אחר וגו' היה דבר ה' אל אברם במחזה וגו' אנכי מגן לך וגו'. צריך לדעת מה נשתנה ענין הנבואה הזו שנאמר בה במחזה מה שאין כן בשארי דברי נבואות לא נאמר רק וירא ה' אל אברם וכדומה וגם תיבת לאמר צריך להבין למי יאמר. והנראה כי אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה מ"ד, ד') אחר שנעשה לו נס שהרג המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן הנפשות שהרגת ושכרך הרבה מאוד וכו' עד כאן. ולזה הנה תיכף בעת שחזה וראה אברהם זאת במחשבתו והיה דואג מן העונש, ושכבר קיבל שכר על כל צדקותיו, מיד הקב"ה ברוב חסדיו גילה דברו אליו לאמר לו אשר לא כן הוא, והבינו עוד טעם בדבר, אשר לא כמחשבתו ח"ו כן יהיה, ואדרבה שכרו ירבה מאוד.

ועל כן אחר הדברים האלה שהרג אלו המלכים היה דבר ה' אל אברם במחזה בעת חזיונו ומחשבתו, לאמר, פירוש להשיב לו על מחשבתו ולאמר לו טעם בדבר אשר בודאי אל תירא אברם כי אנכי מגן לך. והוא כמשל לאחד מעבדי המלך החשובים שפעם אחד מסר נפשו ממש בשביל כבוד המלך ואין דרך המלך לקפח שכר כל בריה ובפרט למי שמסר נפשו עליו ועל כן הנה שולח אחריו לבוא אליו לכבדו כראוי לו ולהנהותו מגנזי המלך, ודרך שליחות המלך הנה ודאי ברכב ופרשים וסוסים רצים לפניו ואנשים חשובים גבורי חיל מלובשין שריון להוליכו מביתו עד בית המלך כי המלך חפץ ביקרו, ואם כאשר יבוא לחדרי המלך יקרה אשר יבוא אחד מעמי הארץ וירצה להזדווג לאיש הלזה לעשות לו איזה רעה קטנה או גדולה ודאי עבדי המלך ניגשים אל האיש הבליעל הלזה ופוצצין את מוחין בגזירין, בנחיצה רבה, כאילו היה מרים יד במלך עצמו כי כל זה הוא כבוד המלך, והנה האיש הלזה אשר בא אל המלך אומר בלבו הנה קבלתי כל שכרי אשר היה מגיע לי איזה כבוד מאת המלך כי אם לא היו עבדיו מצילים אותי עתה כבר הייתי נהרג וניזוק מאיש הבליעל שפגעני ודי שכרי בזה ומה לי לזעוק עוד אל המלך לאיזה טובה כי את נפשי הציל ומה גם הכבוד הגדול שהיה לי על הדרך טרם בואי למלכי ודאי די שכרי, ואולם בלב המלך לא כן הוא והמלך מביא אותו לחדריו והיכליו ומכבדו בכבוד גדול ומראה לו גנזי המלך מה שרוצה להנהותו מהם. והוא אומר אל המלך, אדוני הלא כבר קבלתי שכרי משלם מכבוד הגדול שהיה לי על הדרך ומהצלת נפשי, והמלך משיבו כל מה שהיה לך עד עתה לא כבודך הוא כי אם כבודי כי אין דרך וכבוד המלך לשלוח אחר איש כי אם ביד הרצים רוכבי הרכש ובאנשי חיל, ומה שהצילו אותך מהריגה זה ודאי כבודי כי מאחר שאני שלחתי בשבילך ואיך היה כבוד לי אם היית נהרג על ידי ח"ו מליסטים מזוינים, זה הוא בושה לפני ומה היו הבריות אומרין כי לא היה בי כח להצילך מיד מכיך ועל כן זה הכל שלי. אבל שכרך אשר מגיע אליך רם ונשגב, הנה הוא גנוז וטמון באוצרות המלך.

וכזה קרה לאברהם אבינו אחר שמסר נפשו כמה פעמים בשביל קדושת ה' ואחר כך אמר לו ה' שיבוא לחצרותיו להתהלך לפניו בארצות החיים ושם יעשהו לגוי גדול ויברכהו למאוד וכן נעשה לו שבא בכבוד גדול ושמעו הלך בכל המדינות ואחר כך הלך למצרים ושם הפליא חסדו עמו ועטרהו שם בעשירות רב במקנה כבד ואחר כך כשישב לו בנחלת ה' באו אלו המלכים להזדווג לו ועיקר ביאתם היה בשבילו לחרף מערכות אלהים חיים האם יוכל להצילו מידם כאשר כתבנו למעלה, והושיעו ידו לו ורדף אחרי המלכים ויכם והיה אברהם אומר שכבר קיבל כל שכרו בזה שניצול מהם והקב"ה אומר אל תירא אברם מזה כי הלא אנכי מגן לך שאני אמרתי לך שתבוא פה ואנכי אהיה עמך ואברכך ואגדלה שמך ואם היית נהרג מהמלכים בנחלתי ח"ו מה היו הבריות אומרין לא יכולתי להצילך מהם ונמצא זה הוא כבודי לבד, מה שניצלת מידם. אבל שכרך הרבה מאוד טמור וגנוז באוצרותי, וכן אמר משה רבינו ע"ה בתפילתו (במדבר י"ד, י"ד) עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם וגו'. ועל כן זה הוא כבודך שלא תכלם ח"ו במדבר כי מה יאמרו הבריות אחר שראו כי אתה רצית להביאם לארץ ואינך מביאם, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. כי רב טוב המגיע לצדיקים הנה הוא צפון וטמון, ומה שפעלת לחוסים בך להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב לא ח"ו שיתמעט על ידי זה זכויותיהם כי הוא רק נגד בני אדם להראות לבני אדם כח ה' וכבודו אשר הוא מגן על הצדיקים, אבל שכרם כפול ומכופל צפון וטמון בגנזי המלך עולמים ברוך הוא אשר יעשה למחכה לו.

