שער הפרישה: כתב החכם דאסור לאכול עמה על השלחן כי הא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה ע"כ ונראין דברי האומר דדוקא בשאוכלין שניהם בפני עצמן או שמסובין סמוכין אבל אם היו שם אחרים אוכלין ומפסיקין ביניהן מותר.

עוד כתב פעמים שאדם צריך לפרוש מן האשה ואעפ"י שלא הרגישה בדם ואלו הן מי שהגיע עת וסתה והבועל את הבתולה ומי שתבעוה לינשא וניפיוסה והרואה דם מחמת תשמיש הגיע עת וסתה כיצד כל אשה שיש לה וסת בין וסת קבוע בין וסת שאינו קבוע אסורה לבעלה כל אותה עונה שהיא רגילה לראות בה וכמה עונה או יום או לילה רגילה לראות ביום אסורה כל אותו היום רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה דבר זה דרבנן הוא דמדאורייתא אינה אסורה עד שתראה כמו שיתבאר בשער הוסתות ע"כ ואינו נכון דבהדיא מוכח בשבועות גבי היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דקודם שתראהו אסורה לו דאורייתא אבל עיקרן של דברים כך הם דפלוגתא הוא וסתות אי דאורייתא אי דרבנן למימרא אי מחזקינן לה בשעת וסתה בודאי רואה ואפילו בדקה אחר כך ומצאה טהורה טמאה דאמרינן דודאי חזאי דאי דאורייתא אמרינן דודאי חזאי ואי דרבנן לא אמרינן בהא דודאי חזאי ולא מחזקינן לה בודאי אלא אמרינן דספק הוא ואפשר דלא חזאי ואם בדקה בתוך זמן שרגילה בו שנמשך לה נדתה ומצאה טמאה הרי היא טמאה דאמרינן דמההיא שעתה הואי ואם בדקה ומצאה טהור טהורה ותו נפקא לן מינה דאי מחזקינן לה בודאי חזאי אסור לו לבעלה לבא עליה עד שידע שכבר טבלה וטהורה היא ואי אמרת דספיקא הוא מותר הוא לבעלה לבא עליה אחר שהות ספירת שבעה וטבילה דאמרינן דילמא לא חזאי ואם תמצא לומר חזאי שמא טבלה שדרך הנשים לטבול לאלתר שיוכלו לטבול או להשתדל להודיע לבעליהן שלא יכשלו ומכל מקום בין למר בין למר אפילו למאן דאמר וסתות דרבנן אפילו בריא לה שלא ראתה אסור לה לשמש משהגיע וסתה כל אותה עונה כיצד אם רגילה לראות בסוף היום או בסוף הלילה אסור לו מאותה עת עד חשכה או מאותה זמן עד זריחת השמש ואיסור זה מן התורה מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם לפי שדרכו של דם לבא בהרגל התשמיש וכן בחצי יום אסור מאותו זמן עד חשכה וכן בתחילת היום אסור לו עד חשכה וכן בחצי לילה אסור לו עד זריחת השמש וכן בתחילת הלילה אסור לו עד זריחת השמש כללו של דבר לעולם אסורה לו אחר וסתה עונה וכמה עונה אותו יום או אותה לילה פעמים זמן מרובה פעמים זמן מועט לפי שעת עונת הוסת ולעולם אינה מותרת לו בעונה ואפילו בריא לה שלא ראתה ואפילו בוסת שאינו קבוע כגון שנשתנה אלא שלא נעקר ואיסור תורה הוא זה אבל לפני וסתה בעונה זו כגון למודה לראות בסוף היום או באמצע היום לענין שעות שלפניו באותה עונה דהיינו מתחילת היום לענין שעות שלפניו אי רגילה לראות בסוף הלילה או באמצע הלילה לענין שעות שלפניו באותה עונה דהיינו מתחילת הלילה הא כפלוגתא דלמאן דאמר וסתות דאורייתא ומחזקינן לה בודאי רואה האי קרא דוהזרתם אתאי לעונה זו שלפני וסתה ולמאן דאמר וסתות דרבנן איסור עונה זו שלפני וסתה דרבנן וקרא אתאי לאיסור עונה שלאחר וסתה ואע"ג דלא חזאי והיינו דשרו ליה רבנן ליוצא לדרך לפקוד את אשתו ומסתמא אפילו בביאה משמע ומשום דעונה זו