Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 127
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צריך ליכתוב זמן. בגמר' מפני מה תקנו זמן בגט כ' הפ"י לכאורה נראה דסוגיין למה דקי"ל כר"א דע"מ כרתי משא"כ לר"מ דע"ח הן עיקר העדו' לפ"ז נראה דמד"ת צריך זמן כדי שיהא עדים שיכול להזימן דאל"כ לא מקרי עדות ובדף ע"ט ע"ב ד"ה וצריכה גט כ' דאף לר"מ מדאוריי' הי' צריך ליכתב בגט בזמנו כתבנו כי היכי דליהוי עדות שיכול להזימה והאידנא דלא כתיבנא הכי היינו מתקנו' חכמים דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה כו' וה"ה לגיטן וכו' סוף דבר לא מתכשרי' גיטן שלנו לר"מ אלא מדרבנן וכו' ע"ש ולדבריו יהיו מדר"מ קושי' עצומה על שטת בעל המאור שבש"ך ח"מ סי' ל"ד ס"ק י"ב וסי' ל"ח ס"ק ב' ומסיק הש"ך כהב"ח ודלא כהר"ן אלא דכע"מ דדין הזמה חדוש לקנוס אע"פ שלא עשו מעשה ואין בו אלא חדושו (והמע' ברמ' המועתק סי' ל"ב הנ"ל בש"ע יראה מדוקדק כותי' מדלא כ' שאם כתוב בו בזמנו כתבנו שחייבי' העדים לשלם מדין הזמה כדרכו ליכתב אף האינו נהוג) וא"כ איך אפש' דעח"כ ד"ת הא ד"ת בעינן עדות שיכול לקיים בהם דין הזמה (וע' לקמן) ותו א"י מה תיקן דקושי' הגמ' לר"א הא מ"מ כ"ע מודים דאף לר"א נשאה ע"פ ע"ח הן לשטת הרי"ף דלר"א תרווייהו כרתי והן להחולקים מטעם החזקה שבע"מ נעשה וא"כ לכ"ע ק' ואפי' להר"ן דס"ל דלהרי"ף אם כתבו בזמנו כתבנו שייך למיעבד דין הזמה אכתי ק' מנ"ל לר"י ור"ל דתקנו' הזמן מטעמם עד דלהכי מסיק דכתוב בו שבוע חדש שבת נמי די אף דודאי אז לא הו' עדות שיכול להזימה דילמא באמת מפני חומרא דגיטן העמידו על ד"ת וכשתקנו הע"ח לא הי' אפשר לתקן מבלעדי הזמן של היום דוקא כדי שיהא עדות שיכול להזימה ובאמת צריך להכתוב בו בזמנו כתבנו. אמנם האמת לע"ד מעיקר' לק"מ דאלו הטעם כדי שתהא עדות שיכול להזימה אף זמן היום לא מספיק אלא השעה שהיא חקירה השביעית המביאה לידי הזמה וזה מגופא דמתני' שמעינן דא"צ מדתנן ניכתב ביום ונחתם בלילה משמע הא בשעות באותו יום אין קפידה מדלא נכתב כלל (ומה דנאמר בהרי"ף דאם כ' בו בזמנו כו' דהעדים פסולים ע"כ בשהוזמו בכל היום בעמנו הייתם) אלא דלדבריו עכ"פ מוכרח דלכ"ע מדהוי עדו' שאין יכול להזימה דכל עיקרו אינו אלא דרבנן וזה תימה דא"כ לר"מ כל הגיטן אינו אלא דרבנן ע"ד כל דמקדש כו' וחס ושלום להעלות כזה על הדע'. ותו דא"כ מה ק' להסוגי' דבטלו מבוטל ומה כולי האי ואיך יצא חובת ר"מ בכל הגיטן. והעיקר לע"ד דמעיקרא לא שייך כלל עדות שיכול להזימה בג"נ. ואף בע"מ א"א לקיים דין הזמה דמה נעביד להו דהא אפי' במעידי' שזה בן גרושה מפני דכתיב ועשיתם לו ודרשינו לו ולא לו ולזרעו לא אמרינן יעשה זה ב"ג תחתיו מכ"ש במעידי' שזה גירש אשתו מה אפשר למעבד להו כאשר זמם אטו נימא תעשה אשתו