ויאמר אברם וגו' ואנכי הולך ערירי וגו'. אמרתי להצדיק את הצדיק דמעיקרא אברהם אבינו ע"ה ראש המאמינים הלא כבר שמע זה ג' פעמים כשמעו מאלהיו שיתן לו זרע ואעשך לגוי גדול וגו' לזרעך נתתי וגו' לך אתננה ולזרעך וגו' וכי לא האמין בו יתברך ח"ו ולא מצינו שיחשב לו מחוסר אמנה על זה הלא פלא הוא ואמנם כי דן אברהם כאשר ראה בנאמן ביתו דמשק אליעזר שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ונודע אומרם ז"ל (סנהדרין י"ט:) כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו וכו' אמר אפשר זה הוא הזרע שהבטיח לו הקב"ה כי הוא כאילו ילדו ממש ולזה אמר ואנכי הולך ערירי בלא ולד ובן משק ביתי מה שהבטחת לי בנים הוא דמשק אליעזר שהוא דולה ומשקה וכו' עד שהבטיח לו שמו יתברך אשר יצא ממעיך וגו' מעיך ממש לא שיהיה כאילו וכו'.

או יאמר על זה הדרך ובן משק ביתי וגו'. כי נודע מה שאמרו המפרשים ז"ל בפסוק (בראשית ה', א') זה ספר תולדות אדם וגו' כי מתחילה קודם חטא האדם היה לו תולדות רוחניים בזה ספר התורה לפרות ולרבות בה למעבד נשמתין ורוחין חדתין בעולמות העליונים לא תולדות גשמיים. ועל זה אמרו חז"ל (תנחומא ובראשית רבה ריש פרשת נח) תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים כי זה באמת תולדותיהם למעלה ברוחני במצות פריה ורביה בדברי תורה ולהוליד בזה נשמות חדשות בעלמין דכסופין כנודע, ונוסף לזה הנה עיין במה שפירשנו (בפרשת בראשית בפסוק פרו ורבו) פירוש הפסוק ושרי אשת אברם לא ילדה לו וגו' כי לא לו ילדה בתולדות גשמיים להיות נקרא זרעו אחריו על שמו, אבל תולדות רוחניים הולידה למעלה (וכן הוא מבואר בזוה"ק שלח קס"ח.) כי נודע שמכל זיווג הקדוש לשם שמים כשלא נולד תולדה גשמיית מאתו נעשה מזה נשמות לנפשות גרים אשר בארץ וזה ואת הנפש אשר עשו וגו' נפשות ודאי לגרים לא גופים עיין שם. ולזה אמר ובן משק ביתי כלומר הנה בן שלי וגם משק ביתי ביתי זו אשתי הוא דמשק אליעזר בשני הבחינות שאמרנו אחד דמש"ק דולה ומשקה מתורת רבו וכו' כנזכר והוא בחינת זה ספר תולדת אדם, הפריה ורביה בתורה למעבד נשמתין למעלה, וגם אליעזר הוא נשמות הגרים, הוא וכיוצא בו אבל בגשמיות התולדות אנכי הולך ערירי וגו' עד שהבטיח לו הקב"ה אשר יצא ממעיך מעים הגשמיים ממש לא במחשבה הרוחניית.

ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי וגו'. להבין מה הוסיף בדבר האחרון לומר הן לי לא נתתה זרע וכבר אמר ואנכי הולך ערירי וגם לתרץ הלא כבר הובטח מה' שיהיה לו זרע כנאמר, ואכן לאשר כתבנו למעלה אשר שני הבטחות הבטיחו הקב"ה במחזה אשר הוא מגן לו וכל אשר יעבור עליו הכל הוא מחויב להצילו לכבודו ועוד שכרו הנה שמור וצפון לעולם הבא על כן נאמר אדנ"י הוי"ה פירוש הן מה שאתה מבטיחני להגן עלי בעולם הזה בחינת שם אדנ"י עולם העשיה כנודע, והן הוי"ה בנקוד אלהים בחינת עולם הבריאה עולם הבא מה שאתה מבטיחני לרשת עולם הבא, מה תתן לי כלומר הכל מה שתתן לי הכל הוא במתנה אמיתית ממך כי אין מגיע לי מאתך אף דבר קל שבקלים והכל הוא בחסד חנם במתנה גמורה ואם תאמר שלזה אני אומר שזאת הוא במתנה אצלי כדי שישאר זכותי לבני כי דרך הצדיקים להשאיר זכותם לבניהם (כמו שאיתא בתורת כהנים מובא בילקוט רמז תרע"ה) הלא לעת עתה אנכי הולך ערירי ואין לי בן ועדיין איני יודע החכם יהיה או סכל ולמה זה אניחנו אחרי (כמו שאמר שלמה אדון החכמים ע"ה (קהלת ב', י"ט)) כי עדיין לא היה לו אף ישמעאל והיה מסופק אפשר לא יהיה לו כי אם כמו זה ועל כן בודאי לא בשביל זה אני אומר שזה הוא מתנת חנם כי אם ממה שאני מבין באמת שכל הבריות חייבים לך ולא שאתה חייב להם ואם יוכל איש למסור נפשו בכל רגע ורגע בכל ימי חייו לקדושת הבורא אינו כדאי על זכות מצוה הקטנה שבקטנות שצונו ה' אלהינו לעשותה לעבוד למלך גדול ונורא אשר יש מלאכי מרום נוראים שאינם זוכים לעבדו כי אם פעם אחד בשמיטה או ביובל ומכל שכן בני אדם קרוצי חומר וכבר הארכנו מאמיתיות בחינת זו במקום אחר, אשר על כן אני יודע בבירור שכל מה שאתה עושה לי בעולם הזה ומה שתרצה לתת לי לעולם הבא הכל חסד חנם מאתך.

