כתב המחבר דאפילו לר"א בעינן במפקיד יינו אצל נכרי מפתח וחותם ולרבנן שני חותמות וכי אמר רבי יוחנן אפילו יין משתמר בחותם אחד במפתח עמו קאמר והביא ראיה מדרב דפסיק הלכה כר' אליעזר ואיהו אמר דחבי"ת צריך חותם בתוך חותם וחדא מינייהו יין ע"כ האריך בזה וכל דבריו בזה כשגגה דהא אמרינן בשבת דר' חנינא התיר לבית רבי יין הבא בקרונות של נכרי בחותם אחד כר"א וסתמא דמילתא בקרונות ליכא מפתח ועוד יש ראיה ברורה מיהא דמתמהינן וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לשיתומא וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביה נכרי ומהדרינן חיישינן לשיבי פ' נקב פתוח שמניחין במגופה ופי' כר' אליעזר דלא חייש לזיופא דמכשר בחותם אחד מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביה נכרים כיון דקילא לן מילתא דסגי לן בחותם אחד ותו דמשמע דלא מהדרי אזיופא כיון דסמכינן בחותם אחד אלמא דחותם אחד דוקא. והחכם כתב וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא דמכשר בחותם. ומפתח אמאי אינו שוכר ברשותם מקומו במפתח ודיו בחותם אחד ע"כ. וזה מבואר שאינו דאטו מי לא טריחא מילתא דמפתח וחותם אחד כשני חותמות אדרבה איכא טירחא טפי דבעינן בית חלוק לעצמו ותו דהא ליכא למימר דלא ניחוש דמהדרי אזיופא כיון דבעינן בית חלוק לעצמו במפתח וחותם ותו דאם כן שלשה דינין הם חב"י בעי שני חותמות יין בעי חותם ומפתח חמפ"ג בעי חותם אחד. אלא ודאי מבואר הוא שזה אינו נכון כלל ומילי דחוכא נינהו אלא דר"א בחותם אחד מכשר ומפתח חשיב כחותם כדאיתא בגמרא. רבנן בעו שני חותמות ושני מפתחות כשני חותמות וכי אמר רב בחבי"ת דבעינן שני חותמות אליבא דרבנן נקטה ואליבא דהלכתא איתא במטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשותו ולעולם יין בחותם אחד או במפתח סגי ליה בין ברשותו של עו"ג בין של ישראל החשוד בין ישראל מומר וסוגיין דאמרינן היכי דמי חותם בתוך חותם כלה אליבא דהלכתא במטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו וזה ברור.

עוד כתב בענין חותם דדוקא בשרואה ומכיר קשריו בטביעות עין ע"כ. וזו ודאי כשגגה דכל היכא דאיכא טביעות עינא אפילו בלא חותם כלל כל דכן דלא אפשר דליפליגו בחותם אחד אלא הנכון כדברי האומרים שיכיר שחותם זה כעין חותמו שעשה בו ואפשר היה ודאי לזייף אלא דאמרינן מסתמא דלא טרח ומזייף.

עוד כ' בשער השני כתב במוכרי יינו לעו"ג הא דאמר להו רב להנהו סבוותא כי כייליתו חמרא לעו"ג אקדימו ושקולי זוזי מינייהו והדר כיילי להו ואי לא נקטי אוזפינהו והדר' יהבו להו כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו ואי לא עבדיתו הכי הוי יין נסך ברשותייכו כי שקליתו דמי יין נסך שקליתו ואוקימנא בדכאיל ורמי למנא דעו"ג ודמנח בחצרו של ישראל ומנח אארעא וכמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וכיון דכן כי מטי לארעיתו של כלי נעשה יין נסך ואינו נקנה עד שיטול הנכרי הכלי ואפילו לרשב"ג דשארי למכור לנכרים חוץ מדמי איסור שבו מכל מקום לערב לכתחילה אסור והשתא דהקדים לו דינר מותר ואפילו אליבא דר' יוחנן דסבר דבר תורה מעות קונות בישראל הא לנכרי במשיכה אפילו הכי כיון דפסק ונתן מעות על דעת להוציאם נתנם ולקנותם מעכשיו ע"מ שיתן לו יין לבסוף נמצא בשעה שנותן לאו דמי יין נסך הוי וכשנוטל הנכרי יינו באותה עת אין ישראל נוטל מעות ולפיכך מותר. ואם תאמר רוצה בקיומו הוא שהרי העו"ג יכול לחזור בו עד שימדוד לו כל מה שפסק וכדקיימא לן כור בשלשים סאה בסלע יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה נראה לי דכיון שנתנה על דעת להוציאם שוב אינו יכול לחזור בו במה שמדד מיהת וההיא דכור בשלשים בשלא הקדים לו דינר הא הקדים לו דינר כל סאה וסאה שמודד קנה לאלתר שמשך ע"כ ותמהים דבריו דודאי בעיקר דין זה אני מודה לו וכן כתבתיה בבבא בתרא בסיעתא דשמיא. אבל עדיין מה תירץ בזה שהרי יין זה אינו נקנה כלל עד לאחר שלקחו הנכרי כלו לאחר מדידה שהרי אין שם במה יקנה כלל עד שיטול הנכרי הכלי וכבר נאסר יין זה ואינו דומה לההיא דכור בשלשים דההיא יש לו במה יקנה ראשון ראשון לאחר מדידתה אלא ודאי זה אינו אבל הנכון כמו שפירש מורי רבנו משה ז"ל דר' יוחנן הוא דאמר מעות בישראל קונות הא לעו"ג במשיכה אבל אמימר ורב סברי דלישראל מעות קונות ולא משיכה הא לעו"ג במשיכה והוא הדין למעות הילכך בהקדים לו מעות מותר.

בענין חומץ הדברים ברורים לפי שורת הדין דכל דאקרי' דריחיה חלתא תלתא יומי בתר הכי הוי חלא אבל שמעתי דכל שמפרישין אותו ואין מסתפקין ממנו אלא בחומץ מותר במגע עו"ג וכן ראוי לעשות מעשה.

בענין קונדיטון והוא יינמלין והוא יין ודבש ופלפלין בפירוש אמרו בירושלמי שיש בו משום יין נסך אלא אם כן שלישו דבש ופלפלין ואין להקל בזה כמו שכתבתי למעלה.

והא דאמרינן גבי גר תושב דמייחדין אצלו יין כלומר ברשותינו דליכא למיחש לאיחלופי ולא למשקל מיניה ולא למשתיה מיניה דאינו חשוד על הגזל ולא על אחת משבע מצות. ואין חוששין שמא יכנס כאן עו"ג אחר ויגע בו דלהכי קביל עליה נטירותא שלא יבא נכרי אחר ויגע בו אבל אין מפקידין אצלו יין דכיון דברשותו אין מקפיד על מגע נכרי חבירו אבל ישמעאלים אעפ"י שאינם חשודין ליגע בשביל ניסוך חשודין ליגע כדי ליטול ולגנוב או לשתות וזה שלא כדברי המחבר ומכל מקום אין מגען אוסר בהנאה אבל יינן גזרה שוה היא כל מקום שבנותיהן אסורות יינן אסור בהנאה.

שנינו בברייתא בפרק רבי ישמעאל אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עו"ג ומלאוהו יין וישראל דר באותה חצר מותר ואעפ"י שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו וכבר כתבנו למעלה דאליבא דרבי אליעזר במפתח או חותם סגי ושני מפתחות כשני חותמות ושלא כדברי המחבר וכשאין הנכרי דר באותה חצר מותר ואפילו נמצא העו"ג עומד בצדו של יין כל היכא דנתפש כגנב על הכניסה כללו של דבר הרי הוא לגמרי כרשותו לכל דבר שלקח ישראל או השכיר ביתו ואין העו"ג דר בו כרשותו של ישראל לכל דבר וכל זמן שישראל ועו"ג דרין בחצר אין הפרש בין שהחצר של נכרי וישראל דר בשכירות בין שהחצר של ישראל והעו"ג דר בה בשכירות כל זמן שהעו"ג דר שם ברשות דין אחד הוא וכל זמן שאין לו שייכות ביין וישראל ועו"ג דרין באותה חצר הרי הוא בחזקת המשתמר ומותר בשישראל יוצא ונכנס ואפילו היה יין בחצר והוא שהיה הפקק עליו ולא בחביות פתוחות ממש כיון שהעו"ג עומד שם ברשות אבל מגופה דין חותם אחד יש לה כשישראל מכיר חביתו אי לאו משום שיבי לפי מה שהיה דרכן לעשות בה נקב כדין מניח עו"ג בחנותו שהנכרי ג"כ עומד שם ברשות. אבל מקום שאין ישראל ונכרי דרין בו ברשות כגון בית שמונח בו יינו של ישראל ועו"ג או שאין העו"ג דר בו ברשות ודחק ונכנס בהא תליא מילתא בנתפס כגנב על הכניסה וגרע מיניה ממניח עו"ג ברשותו דהתם ברשותו וכיון שלא שנה לעשות שום דבר אין חוששין לו אבל כאן ששנה ליכנס שלא ברשות בהא חיישינן ובעינן נתפס כגנב על הכניסה ומיהו כל זמן שהיין של עו"ג בין שהוא ברשותו של עו"ג בין שהוא ברשותו של ישראל כיון שהיין שלו אם העו"ג עומד ברשות שהיין עומד שם דעת הרב רבי אברהם ברבי דוד ז"ל דלא סגי בישראל דר שם ונכנס ויוצא כיון שהיין של עו"ג שקרוב לו לנכרי ליגע בו כיון דחביות פתוחות בלא מגופה ואע"ג דסגי בשחיטת כותי ביוצא ונכנס אפשר דלענין שחיטה רמי אנפשיה ישראל טפי ומנטר וסגי ליה ביצא ונכנס דהא ודאי בשומר לא פקפק אדם מעולם קרובים דבריו ואם כן כי אמרינן במטהר יינו של נכרים ונתנו ברשותו דאם ישראל דר באותה חצר מותר דוקא בשהיין ברשות מיוחד כגון שהיה בבית שבחצר מיוחד ליין הא אם היה בחצר אסור ומכל מקום כשהתירו בישראל דר באותה חצר דוקא ביוצא ונכנס ולא הודיעו שהוא מפליג ולא שנה הנכרי לעשות דבר שאינו ראוי נכון דלא אחיד ליה לדשא שלא נעל במנעול הא אם שנה כגון שנעל בפניו במנעול אם נתפש כגנב על הנעילה מותר ואם לאו הרי זה אסור וכל היכא דאמרינן דלא מיתסר אלא בהודיעו שהוא מפליג דוקא בהודיעו שיעור הפלגתו הא לאו הכי דינו כלא הודיעו. וכבר כתבתי דאליבא דרבי אליעזר דקיימא לן כותיה דאסגי לן ביין שלנו בחותם אחד מגופה דינו כחותם אחד וכל היכא דשרינן כגון יוצא ונכנס דוקא בסתומות בפקק של עץ וכיוצא בו אבל בפתוחות ממש הכל אסור ולא הותר לנו בשום מקום בפתוחות ממש בנכנס ברשות אא"כ בשומר דוקא התם אפשר דשארי או בבולשת שנכנסה לעיר כדבעינן למימר קמן או בחסרות כל כך דטריחא ליה מילתא או נכנס שלא ברשות ונתפס כגנב על הכניסה ונכרי מעביר חבית התירו בבא ישראל אחריו בבא דרך עקלתון בכהאי גוונא דכל שעתא ושעתא אפשר דנפיק וחזי ליה וכל בבית חשוב כדרך עקלתון סדרתי דינין אלו לפי שהם בערבוב בדברי המחבר מקצתם שלא כדעתו והם דברים ברורים. ולפי מש"כ המחבר בכמה מקומות נראה בבירור שהוא סבור שאין המגופה סימן כלל ואינו נכון דהא בגמרא אמרינן להדיא וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חיישינן לשיתומא וכרבי אליעזר דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא בי נכרים וסתמא קשיא לן בכלהו מדלא פירשו אמאי לא מותבינן חמרא בית נכרים בסימן אחד אלא ודאי כיון דאפילו חביות פתוחות אפשר בסתומה כל דהו בסימן אחד דהיינו חותם אחד ואורחייהו נמי דרוב חביות במגופה והנהו בהא בלחוד סגי להו להכי פרכינן סתמא אמאי לא מותבינן חמרא בית נכרים דר' אליעזר דלא חייש לזיופא בחותם אחד סגי ומגופה חשיבא כחותם אחד דהיא נמי מאן דסתר לה ומהדר לה כעין ההיא מגופה זיופא חשיב והוא שמכיר חביותיו דרוב בני אדם בקיאין במגופותיהם לא בקיאות והיכר חשוב כטביעות עינא אלא היכר קצת שצריך בקיאות קצת במזייף כעין אותה מגופה וראיה ברורה הא דמהדרינן עלה בגמרא אקושיין אמאי לא מותבינן חמרא בית נכרים ומתרצינן משום שובו ופירש רבותינו הגאונים ז"ל נקב קטן שבגופה להוציא משם ולהפיג כחו של יין כדי שלא יבקע החבית אלמא דאי לאו הכי אלא דסתומה לגמרי מותבינן בסימן דמגופה.

עוד כתב הא דתנן היה אוכל עמו על השלחן והני לגין על השלחן ולגין על הדל פקי ויצא שעל השלחן אסור ושעל הדלופקי מותר ואם אמר מזוג ושתה אף שעל הדלופקי אסור וכתב דברישא שעל השולחן אסור אפילו חוץ לפשוט ידים ושעל הדלופקי מותר דוקא חוץ לפשוט ידים והביא ראיה מן הירושלמי ע"כ ואינו נכון דכיון דבגמרא דילן מסתמינן לן סתומי ולא אדכרו בה האי הפרישא מכלל דלא סבר לה אלא מלתא פסיקת כדתנן במתניתין כל שעל השלחן אסור וכל שעל הדלופקי מותר.

עוד כתב הא דאמרינן ההיא מסוביתא דמסרה מפתחה לנכרית אמר רבי יצחק ברבי אלעזר כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה בי מדרשא ואמרה לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד הא אם מסר לה שמירת הבית היין אסור אבל השתא דאמרינן דלא מסר לה אלא שמירת מפתח בלבד אין לו רשות על הכניסה והרי היא כאיניש דעלמא ואפילו הודיעו שהוא מפליג מותר ע"כ והיה לו לפרש דדוקא בעיר שישראל ונכרים דרים בה דהא בית כיון דמפתח ביד עו"ג חשוב הוא כפתוח לגבי דירה והוה ליה כמטהר יינו ונתנו ברשותו של עו"ג כלומר במרתף מיוחד ואף הוא אין לו רשות ליכנס שם ולא שריא בפתוח אלא בעינן שישראל ונכרים דרין בה אף כאן כיון שהוא מפליג אינו מותר אלא בעיר שישראל ועו"ג דרים בה.

עוד כתב המחבר הא דאמרינן ההוא ישראל ועו"ג דהוו שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בי כנשתא קם נפק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מדכר לחמרא והדר אתי. ותו נמי ההוא ישראל ועו"ג דהוו יתיב בארבא שמע ישראל קל שיפורי דבי שימשי קם סליק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מדכר לחמריה ואתי ואי משום שבתא אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא וקשיא ליה אם כן הודיעו שהוא מפליג אמאי אסר אמאי לא אמרינן השתא מדכר ליה לחמריה דהא קל צלוי וקל שיפורי דשבתא כהודיעו שהוא מפליג דמי ותירץ דלא אמרינן מדכר לחמריה ואתי אלא במידי דאפשר למעבד הכא כגון צלויי ושבת נמי אבל רחיצה וכיוצא בזה לא ע"כ ואיני מבין דבריו שהרי ניכר היה לנכרי דלצלויי בבי כנישתא אזל ודכוותה לא אפשר ליה הכא אבל דברים אלו מוכרעים ממקומן דאמרינן שמע קל צלויי קם נפק שמע קל שיפורי קם סליק הרי זה מוכיח שישראל זה מתוך ששמע קולות אלו קם בטירדא כאדם נחפז והשתא איכא למיתלי ולמימר אגב טירדיה לא אדכר לחמריה דאלו אדכר לא הוה אזיל לא לצלויי ולא לשבות דלא מפסיד ליה לחמריה השתא דילמא מידכר ושביק כולהו ואתי חמריה לנטורי אבל כל שהוא פורש משם בלא טירדא אלא בישוב דעתו כל שהודיעו שהוא מפליג אסור לא שנא רחיצה לא שנא תפילה ואלו דברי טעם ודברים ברורים.