לפני וסתה דרבנן שרו ליה רבנן ביוצא לדרך ומכל מקום לא התירו אלא ליוצא לדרך בלבד אבל לא לבא מן הדרך והכי הלכתא דוסתות דרבנן ומאי דאמרינן בשבועות בשמעתא דהיה משמש עם הטהורה דנקטי סמוך לוסתה לאיסורא דאורייתא לא דאיק ונקיט לה כמאן דאמר וסתות דאורייתא הא למאן דאמר דרבנן אתיא כולא שמעתא בעונה שלאחר הוסת ומכל מקום לכולי עלמא לא מישתרי אינש באשתו אחר וסתה בשלא ידע בה אם טהורה אלא לאחר שהיית ספירת שבעה וטבילה והתם נמי למאן דאמר וסתות דרבנן ולכולי עלמא אחר עונת וסתה דהיינו אותו יום או אותה לילה ובריא לה שלא ראתה הרי היא מותרת לו ואפילו למאן דאמר וסתה דאורייתא דכיון דאשתהה חשבינן ליה להאידנא כמאן דמעקר וסתה אבל לא לפעמים אחרות מכאן ואילך אלא חוששת לו עד שתעקר שלש פעמים כמו שיתבאר במקומו ועוד כתב בזה בענין וסת שאינו קבוע ובענין עונה בינוני דהיינו שלשים יום דברים לא נתכנו יתבארו לפנינו בעזרת השם.

בענין בועל את הבתולה דקיימא לן בועל בעילת מצוה ופורש כתב החכם דלא שנא נערה לא שנא בוגרת דאע"ג דבוגרת אין לה טענת בתולים איכא מינייהו דאית בהו דם ע"כ ולא נתכוונו דבריו דבוגרות כולהי אית להו דמים לא אמרו אין להם טענת בתולים אלא לענין פתח וכן כתב הרב ר' משה בר' מימון ז"ל וכבר כתבתים בכתובות בסייעתא דמרי שמיא יתעלה.

גרסינן בפרק תינוקת תבעוה לינשא וניפייסה צריכה לישב שבעה נקיים כתב החכם דלא בעינן הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי ספירה לא בתחילתן ולא בסופן שחשש דם חימוד זה ראיה קטנה היא ומעטת ולאלתר פוסק הדם והביא ראיה מההוא דאמרה דרבינא איעסק ליה ליבריה בי רב חביבא ואמר ליה ליום פלוני נכתוב כתובה ואיעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא כלומר דאיתחזי להו ולא אתא לההוא יומא דאמר להו דלכתבו כתובה א"ל מאי טעמא עבד מר הכי א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רבא תבעה לינשא ונפייסה צריכה לישב שבעה נקיים אמר ליה אימר דאמר רבא בגדולה בקטנה מי אמר א"ל בהדיא אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנה קטנה משמע מיהא דרב חביבא לאו אדעתיה ומסבר סבר דברתי' דקטנה לא צריכא מידי הילכך ודאי לא אצרכה בדיקה להפסיק טהרה ולא שבעה נקיים ורבינא נמי אתא במשלם הנהו שבעה ולא אצרכה שבעה אחריני ע"כ ואין דבריו נכונים כלל דמנא ליה הא דרבינא לא אצרכה שבעה אחריני דגמרא כל עיקר לא אתא לאשמועינן אלא דלא שנא גדולה ולא שנא קטנה אדרבה כיון דבשבעה נקיים אמרינן שבעה נקיים ספירה בעינן ספורים בנקיות ולא אפשר אלא בהפסק טהורה ולענין שבעה ימים גופייהו אי בעלמא בענין בדיקה בכל יום ויום הא נמי דכותייהו אי בעלמא סגי לן בתחילתן בלא סופן או בסופן בלא תחילתן הא נמי דכותייהו אלא אי איכא לאקולי בהא דתבעוה לינשא וניפייסה בהא בלחוד הוא דאיכא לאקולי דקיימא לן ברואה ופוסקת בו ביום דלא סגי לן בבדיקה באותו יום לענין הפסק טהרה באותו יום דאמרינן דהוחזק מעין פתוח לכל אותו יום אלא אם כן ידיה בין עיניה כל בין השמשות ובהא לא אמרי הכי אלא כיון דלא ידעינן ודאי דחזאי אלא חשש דם חמוד הוא ובדקה ומצאה טהורה אמרינן אפילו אותה דחזאי ודאי דם מועט הוא וכיון דפסקה פסקה וכן עיקר.