ועל כן ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע. שבכל המתנות שהבטחת לי ומה שאתה עושה בחסדך לגמול חסד לכל באי עולם לחוננם חנם בזרע של קיימא והמתנה הזו עדיין לא נתת לי ואם תאמר הרי כבר הבטחת לי והיה זרעך כעפר הארץ מאמין אני ודאי בזה אבל והנה בן ביתי יורש אותי כיוון על לוט בן אחיו שכבר יורש אותו וחומס וגוזל ורועה בשדות אחרים מפני שאומר בלבו שהוא עתיד ליורשני וכל הארץ שלו היא (כאומרם בבראשית רבה מ"א, ה') וזה היה קשה לאברהם יותר מהכל שיחטא האדם על ידו מה שבכל ימיו היה מוסר נפשו בכל ההתפעלות להכניס בלב כל אדם חכמה ודעה לעבודת ה' להכניסם תחת כנפי השכינה ועכשיו יחטא אחד על ידו ועל כן טוב היה לתת לי המתנה של זרע שהבטחת לי כי הן אמת שאין לי פנים לשאול ממך ההבטחה מאחר שעל חנם הוא בא ואך אחר שאני יודע אשר כל אשר תתן לי הוא בחסד חנם על כן אמרתי למה דוקא מתנה זו מתעכב בידך מלעשותה, ורע לי ממה שבן ביתי מתחיל לירש אותי תיכף, כאמור. ועבור זה כיון שראה שמו יתברך ויתעלה, לבבו הטוב והנחמד וכשרון מפעליו איך שהכל לחנם ממש נחשב אצלו, ואין מבקש רק מחמת שאין אדם נתפס על צער בן ביתו שגוזל לאחרים על ידי זה. אז,

והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה וגו'. דיבור הראשון וראשונה תיכף בישר לו אשר הן מעתה לא יירשך זה, ולא יגזול עוד, עבורך. ואחר כך ניחם אותו במה שאמר שאינו יודע מה יניח אחריו אם חכם אם כסיל וזה נמשך לו ממה שאמר לו קודם והיה זרעך כעפר הארץ המשולים לעפר אשר נמצא בו שני הבחינות כי הן הכל נעשה מן העפר אפילו גלגל חמה כאמור בדברי חז"ל (בראשית רבה י"ב, י"א) והוא מעלה נפלאה שכל הנעשה על הארץ הכל יעשה מהם ובכוחם שהם ימשיכו על הארץ כל הברכות וכל ההשפעות הטובות. אבל עוד אמרו (מגילה ט"ז.) כשהם נופלין נופלין עד לעפר והוא בחינה הגרוע למאוד והוא בחינת רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולא כרוח בני אדם העולה הוא למעלה (קהלת ג', י"א), על כן אמר לו עתה הבט נא השמימה וספור הכוכבים, והמשילם לכוכבי השמים אשר כשהן עולין עולין עד לשמים ואף אם הם על הארץ הנה ראשם מגיע השמימה, וזכה לזה ממה שהוא השפיל עצמו עד לארץ לומר שאין מגיע לו כי אם מתנת חנם בבחינת עפר ואפר, והכיר חסדי הבורא יתברך על הנבראים שהכל בחסד והכל בטובה עמהם, קיים בו הבורא יתברך מקים מעפר דל והגביהו למעלה מן הרקיע והמשיל בניו לכוכבים שיעלו למעלה למעלה אמן ואמן.

ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה וגו'. נראה לי להצדיק את הצדיק במה שאמר במה אדע וגו' והוא על פי מאמר חז"ל (בבא בתרא קי"ט.) ארץ ישראל מוחזקת היא וכו' ופירש רשב"ם שם מוחזקת היא ליוצאי מצרים כדכתיב (שמות ו', ח') ונתתי אותה לכם מורשה, כלומר אני נתתיה לכם ירושה וכו'. ולהלן (שם ע"ב) מפרש יותר ירושה היא לכם מאבותיכם ונוטל בה הבכור חלק בכורה וכו' ועוד נפקותא אמרו בזה אם היא ירושה לנו מאבותינו או לא, עיין שם. והנה עתה כאשר הבטיח ה' את הארץ לאברהם ואמר לו אני ה' וגו' לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ולא הוזכר לו שום בחינת זרעו אחריו לומר שהכוונה אשר זרעו יורישנה רק לתת לך בעצמך שאתה בעצמך תירש הארץ, והן נודע אשר אברהם לא ירש הארץ כי הכנעני והפריזי אז בארץ ולא זכה בה עדיין כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ה') וכאשר אמר לו כאן ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי וגו', ובודאי לא היה כוונתו יתברך במאמרו זה לתת לך לומר אשר הוא נותן לו עתה הארץ בכדי שתהיה אחר כך ירושה לבניו שתהיה מוחזקת להם מאבותיהם והיא נפקא מינה לענין דינא כנזכר, ועל כן טען אברהם על זה במה אדע כי אירשנה במה יתוודע עתה ששלי היא כי אורישנה לבני אחרי, הרי הכנעני והפריזי עדיין בה ולא בא לידי ואיך אוריש דבר שאינו שלי, ולהחזיק בה עתה לא יועיל אחרי שרשות אחרים עליה והוי כמקנה דבר שאינו ברשותו או אחריך לפלוני שאין נקנה כלל ועל כן אין שום דבר עתה במה להתוודע כי שלי היא ואני מורישה לבני, ואין תקנה לזה כי אם שינתן לו הארץ מאתו יתברך בשבועה שאז צריך לקיים שבועתו (כמו שאיתא בחושן משפט סימן ר"ט סעיף ד' בהגה) ולא היה יכול אברהם להעיז פניו בזה לבקש מה' יתברך שישבע לו על זה. אשר על כן,

ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וגו'. פתח כביכול הוא יתברך פתח בעצמו לכרות עמו ברית בשבועה כי כל ענין כריתת ברית הוא בחינת השבועה כמו שכתוב (דברים ז', י"ב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואת השבועה וגו' ובזה הרי היא שלו מעתה וזרעו ירשנה אחריו בתורת מוחזקת מאבותיהם, ובזה יבוא על נכון סידור הפסוקים להלן כי לכאורה אחר שאמר לו קחה לי עגלה וגו' ויקח ויבתר אותם וגו' היה לו לסמוך לזה ויהי השמש באה וגו' והנה תנור עשן וגו' אשר עבר בין הגזרים האלה ואכן לפי שכריתת הברית הלז היה בתורת שבועה שודאי ינחיל הארץ לו ולזרעו אחריו היה צריך לפרש כל התנאים קודם השבועה כדי שלא תהיה השבועה בסתם ותהיה כוללת הכל ולזה אמר הכתוב.

ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. פירוש שני ידיעות אחד כי גר יהיה וגו' בארץ לא להם סתם גרים אבל לא עבדים והשנית ועבדום וענו אותם שבזמן מה יהיו עבדים ממש בעינוי עבודה ושניהם יעלו לת' שנה כמאמר חז"ל (בבראשית רבה מ"ד, י"ח ושאר מקומות) שהגירות הותחל משנולד יצחק כידוע.

וחוץ מדרכיהם ז"ל עוד אפשר לומר בפירוש הכתוב הזה מה שאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות וגו' והן במצרים לא היו כי אם רד"ו כמאמר חז"ל בכמה מקומות (בראשית רבה צ"א, ב') ומכל שכן קשוי השעבוד לא היה אלא פ"ו שנה כאומרם ז"ל (במדרש אבכיר מובא בילקוט רמז רמ"א) ואמנם כי מפרשי התורה ז"ל אמרו שקשוי השעבוד במה שעינו אותם בעבודת פרך השלים השנים והיה נחשב כאילו היו שם ארבע מאות שנה כפי הגזירה וכו' ואפשר לזה כיוון בעל מסדר ההגדה ואמר ברוך המקום וגו' שחישב את הקץ לעשות וכו' כלומר שחישב את הק"ץ שנים הנותרים מן רד"ו עד ת' לעשות שישלמו זה בעשיה שיעבדו עבודת פרך ובזה יושלם מנין השנים ולזה אמר הכתוב כי גר יהיה זרעך וגו' כלומר הגזירה אינה נגזרת כי אם שיהיו גרים בארץ לא להם והוא במצרים אבל לא על שיעבוד ועינוי ואולם ועבדום וענו אותם זה שיכבדו עליהם עבדות ועינוי הוא בכדי שיחשב להם לת' שנה וזה יהיה טובתם למהר את הקץ על ידי עינוי עבודתם ובזה נכון מאמר הכתוב אחר כך.