בהא דתנן בפרק רבי ישמעאל במטהר יינו של נכרי ונתנו במרתף מיוחד שאינו בחצרו של עו"ג אלא שהוא רשות מיוחד לעצמו וכתב לו התקבלתי ממך מעות והרשות ביד ישראל להוציאו כל זמן שהוא נעול במנעול ואפילו בלא מפתח ובלא חותם בחביות ואפילו אין פתחו פתוח לרשות הרבים דלא בעינן פתח פתוח לרשות הרבים אלא במטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו כתב המחבר דאפילו נמצא עומד בצד היין מותר והביא ראיה לדבריו מיהא דתנן נכרי שהיה עומד בצד בור של יין אם יש לו מלוה עליו אסור ואמרינן עלה אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין בפירוש הוה ליה כיינו של נכרי הא לאו הכי אעפ"י שיש לו מלוה על ישראל מותר ומייתינן סייעתא לשמואל ממתניתין דאמרינן כתב לו התקבלתי ויכול להוציאו מותר ואעפ"י שאותו ישראל חייב לו דמים כיון שאין אותו היין משועבד לו בפירוש ומדמייתינן מינה ראיה אלמא דההיא נמי דכוותה מכשרינן כלומר אפילו נמצא שם העו"ג דאי לא מאי ראיה דילמא שאני התם דלא נמצא שם העו"ג ע"כ ודבריו אלו כשגגה דכיון דבהדיא מתניתין דכתב לו התקבלתי לא תנא בהדיא היתירא אפילו בנמצא שם העו"ג לעולם הוה יכול לדחויי לה הכי דהתם בלא נמצא שם העו"ג והיכי מייתינן מינה ראיה אלא כל עיקר לא מייתינן מינה ראיה אלא למימרא דשני לן בין יש לו מלוה על אותו היין בפירוש לאין לו מלוה על אותו היין בפירוש דהא במתניתין כשיכול להוציאו מותר ואעפ"י שישראל חייב לו דמים וכשאין יכול להוציאו אסור ומיהו ודאי לא דמיאן כלל דהתם אלו נמצא שם העו"ג כל היכא דאית ליה לאישתמוטי על הכניסה כגון שלא קבע לו זמן לישראל להוציא אלא כל שעתא ושעתא יש לו עליו להוציא כיון דנמצא שם אסור דומיא דיש לו עליו מלוה דאית ליה לאשתמוטי נמי ומיהו כאן וכאן דוקא בשנמצא שם וכל היכא דלית ליה לאשתמוטיה אלא שהיה נתפש כגנב על הכניסה ודאי מותר וכל היכא דאית ליה מלוה על היין בפירוש חשבינן ליה בלא נתפש כגנב על הכניסה ומחזקינן ליה בדאית ליה לאשתמוטי ובדין הוא דליתסר כל היכא דאית ליה לאשתמוטי שהרי זה יין ברשותו של נכרי בלא חותם והמחבר הביא עוד ראיה לדבריו מיהא דהמניח עו"ג בחנותו והניח יינו בקרון דשרינן וליכא טעמא דנתפש כגנב וזו אינה דהא מניח לדעת שלא שנה העו"ג לעשות דבר שלא ברשות והתם נמי לא שרינן בחביות פתוחות ממש אלא בשהפקק עליהם ואין אנו מתירין לעולם בחביות פתוחות ממש אלא בנכנס שם שלא ברשות ונתפס כגנב על הכניסה כדפרישנא לעיל. וזו היא סברת רבנו שלמה ומורי רבנו משה ז"ל.

עוד כתב דבמטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשות לא סגי ליה בשני חותמות אלא בשומר ע"כ וכבר כתבנו למעלה דשני חותמות חשיבי בכל דוכתא כשומר.

עוד כתב במטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשותו בעיר שכלה עו"ג למה אסר הוא כיון שהוא דר בעיר מאי טעמא לא אמרינן ביה השתא מדכר לחמרי ואתי כדלעיל ע"כ וזו אינה שאלה וכבר פירשנו למעלה דלא אמרינן טעמא דהשתא מדכר לחמריה אלא ביוצא מתוך טרדא אבל כאן הרי ניכר לעו"ג שהוא סומך על נעילת המנעול בישוב דעתו הולך לעסקיו ואינו חושש לשמירה אחרת ועו"ג זה אמיד נפשיה דלא משתכח ועביד באומדנא דאי נמי משתכח לא מסתפי דהא שלו הוא.

עוד כתב והיכא דטהר יינו של עו"ג ברשותו של עו"ג אחר אין דינו כמניחו ברשותו של בעל היין אלא הרי הוא כיינו של ישראל ברשות עו"ג דבמפתח וחותם סגי ע"כ וליתה דבחותם אחד סגי ומפתח כחותם כדכתיבנא לעיל והוא הדין דסגי ליה בלא מפתח וחותם ונותנו ברשות מיוחד וישראל ועו"ג דרין בה.

עוד כתב בעיר שרובה עו"ג והוא דר בשכונה שרובה ישראל ונכנסו לביתו ופתחו חביות ואינו יודע מי היה אזלינן בתר רובה דשכונה ע"כ ואינו מבין דבריו וכי מחלקין העיר בדינה למבואות ותינוקת שנבעלה בשכונה אחת ורוב העיר פסולין ורוב שכונה כשרין אזלינן בתר רוב שכונה שבקינן רוב העיר ואזלינן בתר רובה דשכונה הא ודאי ליתא ותו דקיימא לן כרבי חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב. גרסינן בפרק השוכר בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות פירוש שאלו פתחו לא טרחו לסתמן ומאי סתומות במגופה אבל בפקק דין פתוחות להן שאין סתימתן ראיה דהכי אורחא דאינשי להחזיר הפקק עליהן ולא נאמרו דברים אלא במגופה דאיכא טירחא.