ומסתברא דתביעה דקודם קדושין לא כלום הוא ואזלינן בתר תביעה דבתר קדושין דבההיא סמכא דעתה והא דאמרינן בהחולץ ואיתא נמי ביומא רב כי מיקלע לדרשיש אמר מאן הוי ליומיה ורב נחמן כי מיקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומיה ופרכינן והאמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה צריכה שבעה נקיים ופרקינן רבנן שלוחי הוו משדרי ומודעי התם פירוקי אחריתי איתמרו עלה דשמעתא אבל לההוא פירוש ודאי שלוחי נמי היו מקדשי מעיקר והאי דלא ארווחו בה משום דאיכא פירוקי אחריני ובעיקר ההוא פירוקא נמי לא אתא למימר אלא דמיהוא הוו שבעה נקיים מעיקרא ולעולם בקידושין דבלאו הכי לא כלום הוא. ולישנא אחרינא התם דרבנן יחודי בעלמא הוו מיחדי ויפה פירש החכם דלאו למימרא שיתיחדו עמהן דהא ודאי כל שתבעוה לינשא צריכה ז' נקיים לא שנא קטנה ולא שנא גדולה לא שנא זקנה אע"ג דמסולקת דמים בכולהי איכא למיחש לדם חימוד וכיון דכן הוה ליה ככלה שפירסה נדה עד שלא נבעלה שאסור להתיחד עמה לא שנא עם הארץ לא שנא תלמיד חכם אדרבה תלמיד חכם אסיר טפי ליחודי כדקיימא לן כל הגדול מחברו יצרו גדול מחברו אלא מיוחדות להם קאמר ומקדשת היו אותן ואפשר אפילו נישואין ומיוחדות וראויות להן ומיהו לאחר בדיקת שבעה ימים ומכל מקום פת בסלו חשוב ומיהו בלא נישואין לא מסתבר דהא אפילו בנשואיה לא חזיא ליה בלא שבע ברכות כדקיימא לן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפילו ביחוד וכיון דכן לא חשיב פת בסלו כיון דאסורה לו במידי דמחוסר מעשה לאפוקי ז' ימים דממילא וטבילה ובדיקה דבדידה תליא מילתא ולא צריכה לאחריני דבהא ודאי חשיב פת בסלו אבל לא היו מתיחדין עמהן קודם שבעה ואפילו אחר שבעה נמי לא היו באין עליהם דאיכא למיחש לדר' אליעזר דאמר לא ישא אדם אשה במקום זה וילך וישא במקום אחר שמא יזדוגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו כדאיתא נמי עלה התם. תנן בפרק קמא דנדה פעמים צריכה להיות בודקת כלומר לטהרות שתי פעמים ביום כדי שלא תטמא למפרע ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה כלומר עוד זאת בדיקה שלישית שהיא צריכה לבדוק בשעה שרוצה לשמש ואמרינן אהא בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא באשה העסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה לפני תשמיש שמא תמצא דם לאחר תשמיש ואיכא קלקול בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה כלל. ואקשינן מאי קמשמע לן שמואל מתניתין היא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והתם ודאי בשאינה עסוקה בטהרות אלמא דאינה עסוקה לא בעיא בדיקה לבעלה כלל. ופרקינן אי ממתניתין דהתם הוה אמינא דהתם הוא באשה שיש לה וסת דוקא והתם הוא דלא בעיא בדיקה אבל אין לה וסת תבעי בדיקה קמשמע לן שמואל דאפילו אין לה וסת לא בעי בדיקה ומקשינן והא מתניתין דהכא באשה שיש לה וסת עסקינן דהא קתני ברישא במתניתין כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה. וברישא דהא מתניתין קתני אעפ"י שאמרו דיה שעתה ועלה קאי האי סופא ועלה קאמר שמואל דלבעלה לא בעי בדיקה משמע דשמואל כי אמרה דוקא באשה שיש לה וסת