וגם את הגוי וגו' דן אנכי וגו'. שמלת וגם אין לו פירוש שהיה לו לומר ואת הגוי וגו' ואכן יאמר הכתוב כי לא תאמר מאחר שהעבדות והעינוי הם טובתם וחסדם למהר ביאתם לארץ לקבל כל הטובות שוב אין למעבידהם שום עונש כי בטובה יעשו עמם לזה אמר לא כן כי וגם את הגוי וגו' דן אנכי וגו' (ועיין ברמב"ם הקדוש בפרק ו' מהלכות תשובה הלכה ה' ובראב"ד שם ושאר המפרשים שהאריכו בטעמים על משפט פרעה ומצרים בזה) ועוד זאת תפעל בזה שיעבדו אתם, בכדי אשר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שזה היה שכר עבודתם כתשובה שהשיבו לבני מצרים תנו לנו שכר ס' ריבוא שעבדו אצליכם (כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צ"א.)) וכל זה אינו רק לזרעך אבל לא לך בעצמך. כי,

ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו'. כי באברהם לא היה ניכר שום בחינת הגירות כי היה נשיא אלהים ומלך בין העמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ג, ה') שקצצו ארזים ועשאו בימה וכו' והיו מקלסין לפניו מלך אתה עלינו וכו'. ועל כן אמר להלן גר ותושב אנכי עמכם פירוש אף על פי שאני גר ממדינה אחרת אבל עתה תושב אני עמכם כי כל גדולי המדינה היו משכימין לפתחו ויצא מוניטין שלו בעולם (פירוש מטבע שלו) כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"א), ולא היה כלל בבחינת גר במדינה. מה שאין כן יצחק שנאמר בו (בראשית כ', א'¹) ויגר בגרר, גֵר לבד ולא תושב, וכאשר גָר שם אמרו לו (שם כ"ו, ט"ז) לך מעמנו כי עצמת ממנו וגו' וזה גירות שאין כמוהו לגרשו ממדינה למדינה. וגם יעקב תחילה היה גר בבית לבן כמו שאמר (שם ל"ב, ה') עם לבן גרתי, ולא נעשיתי שר וחשוב אלא גר כפירוש רש"י ז"ל שם, ואחר כך כשביקש להעשות תושב כמאמר הכתוב (שם ל"ז, א') וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' שרצה להעשות תושב במקום שהיה אביו גר ולא תושב, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף ולא היו חייו חיים כלל עד שירד למצרים וכל זה הוא מכללי האופנים שפירש לו ה' בעת השבועה שהוא לבד יבוא בשלום אל אבותיו ולא יהיה גר בארץ אבל זרעו גרים יהיו ולא יירשו את הארץ עד אשר.

footnotes: ¹ צריך עיון, דהרי פסוק זה נאמר אצל אברהם אבינו. ומה עוד שאצל יצחק אבינו כתיב (שם כ"ו, ה') וישב יצחק בגרר. ואולי יש לומר דכוונתו היא על הצווי שאמר לו ה', 'גור' בארץ הזאת (שם שם, ג').

ודור רביעי ישובו וגו' כי לא שלם עון האמרי וגו'. והנה להבין טעם זה הנאמר כאן כי לא שלם עון האמרי אשר לכאורה אינו מובן, כי לפי הטעם הזה לא היו צריכים בני ישראל לעבודה ועינוי באותן הימים כי אם גירות לבד בארץ אחרת שלא לנחול הארץ עד גמר עון אמורי, ועוד כי אם היה מגיע זמן ישראל לנחול הארץ קודם הלא אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא והיה האמורי מחויב לידחות מפניהם אף אם לא נשלם עוונו, ועוד מה נשתנה האמורי מכל הז' אומות שמכולם לא זכר אלא עון אמורי והיה לו לומר כי לא שלם עון הגוים עד הנה, ועוד יותר פלא כי הנה האמורי נראה שלא היה כלל ממלכי ארץ ישראל אז, רק בעבר הירדן היה משכנו כאומרו (במדבר כ"א, כ"א) סיחון מלך האמורי, והגם שגם הוא היה מז' מלכים שניתנו לאברהם מכל מקום איך אומר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו', שמארץ ישראל היה מדבר והוא לא היה שם כלל.

ואכן הנה נודע מקבלת מרן הרב האר"י ז"ל (בפירוש עץ חיים שער חג המצות) טעם ירידת אבותינו למצרים ועבדו שם בחומר ולבנים, הוא לפי שאדם הראשון בחטאו פגם בדעת עליון וכו' ועירב טוב ברע ונפגמו כל הנשמות בכל הקומה שלימה וכו' והנה באותן ק"ל שנים שפירש מאשתו ויצאו ממנו ניצוצי קרי (עירובין י"ח:) פגם עוד שנית בדעת עליון וכו' והמשיך אותן הנשמות להאי קליפא תקיפא דאקרי רע וכו' והנם צריכים לצירוף ולליבון וכו' ונתגלגלו בג' דורות וקבלו עונשן. היינו בדור המבול, ודור אנוש, ודור הפלגה וכו'. ואחר כך נבחנו שנתגלגלו בדור ההוא שירדו בגלות מצרים וכו' וקבלו עונש מן שני דורות שהם מבול, הפלגה. כי עונש המבול כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א', כ"ב), ועונש הפלגה נשתעבדו בחומר ולבנים ונשאר עוד וכו' עד כאן.

