תנן במסכת ידים הכל כשרין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל מטה חבית על צדה ונוטל והקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשני אלו וכתב המחבר דפלוגתייהו אי בעינן כח גברא ולתנא קמא לא בעינן כח גברא וחרש שוטה וקטן וקוף כמאן דליתנהו נינהו ור' יוסי דפליג למימרא דבעינן כח גברא ולא מדין נטילת ידים דכח גברא בנטילת ידים לא בעינן כלל דמהיכא תיתי אלא משום דרביעית שיעור מצומצם חששו שמא יתפזרו מהם ע"כ ודבריו אלו כשגגה דלמה לי למתנא הכל כשרים ליתן לידים כיון דבלא נתינה כלל כשר ותו מאי אפילו חרש מאי רבותא כיון דבלא נתינה כלל סגיא ולמה לי למתנא מניח חבית בין ברכיו וכן מטה חבית על צדה כלהו משנה יתירה דהא לא בעינן לדבריו כח אחר כלל ומניח חבית בין ברכיו ומניח חבית על צדה תרוייהו מכח אדם אלא דליכא אחר אלא הנוטל עצמו ול"ל למתני הקוף נותן ליד' כיון דלא בעינן נתינה כלל ותו אי טעמא דרבי יוסי משום שיעור מצומצם ליפלוג בדידה בין שיעור מצומצם להיכא דאיכא מים טובא אלא דברים אלו משתברין ובבירור שהם דברים צריכין ביאור כח אדם או כח אחר מנא לן בנטילת ידים דמשמע ודאי דכולי עלמא בין תנא קמא ור' יוסי כח אחר בעינן אלא דפליגי אי בעינן כח בן דעת וטעמן של דברים דלאו משום היא גופו דליהוי דין נטילת ידים מכח נתינת אחר דמקדוש ידים ורגלים ילפינן ונתינה אחר לא כתיבה אלא דנפקא לן משום דבעינן מכח כלי דרחמנא אמר ממנו ולא בתוכו וכן הדין בנטילת ידים דבתוכו לא מהני כלל ובר מיהא מכל מקום כלי בעינן ולהכי מודו רבנן ורבי יוסי דנתינת אחר בעינן דאי לא לא חשיב מכח כלי דמנא מאי קא עביד כל היכא דאתי ממילא והיכי מיקיים קרא דממנו דהא בתוכו ממעטינן מהאי טעמא כל דכן היכא דאתי ממילא אבל בנתינת אחר סגי וחשיב בהכי כח כלי כי דלי הוי הנותן ואפילו כל דהו דמכל מקום כלי מכח אחר חשיב מכח כלי ולהכי מכשיר תנא קמא חרש שוטה וקטן וקוף ורבי יוסי פליג בהני דהני כמאן דליתנהו דמו ולא חשיב בהו כח כלי עד דאתי מכח בן דעת ואפשר דבהכי סגי לרבי יוסי ולא בעי כוונה אבל במניח חבית בין ברכיו מודה רבי יוסי וכל דכן במטה חבית על צדה וכן הוא בתוספתא והלכתא כתנא קמא ומכל מקום מכח אחר בעינן לעולם ולכולהו נוטל מן הקלוח היורד מאליו לא מהני כלל והרב ר' משה בר מיימון ז"ל היטב לראות וכתב דמכח אחר בעינן אבל בן דעת לא בעינן ואפילו בקוף כתנא קמא והא דגרסינן בתוספתא הפקיע את המוליאר ונטל הימנו לידים או שנטל מן הסילון שיש בו קבולת כדי רביעית ידיו טהורות ור' יוסי אומר ידיו טמאות איפשר דפליגי הפקעת מוליאר אי חשיב מכח אדם והוא שנשתייר במוליאר כדי לקבל רביעית ובסילון נמי פליגי במעין דמטהר בכל שהו כיון דסגי לן ברביעית בכלים אי חשיב נמי הכי צנור לענין נטילת ידים כיון דאית ביה רביעית או בעינן לענין נטילת ידים במקבל מן הסילון שיהא הסילון מחובר לארבעים סאה כי ההוא דדולא דכל הבשר דמכשרינן בדליפי לארבעים סאה או אפשר דבמעין לתנא קמא לא בעי מכח אדם וסגי במקבל מן הסלון כיון שיש בו כדי רביעית דלא אתמר מכח אדם אלא בכלי ור' יוסי פוסל דבקרקע לא סגי לעולם אלא בראיון לכל גופו כאחת והיינו ארבעים סאה ואפשר דהתם נמי דוקא במטביל ידיו ואפשר גם כן ברישא בהפקיע את המוליאר דתנא קמא סבר דכל דאיכא מכח אדם בתחילתו בהכי סגי בכל אותו קלוח ואע"ג דאזל ליה כחו ואפשר דהיינו נמי מטה את החבית ור' יוסי פליגי בהפקעה מוליאר אלא בכח ראשון בלבד מותר והא לא צריכא ליה לפרושי דכן במטה את החבית דתנן לעיל אפשר דבההיא פליג ר' יוסי ובקוף ולא בחרש שוטה וקטן דמכל מקום אדם נינהו.

והא דתניא בתוספתא הנותן מתכוין והנוטל אין מתכוין הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות ר' יוסי אומר ידיו טמאות אלמא אפילו לרבנן כוונה דחד מינייהו בעינן ההיא לתרומה אבל לחולין לא בעינן כוונה כדאיתא התם בפרק כל הבשר ובהדיא אתמרא התם והא דאמרינן בפרק כל הבשר אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום התם לאו משום דבעינן כונה אלא משום דהיסח הדעת פוסל איפשר שאין סומכין על שמירתו לכל היום אלא א"נ במתנה עליהם או אפשר דמתנה דקאמר לאו למימרא דבעי תנאי להכי אלא לומר שישמור אותם דלא ליסח לדעתיה והראשון נראה עיקר.