ופרקינן מתניתין בין באשה שיש לה וסת באשה שאין לה וסת כלומר מתניתין וודאי ביש לה וסת ואפילו הכי קאמר דבעיא בדיקה וכל דכן אין לה וסת דצריכה בדיקה והאי דנקטה ביש לה וסת למימר דאפילו יש לה וסת צריכה בדיקה לטהרות ולבעלה מיגו דטהרות וקאמר שמואל דדוקא בעסוקה בטהרות אבל לבעלה לעולם לא בעיא ואפילו אין לה וסת ומקשינן והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא לקמן בעסוקה בטהרות מכלל דשאינה עסוקה בטהרות מותרת לשמש בלא בדיקה ופרקינן חדא מכלל חברתה איתמר פירוש דלא איתמרן תרוייהו בהדיא אלא דחדא איתמרא בהדיא ואידך מכללא דההיא ואי אפשר לומר דההיא דרבה בר ירמיה מכללא דהא בההיא דרבה בר ירמיה מחדתינן דאפילו ישנה אלא ודאי דהא דרב יהודה מכללא דההיא דרבה בר ירמיה דשמעה ר"י ומינה נקט בידיה לפרושי משמיה דשמואל דמתניתין דתני בדיקה לבעלה לא אתיא אלא בעסוקה בטהרות ולפום מאי דמתמר לקמן בשילהי פירקא דדילמא רב יהודה לית ליה הא דרבה בר ירמיה ולית ליה דאמרה שמואל ואית ליה דפסק הלכה כרבי חנינא בשילהי פירקא דבעינן בדיקה לטהרות ולא לבעלה אמרינן נמי דהא אמרה רב יהודה מנפשיה מכללא דההיא ולעולם שמואל לא אמרה אלא לחדא ולעולם הא מכללא איתמרא והיינו הא דאמרינן בשילהי פירקא דתנו רבנן אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ויוציא ולא יחזיר עולמית דר"מ רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן הן תקוניה הן הן עוותיה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ואקשינן במאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא אי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר שמואל כל לבעלה לא בעי בדיקה דאמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואוקימנא בעסוקה בטהרות הא לאו הכי לא בעיא בדיקה כלל ומפרקינן דמתני הא לא מתני הא כלומר דמתני דרבה בר ירמיה לא מתני הא דרב יהודה אמר שמואל. ואיכא דמקשה מכל מקום תיקשי דהא אמרה רב יהודה גופיה משמיה דשמואל דאמר לעיל אמתניתין דתנן ובשעה שעוברת לשמש את ביתה לא שאנו אלא בעסוקה בטהרות לא בעי בדיקה ותירוצא דהא מילתא כדכתיבנא לעיל דהא אמרינן לעיל דהא דרב יהודה אמתניתין מכללא דאחריתי איתמרא דמיעקרא דסבירא ליה דמודה רב יהודה לההיא דרבה בר ירמיה אמרינן דהא דרב יהודה דאיתמרא אמתניתין איתמרא מכללא דרבה בר ירמיה והשתא דאמרינן דרב יהודה לא מודה לרבה בר ירמיה דאמרה שמואל לשמעתיה אמריה דההיא דרב יהודה דאיתמרא אמתניתין מכללא דהא דפסיק שמואל כר"ח בן אנטיגנוס והכי ניחא דפסק הלכה אמר שמואל ופירשוה דמתניתין רב יהודה משמיה דשמואל ולאו דאמרה שמואל אלא רב יהודה הוא דאמרה מדעתיה לפום מאי דגמיר מיניה דשמואל דפסק כרבי חנינא ושמיע ליה מיניה בהדיא דדוקא בעסוקה בטהרות דמכללא דהאי פרושא למתניתין דלעיל בשם שמואל ולעולם בין מעיקרא בין השתא לעולם אית לן דרב יהודה דאיתמרא אמתניתין מכללא דאחריתי אתמר ולעולם לבעלה לא בעי בדיקה והכי סוגיין בהדיא בכל דוכתא דכל לבעלה לא בעיא בדיקה ולא עוד אלא דאיסורא נמי כרבי זירא מרה דשמעתא משמיה דשמואל דלא בעיא בדיקה ואיהו בעא מיניה מרב יהודה אם תבדוק