הרי לפניך מפורש שאותו הדור היו צריכים בהכרח להיות בגלות מצרים כל אותן הימים בעבודה קשה להצטרף ולהתלבן ואז יזכו לביאת הארץ כי הנחלת ארץ ישראל תלוי בתיקון פגם הברית כמו שאיתא בזוה"ק על פסוק (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, כי ירושת הארץ תלוי בבחינת הצדיק שומר הברית. ובחינת נשמתם היה מבחינת פגם הברית מניצוצי קרי בק"ל שנה כאמור. ועד שלא תיקנו הפגם לא היו ראוין לרשת הארץ עד אחר הצירוף והליבון נחלו נחלת יעקב אביהם שהוא תיקון אדם הראשון כידוע, ועל כן העיד על עצמו ואמר (בראשית מ"ט, ג') ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ח, ד' ויבמות ע"ו.) פ"ד שנים היה יעקב בעת נשואי לאה ומעולם לא ראה טיפת קרי, וראובן היה טיפה ראשונה שלו. לפי שהיה תיקון אדם הראשון שפגם בברית הוכרח הוא לתקן זה בשמירת בריתו.

ואפשר שלזה אמר יעקב ליוסף (שם מ"ח, כ"ב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו' אשר לקחתי מיד האמורי וגו' ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ז, ו') זה הבכורה ולבושין של אדם הראשון וכו' ומיד האמורי זה עשו שעשה מעשה אמורי עד כאן. כי תדע אשר הבכורה היא בבחינת הברית השלם המגיע עד הדעת העליון שנקרא בזוה"ק ברא בוכרא וכמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל בכמה מקומות ועל כן נאמר בכתוב (שם כ"ה, כ"ט) ויבוא עשו מן השדה וגו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך וגו'. כי חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז: ובראשית רבה ס"ג, י"ב) ויבוא עשו מן השדה שבא על נערה המאורסה הדא הוא דכתיב (דברים כ"ב, כ"ז) כי בשדה מצאה וגו'. ובזה פגם בברית הקודש וכיון שפגם בברית שוב אינו ראוי לבכורה המכוונת נגד ברית השלום (כי עש"ו הוא בסטרא אחרא נגד ברית שלו"ם בקדושה, מספר זה כזה כנודע) ועל כן ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך כיום דייקא הוא בחינת ברית השלום הנקרא יום בסוד וירא אלקים את האור כי טוב וגו' ויקרא וגו' לאור יום. והבן כי טו"ב היא בבחינת הברית, וכיון שאתה פגמת בברית אינך ראוי לבכורה. (ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בליקוטי תורה פרשת בא שקידוש בכורות לא נאמרה רק אל ישראל לבד ולא אל הערב רב לפי שלא נתקנו עדיין מניצוצי קרי העולה עד הדעת הנקרא בכור ואינם ראוין אליה).

ועל כן בעת הגאולה מת דוקא כל בכור בארץ מצרים ולא הפשוטים כי כל יניקת הבכורים היה מניצוצי קרי הללו וכיון שישראל תקנו פגם הברית הלז על ידי העבודה והענוי, ובמה ששמרו בריתם הזכרים והנקבות, ונאמר בהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גן נעול וגו' ואמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') גן נעול אחותי אלו הבתולות וכו' עד מעין חתום אלו הזכרים וכו'. ועל ידי זה הוציאו וביררו כל בחינת הניצוצות הללו ונתקן נשמתם בבחינת הטו"ב היפך הר"ע בסוד ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב', ב') כי הוא נולד אחר ק"ל שנים שהיו במצרים נגד הק"ל שנה שהוציא אדם הראשון ניצוצי קרי ואחר כך נולד משה בטו"ב ושוב לא היה לבכורי מצרים שום יניקה וחיות ומתו כולם.

ועל כן אמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה כי אם יהיה יניקתו רק מבחינת הבכורה מניצוצי הרע וכשיבורר זה על ידי צדיק הדור יעקב אבינו ע"ה יהיה בן מות תיכף ולמה זה לי, ומכר את בכורתו ליעקב בחינת ברית השלום כי הוא הראוי אליו מעודו.

ועל כן כאשר חילל ראובן יצועי אביו ניתן הבכורה ליוסף כמו שאמר הכתוב (דברי הימים-א ה', א') ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל וגו' כי חילול היצוע הוא מכונה על פגם הברית שעל כן הכתוב מכנהו כאילו בא על בלהה פלגש אביו. ועל כן אינו ראוי לבכורה, וניתן ליוסף דוקא ולא לאחד משאר האחין מפני שהוא תיקן בריתו בשמירתו באשת פוטיפר והיה ראוי לבכורה. ולזה אמר יעקב ואני נתתי לך שכם אחד וגו' זה הבכורה ולבושין של אדם הראשון. כי יעקב לפי ששמר בריתו ותיקן חטא אדם הראשון זכה להלבושין של אדם הראשון שהיה לו קודם החטא לבושי צפורן וענן כבוד מכסה עליו (כמו שאיתא בפרקי דר' אליעזר מובא בילקוט רמז כ"ז) והכל ניתן ליוסף כי אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה וגו' כלומר שיעקב ויוסף היו בבחינה אחת בשמירת הברית ועל כן עיקר תולדות יעקב יוסף לפי שהיה בן י"ז כלומר מבחינת הטו"ב ועל כן היה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב כי היו בבחינה אחת ממש.