גרושה תחתיה ואפי' להלקותם לע"ד א"א דמפני שעברו על הלאו דלא תענה הא אין בו מעשה ומה דמלקינן בעדו' ב"ג מבואר בגמר' ורמ' משום דהרשיעו את הצדיק וזה לא שייך בגרושין דלמי היו חפצים לעשות רשע להבעל ודאי דלא ולהאשה היא רשעה מעיקר' באמ' שהרי גם היא אמרה שנתגרשה לכן הברור אצלי דאף אינם לוקים זולת במעידים שגירש ולא נתן כתובה שאז כשבאים להעיד מזכירים החיוב ממון בזה מבואר במתני' שם וברמ' כיצד יתקיים בהם דין הזמה אבל במעידי' אך על הגרושין לא שייך בהו דין הזמה כל עיקר כמו בעדי נערה מאורסה שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו כן ה"נ יכולים לומר להתירה לעלמא באנו ומה לנו לידע אם פרע הכתוב' אם לאו. או אם יש לה נ"מ אם לאו ולהכי אף אם ממילא בא להיזק על ידם לא שייך בה דין הזמה וע' בריט"בא ריש מכות שאפשר נמי אך גרמא מקרי כל שלא אמרו בפי' ולא נתקבלה הכתו'. ואף את"ל דבגט החתום מקרי מעשה ושייך מלקות אכתי ההוא מלקות לא מכאשר זמם נפיק אלא מלא תענה ולהכי בגט ודאי מוכרח תי' תו' ריש מכות שכתבו ועוד י"ל ובריט"בא הוא מבואר יותר בל' זה ורבותינו ז"ל תירצו דגבי עד זומם שני דיני כתיבי חד ועשיתם לו כאשר זמם ולא מיעטה קרא מהזמה בעינן עדות שיכול להזימה והיינו ההוא דטרפה ונערה מאורסה ודכוותייהו אבל בכל מה דלא שייך הזמה ל"ל למיבעי בהו עדו' שיכול להזימן דהא חיובא דידהו מוהצדיקו את הצדיק ולא מכא"ז וזה טעם נכון מאוד עכ"ל (ומזה מוכח ברור דכל שא"א לדון בהעדים דין עונש אף דנפסלו מ"מ מקרי עדות שא"א יכול להזימה ודברי הש"ך הנ"ל בסי' ל"ח צ"ע) וא"כ בודאי מעיקר' לק"מ לא על הגמרא ומכ"ש לא על בע"המא ז"ל. והנה הבאתי הש"ך הנ"ל איך מסכים עם בע"המא להלכה ויש לתמוה. א"כ איך מסיק נמי סי' ך"ח ס"ק י"ד דעדו' שבשטר הוא ד"ת ודלא כהרמ' הא מסיק נמי להדי' סימן ל"ג ס"ק י"ו דאף בד"מ בעינן עדות שיכול להזימן וכ' הנפקא מיני' אם אמרו בחקירות אינו יודע עדותן בטילה (ואפילו בתר דתקנו דלא בעינן דרישה וחקירה מ"מ דוחק לומר דאקרו משום נ"ד דינא דעדות שיכול להזימה לגמרי ודבריו צ"ע להסכימם עם לשון הרמ' פי"ז מה' מכירה כי בשלמא בעדים שלפנינו בלא דרישה וחקירה אפשר מה שכ' דמ"מ מקרי עדות שיכול להזימן אלו יבאו עדי הזמה אז ידרשו אבל עדים דאזלו למד"הי ואנו פוסקי' הדין ע"פ השטר מה עדו' שיכול להזימ' שייך (ותו ע' ל' הרמ' פ"ג מה"ע והוא בש"ע סימן ל' כ' להדי' אע"פי שלא כיונו החדש וע"ש בסמ"ע) עכ"פ העולה מדבריו לנכון וכ"ע מודים בו דד"ת אף עדות ממון בעינן יוכל להזימן. וא"כ איך אפשר דעדו' שבשטר ד"ת לשטת בע"המא ולשיטתי' דאף אם מזימן בפניהם נמי לא שייך בהו דין הזמה כדמסיק סי' ל"ח דלא כהב"ח (ואמת שבסי' ל"ח הוכיח שהרז"ה מודה דבשטר איכא הזמה וכו' ע"פ פי' הראב"ד ות"ח ע"ש כנראה דס"ל דמפני שמודה הרז"ה שהעדים נפסלים שוב אף דא"א להענישם ע"י עדות שבשטר בממון מ"מ מקרי עדות שיכול להזימן וזה סברה תמוה לע"ד דמה ענין כאשר זמם לפיסולם ולע"ד הרז"ה מפרש כפי' רש"י ועדות שבשטר לדידי' עדות שאי אתה יכול להזימם חשוב והעיקר כדהוכחתי לעיל בהג"ה בברור). והנה לע"ד לא מלבו המציא הבע"המא דבריו אלא מדברי הרמ' שבפ' י"ז הנ"ל שכ' מכאן אתה למד וכו' והוקשה לו מ"ט דתקנ' החכמים השטרות באופן שיהי' עדות שאין יכול להזימן דבשלמא מה דבטלו הדרישו' בעדות בע"פ שייך נ"ד דאלו יחקרו פעם ששכחו איזה שעה ויתבטל העדות חנם אבל השטרו' הנעשי' בשעת מעש' מ"ט יש בזה ומה נ"ד יש אם יוכתב היום והשעה ובזמנו כתבנו כדי שיהיה עדות שיכול להזימן עכ"פ בפניהם אטו תקנתא לרשעים עבדינן שלא יוזמו אלא הוכיחו דע"י שטר אף אלו נעשה בכל אופני' הנ"ל לא שייך בו דין הזמה והאמת כי ד"ת אין עדו' שבשטר כלל. וכשהחכמים מפני תקון העולם תיקנוהו לא מצאו שוב נ"מ בהמקום והזמן ומה שתקנו שטר כל עיקר ולא חשו למה שהוא עדות שאין יכול להזימן היינו משום דבל"ז הוצרכו לבטל דין עדות שיכול להזימן מפני הדרישות שלא תינעל דלת והיינו דמסיים הרמ' שאין מדקדקין בדרישו' וחקירו'. אך לדעת בע"המא הא ק' א"כ מפיהם ולא מפי כתבם ל"ל ת"ל דהוי עדות שאין יכול להזימן בשום אופן ו"כ דבאמת היינו טעמא דקרא ואלולא הדרשה לא היינו ממציאים סברת בע"המא דחדוש היא ובאמת היינו מכשירים ד"ת עדות שבשטר שכתוב בו זמני החקירות ובזמנו כתבנוהו והיינו דנים בו דין הזמה אם היתה בפניהם ואף כל השטרות עד היום היו מוכרחים להיות על אופן זה וכל עיקר סברת בע"המא למדינן מן הדרשה דמפיהם. וא"כ מיושב עיקר השגת הש"ך על הרמ' בסימ' כ"ח ס"ק י"ד שכ' משמע בהדי' מהרמ' אבל בגיטן דלא שייך בהו ההיא טעמא דנ"ד אף מדברי סופרים אין דנין והא ליתא מסוגי' דשולח ואפילו תימא דבגיטן נמי שייך מ"מ ק' וכו' ע"ש כי זה תמצית השגתו לא יותר ולהנ"ל לפ"ר לק"מ דבגיטן דלא בעינן מעיקר' עדות שיכול להזימה משום דהזמה לא שייך בהו אף מפיהם וכו' דהטעם לשטת בע"המא משום דהוי עדות שאין יכול להזימן נמי על עדות גיטן קאי כלל ושפיר הוי כל דין גט בע"ח ד"ת משא"כ שטרי ממון שפיר דלא הוו ד"ת. אך זה אינו דא"ל לא צריך הסוגי' פ' מי שאחזו דף ע"א לסיים דלהכי בעדות אשה שמת בעלה מועיל מפי כתבם משום עגונה אקילו בה ות"ל דשם נמי לא שייך דין הזמה ולא בעינן נמי עדות שיכול להזימה. א"ו דמפיהם גזירות הכתוב והקשי' על בעל המאור דמפיהם ל"ל צ"ע. ואולי עיקרו בא למעט עדות שע"י הרכנת הראש כדמשמע שם ובעדות שע"י הרכנה אפשר דמודה דלא שייך גבי סברתו דהזמה חדוש הוא ושפיר הוה עדות שיכול להזימן וצריך מפיהם וצ"ע:
איתא בגמרא על מפני מה תקנו הנ"ל ר"י אמר משום בת אחותו שמא יחפה עלי' והקשה הפ"י ז"ל לתי' התו' כתו' דף ך"ג ד"ה אית ליה דאף למ"ד דדוקא בפניו אמר רב המנונא היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו שלא בפניו וקצת פוסקים כתבו כן א"כ דוחק דכל הני סוגיא דלא כר"י דהא לפ"ז לא שייך חששא דב"א דבלאו הכי לא קטלינן לה היכי שיכולה לומר גרושה אני ולע"ד אף להפוסקים שבסי' י"ז דאם קיבלה קדו' מאחר שלא בפני בעלה דלחומרא חיישינן וצ"ג משני היינו אם נתקדשה או נשאת דרך נשואין אבל המוחזקת בא"א שזנתה דנימא מספק לא קטלינן לה ע"פ החזקה דניחשב הביאת זנות כפשטה ידה וקילה קדו' דתהא נאמנת לומר גרושה אני לא מיבעיא על זנות זה העבור דלא מהימנא אלא אפי' לעתיד מאמירה זו בפניו ולהלן נמי לא מהימנא דמוכרחת להעיז כדי שלא לדונה וליכא למ"ד וע' ב"ש ס' ז' ס"ק י"ז. אך מ"מ תירוצו מוכרח מבלעדי הקושי' וע"ש:
ע' ב"ש כ' בזה הזמן כו' ונ"מ ג"כ דאל יהי' על הבנים שמץ פסול ול' התו' הכי וי"ל גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים וע' סי' ד' סעיף ך"ו בהג"ה שאפילו ספק ממזר אינו כי תולין ברוב בעילת אלא דיש לחוש להיכי דא"א לתלות בהבעל כגון שהיה במדה"י וע' נמי לעיל מה שגמגמתי בד"ז תו כ' אבל השתא דתקנו חז"ל וכו' והוא ל' הטור ומפשט ל' הב"י משמע דלבתר התקנה כי יש בידה גט בלא זמן חייבת נמי מיתה ומ"ש דלפ"ז מה מקשה הגמרא מה הועילו יש לדחות דדוקא להמסקנה דאהני דלכתחילה לא תנשא והעדים משום הכי לא עבידו דעשו גט בלא זמן שפיר מקרי ריעותא והוי כמוחקה לזמן דחייבת לרש"י משא"כ אלו נאמר דהעדים לא ממנעו לא חשיב ריעותא ולא קטלינן ושפיר מקשה ואף רש"י ז"ל הוצרך לבאר והעדים וכו' ומה שדחקו להב"י ע"פ דברי התוס' ד"ה גזיי' לזמן מה כולי האי אם רש"י תופס לעיקר הדחיי' דלמ"ד משום פירא קאי הקושי' ואי מש"ה אין כ"כ תפיסה על הטור וב"י אם נקטו לשונם אליבא דרש"י תו כ' והב"י הביא דעת כמה פוסקים דס"ל כשנמסר לפני ע"מ א"צ זמן אבל לא קי"ל כן כדמשמע מהר"פ והאמת שהב"י אינו מחלק בדין זה באין בו זמן כלל ומביא בחברותא חדא דברי הג"מ בשם העיטור עם פירשב"ם דאם נמסר בע"מ כשר ובהרשב"ם מבואר דאפילו גט החתום בעדים ונמסר בעדים כשר בלא זמן לר"א דהא פירש הכי לדברי א"ש הנאמר על הא דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כ' בו היום גרשתיה כשר דלתי' אביי דלמא א"ש כר"א היינו ממש אין בו זמן דהא היום לא משום זמן נאמר לפירושו ומ"מ כשר לר"א אף שיש עליו עדים וכן פי' להדיא אף דברי ר"א בגיטן דמה שאמר אע"פ שאין עליו עדים ואין בו זמן קאי נמי על דקאמר הת"ק יש עליו עדים ואין בו זמן ועלה קאי ר"א ואמר אע"פי שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר ור"ל דכ"ש אם יש עליו עדים ואין בו זמן ונמסר בעדים דכשר אבל מהג"מ לא משמע שהתיר אין בו זמן בע"מ אלא בשלא נחתם בעדים אבל בחתם בעדים ואין בו