למדת חסידות ואמר ליה דלא שלא תתגנה על בעלה ולהדיא נמי כי אמר לה שמואל פרכינן עלה מאי קמשמע לן אלמא מילתא פשיטא הוא ואלו דברים ברורים בלא שום פקפוק. וסתם מתניתין נמי כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן בין יש להם וסת בין אין לה וסת דאע"ג דדחינן לה למימרא דהא דשמואל אצטריכא אבל סתם מתניתין ודאי הכי היא ושלשה דינין בדבר יש לה וסת קבוע ויש לה וסת שאינו קבוע ואין לה וסת יש לה וסת פשוט הוא שאינה צריכה בדיקה כלל וחוששת לוסתה ואסורה כל יום וסתה תשלום היום לאחר זמן וסתה מן התורה מקצת היום לפני זמן וסתה למאן דאמר וסתות דאורייתא אסור מן התורה למאן דאמר וסתות דרבנן אסורה מדרבנן עבר זמן זה ולא ראתה שיודעת כן בבריא הרי היא מותרת ואפילו למאן דאמר וסתות דאורייתא ולמאן דאמר וסתות דרבנן בשבדקה אחר זמן זה ומצאה טהור הרי היא טהורה ואינה צריכה בדיקה כלל מכאן ואילך לכולי עלמא עד שיגיע זמן וסת אחר וכן הדין לוסת שאינו קבוע ואי זהו וסת שאינו קבוע כגון ששנתה וסתה ולא הוקבע דינה שתחוש לו כדאמרינן בהדיא בגמרא חוששת לזה ולזה עד שתעקר הראשון והוקבע השני ודינו ממש ליומו כוסת קבוע אין לה וסת כלל בשום ענין כבר כתבנו דינו.

ובזו אין לו לחוש כלל ולהוציא מדברי המחבר שכתב שחוששת לעונה בינונית והיינו משלשים יום לשלשים יום ואינו כלום ונתלו באותה שמועה שבפרק כל היד עלה דמתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה ואינו דהא אנן סתמא קאמרינן דכל לבעלה לא בעיא בדיקה לעולם באשה שאין לה וסת ומה טעם לחששה זו אחר שאין לה וסת כלל ומה מקום בזה לשלשים יום אלא ענין אחר היא שמועה זו והריני מפרשה אמר ריש לקיש והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונותה איש לה וסת קאי דמתניתין בין באין לה בין ביש לה וסת וריש לקיש קאי איש לה וסת וקאמר דכי אמרינן בחזקת טהרה דוקא בשהגיע בתוך ימי עונתה אי זו עונה שתהא לה או משלשים יום או עשרים או אי זמן שיש לה שהגיע בתוך אותו זמן וכגון שהלך מכאן אחר שטהרה וחזר בתוך ימי עונתה אי זו זמן שידועה לה ולאפוקי בשחזר בסוף עונה ואפילו קודם וסתה לומר שהיא אסורה היום ואפילו עונה לפני וסתה אסורה לאותו יום בין בוסת קבוע בין בוסת שאינו קבוע דחוששת לו ונוהגת בו לוסת קבוע ומיתסרא באותה עונה אפילו לפני וסתה ואפילו למאן דאמר וסתות דרבנן ואפילו לבא מן הדרך אעפ"י שהתירו ליוצא לדרך לא התירו לבא שהיא משתוקקת ליוצא יותר ואמר רב הונא לא שאנו אלא שלא הגיע עת וסתה אבל הגיע עת וסתה קודם שבא ובא אחר כן אסור לו לעולם עד שידע בודאי שספרה וטבלה דוסתות דאורייתא ומחזקינן לה דודאי חזאי ולא סגיא למשרייהו בספיקא ואפילו נשתהא ביותר אלא בידיעה ודאית רבב"ח אמר אפילו הגיע עת וסתה מותר פירוש בשנשתהא כדי ספירת שבעה מאי טעמא וסתות דרבנן מספק דילמא חזאי ואם איתא דחזאי אימר ספרה וטבלה דאורחא דנשי הכי ואתיא כאידך דרבי יוחנן דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה וסבר דוסתות דרבנן וכיון דאישתהי כדי ספירה וטבילה שריא ולכולי עלמא הניחה טמאה הרי היא בחזקתה עד שידע בודאי שהיא טהורה ביארתי דינין אלו ומקצתן שלא כדברי המחבר.