Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The Fifth House, The Second Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גרסינן בפרק ר' ישמעאל לוקחין גת בעוטה מן העו"ג אף ע"פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואמרינן עלה בגמרא אמר רב הונא יין כיון שהתחיל למישך נעשה יין נסך הפירוש הנכון יין כיון שהתחיל לימשך בגת עצמו מצד לצד וניכר בגת נעשה יין נסך להיאסר במגע נכרי ואקשינן ליה ממתניתין דתנן לוקחין גת בעוטה מן העו"ג ואע"פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח ומפרקינן בגת פקוקה ומלאה. פירוש פקוקה שאלמלא כן אי אפשר שלא חסרה קצת מתוך שיצא מקצת ממנה יין דרך נקב שבה וכיון שחסרה עכשיו שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח אי אפשר שלא יהא שם יין נמשך במקום זה וניכר לעצמו אבל עכשיו שהיא פקוקה ומלאה גדושה אי אפשר לה לעולם מתוך שום בעיטה להיות שם יין נמשך וניכר ועומד בפני עצמו שלא בערבוביא הדר מקשינן מסיפא דתנן אינו נעשה י"נ עד שירד לבור ומתרצינן בגת פקוקה ומלאה תו מקשינן מסופא דסופא דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. קתני והשאר מותר דומיא דמה שירד לבור דכיון דתלי טעמה בירד לבור אלמא בגת אינו נעשה לעולם יין נסך עד שירד לבור. ומסקינן דמתניתין כמשנה ראשונה וברייתא כמשנה אחרונה דתנן בראשונה היו אומרין דורכין עם העו"ג ולא חיישינן לדרב הונא חזרו לומר אין דורכין עם העו"ג דחיישינן לדרב הונא ותניא בתוספתא הלוקח עביט של ענבים מן העו"ג ומצא תחתיו גממיות מותר בצדו אסור דמאי דהוי בצדו חשיב המשכה אבל תחתיו לא חשיב המשכה ומאי דאמרינן בירושלמי גממיות שתחת האשכולות מותרות ר' בא אומר הן עצמן נעשות יין נסך ההיא דלא כגמרין דרב הונא גופיה לא אמר אלא בהמשכה ושתחת האשכולות לא חשיבה משכה. ויין שנמשך קצתו בגת דאמרינן דמתסר במגע נכרי דברים פשוטים הם דדוקא בשנגע במה שנמשך אבל נגע בשאר פשוט הוא דלא חשיב יין מיהו נתערב ביין אסור הכל אסור דאע"ג דלא חשיב יין להיאסר במגע עו"ג מכל מקום יין הוי דחשיב מין במינו דאסר ביין נסך בכל שהוא דהא שמא וטעמא חמרא. מכל מקום לענין ניצוק ודאי דלא הוי חיבור אפילו למאן דאמר חיבור ודברים אלו עלו בערבוביא בחיבור החכם.
עוד כתב החכם מגעו של עו"ג ביד בכוונה כלומר שהוא יודע שהוא יין ואפילו הכי נוגע בו הרי זה אסור ואפילו בהנאה ואע"פ שלא שמענו ממנו שנסכו בפירוש לעו"ג וזהו סתם יינן שאמרו בכל מקום שאסור בהנאה ודוקא ביד אבל ברגל אסור בשתיה ומותר בהנאה כי הא דגרסינן בפרק ר' ישמעאל ההוא ינוקא דתנא ע"א בשית שנין בעו מיניה מהו לדרוך עם העו"ג בגת כלומר לענין איסור הנאה ולענין שכרו דאי לשתיה ודאי אסיר כמשנה אחרונה אמר להו מותר והא מנסך בידיה דציירנא ליה לידיה ע"כ ואינו מבין דבריו כלל שהרי בכל אבר מאבריו הוא עושה י"נ והכי מוכח הא דתניא מדדו בין ביד בין הרגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר ולתנא קמא למה לי הפרש בין יד לרגל ובכלהו כל זמן שמתכוון למלאכתו כגון מדידה בכלהו מותר הנאה וכל זמן דקא עביד בחנם אסור מדקתני מדדו בין ביד בין ברגל והלכתא כתנא קמא אלא ענין דריכא מילתא אחריני היא וההוא ינוקא שפיר אורי ורבי נתן ורבנן כלהו מודו מתעסק במלאכתו לא אסר בהנאה ודכולי עלמא נגיעת רגל בחכם אסיר בהנאה אלא הכא במדדו בהא קא מיפלגי דתנא קמא סבר בין ביד בין ברגל מתעסק במלאכתו הוא ומותר בהנאה ור' נתן סבר דלענין מדידה ביד חיישינן כיון דדרך ניסוך ביד חיישינן דילמא משהי לה בכונה בחמרא טפי ממאי דמיבעי ליה למדידה ועל דעת ניסוך ולא מינכר ותנא קמא לא חייש ומיהו דוקא במדידה דמוכחא מילתא אם היה מתרפא במלאכתו אבל דריכה דאשפר דמתרפא ולא מוכחא מילתא והיא מלאכה נמשכת זמן רב ועוסק בה בידיו וברגליו ודרך בני אדם להפסיק בה מעט לפוש בהא חיישינן והיינו מתניתין דאין דורכין בגת דחיישינן להו ומיהו בדציירנא ליה לידיה שרי וכיון דכן לא חיישינן תו ופרכינן והא מנסך בכרעיה כלומר דהאי חששא איתא גבי כרעיה ומהדרינן ניסוך דרגל לא שמיה נסוך כלומר האי חששא לא חיישינן גבי רגל בעוסק במלאכתו ודכולי עלמא נמי ואפילו לר' נתן חיישינן לה ואפילו לענין ידים במגעו ע"י ד"א ועוסק במלאכתו לפי שעה כגון מדדו בקנה והתיז את הצרע' בקנה או עוסק במלאכתו לפי שעה ביין שלא נגמרה מלאכתו כגון מטפח ע"פ חבית מרותחת דבכל הני תניא ימכר ולא איפליג רבי נתן ואיפליג ר"ש למשרי אפילו בשתיה ואיסתפק לן אליבא דתנא קמא הוא הדין אפילו מדד ביד.
עוד כתב ובפיו נמי עושה יין נסך להיאסר בהנאה וכדתניא אגרדמים נכרי שקדח במינקת והעלה או טעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו כלומר מפני תערובת אותו יין שהחזיר לחבית ואתיא כרבנן דרשב"ג דאסר תערובת סתם יינן ודלא כרשב"ג דאמר ימכר כלו לנכרים חוץ מדמי איסור שבו ופלוגתא היא בירושלמי דגרסינן התם מהו שיעשה יין נסך בפיו ר' אדא בשם ר' זירא אין הנכרי עושה יין נסך בפיו ר' ירמיה בשם רבי אבהו עו"ג עושה י"נ ותני כן אגרדמים שקדח מן המניקית והעלה או טעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור על דעתיה דרב אדא והוא שהחזיר עו"ג על דעתיה דר' ירמיה אפילו החזיר ישראל כלומר על דעתיה דרב אדא דאמר אין עו"ג עושה י"נ בפיו דוקא בשהחזיר עו"ג ומשום חזרה הוא דמחסר ועל דעתיה דר' ירמיה דאמר עו"ג עושה י"נ בפיו אפילו החזירו ישראל וקיימא לן כר' ירמיה שאמר משום ר' אבהו עו"ג עושה י"נ בפיו וברייתא תניא כותיה דתניא בתוספתא קדח במיניקת ונפלה ממנו טיפה כל שהוא הרי זה אסור מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרת בכל שהוא כלומר אותה טיפה שנגעה בפיו ועוד דטעמא דרב אדא לא מיחוור לדידן דקיימא לן דיין שמזגו עו"ג לא מיתסר אפילו בשתיה אלא משום לך לך אמרינן נזירא הילכך לא מיתסר אלא בשתייה דשפיכת מים או יין כשר לתוך יין אינו חשיב נגיעה ואפילו בשתיה לא מתסר אלא במתכוין למזיגה ואגרדמים אפילו בהנאה אסר כדאיתא בגמרא הילכך על כרחין לדידן לית לן טעמא דרב אדא כלל ע"כ ודבריו תמהים מאד דהא לתרוייהו לרב אדא ולר' ירמיה ברייתא שמיעא להו ומר מפרש החזירו לחבית העו"ג ומר מפרש החזיר ישראל אלמא לרב אדא בהא מיתרצא ליה ואם כן היכי סלקא דעתך דהאי מפרש דאיכא מתניתא דהויא תיובתיה דקתני בהדיא נפלה ממנו טיפה כל שהוא אסורה שטיפה של יין אסרה ואוסרת בכ"ש והרי כאן מפורש דבלאו חזרה מתסר משום טעימת פיו ואישתמיטתיה לרב אדא ותו לפום מאי דמשמע ליה למחבר רב אדא בר זעירא מאי אהני ליה פירקוה דאמר החזירו עו"ג בלאו האי סופ' נמי תיקשי ליה רישא דתני אגרדמים שקדח במיניקת והעלה אסור ומאי אסור בהנאה כדאיתא בגמרא ולדידיה אמאי כיון דאין טעימת פיו עושה יין נסך ותו למאי דפריש המחבר לא ידע רב אדא דזריקה או שפיכת משקה לתוך יין הן יין הן דבר אחר אין עושה י"נ דזריקה לא חשיבה כמגע ואינה עושה י"נ ואם הם בני איניש אנו חמורים ומי איכא מידי דאנן ידעינן ואינהו לא ידעי אלא דברים אלו משמע אחר יש להם ואני אפרש דפלוגתא דרב אדא ור' ירמיה בירושלמי לפי שהוא כמתכוין למלאכתו ובטעימת פיו פליגי ופליגי אי חשוב כמתכוין למלאכתו לענין להיאסר בהנאה או לא ולכולי עלמא קדח במיניקת והעלה יין לפיו דינא הוא דמתסר שהרי אין שתייתו נראית שהוא מתוך המיניקת ואיפשר שמפסיד בה ומשתהה בה מה שאין צורך למלאכתו ומתכוין לנסך וכיון דהוא גופיה דינו כנוגע בכולה ועוד שהרי מיניקת זו ראשה אחר בכד וראשה אחד בפיו ואחר שאנו חוששין לו מתוך שאין שתייתו נראית לנו שמא מתכוין לנסך בראשה אחד של מיניקת שהוא נתון בחבית. אבל ראיה דמייתו התם אמאי דקתני או שטעם את הכוס והחזירו לחביות דהכא ליכא אלא טעימה בכוס ובדבר הנראה לנו ואמרינן דמתסר ופריש רב אדא כשהחזירו עו"ג כלומר שלקח הנכרי כוס אחר שתייתו ונגע ביין והחזירו לחביות והאי דלא פריש לה משום דבכללה הוא מסתמא דבהדי דמחזיר לו לחבית נוגע בה בכוס והויא כעין נגיעה דלא צריכא ליה והויא כעין כונת מגע אי נמי אפשר דשפיכת יין בתוך יין אחר היינו אוריק אוריקו ונאסר הראשון בשתייה ובדלא צריכא ליה אסור אפילו בהנאה וההיא מתניתא דתניא קדח במיניקת והעלה ונפלה ממנו טיפה אסור שטיפה של יין אסורה ואוסרת בכ"ש אפשר דלא מתרצתא כיון דלא אייתו לה ולא חשו לה דודאי קשיא לההיא מתניתא כיון שהיא סבורה דטעימת כוס אוסרת והיא כנגיעה בכונה שאוסרת למה לי טעמא דטיפה אסורה הא ודאי נוגע בפיו כנוגעת בכולה דמי אחר שסופו של קילוח זה לירד בתוכו אי נמי אפ"ת דמתרצתא ומאי טיפה המפסקת מפיו בשעה שמפסיק לשתות וחוזרת בחבית וחשבינן להאי יין העולה בפיו כקילוח העקור לגמרי מן החבית ולא חשיב כנוגע בכלה ולא מתסרא אלא אותו טיפה אפשר למאן דאי"ל דאינו עושה י"נ בפיו דבמיניקת חששו מתוך שאין שתייתו נראית לאסור אותה טיפה כדין י"נ וכדכתיבנא לעיל ומכל מקום לענין ראשה של מיניקת שנוגע ביין לא חששו אליבא דהא מתניתא דהתם אי לאו משום האי חששא דההיא מתכוין למלאכתו הוא ומכל מקום אינו נראה כן בשיטת גמרתנו אלא נוגע בפיה כנוגע בכולה מיהו אפילו בההיא מתניתא לא מתמר אלא בהעלה דוקא ולפי גמרתינו אין זה אלא בקנישקניז שהיא הדרך עקלתון אבל במיניקת שהוא מכוון לא שמענו אלא הרי הוא כנוגע ממש בפיה.