וזה אשר סיים אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואמרו ז"ל זה עשו שעשה מעשה אמורי. ולכאורה למה דוקא מעשה אמורי ולא מעשה כנען ושאר הגוים, ועוד למה יכנה עשו כאן לאמורי ולא יאמר כפשוטו מיד עשו. ואכן כי מיד האמורי ירמוז על האי קליפא תקיפא דאקרי רע הבולעת בתוכה כל בחינת ניצוצות הקדושות היוצאים מן הברית לרעה. כי מיד האמורי הוא גימטריא קרי במספר השוה וגם האמורי לבד מרמז לזה בהיפוך אתוון מאה ר"י גם מספר האמרי בצירוף האותיות ומילואיהן עולה רע קליפה הנזכרת ועל כן אמרו חז"ל (בבא בתרא ע"ח:) בעיר סיחון מלך האמורי אם אדם עושה עצמו כעיר שמהלך אחר שיחה נאה ופירש רש"י שמתפתה ביצרו וכו' והוא בחינת פגם הברית. ועיין בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשת דברים) שסיחון מלך האמורי הוא בסוד הערלה שעל הברית והבן. ולזה נקרא אמרי מלשון אמירה שהוא בברית הלשון המכוונת נגד ברית המעור כידוע (ספר יצירה פרק א' משנה ג'). והנה נודע מה שכתב הרב האר"י ז"ל (בפירוש עץ חיים בכוונת קריאת שמע שעל המטה) בסוד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמ"ט, ו') שישראל בכוונתם, הורגים הקליפות הרעים הללו הנזכרים ברוממות אל אשר בגרונם שממשיכין אורה מבחינת א"ל תיקון א' דדיקנא קדישא ואז יורד הארת ג' ע"ב חושבן וחר"ב וזהו החרב נוקמת נקם ברית שהורג המזיקין שנבראו על ידי פגם הברית. וגם ידוע מה שמבואר בזוה"ק (נח ע"א:) אשר שמירת הברית נקרא קשת בסוד הכתוב (בראשית מ"ט, כ"ד) ותשב באיתן קשתו וגו'.

ולזה אמר יעקב אשר לקחתי מי"ד האמר"י בחרבי ובקשת"י כי הוציא כל בחינת ניצוצות הקדושות שנפלו בחטא אדם הראשון, ביד האמרי בחר"ב פיפיות שבידו, ובקשת"ו בשמירת בריתו, שעל ידי כן זכה לבכורה ולבושין של אדם הראשון ונתנה ליוסף בן זקונים שלו ותרגומו ארי בר חכי"ם הוא וכו' כי חכים מספרו לח"ם המכונה על בחינת שמירת הברית בסוד הכתוב (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל כנודע. ואפשר לכן אמר פרעה למשה (שמות י', י') ראו כי רעה נגד פניכם, כי ידע שהערב רב ההולכים עם ישראל לא נתקנו עדיין מניצוצי קרי על נכון בסוד גלגול נשמתם ועדיין הם קצת מוטבעים בהאי קליפה תקיפא דאקרי רע ועל כן ראו כי רע"ה נגד פניכם.

ונראה שעל כן אמר הכתוב וירא בלק וגו' אשר עשה ישראל לאמרי. ולכאורה מפני מה דוקא רעדה אחזתו בראותו מה שעשו לאמרי ולא מה שעשו לעוג מלך הבשן ועמו שהיה גבור ומאוים יותר ממנו כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ט, ל"ב) שלא עמד בעולם גבור קשה מעוג וכו' ועל כל פנים הוה ליה למינקט תרוויהו, ואמנם כי בלק מנחש וקוסם גדול היה והביט אל שורש הדבר ולא פחד ורעד מגבורתם בטבע כי אם הביט אל שורש ישראל וגדולתן למעלה ובהיות כי ידע מאז כי יש בישראל הערב רב שלא נתקנו עדיין ובזאת בטח מעודו כמאמר פרעה (שמות י', י') ראו כי רעה וגו' ועתה כשראה בשורשי ישראל מה שעשו לאמורי הוא בחינת קליפת הרע הנזכרת שהכניעו אותה ושיברו כוחה והוציאו הניצוצות ממנה, חיל ורעדה אחזתו לומר (במדבר כ"ב, ד') עתה ילחכו הקהל וגו' כלחך השור וגו' כי שור הוא בחינת יוסף שנאמר בו (דברים ל"ג, י"ז) בכור שורו הדר לו וגו' כי הגיעו לבחינת ברית השלום בטוב, והכניעו הרע אשר לעומתו, ומזה ויגר מואב מאוד ואולי לזה יאמר הכתוב (יחזקאל ט"ז, מ"ד-מ"ה) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה וגו' עד אמכן חתית ואביכן אמורי וגו' ואין לו פירוש לפי פשוטו (ועיין בתרגום ירושלמי וברש"י) ולדברינו יאמר כי הנה כל התוכחה הנאמר שם קודם לזה ולאחריו הכל על עבירת הזנות כמו שאמר שם (ט"ו, כ"ו) ותבטחי ביפיך ותזני על שמך וגו', ותזני אל בני מצרים וגו' וכדומה בכל התוכחה שם, ולזה אמר כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה פירוש לית אתתא זניא עד ברתא זניא כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ', א') כלומר אין האשה מזנה שאין בתה תהא גם היא זונה כמו שכתב במתנות כהונה שם ולזה סיים אמכן חתית ואביכן אמורי נראה שרמז על אבינו הראשון שהוא אדם הראשון וחוה שפגמו בבחינת הברית במה שקדמו לזיווג קודם השבת כנודע מקבלת הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות (ועיין בליקוטי תורה פרשת בראשית) ואחר כך באותן ק"ל שנים שהוציא אדם ניצוצין כנזכר ולזה אמר אביכן אמורי כי מרמז על בחינת פגם הברית כנזכר וגם אמכן חתית מורה על זה כי נודע שקריאת שם חוה הוא על שם חויא עבור שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמא כמאמר חז"ל (שבת קמ"ו.). ובאם לאו, היתה נקראת חיה כאומרו (בראשית ג', כ') כי היא היתה אם כל חי כי היתה בכלל עץ החיים ולא היה מיתה בעולם ואחר כך כשפגמה בעץ הדעת טוב ורע אז נעשית בבחינת להט החרב המתהפכת מגוונא לגוונא פעם חיים פעם מות כידוע, ואז נעשה בחינת ת' תחיה ת' תמות המבואר בדברי חז"ל (שבת נ"ה.).

