Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The Seventh House, The Women's House, The Fifth Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תנן בפרק בנות כותיים הכותיים נדות מעריסתן והכותיים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות שהן יושבות על כל דם ותניא אמ"ר מאיר אם יושבות על כל דם תקנה גדולה היא להן אלא שרואות דם אדום ומשלימתו לדם ירוק. דבר אחר יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה. מתקיף לה רמי בר חמא ותספרנו ואנן נמי נספריה. וכתב המחבר פירוש רמי בר חמא לאו למימרא דסבירא ליה הכין דהא מילתא פשיטא היא לכלהו דלא נספריה וכדאקשי ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא רב ככותאי אמרה לשמעתיה אלמא טעמא הוא דקא בעי מאי טעמא לא נספריה אנן ככותאי הואיל וקיימא לן דמקצת היום ככולו. ואיכא למידק דהא משמע דר' יוסי אית ליה הכין בפסחים פרק כיצד דתניא התם שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואחר כך ראתה אינה אוכלת ופטורה לעשות פסח שני וקא מפרש טעמא התם דקסבר דר' יוסי דמכאן ולהבא מטמ' ולא סתירה דלמפרע דמקצת היום ככלו אבל לדידן סותרת וטמאה למפרע משעה שראתה מיום ראשון ואילך. ואקשינן עליה דר' יוסי זבה גדולה לר' יוסי היכי משכחת לה אי דחזיא בפלגא דיומא אידך יומא סליק ליה שימור ופרקינן אב"א בשופעת כל תלתא אב"א ברואה תרי בין השמשות אלמא לר' יוסי אמרינן מקצת היום ככולו ואנן נמי ספרינן ליה. וליתה דר' יוסי לא אמר לא בסוף ספירה אלא בתחלת ספירה אי נמי באמצעית לא אמר וטעמא דר' יוסי התם משום דכתיב ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כלומר אחר מעשה הטבילה וכיון שטהרתה התורה אחר שספרה מקצת היום והתירה לבעלה היאך תספור ספירה למפרע. ולדידן נמי מותרת היא אחר מעשה אלא דלדידה סלקא לה טהרה גמורה במקצת היום ובטעמא דאמרן ולדידן סלקא לה טהרה אלא דאי חזיא סתרה ספירה. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל הקשו דאדרבה בתחילת ספירה הוה לן למימר טפי דתיסוק מקצת היום מבסוף הספירה ק"ו מנדה דבכי האי דאמרינן בפ"ק דראש השנה דאמרינן התם אמר רבא ק"ו ומה נדה שאין מקצת היום עולה לה בסופה שהרי אסור לה לטבול ביום שביעי עולה לה בתחלתה שהרי יום ראשון שראתה בו סופרתו שנה שיום אחד עולה לה בסופה אינו דין שיום אחד עולה לה בתחילתה ונשאר להם הענין בקושיא ע"כ וכתב המחבר ונ"ל דודאי סוף היום לעולם כתחילתו בשתחלת היום גורם או טומאה או טהרה לא טומאה ולא טהרה אינו נחשב להיות גורר אחריו סוף היום. והאריך בזה ועלו דבריו בערבוב. ואיני מבין אותם כלל. והנכון בזה דזבה שאני דכיון דבנקיים תליא מילתא יום שפוסקים בו ליכא למספרי בנקי דלאו נקי הוה כיון דראתה בו. אבל בסיפא כיון שתחלת היום עבר בנקיות הא איכא ספירה דז' נקיים אלא דלדידן אם ראתה סותרת ולר' יוסי אינה סותרה כיון דהתחילה לספור יום שביעי שתחלתו טהור היה איכא ספירת שבעה אבל בתחילת החשבון ליכא למספריה בנקי כל שראתה בו אבל כשהתחילה לספרו בנקי עולה לה ודוקא בסוף ספירה אבל באמצע ספירה לא דלא בעי שיהא הפסק ביניהם אבל נדה דלאו בנקיות תליא מילתא אלא ביומי בלחוד סוף היום בתחלתה עולה ליום א' וכן בכל דבעינן ימים כגון גבי בהמה דכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו לא שנא נולד תחילת הלילה ולא שנא נולד בסוף הלילה או בסוף היום אותו היום עולה לה למנין ז' אבל מכל מקום שפיר יליף מינה לשנה דכיון דשנה יום אחד בסופה חשוב שנה הוא הדין בתחילתה כיון דאשכחן בנדה דעדיף טפי מקצת היום בתחלתה מבסופה דאם בנדה דלא חשיב מקצת יום בסופה חשיב בתחילתה בשנה דעדיף יום אחד בסופה להיות חשוב שנה דין הוא שיהא חשוב בתחילתה.