ההוא עיבדא דהוה במחוזא דעל נכרי לחנותא אמר להו אית לנו חמרא לזבוני א"ל לא הוה יתיב חמרא בכולא שדא ביה ידיה ושכשך ביה אמר האי לאו חמרא שקליה מריה דחמרא בריתחיה ושדייה בחביתא דחמרא שרייה רבא לזבוני לנכרים כלומר ואפילו המשוכשך אפלוג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן נפקי שיפורי דרבא ושרי ושיפורי דרב הונא ואסרי. פירוש דסבר רבא דהאי נכרי לא נתכוין אלא לאתפושינהו אדיבוריהו והו"ל כמדדו דקיימא לן דאסור בשתיה ומותר בהנאה ואידך רבנן סברי דשכשוך יתירה דשכשך ביה אסר ליה בהנאה דלא שרינן אלא מדדו דלא עביד מידי אלא כמה דמיבעי למלאכתו אבל כל היכא דעביד טפי ממאי דמיבעי ליה ואפילו פורתא בכל דהו מיתסר דחשיב נגיעה בכדי והכא נמי לא מיבעי ליה לשכשוכי אלא למשקל מיניה פורתא בידיה ולמימר האי לא חמרא הוא לאתפושינהו אדיבוריהו הילכך שכשוך יתירא חשיב נגיעה בכדי ואסר ליה אקלע רב נחמן למחוזא אקלע רבא לגביה א"ל רבא לרב אליקים שמעי' טרוק גלי דלא ליתיה איניש ולטרוד בעא מיניה כהאי גוונא מאי א"ל אסור אפילו בהנאה א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך כלומר שכשוך כי האי א"ל אימר דאמרי אנא לבד מההוא חמרא בדמי ההוא חמרא מי אמרי כלומר והכי אמרי וכי שכשוך כי האי עושה אותו כודאי יין גמור שנסך לע"א ויאסור כל תערובתו יין ביין הא ודאי לא שאין זה חשוב כיין נסך גמור שאסור מן התורה שאין תקנה לתערובתו אבל חשו כיון שנגע בו נכרי נגיעה בכדי שאסור מדרבנן ומיהו יש בתערובתו תקנה שימכר כלו לנכרים חוץ מדמי איסור שבו.
ואיתיה ראיה לרב נחמן מדתניא אגרדמים עו"ג שקדח במיניקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוה ואפשר דאסרו בהנאה קאמר וראיה מסופא דקתני או שטעם מן הכוס והחזירה חבית כלומר והחזירו עו"ג ונגע בו בחזרתו או הרקתו ומההיא חשבינן נגיעה בכדי או הרקה בכדי להיאסר היין בהנאה אע"ג דעביד אגב אורחיה כל דכן הכא ואם איתא דמתניתין משום הרקה ואפילו הכי אסרי כוליה חמרא לית ליה דרשב"ג דאמר בכי הא ימכר כלו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו ושמואל נמי אמרינן דסבר שבו ושמואל נמי אמרינן דסבר ליה הכי בהאי עובדא כרב נחמן דאסר בהנאה משום שכשוך יתירה דחשבינן כנגיעה בכדי והא דאמרינן לעיל גבי נוגע ברגל בעוסק במלאכתו הוה עובדא ושהייה שמואל תלתא ריגלי ואמרינן עלה דאי משכח תנא דשרי כר"ש גבי מדדו ברגל שרינא ליה ואפילו בשתיה התם גבי מדידת רגל היינו דאי משכח תנא דשרי כר"ש וחשיב מדידת רגל כמדדו בקנה דהוי ע"י דבר אחר אבל בעלמא לא סבר לה שמואל כר' שמעון דאי לר"ש בכל נגיעה במתעסק במלאכתו אסר אפילו בהנאה לבר מהני תלת דחשיב מדדו בקנה והתיז הצרעה בקנה ומטפח ע"פ חבית מרותחת דר"ש כי שרי שרי אפילו בשתיה וכי אסר אסר אפילו בהנאה אבל שמואל מודו בנגיעה כמתעסק במלאכתה דאסור בשתיה ומותר בהנאה דלא אסר אלא בהאי עובדא דמחוזא דאיכא שכשוך יתירא דחשבינן כנגיעה בכדי והא דלא כר"ש הילכך לשמואל