Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פן תאכל ושבעת ובתים וגו' תבנה וישבת. כפל הכתוב לשונו תאכל ושבעת תבנה וישבת לומר כי ודאי אם יאכל אדם על צד הראוי לאכול במותר האדם מן הבהמה. שלא לכוון למלאות כריסו ובטנו כבהמה. כי אם לשם ה' לעבוד בכח האכילה ההיא את ה' הגדול והנורא בתורה ועבודה. או לתקן המאכל כאשר ביארנו באריכות בכמה מקומות. ויבנה בתים לשם ה' לקיים בהם מצות מעקה ומזוזה והכנסת אורחים ולהרחיב דעתו בדירה נאה לעבודת ה' וכדומה מהדרכים שיכוון בהם באמת לשם ה' שלא לשום צד הנאתו ותאותו. אי אפשר שירום לבבו על ידיהן לשכוח את ה'. כיון שעיקרן נעשו לשמו יתברך. היאך ישכח שמו על ידיהן. וגם כי שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאמר חז"ל (פסחים ח':). ובודאי שאינן ניזוקין גם ברוחניות נשמתן שהמצוה מצילתו מן החטא (עיין קידושין ל"ט:). ואם האדם שליח מצוה באכילתו ובבנין ביתו ודאי שלא יוזק ח"ו על ידיהן היזק מופלג כזה לגבהות הלב ולשכוח בה' ח"ו. ואין החשש הזה כי אם פן תאכל ושבעת פירשו שתאכל בכדי לשבוע למלאות תאותך ורעבון נפשך. ובתים טובים תבנה וישבת שלא תבנם כי אם למען היות לך ישיבה בהם לישב בבית ארזים ולשכון באהלי שן. ואז מתרבין גשמיות הדברים ההם ותאותם בך לחיזוק הגוף לבד. ולא לחזק כח הרוחניות על ידי הכוונה הנכונה לתת תוקף אל הנשמה להאיר עליה מניצוצי הקדושה אשר בהם. ואמר עוד הכתוב,
ובקרך וצאנך ירביון. בקרך דייקא וצאנך שיהיו רק לך לבד לגופך שלא לשם ה' (ואפשר עוד והוא קרוב לדרך הלצה שבקרך וצאנך ירביון מאוד שלא תתן מהם לשם ה' לעולות ולשלמים ונדרים ונדבות או להאכיל מהם לעניים). וכסף וזהב ירבה לך. לך דייקא ירבו ולא לשמו יתברך. ועל כן על ידי זה הנה וכל אשר לך ירבה כלומר כל השייך לך מגשמיות והתאות והנאות גופך ירבה מאוד. אחר שאתה עוסק בכל הדברים האלה למענך. ממילא כל שלך ירבה להוסיף תאוה על תאוה חמדה על חמדה בגסות וגשמיות חפצי העולם. ובזה,
ורם לבבך ושכחת וגו' המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. כפל לומר ארץ מצרים ומבית עבדים. ארץ מצרים ירמוז על העם היושבים בה. ובית עבדים ירמוז על שהיו שם תחת רשות הקליפות והסטרא אחרא (שנשקעו במ"ט שערי טומאה) והם נקראו עבדים כמו שנכתוב להלן. וזה הוא עיקר הגלות. והנה הוא הוציאך מהיות עבד לעבדים. ואתה נכנס להם בשאט נפש. כידוע שכל התאוות הם שורש הרע שנמשכין על ידי הס"מ ולילית השוכן על הכבד ומרה שבאדם והוא האל זר שבתוך האדם שאמר דוד המלך ע"ה לא יהיה בך אל זר ואמרו חז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שבתוך האדם הוי אומר זה היצר הרע. וההולך אחר התאוה הרי הוא נכנע תחת התאוה, והתאוה מושלת עליו. כי תשוקתו וחמדתו אליה. ובזה הוא ממש משתחוה לאל נכר. ונעשה עבד לעבדים הם הקליפות תתאי דתתאי הנקראים עבדים כמו שאיתא בכוונת הרב ז"ל בסוד עבד כי ימלוך, עבדא בישא. ומהם יניקת המושלים על ישראל, וישראל נעשין עבדים להם ח"ו.
ועוד יכוון בזה ורם לבבך ושכחת וגו'. כי הנה נודע אשר ישראל לא היו ראוין אז לגאולת מצרים. כי הלא היו ביניהם עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ז') בטענת שר של ים הללו עובדי עבודה זרה וכו'. וידוע שאין גלות ישראל כי אם גלות עצמן. כפי שהם נשקעים בעבירות ובתאוות אשר תחת ממשלת הקליפה כן הקליפה ועמה שולטין עליהם. ועל כן הגאולה אינה גם כן כי אם גאולת עצמן כאשר נגאלין מהם ומכניעין את תאות לבבם הרע ויוצאים מרשות הקליפות. ממילא נשבר ונכנע כח המושלים ההם, וישראל יוצאים מהם. אבל ישראל במצרים שלא היו בבחינה זו לגאול את עצמן לא היו יכולין לצאת מן הגלות. על כן נאמר בזה בשם אדומו"ר הרב המפורסם איש אלקים קדוש שמו מוהר"ר יחיאל מיכל זצלה"ה במה שהשיב הקב"ה למשה (שמות ו', א') עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. ולכאורה העבד אשר משועבד תחת רבו בכל מיני עבודת פרך. אחר כך כשיתגלגל הדבר שיוכל לצאת מאתו. האם צריך רבו לגרשו ממנו. הלא יברח בכל כוחו על ידיו ועל רגליו כצפור הנמלט מפח יוקשו. ולמה זה סיבב שמו יתברך שפרעה יגרשם דוקא ולא לצאת מעצמן. ואמנם כי משה רבינו הבין שישראל הם בגלות עצמן ואינם רוצים כלל לצאת מן גלותן להכניע כח ממשלת הקליפות אשר סביבם. ועל כן אמר למה הרעות וגו' והצל לא הצלת את עמך ואמרו חז"ל (שמות רבה ה', כ"ח) והצל לא הצלת ודאי. ועמדו המפרשים בזה. ואולם כי בראותו שישראל אינן יכולין לצאת מן גלותן להיות תחת ממשלתן ועל כן והצל לא הצלת ודאי. ואמנם אלהינו ברוך הוא וברוך שמו המושל בכל ובידו כח וגבורה ועצה ותושיה לכל דבר. ולמען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותינו. האיר אורו הגדול מול קליפת מצרים בפתע פתאום. והחשיך וסימא את עיניהם. עד שלא יכלו כלל לסבול ניצוצי הקדושה אשר בתוכם. כי מצא מין את מינו. וניצוצי הקדושה בראותם אור אלהינו נבערו וניערו ברשפי אש שלהבת י"ה. עד אשר לא יכלה הקליפות לסובלם. וגרשו אותם בכח גדול וחזק מהם. וכן נעשה למטה בפרעה ועמו. שהאור התחיל לבעור בו מעט מעט. והכהו במכות גדולות עד לבסוף שהיתה ההבערה קשה ולא היה יכול לסבול. ושלחם וגרשם מארצו בכח גדול וביד חזקה. ולזה אמר עתה תראה אשר אעשה לפרעה. לא כמו שאתה סובר שכיון שישראל אינם יוצאים בעצמם יקשה להוציאם. אני אדריכו בדרך אחר אשר ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מאתו. ונמצא היציאה ממצרים היה רק בכח ובטובת אלהינו יתברך שמו. ולזה אמר הכתוב כאן ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך. כלומר כי על ידי גבהות ורום לבבך תשכח שה' אלהיך הוא הוציאך מארץ מצרים בכוחו הגדול בטובו. ורצה לומר שאתה תסבור שאתה בעצמך יצאת משם. ועל כן אין אתה ירא ליכנס ביניהם להתאות לתאותם ולחמוד חמדתם להכנע תחת ממשלתם ח"ו. כי תסבור שתהא יציאה כביאה שתצא משם בנקל בעצמך אחרי שגם ממצרים יצאת בעצמך שלא על ידי מעשים טובים (או אפשר יכחש זאת מכל וכל לומר שהתאוה גורם להיות לעבד וראיה ממצרים והבן). ולזה אמר,
המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף וגו' המוציא לך מים מצור וגו'. רמז על שני הבחינות הנזכרים. אחד כי הנה אלהינו יתברך שמו הסיב את העם דרך המדבר ויניעם שם מ' שנה. והכל להיות ששם עיקר מושב הס"מ וכל בחינות הקליפות הרעים (ועיין בזוה"ק (שמות קפ"ג.) מה שהפליג בפסוק הזה המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב הכל על גודל תוקף הקליפה החזקה הקשה בכמה בחינות שונות. ושם עיקר מושבם שהם אוהבים דבר החרב שאינו מיושב כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער כידוע). והיתה כוונת המקום ברוך הוא בכדי שישראל בכח מעשיהם החשובים ובכח המשכן והארון ואוהל מועד שהיו עמהם יכניעו את תוקף הקליפות ההם. ולהוציא בלעם מפיהם בבחינה בירורי ניצוצי הקדושה שבתוכם (כנודע מסוד שמות המסעות ומאין נמצא במדבר שמות מקומות הלא הוא ארץ לא עבר בה איש ומי שם בה שמות. ואכן הכל לפי ערך הבירורים שבררו בכל מקום ומקום כן הוסב שמה באותיותיה). וכמה נתלבטה השכינה בשבילכם שתכניעו את הקליפה לטובתכם ועתה אתם נכנסים אליהם ברצונכם כנאמר. והשנית הוא, כי הנה הוא המוציא לך מים מצור החלמיש. ידוע הוצאת מים מן הצור הוא בחינת בירור הקדושה מן הקליפה, והחסדים מן הדינים. ורצה לומר כי זה הכל היה בכח שמו יתברך בטובו והוא המוציא ולא אתה. ואתה שוכח את זאת ותדמה שתברר הניצוצים בעצמך בלתי קדושת ה' כמאז. ועל כן אמר,
המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך וגו'. כלומר ראה כן הדבר אשר לא היית במדבר כי אם להוציא ניצוצי קדושה והכל בטובו. כי הרי למען זה האכילך המן. ולמה לא צוה לך לזרוע במדבר ולגזור על ארץ מלחה שתוציא לחם מן הארץ. או לסבב בסבובים אחרים להאכילך לחם כשאר כל אדם ולמה בחר במן. ואמנם כי אם היית אוכל שם הלחם שהוא מעורב בגשמית ותאוה. ודאי לא היית יכול להכניע הקליפה שמה ולהגביר הקדושה אחרי שהיית מתאוה אליה בתאוה הגשמית. ועל כן האכילך מן לחם אבירים שמעלני אית ליה ומפקני לית ליה כמאמר חז"ל (יומא ע"ה:). כי ידוע מכוונת הרב ז"ל (בכוונת יפנה שקודם התפילה) כי הצואה באדם היה ממותרי האכילה שנתבררה הקדושה מהם, והפסולת יוצאין ונדחין למטה וכו'. והוא בחינה הגשמיות והקליפה שבמאכל. אבל במן לא היה זה כי היה כולו קודש ואין אחיזה לקליפה בו ולא היה בו בחינת תאוה גשמיות (ועל כן אמר הכתוב (במדבר י"א, ד') התאוו תאוה כלומר שרצו דבר שיש בו תאוה מה שאין כן במן שלא היה בו תאוה מתאוות החיצוניות. ועל כן אמרו זכרנו את הדגה וגו'. כי שם הרגישו תאוה גשמית והתאוו גם עתה אליה) והכל למען ענותך וגו' להיטיבך באחריתך. כלומר לענותך מתאוה גשמית שיתרבה הקדושה בך בכדי להיטיבך באחריתך. ואתה מהפך הקערה להתאות אליהם ולהדבק בהם ח"ו. ולזה,
ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. שתשכח כל אשר היתה השכינה מיגעת בשבילכם לראות להיות בעזרתך שתוכל להפרד שם מן הקליפה ולברר הבירורין. ואתה תסבור שאתה בעצמך גרמת זאת. וזה עשה לי את החיל הזה לרמז על ניצוצי הקדושה שהוציאו חיל ה' וחיילותיו. וגם באמת כי כל העושר שהשיגו הכל היה מן בחינת הבירורים שבררו הקדושה בכסף ובזהב ובכל הדברים כידוע ליודעי מדע. ועל כן אין אתה ירא מפניהם ליכנס ברשותם שתסבור שבקל תצא מהם כאשר יצאת מהם. ולזה,
וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. שלא כדבריך, רק תדע עתה ותזכור אז בהיותך בארץ אשר הוא הנותן לך כח לעשות חיל. וכל בחינות הבירורים והתגברות הקדושה הכל מאתו בטובו ובעזרתו ובשמירתו מלחם התאוה. והכל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך. כי למען השבועה שנשבע לאברהם להביאך לרשת הארץ הוכרח להוציאך ממצרים בכח טובו, שלא בזכותך. ומושיע לך תמיד גם במדבר הגדול הזה לשמרך מכל צד בכדי לקיים השבועה ולהביאך אל הארץ. אבל כאשר תבוא אל הארץ אז כלה השבועה ואתה צריך להתיגע בעצמך ובלחם התאוה שלא במן. (הגם שהכל בעזרת הקב"ה הוא כמחז"ל (סוכה נ"ב.) אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו. אבל מכל מקום נכנס תחת הבחירה והבחירה, בידו. מה שאין כן במצרים ובמדבר שהוכרח להיות הישועה גדולה למען השבועה. וצא ולמד מאכילת המן כאמור). ועל כן הזהר בו ותזהר שלא ליכנס בגבולם כי אם לעשות הכל לשם מצוות ה' ככל הנאמר.