הכתמים: גרסינן בפרק האשה שבעה סימנין מעבירין על הכתם וכו'. העביר עליו שבעה סימנין ולא עבר הרי זה צבע וכתב המחבר דדעת הרב ר' משה בר מיימון ז"ל דלענין לטהר אשה לבעלה נשנית משנה זו וקבל החכם הזה דבריו וכתב וכיון שכן כל שלא העביר עליו סימנין הרי זו חוששת ואפילו לבעלה ואם עבר עליו הרי זו בחזקת דם וטמאה ואם לא עבר ודאי בחזקת צבע היא וטהורה והרמב"ן ז"ל פירש משנתנו לענין טהרות ויפה פירש ע"כ. ואני אומר אבל פירושו של רבנו משה ותורתו אמת והוא דבר מוכרח שהרי כך שנינו שבע סמנין מעבירין על הכתם הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר הרי זה צבע והא לא אפשר למימר דכל שהעביר עליו שבעה סמנין ולא עבר איתחזק בודאי צבע דהא הטבילו קתני ואי ודאי צבע למה לי הטבילו אלא ודאי לאו דוקא צבע אלא שתולין בצבע לענין טהרות לטהר אותם ממה נפשך אחר שכבר העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר דמה נפשך אי צבע הוא הרי הוא טהור ואי נמי דם הוא כיון שאינו עובר מחמת סמנין דינו כטומאה בלועה מאי אמרת דבג' גופיה נטמא בשעת נפילות הדם בו הרי כבר הטבילו אבל לענין אשה לבעלה הרי היא טמאה שאין הסמנין בדיקה יפה שעדיין איפשר שהוא בדיק אצלה בדיקה יפה לטומאה דתו לא מטמא משום דהוי כטומאה בלועה וזה מבואר.

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אמרינן בהדיא בפרקא קמא דנדה דכתמה טהור ובכתם שבין ראיה שניה לשלישית פליגי בה חזקיה ורבי יוחנן דחזקיה מטמא דחשיב כתמה אחר ראיה שניה כראיה והוי כראיה שלישית דאיתחזקא בדם וכתמה טמא ור' יוחנן מטהר עד דאיתחזקה בדם כראיות והיינו בשלש ראיות ופלוגתייהו אליבא דרבי דאמתניתין ומתניתין קיימי דאתין כרבי דתרי זימנא הויא חזקה ובתינוקת שלא הגיע זמנה לראות בעיא תלתא זימני דראיה ראשונה בקטנה שלא הגיע זמנה לראות אינה מצטרפת ולרשב"ג דהלכתא כוותיה דבעי בוסתות תלתא זימני פלוגתייהו דחזקיה ורבי יוחנן בכתם שבין שלישית לרביעית דהא לכולי עלמא בקטנה שלא ראתה אין ראיה ראשונה מצטרפת והילכך לרשב"ג בעינן ארבעה פעמים וכבר כתבנוה למעלה ושלא כדברי המחבר.

גרסינן בפרק הרואה תניא נמצאת אתה אומר שלש ספיקות באשה על בשרה ספק טהור ספק טמא טמא על חלוקה ספק טהור ספק טמא טהור ובהיסטות ובמגעות הלך אחר הרוב ואקשינן עלה בגמרא היכי דמי אי מחגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור אי מחגור ולמעלה על בשרה אמאי טמא ופרקינן אי בעית אימא מחגור ולמטה כגון שעברה בשוק של טבחים על בשר מגופה אתאי דאם איתא דמעלמא אתא על חלוקה איבעי לאישתכוחי אבל על חלוקה מעלמא אתאי דאי מגופה אתא על בשרה איבעי ליה לאישתכוחי וכתב המחבר ונראה לי לפרש על בשרה לבד טמא דאם איתא דמעלמא אתא אף על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי ע"כ ואינו נכון דסתמא תנן במתניתא על בשרה ספק טהור ספק טמא טמא משמע דכל על בשרה ספקו טמא אבל הנכון דכי אמרינן על בשרה טמא כל על בשרה אמרינן בין בבשרה לבד בין על בשרה וחלוקה כסתם מתניתין דתני על בשרה ספק טהור ספק טמא טמא דכל ספק בבשרה טמאה על חלוקה בלבד דליכא מידי בבשרה טהור.