ועל כן נמשלו ישראל לפעמים לחיות כמו גור אריה וכדומה מה אמך לביאה כמאמרם ז"ל (שמות רבה א', ט"ז). כי בעת התיקון נקראים על שם חיה ועל כן אמרו המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, פירוש שהם לפעמים נקראים על שם החיות על שם עיקר שם אמם חוה כי היא היתה אם כל חי ועבור זה בטרם תבוא אליהם המילדת וילדו. כי קשוי ההולדה נתהוה מחטא חוה כמו שאמר הכתוב בעצב תלדי בנים, והם בעת התיקון אף לפי שעה כשהם נקראים חיות על שם חיה המורה על התיקון אינן צריכים למילדת, ועיין במה שנבאר במקומו אם ירצה ה'.

ועל כן כשרוצה הכתוב להזכיר חטא חוה אמנו הראשונה, אמר אמכן חתית בהוספת ת' על חיות המורה על ת' תמות כי גרמה בחינת טוב ורע, חתית בשני ת', ת' תחיה ת' תמות ועל כן עליך ימשול כאמה בתה כי נתהוה פגם הברית מאדם וחוה ועד הנה אתם הולכים בעקבות חטא הזה. וגם בתחילת הקפיטל הנזכר פתח בלשון זה אביך האמרי ואמך חתית הכל לרמז על הנזכר כי עדיין לא יצאנו מבחינת פגם הברית שהתחיל בה אדם וחוה.

וזה שאמר שמו יתברך כאן ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה, כלומר כי לא יתבררו ניצוצי קרי אל הקדושה מבחינת האמורי קליפת הרע הנזכר עד הדור הרביעי עת יציאתם ממצרים שאז נאמר וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ט':) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים שבררו ניצוצים הקדושים מן ערו"ת מצרים שהוא ר"ע ו"ת, האי קליפת הרע הנזכרת שיש בה בחינת ו"ת ממות, כי המ' היא קרובה אל הקדושה יותר ואין ביניהם כי אם הו"ת שעל כן ראה פנחס בן אלעזר הו"ת ממות פורחים באויר כמו שאיתא בזוה"ק במקומו (חלק ג', רל"ז.). והם ביררו הטוב, וכל הקליפה נאבדה עד שאול תחתית, ונתעלה הקדושה למעלה למעלה כן יהי רצון תמיד עד ביאת משיחנו. ונחזור לענין ראשון כי אחר שגילה לו הקב"ה מהתנאים ואופני ירושת הארץ מהיותם בגלות קודם, ודור רביעי ישובו הנה. אז כרת עמו הברית שהוא בחינת השבועה וכמאמר הכתוב (דברים ז', י"ב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאבותיך. ועל זה נאמר,

ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן. כי לפי שהקמת הברית בהנחלת הארץ לא יהיה כי אם אחר הגלות והשיעבוד והעינוי אמר הכתוב ויהי לשון צרה, והשמש באה ועלטה, הכל לרמז על החשך והצרה שיהיה קודם הקמת הברית ואחר כך והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר, הוא כריתת הברית עצמו. ואמר אחר כך,

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו' ולזרעך נתתי את הארץ וגו'. ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"ב) מאמרו של הקב"ה מעשה, אתן לא נאמר אלא נתתי כאלו כבר נתתי. ועל כל פנים צריך קצת הבנה שהקב"ה יאמר לזרעך נתתי והם עדיין אינם כלל בעולם ואמנם לדברינו יאמר שכאשר ירשו בניך הארץ יהיה אצלהם כאילו כבר נתתי וגו' שתהיה מוחזקת להם מאבותיהם כי אחר השבועה אתה תוכל להוריש הארץ, והארץ שלך היא מעתה ונתונה מעתה להם בירושת האב ככל הנאמר (לעיל בפסוק ח').

ובזה נכון מאוד מה שלכאורה יתמה מפני מה בתחילת גילוי שכינתו יתברך לאברהם אמר לו (לעיל י"ב, ז') לזרעך אתן את הארץ, ומפני מה לא נאמר שם נתתי, אחר שדיבורו של הקב"ה מעשה. ואכן כי שם היה קודם כריתת הברית ולא שייך לומר נתתי כנאמר כי אם אתן מה שאין כן אחרי הברית והשבועה אז נאמר נתתי, כי כבר. נתתי להם שתהיה מוחזקת בידם מאבתיהם כדבר האמור.