Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The Third House, The Fourth Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בדיני בשר בחלב: כתב המחבר דקיבה שבשלה בחלב קרוש מותר דפירשא בעלמא הוא כלומר הרי כפרש ע"כ ואינו נכון דהלכתא כמשנה אחרונה דקתני סתמא קיבה שבשלה בחלבה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת. וכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה וחלב שבקיבה דינו כבהמה שינקה זו ממנה ודינו כמכונס בעין ומאי דאמרינן עלה פירשא בעלמא הוא כלומר אינו נגרר אחר גופה אלא כדבר הפרוש מגופה והוא נדון כבהמה שינקה ממנה.
ולענין לאכול בשר ואחר כך גבינה או גבינה ואחר כך בשר אמרינן בפרק כל הבשר תנו רבנן בית שמאי אומר מקנח ובית הלל אומר מדיח ואסיקנא בית שמאי אומר מקנח והוא הדין למדיח ובית הלל אומר מדיח והוא הדין למקנח ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויש מפרשים בין למר בין למר לא בעינן אלא חדא או קנוח הפה או הדחת פה והיינו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא סליק להו שפיר לישנא דמקנח והוא הדין למדיח ומדיח והוא הדין למקנח דהאי לישנא משמע תרוייהו ואי אמרינן נמי דבית שמאי ובית הלל מודו דתרווייהו בעינן קשיא ודאי אמאי לא אדכרו אלא חדא חדא דחדא לאו הכשירה הוא כלל ורואה אני דברי האומר דמדיח ידיו קאמר דבפה לא בעי אלא קנוח והיינו לישנא דמר אמר חדא ומר אמר חדא דמר איירי בקנוח הפה ומר איירי בהכשר ידים. ואמרינן בעי מיניה ר' אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה אמר ליה ולא כלום איני והאמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר אמר ליה ולא כלום. ושיעור שהייה פרישנא ליה בגמרא מסעודתא לסעודתא דאמרינן אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא לגביה אבא דאלו אבא כי הוה אכיל בשרא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואלו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא והא מילתא תמיהא טובא הכשר של שהייה ודין זה של שהייה היאך לא נשנה במשנה ולא בברייתא ולא נאמרה במימרא אלא אגב גררא הביאוה ודרך סיפור ועיקרן של דברים משום דשהייה אינה הכשר ולא הוצרך ללמד עליה לא תנא ולא אמורא שהדבר ומכרע מעצמו שמי שאכל בשר לא יאסר (לעולם) לאכול גבינה לעולם בלא הכשר ואפילו עמד שני ימים או שלשה שלא אכל אחר הבשר א"א לומר בזה שיהא צריך כלום אלא מפורסם היה אצלם היתר זה שבשר וגבינה מותרין זה אחר זה בשהייה לבד בלא שום הכשר שכבר נימוק ונימוח שמנינות וטיחה שבפיו וחכו אלא שלא השוו בזה יש מחמיר על עצמו במעת לעת ויש נוהג היתר בסעודה אחרת ולפיכך הביאוה דרך ספור בלבד דשהייה לא נאמרה מפי רבותינו בהכשר אלא מפורסם היה מעצמם לכל וכיון שכן ודאי ב"ש וב"ה ששנו בברייתא הכשר לבשר וגבינה ודאי הכשר לשעה אמרו דבהאי הכשר סגי לאלתר לאכול גבינה אחר הבשר ואין כאן צריך הכשר אחר ולא שהייה כלל. והדבר מוכרע מעצמו דהכשר זה להעביר טיחות הבשר מפיו ושמנינותו ודי בזה אפילו לאלתר וכן בדין דהא אפילו כאחת בכלי שני אינו אסור מן התורה אלא בכלי ראשון כדאיתא בגמרא ולפום הא מילתא הא דאמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא שום הכשר אחר קאמר וביממא דהא חזי לידא. והילכך לא בעי נטילת ידים וקנוח הפה לא בעי משום דגבינה ליכא טיחה בפיו אבל אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא הכשר דהיינו בלא קנוח ומשום טיחת פיו ומאי דמסתיים לה סתומי דאמר אסור לאכול גבינה משום דמסתמא לאלתר משמע דאלו בשהייה מילתא דמיפרסמא הוא ודהכשר קנוח נמי לא צריך ליה למימר דהא רב חסדא לא אתא למימר אלא היתירא דבשר אחר גבינה דאיסור גבינה אחר בשר והכשר דידיה ממתניתא שמעינן לה והקשה המחבר אם כן מאי מקשינן מדרב חסדא דהא מודה רב חסדא דאפשר לאלתר בקינוח הפה בלא שהייה ואם כן ר' יוחנן דאמר ולא כלום שפיר קאמר דהא אפשר לאלתר בקנוח הפה ע"כ ולאו מילתא היא דודאי כי בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה בלא הכשר אחר בעו מיניה דפשיטא להו דשהייה לא בעיא הכשר וכדאמרן ואמר ליה ולא כלום ואהא מתמהינן והאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה ובלא הכשר קאמר וכדפרישנא ולאו קושיא דר' אסי לר' יוחנן הות דר' אסי לא מקשי ליה לר' יוחנן מדרב חסדא דקשיש טובא מדרב חסדא אלא גמרא הוא דמתמה אמימרא דר' יוחנן מהא דרב חסדא ולא מייתינן לה ממתניתא משום דאיידי דהאי הכשר דקנוח פה והדחה לא איתני במתניתין דילמא ר' יוחנן לא חשיב לה להא מתניתין מתרצתא להכי מתמיהין מדרב חסדא ומתרצינן דר' יוחנן נמי בשר אחר גבינה אמר הילכך בשר אחר גבינה לא בעי קנוח אלא נטילת ידים כדאיתא בגמרא. גבינה אחר בשר בשהייה מסעודה לסעודה לא בעי מידי אחריתי אלא אם כן מרגיש בשר בפיו דאפילו אחר שהייה חשיב בשר ולהתיר לאלתר סגי בקנוח ונטילת ידים וקרי במתניתין לנטילת ידים הדחה לפום מאי דרפרישנא לעיל משום דסגי בנטילת ידים מועטת ואפילו בכל דהו לאפסודי לההיא זוהמא דבשרא ואינו מחיוב להעביר אלא לאפסודה כל דהו דתו לא חשיבא וראיה ברורה לדברינו מה ששאלו בשר שבין השינים מהו ואם כדבריהם דאפילו בתר שהייה בעי קנוח להעביר טיחת פיו מה זו שאלה לבשר של בין השינים דהא אפילו טיחת פיו חשיבא אלא ודאי כדאמרן. והם דברים ברורים ומחוורין ואין לפקפק עליהם כלל וכן דעת הגאון בעל הלכות גדולות ורבנו יעקב והרב אדני זקני ר' זרחיה הלוי ז"ל. ואעפ"כ במקום שנהגו בו איסור אסור מתורת אם.
ובגמרא אמרינן תאני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים והאי דאמר באפיקורן כלומר באפקירותא ולא שנא גבינה תחילה או בסוף דהא מסתם לה סתומי ואמר עוף וגבינה דמשמע אפילו עוף תחילה ואמרינן רב יצחק בר רב משרשיא איקלא לבי רב אשי אייתו ליה גבינה ואכל ואייתו לקמיה בשרא ואכל כי לא משא ידיה אמר ליה והא תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא. ואע"ג דאגרא אפילו בבשר עוף תחילה שרי ועובדא דרב יצחק גבינה תחילה הות הכי קאמרינן עוף וגבינה הוא דשרו בכל ענין הא בשר וגבינה אסורין בכל ענין ואפילו גבינה תחילה דאי ס"ד שרי ליתנייה דהיא ריבותא טפי דאיסורא דאורייתא ואמר להו הנ"מ בליליא אבל ביממא הא חזינא ואלו בקנוח הפה לא איירי דפשיטא להו מילתא דקנוח הפה אחר סעודה ליכא הילכך עוף וגבינה מותר ואפילו בשר תחילה בלא שום הכשר וכן דעת מורי רבנו משה ז"ל ומיהו הנ"מ מסתמא אבל מרגיש בשר בפיו או טיחה או שידיו מזוהמות ודאי צריך נטילת ידים וקנוח הפה ובכל מידי הוי קנוח בר מתמרי וירקא וסלקא ודכותייהו.