תו גרסינן התם בעי ר' ירמיה כשיר מהו טיפין טיפין מהו ופירש המחבר דכי בעינן טיפין טיפין מהו אפילו כטיפין גדולים קאמר ומבעיא ליה משום דילמא טיפין טיפין הוכח דלאו מגופה הוא כיון דבבשרה דבשלמא בחלוקה כיון דמתהפך שייכא ביה הא מילתא דיעשה טיפין אע"ג דמגופה אבל על בשרה אי מגופה לאו אורחא דמילתא להיות במקומות חלוקין שהרי ממקום אחד בא למקום אחד ע"כ ואינו נכון דכל דבר הנוטף דבר ידוע הוא שאינו מתכוון למקום אחד ומתפזר הוא לכאן ולכאן והנכון דלענין צירוף מיבעיא לן ואע"ג דקיימא לן דטיפין אין מצטרפין התם בבגדיה והכא בבשרה ולעולם בבשרה נקטינן לחומרא ובבגדיה אין מצטרפין לשיעור כגריס ובבשרה מצטרפין. גרסינן במסכת נדה נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה אותיום טמאים וחייבים בקרבן. ופרכינן בגמרא וניחוש דילמא דם מאכולת הוא ועיקר הפירוש בזה דאנמצא על שלו פריך דמטמינן אפילו אחר זמן ותו דנמצא על שלו ולא נמצא על שלה וכיון דכן איכא למתלי בדם מאכולת דאי דם דגופה בשלה הוה משתכח אבל נמצא על שלה פשוטה מילתא דלא תלו בדם מאכולת כיון דשכיחי בה דמים דאי לא תימא הכי אין לך אשה טמאה ע"י בדיקה אלא בדם כגריס ועוד דליכא למיחש לדם מאכולת אלא ודאי כל מגופה לא תלינן במידי. ופרקינן אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת פירוש והילכך ליכא למיחש דדם מאכולת הוא אלא דם גופה הוא ואע"ג דלא נמצא על שלה כלל איפשר שמתוך שהיה דם מועט נמוק בשלה ולא נדבק אלא בשלו וכל דכן בשמש עצמו דאמרינן דהוא בדוק אצל מאכולת והא פשיט ליה ומעיקרא לא פרכינן וניחוש דילמא דם מאכולת אלא אמטולתא דידה. איכא דאמרי אותו מקום דחוק הוא אצל מאכולת ולענין א"מ אמרינן ולעולם השמש בדוק הוא אצל מאכולת ואיכא בינייהו כגון דאשתכח מאכולת רצופה כלומר בעד שלו. להך לישנא דאמרת בדוק הוא אצל מאכולת הא ודאי מתה נכנסה שם על יד השמש שאפשר שהיה קרובה לשם כלומר אותו מקום ומתוך שהיה מתה נגרר עם השמש והאי דם מגופה הוא דהא בדוק הוא אצל מאכולת חיה להך לישנא דאמר דחיה הוא כיון שאינו בדוק ומאכולת מצויה שם אימא שמש רצתה והכניסה שם והרגה והאי דם דידה הוא.

איתמר בדקה בעד הבדוקה לה וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליו דם אמר רב טמאה נדה הפירוש הנכון בזה דמצאה עליו דם על העד קאמר ואפילו במשהו דהא להדיא אמרינן טמאה נדה ולא מפרשין שיעור כלל הילכך האי לשנא סתמא ודאי במשהו משמע וכן הדין נותן כיון שהיה עד בדוק לה וכדפרישית לעיל דאלו בעד שלה לא חשו לעולם למאכולת וראיה גמורה בדבר דהא ר' חייא ורבי פליגי בעד שאינו בדוק רבי אומר טמאה נדה ורבי חייא אומר משום כתם ואמר ליה רבי חייא לרבי דכיון דמשום נדה מטמא לה הוה ליה לטמויי אפילו משהו ובעד הבדוק לא פליגי מכלל דבעד הבדוק אפילו רבי חייא מודה דטמאה משום נדה ורבי חייא מודה דכל היכא דטמאה משום נדה דין הוא שתטמא במשהו ודברי המחבר לא נתכוונו בזה.

איתמר בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה משום נדה רבי חייא אומר טמאה משום כתם ותניא בברייתא דרבי מטמא ורבי יוסי מטהר לגמרי. ועד שאינו בדוק לה פירוש מורי רבנו משה ז"ל כגון שהזמינה מוכין לבנים ונקיים וכיוצא בו ואחר זמן קנחה בהן ולא בדקה אותן עכשיו בשעת בדיקה ולהכי מטמא לה רבי משום נדה אבל עד שאינו בדוק לה כלל לכולי עלמא אינה חוששת לו כלל והקשה החכם אם כן שלש נשים שלבשו חלוק אחד ונמצא דם עליו דאמרינן כולן טמאות אמאי כולן טמאות ע"כ ואיני מבין דבריו דחלוק זה בשהיה מתחלתו בדוק איירי והגיע לשלשתן לזו מיד זו א"כ כשנמצא עליו דם הרי כולן בספק. עוד הקשה החכם מיהא דאמרינן נמצא על בית יד חלוק שלה טמאה וכן פושטתו ומתכסה בו וכן פליון ע"כ וכל דבריו תמה אצלי דהתם שמלבוש שלה כל שהוא בדוק מתחילה והיא לובשתו תדיר הרי הוא בחזקתו בדוק ואינו דומה למניח מוכין נקיים במקום אחד ועמד זמן שלא נתברר לה ענינם אם הם בנקיותה אם לאו וזה ברור.

גרסינן בפרק האשה שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כולן טמאות פירוש ישבו על ספסל אחד דומיא דלבשו חלוק אחד בזו אחר זו ונמצא דם אחר שנשתמשה בו האחרונה וחלוק זה היה בדוק תחילה קודם שלבשתו ראשונה כולן טמאות שהרי אין אנו יודעין במי לתלות אבל ודאי אם בדקה אחרונה עצמה בשיעור וסת של מציאה ומצאה עצמה טהורה הרי היא טהורה והשאר טמאות ולא סגיא להו לשתים ראשונות בבדיקת אותיום של מציאה דלשתים ראשונות זמן מרובה יש להם שפשטו אותו כללו של דבר אין בדיקת הראשונות בשעת מציאת הדם ראיה שכבר עבר תשמישן שנשתמשו בחלוק וכן אם בדקה אחת מהן ומצאה טמא אינה מצלת על האחרות דלא מהניא להו בדיקה זו שעושים אחר שפשטתו האחרונה אבל בדקה האחרונה בשיעור אותיום ומצאה טמא מצלת על השאר דהשתא הויא ראיה דדם זה שלה דאין אנו מחזיקים הכתם אלא לשעת מציאתו לענין בדיקת האחרות כשבדקה ומצאה טמא אבל בדקו עצמן כל אחת בשעת שפושטין את החלוק ולא בדקה החלוק אינה מצלת עצמה אבל על חברותיה פעמים מצלת שאם מצאה עצמה טהורה אינה טהורה כיון שלא בדקה חלוקה בשעת שפשטתו ונמצא דם אחר לבישת כולן ואין אנו יודעין במי לתלות כיון שכל אחת בדקה עצמה בשעה שפשטתו וכלן מצאו טהור ע"כ דם זה מאחת מהן היא וכלן טמאות מספק אבל אם לא בדקו כולן בשעה שפושטין אותן שבדקו טהורות ואותה שלא בדקה טמאה ואם בדקתה האחת אחר שפשטה ומצאה עצמה טמאה מצלת על חברותיה שלובשות אח"כ. ג' נשים שיושבות על מטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות פירוש אוקימנא בגמרא במשולבות שאין כאן הוכחה של כלום מאי זה מהן דם זה בדקה אחת מהם ומצאה דם היא טמאה וכלן טהורות דכיון דכלן היו כאחת תולין באי זו שמצאה דם ובלבד שבדקה עצמה כשיעור אותיום ולא דמיא לההיא דרישא דג' נשים שלבשו חלוק אחד דהתם בזה אחר זה. ותולות זו בזו דאם אחת מהן ראויה לראות יותר מן האחרות תולין בזו שראויה יותר כגון שהאחד מיניקה ואחת אינה מיניקה או שאחת עוברה ואחת אינה עוברה תולית באינה מניקה ובאינה עוברה וכבר נתבאר בפרק ראשון אי זו היא עוברה ואי זו מיניקה ואי זו היא זקנה וכתב הראב"ד ז"ל דנמצא עליו דם שאמרנו כלן טמאות אם נתעסקה אחת מהן בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה ובדברי המחבר עלו דברים אלו בערבוב שבמקצת דינין חלק בין חלוק למטה ובמקצת דינין לא חלק.

והא דאמרינן דתולות זו בזו ואמרינן בגמרא נמי דאם אחת מהן יושבת על דם טוהר שתולות בה ונראין דברי האומר דאפילו בזמן הזה ואעפ"י שאין אנו נוהגין בדם טוהר חומרא הוא שהחמירו על עצמן אבל בעיקר הדין דם טוהר הוא ותולות בה.

וכן כתם שנמצא בחלוק וכשלבשתו לא היה בדוק אצלה אלא שהיה מכובס אם נתכבס ע"י ישראלית מסתמא בדקה אותה אותה ישראלית שחזקת בת ישראלית בודקת חלוק בשעת כיבוס בין שלה בין של אחרת ואינה תולה בה ואם אמרה לא בדקתי או שנתכבס ע"י עו"ג אמרינן עלה בגמרא רבי אחא אומר תחזור ותכבסנו אם נדחו מראיו בידוע שלאחר הכיבוס היה כתם זה ואם לאו בידוע שלפני כיבוס היה כתם זה רבי אומר אינו דומה כתם זה שלפני כיבוס לכתם שלאחר כיבוס שכתם שלפני כיבוס ונתכבס מקדר כלומר נוקב ונבלע בבגד וכתם שלאחר כיבוס שלא נתכבס מגליד כלומר שהוא עבה כמין גליד ומסתברא דלא פליגי והכי הוא לישנא בגמרא מפני מה אמרו כתם שנמצא בחלוק מטמא בחלוק למפרע עד שיאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת הכיבוס מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהם בשעת כיבוסן ואם לא בדקו הפסידו למפרע דברי רבי מאיר רבי אחא אומר תחזור ותכבסנו וכו'. רבי אומר אינו דומה כתם וכו'. והשתא מסתברא למימר דלא פליגי אלא דרבי מאיר אתא למימר דחלוק סתמו נבדק בשעת כיבוס ואפילו נאבד לאח"כ ואינה מטמאה למפרע בכתם אלא משעת כיבוס ואילך ור' אחא אתא למימר דאפילו בידוע לא נבדק או שנתכבס על ידי נכרית איכא למיקם עלה דמילתא בשחזרה לכבסו ורבי אומר דאפילו לא נזדמן לה לכבסו ניכר הדבר בעצמו אם מקדיר או מגליד ולא פליגי אהדדי כלל והלכתא ככלהו שדברים נראין הם לעינים הילכך כל היכא דנאבד אם נתכבס ע"י ישראלית אמרינן חזקתו בדוק ואינה תולה בו נתכבס על ידי נכרית או שאמרה הישראלית שלא בדקה החלוק בודקין אותו כרבי אחא או כרבי אם אינה יודעת לבדוק טמאה ואינה תולה בו דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כל היכא דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל אם נאבד החלוק תולה בו דכתמים דרבנן וספקא דרבנן לקולא ולא נתכונו דברים אלו בספר המחבר בהא דאמרינן לעיל בג' נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות ואוקימנא במשולבות יפה פירש החכם דלאו במטה בסדינין איירינן דאי בסדינין אפילו בשאין משולבות כולן טמאות לפי שהן עשוין להתהפך כדרך שאמרו בחלוק בזמן שמכסה בו ראשה. האשה שמצאה עליה כתם ונתעסקה בדם תולה בו נתעסקה בכגריס ונמצאו עליה שני גריסין אומר גריס אחד ממה שנתעסקה וגריס אחד של מאכולת ואינה טמאה אלא בכשני גריסין ועוד לא נתעסקה בכתמים ונמצא עליה גריס ועוד ומאכולת רצופה באותו ועוד תולין להקל דאמרינן אותו ועוד מאכולת אחרת הוא וטהורה.

כתב החכם פעמים שהוא רואה מגופה ואינה חוששת כגון שיצא דם בשעה שהיא עושה צרכיה והשני בשיש לה מכה במקור כדתניא בפרק האשה הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית וכו'. ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם יש לה מכה תולה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לה והרב אדוננו מורי רבנו משה ז"ל כתב דעכשיו אין תולין במכה שהרי אפילו בבועל את הבתולה אמרינן בפרק תינוקת דחזרו רבותינו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש ואפילו בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ואין לך מכה מבוארת ראויה לתלות יותר מן הבתולים וכל שכן בשלא הגיע זמן לראות שהוא הוכח גמור וראיה ברורה שדם זה על ידי מכה הוא ואעפ"כ אין תולין שרבותינו נמנו בדבר להחמיר שלא לבעול על דם מכה. וכתב המחבר דאין הנדון דומה לראיה דאם אסרו בבתולה מפני שעדיין יש לה שעת הכושר תאמר בזו שתאסר ותעגן לעולם כל ימיה בת אברהם והא רב ושמואל ורבי יוחנן וריש לקיש כולהו סבירא להו כרבותינו ושקלי וטרו בההיא דהרואה דם מחמת תשמיש דילמא סבירא להו דההיא הלכתא היא ע"כ תורף דבריו ואני אומר דברי אדני מורי מעשה אמן מופלאין בטעמן ונמקן עמן. ודברי החכם הזה תמהים מאד עד שאין הלב יכול לקבל ולא האוזן יכולה לשמען מה זו ראיה משום דשקלי וטרו בההיא דהרואה דם מחמת תשמיש אטו מי איכא מאן דאמר דעיקר דינא לאו הכי דתולה במכתה דברים הם פשוטים וכלהו מתניתין ומתניאתא שוו ומודו בהכי ובית הלל ובית שמאי וכלהו רבנן ורב ושמואל וטובא מרבנן שקלי נמי וטרו אמתניתין דתינוקת משום דהלכתא היא ועיקר דינא הכי ואפילו הכי מודו לרבותינו שחזרו ונמנו דרך תקנה לאסור דם מכה שלא להקל בעולם לבעול על דם דילמא אתי לאיחלופי או לאמשוכי בתר זמנה ואפילו באשה שלא הגיע זמנה לראות שהיא מסולקת בדמים ומכתה ברורה כל שכן בעלמא ברגילה בדמים שאם באת לתלות במכה אין לדבר שיעור ונמצאת אשה שאין לה וסת פעמים שתראה בשעת תשמיש מוסתה ואתה תולה במכתה ואתה מטהרה לעולם ואעפ"י שמתערבין בהן דמים טמאים ואם החמירו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות כל שכן וכל שכן ודאי בזו שיש ללמוד עליה איסור מרבותינו והם דברים מחוורין.