'

ב) כן הוא בטור והב"י כ' שחלוקין בפי' המשנה ובעיקר הדין לא פליגי

ג) מבריית' שם ל"א ע"ב

ד) כתבו התוספת שם ☜שצריך להזכיר גם שם העדים שהעידו על מחיקת השטר שאם ירצה המלוה יוכל לפוסלם וכתב הרא"ש דמה שלא הוזכרו במשנה שמא הכל בכלל פלוני ופלוני עדיו כל העדים הצריכים לדבר

פירוש שעידי השטר בעצמם באו לפניהם וחקרו' ונמצא' עדותן מהכוונת או שהיה מקויי':

ה) טור בשם הרא"ה

פי' על שדה מיוחדת

ו) וכן כתב הטור בשם ר"י

ז) מסוגיא דגמ' שם ובריש דף קכ"ט

אבל בשטר הלואה לא שייך למכתב לו כן דהא לא כתבינן לה אלא לזכות בו מה שא"כ שטרות הללו שנכתבין כדי להעמיד שדה זו בידו סמ"ע

ח) ל' המשנה שם

ט) טור

פי' כל שאין לו עדים שנמחק באונס אנן תלינן דודאי מדעת נמחק שהיה לו להיזהר בשטרו לשומרו ומדלא שמרו כבר נפרע

י) שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל פ' סימן י"ח

כ) שם בשם תשובה אחרת בכלל כ"ד סי' ה'

ל) שם בשם תשובה אחרת סי' ס' ה'

מ) שם ושם

נ) שם סי"ב בשם בעה"ת בשם יש מהמורים בשער כ"ז:

ע"ש ח"ד שמפורש שם שנותנים לו העתק אחר

(עי' בסמ"ע פי' הגה זו)

ס) ומפרש שם כיון דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא דהא אין גובין בו עד שיוציא גוף השטר:

ע) לשון הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות ואחד מהן בברייתא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ח ע"ב) וטעמא משום דלא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי:

פ) שם בשם הורו רבותי אף שהראב"ד השיגו שם הרב המגיד תמה עליו מה ראה הרב על ככה וכתב שכולה סוגיא דפ"ק דב"מ (דף ז' ע"ב) והמשניות (שם דף י"ב ע"ב) מוכיחות דאפי' תוך זמן אם נפל לא מחזירין אותו לא למלוה ולא ללוה

צ) טור וכתב הב"י שבא לבאר דברי רבינו ודברי סברא הם

ק) נאמן הנפקד במגו שהיה מחזירו לו בינו לבינו טור

פי' מצור שביחזקאל מתרגמינן כרכומא

ר) היינו בידוע שהיו שם שטרותיו סמ"ע בשם ד"מ: