Be'er HaGolah on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 91
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה שבועות דף מ"ה ע"א
וה"ה אם אמר תן לבני סלע והבן אומר שלא קבל נשבע החנוני בנק"ח ונוטל וכן הוא שם במשנה
בנקיטת חפץ כיון ששניהם באים ליטול רמב"ם
ממימרא דרבא שם דף מ"ז ע"ב:
טור כ"כ בה"ת בשער כ"ט וכ"כ הרמב"ם בפט"ו מה' מלוה ולוה דין ה' וכ' ה"ה ☜שיש מי שכ' שדין משנתינו אינו אלא בחנוני אבל בשאר שליחות אם אמר תן לפלוני כך וכך מעות בשבילי ואמר נתתי אינו נשבע ונוטל אלא צריך להביא ראיה כיון שאנו מסופקים בדבר אם עשאו שליח אם לאו וי"א שדין השליח כדין החנוני וע"ש וכן דקדק הרב ב"ח בל' הטור וכתב והכי נקטינן:
שם בשם הרמב"ם שם בדין ה' וכ' ה"ה דין זה לא נתבאר בגמרא אבל הוא סברת רבינו וקצת מן הראשונים ז"ל
בשם קצת מפרשים ושזה דעת הרמב"ן ז"ל והרמ"ה ז"ל
שם ס' ד' בשם הר"י הלוי כ"כ בה"ת בשטר כ"ט
שם בבה"ת בשם הר"י בן פלט שהשיב דגמרי' להא מלתא מהא דגרסינן בפרק ב' דקידושין האומר לשנים צאו וקדשו לי וכו' והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים כו' (דף מ"ג ע"ב) וה"ה לעד אחד דמשתבע איהו דפרע ומשתבע מלוה דלא שקיל וכו'
טור בשם הרמ"ה וכ"כ בה"ת בשם הרי"ף במסכ' קידושין
בה"ת בשער כ"ט בשם הר"י אבן מיגאש דכיון דחנוני לא שקיל מב"ה מידי לא עבוד רבנן תקנתא אפי' גבי פועלי' ושגם רבי' אפרים תפס על הרי"ף:
טור בשם ת' אביו הרא"ש ריש כלל פ"ו ודייק לה מדתנן במתני' והחנוני על פנקסו ולא קתני והחנוני אומ' לב"ה אתה אמרת לפועליך:
שם ושם בת' וז"ל שם ובנדון זה שניכר ששמעון היה רגיל לכתוב כל עניניו בפנקס ויש רגלי' לדבר שכל מה שכתוב בו שהוא אמת שהרי שטר ועדים וכו' וכל בעל עסק מוחזק בעסקיו המבוררת בפנקס שלו:
ל' הטור סי' ח' כן כ' בה"ת שם וכ"כ הרמב"ם שם דין ו'
מימרא דרבה ב"מ ריש דף ל"ח ובשבועות דף מ"ז ע"ב
שם ושם חלק ב' דין ז'
כתב הסמ"ע בשם מהרש"ל דכשמתו הפועלים והקנוני לחוד בא וכו' דאינו נוטל בלא שבועה והכא מיירי דבע"ה יודע שנתן להם אבל אינו יודע כמה ולעיל ס"ב לדעת החולקים שהביא הרמ"א מיירי כשאין יודע הבע"ה אם נתן להם כלום
פי' הפועלים מכחישין החנוני ואומרים שלא כ"כ נתן להם וגם שלא כ"כ היה חייב להם הבע"ה סמ"ע
שם סימן י' בשם ה"ר יוסף הלוי כ"כ בה"ת בשמו שם בשער כ"ט ודוקא בשכיר שיש בה הנאה לקטן
שם בשמו כ"כ בספ"ה מה' טוען וכתב ה"ה שמפיר' בפ' הנזקין (גיטין דף נ"ט ע"א) שהפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו' וכן נתבאר בפרק החובל (בבא קמא דף פ"ז ט"א) שהקטן שחבל באחרים פטור לשלם לעולם וכו' ומתוך שני דברים אלו למדו קצת הגאונים שהכל תלוי בהנאת הקטן שחיובו הוא בדבר שיש לו בו הנאה מעשיו בזה קיימין והוא שיגיע לכלל הזמן הנזכר ובדבר שאין לו בו הנאה הוא פטור דהויא ליה דומיא דחבלית וחילוק נכון הוא וכו' וזו עיקר ובסימן ל"ו סס"ג סתם המחבר כדעת הרמב"ם
ל' הרמב"ם בפ"כ מהלכות מכירה דף ז' ממשנה שם בשבועות דף מ"ה ע"א
פי' שהגביהן הלוקח והניחן בר"ה
ברייתא א"ר יהודה אימתי וכו' שם דף מ"ח ע"א וכמ"ש הרי"ף דבא לפר' דברי חכמים וכתב הב"י שגם דעת הרא"ש כמ"ש שם
שם וביאר שם כיון שכבר יצאו מרשות המוכר והרי הן בר"ה:
וכתב ה"ה ג"ז באותה משנה ופסק כרבנן וכן פי' הרב רבינו מאיר ובחידושיו ג"כ פסקו כן וכן כתב הב"י שכן פי' הר"ן
וביאר שם שהרי לא הודה לו שמכרן מעולם
שם וכתב הרב המגיד פי' וכבר קבל נותן הדינר מעות והניחן ברשות הרבים וגם זה משנה שם
כ' ה"ה ג"ז משנה שם וכרבנן וכשהמעות הם בר"ה שאם היו ברשות השולחני אינו נשבע השולחני אלא היסת כמו שנתבא' בחנוני כמ"ש הרמ"א בהג"ה: