אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. כבר כתבנו בכתוב הזה באורך בחיבורנו (סידורו של שבת שורש החמישי ענף ב' עלה ז') ולא נכפיל המבואר שם. ואמנם עוד נראה בביאורו על פי מאמרם ז"ל (יומא ל"ה:) עשיר ורשע וכו' באין לדין וכו' אומרים לעשיר מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי אומרים לו כלום היית עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום וכו'. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר נאה הייתי וטרוד ביצרי אומרים לו כלום היית נאה יותר מיוסף וכו' עד כאן. הרי אשר מצינו לפעמים שבמעלה הטובה אשר יחנן ה' לאחד כמו בבחינת התפארת שיהיה נאה למאוד או במעלות העושר. וה' נתנה לטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא שיהיה עשיר ויוכל לקיים את התורה מעושר שלא יקיפוהו חבלי טרדין בעסקי מזונותיו ההכרחין, או במדת נוי התפארת אשר נאה בזה לעבוד למלך הכבוד כי כל פעל ה' למענהו והכל ברא לכבודו להתנאות לפניו בעבודתו כראוי למלך הכבוד וכמאמרם ז"ל (שבת נ':) רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו וכו'. כי הלא בצלם אלהים עשה את האדם וצריך האדם לראות שלא יטנפהו בטיט ושאר דברים מכוערים ולעמוד בזה לעבודתו יתברך וח"ו מבזה את הדמות בזה והקריבהו נא לפחתך וגו' ואמרו חז"ל (עיין ברכות ל': שבת י'. אך בשניהם לא נזכר רבי אבהו) רבי אבהו הוי מציין נפשיה ומצלי אמר (עמוס ד' י"ב) הכון לקראת אלהיך ישראל, והוא לוקח את המתנה הטובה החביבה הלז ומורד עמה בהקב"ה למרות על כבודו ח"ו ועליו נאמר (דברים ל"ב, כ') כי דור תהפכות המה וגו'. פירוש שהופכים מעלותיהם ומידותיהם שנתתי בהם לעבודתי למרות בהם את פי. וכמו כן בכל המעלות הטובות הנכבדות אשר יחנן ה' לאיש הישראלי הכל ברא ה' לכבודו שיעבדהו בזה. ואדם הסכל לא די שאינו עובד בה לה' כי אם אדרבה עובר בה על רצונו. כמו מי שיש לו קול נעים לשורר. המשכיל יבין שלא מחמת טובו וכשרותו נתן ה' בו זאת המעלה החשובה יתר על שארי בני אדם. רק שהוא בשורש נשמתו צריך לעבוד את ה' במעלה הזו להודות לשם ה' בשירה וזמרה לשמח אלהים ואנשים לעבודתו (עיין ילקוט מלכים סוף רמז רכ"א) ומכל שכן מי שחוננו ה' בדעה ובינה יתירה להשכיל על מוצא הדבר שורש הנגינה בשמים ממעל איה מקום מוצאו ומבואו בשורש המרכבה העליונה בשיעור קומה של יוצר בראשית ברוך הוא ואיך שכל העולמות נתקשרים ומתיחדים על ידי תנועת הנגינה כנודע מסוד שירת הלוים בבית המקדש (ועיין בליקוטי תורה ובסידור האר"י ז"ל בכוונת שיר הלוים). וכמו כן בכל המעלות הנמצאים באדם, כמו החכמה לחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב ואומנות יד בכל מלאכה. הכל הוא דוקא צריך למעלה הזו לעבוד בה לשם ה' ואיש בער הסכל מהפך ח"ו הקערה על פיה לעבוד עמה עבודה אשר לא כדת. ולשורר רק כדי להתגאות בפני האנשים והנשים למצוא חן בעיניהם וממילא בא אל עבירות רעות ואפילו בלא עבירות די בזה אשר נתוסף בלבו גבהות הלב בזה כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי ט"ז, ה') והוא שנאוי ומרוחק ומשוקץ לפני בורא עולם ברוך הוא על ידי זה כמאמר חז"ל בכמה מקומות (עיין סוטה ד': ה'.) כידוע לכל, וכן בשאר המעלות. ועל זה אמר הכתוב (משלי י"ט, ג') אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. כי באמת אלהים עשה את האדם ישר וחוננו חנם במעלות טובות לטובתו ולעבודתו והוא סובר שח"ו על כן בא לחטוא מפני המעלה ההוא ואומר נאה הייתי וטרוד ביצרי או עשיר הייתי וכו' ובאמת אולת אדם הוא סילף דרכו למרות פי ה' בזה והוא על ה' יזעף לבו.

והנה הרמב"ם ז"ל (פרק ב' מהלכות דעות הלכה א' וב') כתב וזה לשונו: ומה היא תקנת חולי הנפשות וכו' וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חימה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זה זמן מרובה עד שיתעקר החימה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזים את לובשיהם וכו' עד שיעקר גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעי ובה ילך כל ימיו וכו' עד כאן. ואמנם בחינה זו אינה נקראת כי אם תשובה תתאה המוזכר בזוה"ק (חלק ג', קכ"ג.) שהוא רק שלא לשוב לחטא והעבירה אשר עבר אבל לא יזכה על ידי זה להגיע לבחינת מקום תשובה עילאה שהפליגו חז"ל במעלתה עד מאוד ואמרו (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין וכו' ובזוה"ק (עיין חלק א', קכ"ט:) מאריך מאוד מאוד במעלתה עד אין שיעור והוא כאשר כבר ביארנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הששי ענף ג' עלה ט') בדרך אחר מעולה ומשובח מזה כי מי שכבר נשקע במדה רעה ובתאוה רעה ובא לחזור אל ה' אלהיו לשוב עדיו ולדבקה בו יתברך לא די לו במה שיעקור המדה הרעה וישליכנה מעל פניו שלא ישתמש עוד בה רק אדרבה שיראה ליקח מדה וחמדה הזו לעבוד עמה עבודת בוראו שעל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד הגם שבודאי היה מאמין שה' הטוב הוא המרבה לסלוח אחרי בקשת המחילה כי אפילו בבני אדם אמרו חז"ל (בבא קמא צ"ב.) שצריך למחול על עלבונו ומקרא מפורש (משלי י"ט, י"א) שֵׂכֶל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע, ומכל שכן באלהינו יתברך שבודאי מרבה לסלוח אחרי התשובה האמיתית. ואכן חטאו היה תמיד נגד עיניו בכדי להפך המדה הרעה שהיה בו בעת חטאו, לעבודת ה'. ולזכור החמדה והתשוקה העזה ואש התבערה שבער בו בעת הלז לעבירה, שיחמוד עתה כמו כן (ישעיה י', ט"ז) באש להבת יקוד יקד אש בתשוקה נפלאה לעבודת שמו יתברך וכמו כן לבעור בתשוקה עזה להשפיע ולהעניק מטובו לטובים היפך ממה שחשק והשפיע ברע בעבירה. ועל זה אמרו חז"ל (עיין תנחומא בשלח כ"ד) הצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים כי לא די להם להניח מלעשות העבירה רק אדרבה יוסיפו אומץ לעבוד במדות וחמדות הללו עבודת ה' לעומתם ועיין שם בחיבורנו שביארנו קצת אופן היפוך מדות הרעות למצוות ה'. ולזה אמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"א, ה') עשה אדם חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצוות, ואמר "כנגדן" כי צריך דוקא לראות לעשות המצוה לעומת העבירה שעשה להפך המדה מהעבירה למצוה. ובזה כוחו גדול למאוד והיא בחינת תשובה עילאה וגדולה ממעלות הצדיקים לצד שזוכה לקרב אל ה' מבחינות החיצוניות הרחוקים מאוד מאור פניו יתברך וזה תענוג ונחת רוח גדול לפניו כאשר בארנו כמה פעמים מה שאין כן בצדיק גמור והבן. ועל כן אמרו (עבודה זרה ד':) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה פירוש בכדי להטעימו בגודל לבת אש תבערת היצר הרע לידע עד כמה לעלות במעלה מעלה רשפי אש שלהבת י"ה לאהבת ה' לעבודתו ולעסק תורתו ועשיית מצוותיו ולהעלות ענפי הקדושה מריחוק מקום הקרוב אל החיצונים. ועל כן מן השמים הוא דאנסוהו שיבוא לידי עבירה. וגם זאת נודע אומרם ז"ל (שבת נ"ו.) כל האומר דוד חטא וכו' רק שפגה אכל שלא המתין על עת הנכון כי ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כידוע (סנהדרין ק"ז.) אבל ח"ו שיאמר אדם אעבור עבירה בכדי להגיע לתשובה עילאה כי כל האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה כמאמר חז"ל (יומא פ"ה:) כי מה לו לאדם לבקש גדולות ומדריגות ומי שאינו חס על כבוד קונו לעבור עבירה במזיד בשאט נפש ראוי לו שלא בא לעולם. הן אפילו בלעם הרשע מקור מקום הטומאה והקליפות אמר (במדבר כ"ב, י"ח) לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה, ומכל שכן שיוכל אדם למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה מלך גדול ונורא במזיד על דעת שישוב אחר כך כי הלא ה' צוה לעשות כן ואיך יעבור על דבריו. ועל כן העובר אין מספיקין בידו לעשות תשובה בכדי שלא יעשה כזאת כי אין לאדם רק לחפש ולראות לעשות רצון קונו ולא לבקש לבוא במעלות שיעוף לשמים יותר מצדיק גמור כי החקר אלוה תמצא ומי הוא שיחכים על דבריו של הקב"ה. והנה זה הוא בכל העבירות שבעולם ומכל שכן במי שנעשה ח"ו בבחינת דור תהפוכות הנזכר שלקח המעלה הטובה שחננו ה' לעבודתו והמרה בה את פי ה' שעיקר תשובתו היא רק בכזה שיעבוד עוד עם המעלה הזו עבודת שמו באמת ובתמים ולא די שישליכנה מעל פניו שלא יעשה לא זה ולא זה, כי לצד שהוא הפך מהיפוך אל היפוך כן עתה צריך להפך מעלותיו לעשות בהם דוקא מצוות ה' ובזה יתרצה על נכון לה' אלהיו. עוד כי הנה על זה נתנו ה' בו שיעבוד לו בה ואיך יתרצה על חטאו אם לא יעשה ככל אשר פעל ה' למענהו.

וזה שאמר הכתוב כאן אדם כי יהיה בעור בשרו שאת. פירוש שיהיה בו איזה מעלה הרמה שמתרומם בה מאחיו, והוא שיהיה בו. או ספחת פירוש דבר שחוץ לגופו ונדבק בו (על דרך (שמואל-א ב', ל"ו) ספחני נא אל אחת הכהנות) כמו העשירות או מעלת היוחסין הגדולה וכדומה בדבר שחוץ לגופו. או בהרת שיהיה דבר מעולה בגופו שיהיה בהיר צח ונאה בנוי ויופי או שאר המעלות אשר בגופו כמו הקול והחכמה ובינה יתירה משאר בני אדם. והיה בעור בשרו לנגע צרעת. כי יעשה בהמעלות הללו החשובות דבר שהוא נגד רצון הבורא יתברך ונתהפך לו מענג לנגע כי הפך המעלה שהיה בו לעבודת ה' שהוא תכלית העונג והשמחה והפכה לעשות בו דבר חוץ לעבודתו שהוא נגע צרעת (ואפשר לזה רמזו חז"ל (ויקרא רבה י"ז, ג') על לשון הרע נגעים באין כי הלשון מורה על בחינת קו המכריע, והמכריעו לרע מהפך מענג לנגע ובזה נכלל כל המדות כנודע). ואומר הכתוב אשר עיקר התקנה לזה אשר והובא אל אהרן הכהן. לרמז שצריך להביא המדה והמעלה ההיא אל הכהן, לכהן ולשרת בה לשם ה'. ולא די שישליכנה מעל פניו שלא להשתמש בה עוד לעבירה כי אם צריך לעשות בה עוד חבילות של מצוות להפכה מעבר אל עבר כאשר הוא הפכה קודם מענג לנגע כן עתה צריך להפכה להעלותה לנועם וענג העליון (ואולי לזה פרט אהרן הכהן מה שאין כן בשאר המקומות נאמר סתם והובא אל הכהן לרמז לבחינת ענג שהוא בבחינת החכמה עליונה בסוד וקראת לשבת ענג ואהרן הוא מספר שמונה פעמים ל"ב שהם שלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה כנודע). ולזה אמר והיה בעור בשרו לנגע וגו' שלכאורה זה פלא להזכיר לשון והיה שהוא מורה על תכלית השמחה כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ב, ב') אצל נגע צרעת. ואכן כי רומז על בחינת בעלי תשובה עילאה שבדבר שחוטאים בו מתרצים והם גדולים מצדיקים גמורים וזה שמחה גדולה לפניו כשמקרבים אליו מהתרחקות מקום כזה כאמור והוא בחינת טוב מאוד שאמרו ז"ל (קהלת רבה ג' פסוק י"א, ג') מאוד זה היצר הרע כי כשאדם זוכה לעבוד את ה' יתברך בכוחות היצר הרע בבחינת (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד שלוקח תאות וחמדת האיסור ועובד בו לה' אל עליון בבחינות הנזכרים ואז הוא טוב מאוד, מאוד יותר מטוב לבד הנאמר בצדיקים גמורים בבחינת היצר הטוב לבד שזה הוא טוב לבד וזה טוב מאוד.

ועל כן נסמכה פרשה זו לפרשת היולדת כי שוין הם באיכותם כי שם הנה נעשה מטמא טהור שאחר עבור ז' ימים תשב על דמי טהרה שאפילו כשהיא רואה דם, טהור הוא כי ה' יתן טהור מטמא, וגם שהדם נעכר ונעשה חלב בבחינת טהור מטמא. וכן כאן מביא הנגע אל הכהן לשרת את ה' במה שעבד בו לעבירה. וגם טומאתן שוה שטומאת היולדות פעמים שבעה ופעמים שבועיים, וכן כאן בהסגר אשר בו הנגע לפעמים שבעת ימים ולפעמים עוד שבעה ימים אחרים כמפורש בכתוב.

נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'. צריך לדעת שינוי לשון הכתוב ממה שנאמר קודם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו', וכאן שינה טעמו לפתוח בנגע כי תהיה. ונראה שהכתוב מרמז בזה ענין אחד. והוא על פי אשר אמרתי בפסוק (שמות ט"ו, כ"ו) כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. ונודע סתירת הפסוק מניה וביה כי כאשר לא ישים מה ירפא לו וכאשר נתעוררו חז"ל (סנהדרין ק"א.). ואמנם נוכל לומר כי הנה לפעמים הקב"ה החפץ חסד הוא ורוצה להיטיב ואינו יכול להיטיב לזה כי אם בשלוח לו יסורים חולי או מכה הצריך לרפואה. וכאשר שולח לו הרפואה לרפאותו מחוליו (הנה גם בחסדי בני אדם אמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ז.) צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כי כל ההתחלות קשות ובתחילה אינם מבטיחים רק מעט ואחר כך כאשר יתחיל חסדם להתפשט מתפשט והולך עד שיעשו הרבה הרבה. ומכל שכן הבורא יתברך בעל החסד האמיתי שכאשר שולח חסדיו לאיש הזה ברפואה לרפאותו) מתפשט החסד עליו גם בדברים אחרים ומרבה להיטיב עמו כמאמר חז"ל (ברכות ה'.) ביסורין של אהבה ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. ועל כן נקראים יסורים של אהבה כי אינם באין על שום חטא רק באהבת ה' אותו להרבות עליו חסדיו על ידיהם כאשר ירפאנו מהם.

ואם תאמר אם זה ראוי שה' ייטיב לו בחסדיו ולמה לא ייטיב לו בלתי שליחות יסורין. אומר לך כי המה באים על אופן הזה כי ידוע אשר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא שאין הקב"ה עושה דבר כי אם כאשר נמלך בפמליא שלו כמאמר חז"ל (עיין בראשית רבה ח', ח') כי מלך במשפט יעמיד ארץ וצבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה. ולא יעשה דבר בארץ הן לרחמים הן לדין כי אם יוסכם משני הצדדין מהמיימינים והמשמאילים כמשפט. והנה אדם הזוכה לחסד מצד מעשיו הטובים באתגליא שעושה מפורש מעשיו הטובים בעשייה מפורשת שכולם רואין את המעשה הטוב שעשה זה. הנה לזה בודאי תרד ההשפעה והברכה בריש גלי ישרה וזכה צלולה וברורה ואין פתחון פה לשום מקטרג לקטרג כי הכל רואין כי הוא ראוי לחסד. ואמנם לפעמים נמצא שהקב"ה בלבד רואה שזה ראוי לחסד ולא אחר כגון כעין אומרם ז"ל (קידושין מ'.) חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. הנה הקב"ה רואה את הלב הטוב ואמיתיות מורשי לבבו כי היה חפץ מאוד בהמצוה אלא שנאנס. אבל המקטרג מקטרג על זה כי אומר אפשר שלא היה עושאה אף בלא האונס. הגם שהכל גלוי לפני עיני כבודו והוא מביט לסוף דבר בקדמותו ויודע שבודאי היה עושאה, טוען המקטרג כלום יש אב שמעיד על בנו. או לפעמים רואה הקב"ה שאדם זה ראוי לחסד בשביל מעשה הטוב שיעשה אחר כך כי הכל גלוי לפניו, או דיפוק מיניה זרעא מעליא וברא מזכי אבא להיות זה ראוי לחסד עבור זה. והמקטרג משמאיל לחובה לומר כלום יש אדם וכו', וכדומה בדרכים שונים שהקב"ה צריך להסתיר החסד בפני בעלי הדין. לזה שולח הקב"ה מכה או חולי ביסורין של אהבה שאין בו שום חטא בכדי שירפאו אחר כך וכאשר תרד אליו הרפואה תרד עמה רוב ברכה וחסד וחיים ושלום לאיש הזה, ויראה זרע ויאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. והנה נודע (זוה"ק בפרשתנו מ"ח.) אשר שם אדם הוא המובחר והמעולה בשמות האדם שהם אדם איש גבר אנוש כי אדם הוא מלשון אדמה לעליון והוא רומז על אדם המובחר במעלה לזה אמר הכתוב נגע צרעת כי תהיה באדם כלומר מאין ימצא שימצא באדם השלם נגע צרעת שהוא בחינת הצער והיסורים אין זה כי אם והובא אל הכהן פירוש שיובא על ידי זה אל בחינת הכהן שהוא בחינת החסד שיושפע עליו מחסדי ה' ברוב ברכה וחיים עד העולם.