עוד כתוב שם בענין תנור שטחו פניו בשומן בשר הילכך בתנור אם אפה בו את הפת לאחר שהוסק התנור הפת מותרת דאפילו כלי חרס יוצא מידי דפיו על ידי היסק וכל שכן בחזרת כבשונות וכמו שכתבתי בשער רביעי של תערובות אבל הפת שאפאה קודם שהוסק התנור אסור לאכלה אפילו במלח משום הרגל עבירה. ותניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש הפת כולה אסורה מפני הרגל עברה. כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ע"כ וזו כשגגה דהא קיימא לן ודאי דנותן טעם בר נותן טעם שרי בבשר בחלב והילכך לא בעי היסק אלא קנוח והאי דתנא היסק אורחא דמילתא נקט משום דאורחיה דתנור בהיסק ולאו היסק גמור כדי הכשר כשנאסר איסור גמור קאמרינן אלא היסק מועט כדי הכשר במקום זה דהיינו היסק כדי קינוח ואלו דברים ברורים.
ולענין כחל תנן במתניתין הכחל קורעו ומוציא את חלבו ואמרינן כיצד קורעו אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל ואמרינן אמר ליה ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמשמע לן מתניתין היא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב א"נ לקדרה כלומר א"נ לא פליג אדינא דשתי וערב דמודה הוא לרב יהודה בהכי אבל מאי דאשמעינן רבי אלעזר למשרייה אפילו לקדרה כלומר של בשר דסתם קדרה הכי משמע. ואמרינן נמי דאמרה ילתה לרב נחמן דבעיא למיכל בשר בחלב ואמר להו רב נחמן זווקו לה כחלי כלומר בשלו לה כחליה בפני עצמן בקדרה בלא קריעה. ופרכינן והא קתני קורעו ותרצינן לקדרה כלומר דכי אמרינן במתניתין דבעי קריעה היינו לקדרה של בשר ופרכינן ממתניתין דתניא כחל שבשלו מותר אבל לכתחילה לא ומהא שמעינן דהא דרב נחמן בבשיל בקדרה מהא דמקשינן מהא דתני שבשלו דאי כמאן דפריש הא דרב נחמן בצלי מאי מקשה ליה מהא מתניתין לימא ליה דההיא דר"נ בצלי ולהכי שרי לכתחילה ומתניתא לבשול בקדרה בפני עצמו דהא בהדיא קתני שבשלו ולהכי דיעבד אין לכתחילה לא ותו נמי שמעינן מינה דההיא דרב נחמן בלא קריעה דאי לא לימא ליה הא דרב נחמן בקריעה ולהכי נמי שרי לכתחילה ומתניתא בלא קריעה ולהכי קתני שבשלו אלא לאו דרב נחמן בקדרה בפני עצמה בלא קריעה וכיון דכן כי פרכינן קורעו ומהדרינן לקדרה לקדרה של בשר קאמר ותרצינן הוא הדין דאפילו לכתחילה נמי ואיידי דתנא סופא קיבה שבשלה בחלבה אסור דאפילו דיעבד נמי תנא רישא שבשלו הילכך לקדרה של בשר מותר בקריעת שתי וערב וטחו בכותל ולקדרה בפני עצמו מותר ואפילו בלא קריעה. ובדברי המחבר לא נתבאר יפה.
ולענין צלי אתמר כבדא עילויא בשרא שרי מאי טעמא דמא משרק שריק כחלא עילוי בשרא אסיר חלבא מסרוך סריך. ואסיקנא הלכתא בין כחלא בין כבדא תיתי בשרא שרי עילויה בשרא דיעבד אין לכתחילה לא. וכתב המחבר דשמעינן מינה דמותר לצלות בכלי שצלו בו בשר או לצלות בשר בכלי שצלו בו כחל ואפילו בלא קריעה וכן להעלותו חם בקערה שאכלו בה בשר מותר ע"כ. ואינו נכון שלא התירו אלא בששניהם צלי אבל צלי במבושל אסור והכא ליכא למימר תתאה גבר שאין זה כרותח לענין כלים אלא הרותח מחמם הכלי ומפליט ומיהו כל זמן שאין שם דבר ששורה בתוכו לא עדיף מחם לתוך חם דקיימא לן דסגי בנוטל את מקומו.