שלשה דינין יש בדבר בהני תלת דר' שמעון ומדידות רגל דהוו כותייהו שרי ואפילו בשתיה בנוגע במתעסק במלאכתו אסור בשתיה ומותר בהנאה נגיעה בכדי אסור אפילו בהנאה ומתניתין דאסרין לדרוך עם הנכרי בגת משום נגיעת ידיו הוא כדפרישנא לעיל והכא נמי איכא לפרש לדרב למאן דגרס לקמן אמר רב חסדא אמר רב הלכתא כר"ש דהא רב גופיה סבר בנגיעה שלא בכוונה אסור בשתיה ומותר בהנאה בההוא עובדא דסליק לדיקלא לאחותי לוליבא וכיון דכן לא סגיא דסבירא ליה לגמרי כר"ש אלא כסברא דשמואל ואם איתה הכי גרסינן בההוא עובדא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכוונה ונגע בידיה קאמרינן ולאו בלוליבא דאם איתא דסבר לה כרב שמעון מגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונה מותר ואפילו בשתיה ואיכא נוסחי דגרסי אמר רב אין הלכה כר"ש ונפל לבור ועלה מת בהאי טעמא שייכא דמגעו שלא בכוונה הוא ושרי בהנאה ומגעו שלא בכוונה או מתעסק במלאכתו חדא היא לדידן דבכולהו אסור בשתיה ומותר בהנאה וכן במגעו ע"י דבר אחר לדידן דלא שני לן בכל דבר שהוא כדרך נגיעה ולאפוקי שלא כדרך נגיעה כגון מתעסק בקורה ונגעה ביין דבהא שרי לגמרי לכולי עלמא ומיהו נפל לבור ועלה לר"ש כיון דדרך אונס הוא בכלל אידך תלת נינהו דשארי אפילו בשתיה ולית הלכתא כותיה ומיהו עלה חי לכולי עלמא אסור דמנסך הוא עם עלייתו וברישא דההיא דאגרדמים עו"ג שהיה שולה חרצנים מן הבור אסור בשתיה ומותר בהנאה משמע מינה דטפי חיישינן לדריכה דטפי איכא היתה לעסק במלאכתו בשולה חרצנים מדריכה דהתם אורחא דמילתא דבעודו בגת מפסיק ועומד לפוש ושוהה יותר מן הצריך למלאכתו ואלו דברים מסורים לחכמים לפי מה שראו והנה נתבארו דברינו באגרדים ובדברי רב ושמואל ובדברי המחבר עלו בערבוביא.
עוד כתב המחבר נגיעה בידו בסיבת כלי שנפל לו לתוך היין וכיוצא בו והוא רוצה להצילו בתחילת נגיעתו אינו אוסר בהנאה דמעשים מוכיחין עליו דלהצלת כלי שנפל לו לתוכו נתכוין אבל מכל מקום אסור בשתיה דאין לך מגע גופו ומותר בשתיה אבל אם לא אחזו בידו לאחר הצלתו של כלי כדי שלא יוכל לשכשך אסור ואפילו בהנאה לאחר מיכן נותן דעתו ומשכשך ואוסרו אפילו בהנאה דגרסינן התם ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אתא עו"ג שדא ידיה ונקטיה ואמר להו ר"א אקפוה לידיה כי היכי דלא לישכשך וברצוה עד דשפייה ולהתירו בהנאה וכן פירש רש"י ז"ל ועיקר ע"כ. ואיני מבין דבריו במה שכתב אבל אם לא אחזו בידו לאחר הצלתו של כלי די שלא יוכל לשכשך אסור אפילו בהנאה דלאחר מיכן נותן דעתו ומשכשך ואוסרה אפילו בהנאה מאי קאמר אי חזינן דשכשך ודאי אסיר דהויא לה נגיעה בכדי אוסרת כדכתיבנא לעיל אי חזיניה דלא שכשך אלא לאלתר דנקט ההוא מידי אפקה לידיה כעוסק במלאכתו הא ודאי פשיטא בהא דלא מיתסר בהנאה וההיא דרב אשי עצה טובה הוא דאשמעינן משום חששא דילמא מנסך אבל כל היכא דאפקה לידיה ולא שכשך ודאי מותר בהנאה דלא גרע ממדדו ביד דקיימא לן דשארי בהנאה אלא ודאי לא נתכוונו בזה דבריו.
עוד כתב נגיעה בידו ונראה שהוא מתכוין להצלתו של יין אם יש שם ישראל שיכול להצילו וקדם העו"ג והציל ונגע בו אסור ואפילו בהנאה שאלו לא נתכוון אלא להצלת היין למה לו להצילו שהרי יש ישראל שיכול להצילו אבל אם אין שם ישראל עמו שיכול להצילו כמותו אפשר שהוא מותר בהנאה ע"כ. ואינו נכון כלל דכל שהוא נראה כעוסק במלאכתו ויש שם הוכחה בכך ולא עביד מידי דלא מיבעי ליה להכי אינו אסור בהנאה ומעשה דההוא ברזא אטעיתיה דאמרינן ההיא חביתא דאשתקיל ברזא דידה אתא עו"ג נקטה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא אסיר ואידך שרי א"ד אר"פ עד ברזא אסיר ואידך שרי והוא סבר דמאי שרי בהנאה ומאי אסיר בהנאה והרבה פירשו כן וקשיא ליה היכי אפשר דמתסר בהנאה דהא מגעו שלא בכוונה הוא דקיימא לן דלא מיתסר בהנאה ולפיכך פירוש דהכא שאני דמיירי בשהיה שם ישראל ויכול להציל והילכך הו"ל כנגיעה בכדי וליתא דאם כן איבעי להו לפרושו הכי בהדיא דהא עיקר דינא תלי בהכי אלא ודאי בשתיה קאמר והאי ברזא הוא כעין קנה חלול ארוך שנותנין בנקב החבית בצדה ומוטה לצד פיו ומשם היין יוצא וסותמין אותו בעץ שנותנין לתוכו בפיו או במעט מוכין ונוטל משם אותו עץ או אותן מוכין היין יוצא דרך פיו של אותו קנה ובודאי אף כשהוא סתום שהקנה סתום היין שבתוך אותו קנה פרוש הוא לגמרי משאר יין שבתוך החבית והוא כעין קלוח שיוצא ממנו ואין חוזר לתוכו אף כשהוא סתום ולהכי קאמר רב כל דלהדי ברזא אסיר כלומר כל אותו יין שבתוך אותו קנה חלול הוא בלבד נאסר והשאר מותר שהוא כאלו נגע בקלוח החבית שאין נאסר מה שבחבית אלא הקלוח בלבד שאין חבור זה לזה שאין הקלוח חבור לחבית דסבר ר"פ דנצוק לאו חבור והכי אמר בהדיא בשילהי ההוא מכילתא ולפיכך הקלוח בלבד אסור והשאר מותר והקנה עצמו צריך לו ליטלו משם מתוך שנאסר יין שבתוכו והקלוח בעצמו אינו נאסר אלא בשתיה איכא דאמרי אמר רב פפא עד ברזא אסור אידך שרי כלומר כל היין הנגרר אחר אותה ברזא אסור בשתיה ואידך שרי וחומרא בעלמא דאחמירו רבנן ביין נסך דאלו מדינא לא חזי למיסר אלא מאי דלהדי ברזא שכן שורת הדין שזה כקלוח הוא אפילו בעוד שהוא סתור שהרי פרש ממנו לגמרי ובדין היה שהנוגע בקלוח לא יאסור אלא הקלוח אלא דאחמירו רבנן ביין נסך ובלבד בנוגע בקלוח בלבד ואידך אוקמוה אדינא ושרי אפילו בשתיה ושייך האי טעמא בהדי טעמא דאמרינן בשילהי מכילתא דכולי חמרא בגושתא ובת גושתא גריר ולעולם נצוק לאו חבור הוא והכי הלכתא וראיה מוכרחת קנישקניז שהתירו וכן אמר לי מפי מורי רבנו משה ז"ל ואמרינן עלה א"ר יימר בר שלמיה כתנאי חבית פירוש של תרומה שניקב בין מפיה בין מצד ונתן בה ברזא ונגע בה טבול יום פירוש באותה ברזא טמאה פירוש מה שבברזא חשוב כאלו בתוך החביות שהכל חבור אחד והנוגע בו כנוגע בתוך החבית ולהכי אמרינן דכולה טמאה על ידי טבול יום אעפ"י שאין מגעו מטמא בתרומה אלא פוסל מקום מגעו הכא כולה חשיב מקום מגעו רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה מצדה טהורה דברזא שהוא בצדה מה שבתוכו כפרוש מן החביות ואם נגע בו טבול יום מה שבתוכו בלבד טמא והשאר טהור ורב פפא כר' יהודה וכן בדין לענין יין נסך לאסור מאי דבברזא בלחוד אלא דללישנא בתראה דאמרינן עד ברזא חומרא הוא דאחמירו רבנן ביין נסך בכל מה שנגרר אחר הברזא ודוקא בשתיה וההיא דאמרינן בתוספתא בפרק שני חביות שניקבה בין מפיה בין מצדה ונגע בה טבול יום טמאה ר' יהודה אומר מצדה יעלה באחד ומאה דמשמע מינה שהמשקין מעורבין דאי לא לא שייך בטול ההיא לא אפשר כפשטה דאי סלקא דעתך מהאי טעמא משום שהמשקין מעורבין תפסל כולה שהרי זה כנוגע בכולה אלא מההיא ודאי בשניער אחר כך אתיא ואשמועינן דברזא דבצדה חשבינן כפרוש או אפשר דלענין ביטול איסורין דרבנן היקלו לענין ביטול טומאת טבול יום לעשותן כמעורבין לענין ביטולו ולא לענין טומאתו וכאן להקל עליו ומכל מקום האי דמחמרינן ביין נסך דוקא בשהנכרי נוגע בקילוח אבל מוריק אוריקי לא מיתסר אלא מאי דנפק לבראי ודוקא בשנשפך במקום האבד אבל נשפך במקום שאינו אבד הכל מותר והכי מוכח במתניתא דנכרי רבבן ועבדן ונתן לתוכן יין וישראל עומד עליו ואינו חושש ופרישנא טעמא דחשיב כזורק לתוך הטיט ומיהו היכא דנגע בנקב שבדופן החביות בין ביד בין על ידי דבר אחר דינו כנגע בכולו אי בכדי לאסור בהנאה אי דרך מלאכתו לאסור בשתיה.
מגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע או שלא בכוונת יין או שלא בכוונה כלל מותר בהנאה ואסור בשתיה ולאו מההיא עובדא דבירם דסליק עו"ג לדיקלא דלא גרסינן בהדי דנחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא משום דקשיא לן ההיא דרב אסר כדכתיבנא לעיל אלא נגע בחמרא גרסינן אבל יש ראיה לדין זה מההוא עובדא דאמרינן דר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי הוו יתבי ושתו חמרא אתו ההוא גברא אמרי ליה אשקיין בסוף איגלי מילתא דנכרי הוה חד אסר אפילו בהנאה וחד שרי אפילו בשתייה אריב"ל מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשארי שפיר שארי מאן דאסר שפיר אסר מימר אמר רבנן כי הני שיכרא שתו חמרא הוא דשתו ונסכיה פירשו ואע"פ שעוסק במלאכתו חוששין שמא הוסיף במלאכתו חוששין שמא הוסיף במלאכתו במה שאינו צריך לפי שהדבר קרוב לו לפום מאי דמסקינן דמוריק אוריקי וכיון שכן בידו לפחות במזיגת הכוס או להוסיף וכאן ראוי לחוש וכל כי האי גוונא דמוריק אירוקי בכדי אסור ואפילו בהנאה. ומאן דשארי שפיר שרי מימר אמר רבנן כי הני חמרא שתו ואמרי לי אשקיין חמרא שתו ואמרי לי אשקיין חמרא אלא ודאי שיכרא שתו. ותיפוק ליה דנגע וה"ל מגע עו"ג שלא בכוונה ואסור פירוש דנגע בנטלא שנוגע ביין על ידי הכוס שנוטל על ידי הכוס מכלי היין דהשתא לא סלקא דעתך דמוריק אורוקי ואמרינן לא צריכה דמוריק אירוקי מכלל דאם נוגע ביין על ידי הכוס הרי כאן מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת יין ואסרו והמחבר דחה לזו דהכי קאמר תיפוק לי דנגע בנטלא שנוגע בידו ביין שבכוס וזה אינו נכון שאין לנו להוציא השמועה מפשוטה בפירוש דחוק כדי להקל אלא הנכון כמו שכתבנו ומגעו ע"י עצמו בכל דבר שיש דרך בכך אבל מוריק אורוקי כל היכא דהוי בכדי אסור בהנאה בחנם אלא בעוסק במלאכתו אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם שלא בכוונת יין או שלא בכוונת מגע מותר ואפילו בשתיה ומיהו לעולם לא מיתסר אלא מאי דנפק לבראי אבל מאי דלא נפק מותר ואפילו בשתיה כדאיתא בהשוכר עו"ג המסייע לישראל להוריק היין מכלי לכלי כתב המחבר שהוא מותר שלא נאסר כחו של נכרי כל זמן שהוא בסיוע ישראל ע"כ וכן הדין אבל בתוספות נסתפקו היכא דזה אינו יכול וזה אינו יכול או שהעו"ג יכול וישראל אינו יכול מהא דאיתמר בהמצניע גבי זב ואפשר דגבי יין נסך לא שני לן בהו וכלו שרו.
עוד כתב בנכרי הנושא חבית פתוחה ויודע בה והיא מטפטפת שהיין מותר שאין שפיכתו מתרבית בשביל נדנודו ע"כ ואינו נכון שהדבר נראה שטפטופו מתרבה בשביל נדנודו אבל היה לו לפרש דכל היכא דנשפך במקום האבד מותר כדמוכח במאי דכתיבנא לעיל.
עוד כתב כל מקום שאמרו במגע עו"ג וכחו שאסור בהנאה לא אמרו אלא למכרו לאחרים אבל ליטול דמיו מאותו עו"ג שאסרו מותר שאינו כמוכרו אלא כנוטל ממנו דמי נזקו ע"כ וכן זה אינו נכון אלא למאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו (דלא) דמיתסר דאורייתא אלא דרבנן דגזרו על מגעם והילכך שרי ליה מיניה דההוא עו"ג דלא מיחזי אלא לתשלומי נזקו אבל למאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו דאיתסר דאורייתא כיון דהאי עו"ג לא הוה יהיב ליה דמי אי לאו דישראל יהיב ליה חמרא דמי ההוא חמרא מיקרי ואסיר וקשיא ליה שכתב למעלה שאדם אוסר דבר שאינו שלו אבל לפי דעתנו כך הדין לפי מה שכתבתי למעלה בסיעתא דשמיא.
והא דאמרינן ישראל שהיה נושה בנכרי מנה ואומרים לו המתן לי עד שאמכור יין נסך ואביא לך אסור משום שרוצה בקיומו כתבו המחבר דהשתא שאין הנכרים בקיאין בטיב ע"א יש אומרים שאין מגען נאסר ואם איתא אפילו המתן ואביא לך מותר ע"כ וזה אינו נכון כלל שלא דנו מעולם אלא על מגעם אבל יינן הכל אסור בהנאה בכולן חוץ מגר תושב שנחלקו בו כדאיתא בגמרא ויש אומר דיינן בכולן אסור ואפילו בגר תושב ואפילו בהנאה דגזרה שוה היא בכולן משום בנותיהן שאף היא אסורה בגר תושב אבל כשהזכירו בגר תושב יינות ונחלקו בו אינו אלא מגעו ואף זה נכון ומתקבל.