זמן מודה ר"א דפסול אף בע"מ וכן העתיקו הג"פ וזה הסכים דעת הרמ' ופוסק הכי בשעת הדחק וצ"ע. ודע דאף הרשב"ם דמכשיר לר"א אין בו זמן אפילו חתום בעדים מ"מ ודאי דלא ס"ד להכשיר נמי מוקדם לר"א ע"י ע"מ אף בחתום בעדים א"ו בזה לכל היותר כדברי הג"מ ס"ל שמבוארים דבריו דאף לר"א כל שחתום בעדים ע"מ לא מהני למוקדם וכן מוכח מן הסוגיא דאל"כ ל"ל לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר וכן ר"ל לא היה צ"ל דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה דהא ר"ש כר"א ס"ל כדאיתא דף ט' ע"ב ולימ' דה"ט דר"ש בגיטי נשים דמכשיר מוקדם דהיינו בע"מ ור"א היא כדמוקים חכמים המכשירים בנייר מחוק. א"ו דזה לא מהני אלא בנייר מחוק דסמכו חכמים דלא תנשא בו עד שתביא ע"מ לפנינו משא"כ בגט חתום בעדים והוא מוקדם אף לר"א פסול כמבואר בהג"מ שז"ל וה"ה לר"א דאמר ע"מ כרתי ונכתוב ביום ונחתום בלילה פסול, דכיון דאיכא ע"ח לא סמכי אעידי מסירה וכן השיב בפשיטו' התה"ד סי' י"ט בפסיקו ודימהו לשינה שמו ושמה דלא מתכשיר בע"מ ודע דלשטת הרשב"ם צ"ע ליישב הסוגי' דא"כ עדיין ק' לר"א מה הועילו בתקנות הזמן דיתן לה גט בע"ח ובלא זמן בע"מ ולא שייך לשנויי אהני דלכתחי' לא תנשא משא"כ להג"מ ניחא דאין להקשות לר"ל מה הועילו הא יכול למסור לה גט בלא עדים ובלא זמן בע"מ ותהא מגורשת לכתחילה והגט הזה יוכל להיות שנכתב זה כמה ונמצא מפסדת פירות משע' שנתן עיניו לגרש' עד המוסירה די"ל הא בלא זה ק' לרש"י שפי' אהני דלכתחילה לא תנשא ולא יכתבנו הסופר וכו' ועם זה קאי הקושיא דגזי' לזמן מה איכא למימר דשם אף דנמי לא תנשא בו מ"מ זה יכול לעשות בעצמו וק' אכתי כתב בכ"י ואין עליו עדים מה א"ל דנמי קתני במתני' דאם נשאת בו לא תצא דהא כ"י כעדים דמי ולא יכתוב בו זמן נמצא דמחפה עליה ולר"ל תפסיד הפירות עד המסירה כי אפשר גט זה מוכן בידו מכמה שנים שהן אמת דלר"ל י"ל כדכ' הרמ"בן ר"ל סבר משעת החתימה אין לבעל פירות וצריכה אשה שתדע מתי נחתם כדי שתתבע מאותו יום וזמנין נמי דאמליך וגמר בדעתו לגרשה וכ' וחתמן בלא זמן לפי שנזדמנו לו סופר ועדים והוא רואה בנכסי אשתו קמה לקצור ומניחו בכיסו עד שישמט ואוכל ואח"כ מגרשה בגט זה עכ"ל. וי"ל הא בכ"י מה"ת שיקדים הכתיבה אבל לר"י ודאי ק' וע"כ דזה ניכלל בתי' הגמרא לרמאי לא חיישינן דבזה הזיוף ניכר דרוב המגרשים חותמין עדים והיוצא בלא עדים יותר ניכר הזיוף מגזי' לזמן וממילא ה"ה דמיושב בזה הקושיא להג"מ ודברי הפ"י בד"ה גמרא בשלמא לר"ל תוך דבריו שכ' אבל אכתי איכא למידק כו' ומשמע לכאורה דה"ה בגט שאין בו זמן כנראה תקפה עליו משנתו בהעלם פלוגתת הפוסקים דהכא ודבריו צ"ע ודוק:
אם היה מוקדם כו' בהסוגי' מבואר דלר"ל דס"ל זנות לא שכיח הטעם שלא תטרף פירות שלא כדין מזמן הכתיבה עד החתימה ואיכא למידק הא במס' ב"מ דף ע"ב איתא ת"ר שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית תנן התם שט"ח המוקדמים פסולים נהי דלא גבי מזמן ראשון יגבה מזמן שני אמר ר"ל ר"מ היא ור"י אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ויש פלוגתא התוס' בשם ריב"ן כתבו דא"ג ממשעבדי אבל מב"ח גובה ואיתא בריב"ש סי' שפ"ב דכן נמי מפרש הרמב"ן וכן איתא בשטה מקובצת בשם הרשב"א והר"י סובר דלר"מ בטל מהיות שטר ואפי' מבנ"ח א"ג ותליא בפלוגתא זו מוקדם דפסקינן כר"י דמידי' חכמים לר"מ דלשטת ריב"מ גובה מבנ"ח משא"כ להר"י והרא"ש ורש"י ז"ל אף דביש בו ריבית אינו מסכים בפי' ריב"ם מ"מ במוקדם מפרש דאך משעבדי פסול וכשר לב"ח וכן הסכימו הרי"ף ורמ' והוא פסק הש"ע ח"מ סי' מ"ג ולשטה זו ק' לר"ל מדוע גט מוקדם פסול נהי דנאמר דמפרש אף מתני' דגיטן כר"מ וכדמדויק לפ"ר אליביה מדר"ש שמודה בשאר שטרות דהיינו כדתנן שט"ח המוקד' פסולים אכתי ק' הא אין השטר נפסל מהיותו שטר לענין ב"ח וה"ה בגט ליהוי אך פסול לענין טריפה מלקוחות ומה ענינו לפסול לגרושין דהא תקנתא דידה בפירות ליגבות מזמן שני מב"ח נשאר כדינו ואינו דומה לאין בו זמן הן אמת דלפיר"שי יש לדחות דאינו מפרש פירושו במוקדם אלא לר"י משא"כ לר"ל אליבא דר"מ שוה מוקדם לריבית ואף מב"ח אינו גובה מ"מ לשטת ריב"מ צ"ע והיה אפשר לדחוק ע"כ דברי תו' גיטן דף ג' ע"ב ד"ה כתב בכ"י ע"ש קושייתם וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד שלא כדין כשיכתוב יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב והיא לא יוכל לטרוף לפי שחשדינן אותו שהקדים ולכן פסלוהו דהשתא בדין לא טריף מזמן הכתוב כיון שהגט פסול דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל וי"ל ה"נ הני בשלמא במלוה בשטר מוקדם שפיר יש לגזור אף מזמן שני לא יגבה ואך להמלוה קנסו אבל הכא רצו החכמים אך לקנוס לדידיה ולא לאשה ואלו נאמר דלא תגבה אף מזמן שני והקנס היא שלא כדין דהא מזמן שני מגיעים לה באמת והוא ירוויח ופעמים בכיון יקדימנו כדי שתפסיד לטרוף אף מזמן שני והוא ימכר מזמן החתימה לפיכך הוצרכו לפוסלו שאז בדין אין טורפה. אך מ"מ ק' לכל השטו' הנ"ל ואף לשיטת הר"י והרא"ש ממה דאיתא בהר"ש סוף שביעית כ' ופליגו בירושלמי ר"י אמר פסולין ממש ור"ל אמר אין מונה אלא משעת הכתב והיינו פלוגתא דאיזהו נשך אמר ר"ל במחלוקת שנויה ור"מ היא אבל לרבנן דלא קניס בריבית ה"נ גובה מזמן שני עכ"ל. משמע מזה דר"ל מדמוקים המתני' כר"מ פוסק כרבנן דאפילו ממשעבדי גובה מזמן שני וא"כ ודאי ק' דאין טעם כלל ליפסול הגרושין משום הכי (וע' בב"י מה שמביא בשם תה"ד ליישב דעת הרא"ש בתשובה) ואיך מפרש טעמא דמתני' דגיטין שלא אליבא דהלכתא לשיטתיה וכבר מוכח ממחלוקתו עם ר"י בהאומר כולכם חתומו דפוסל מוקדם וא"ל הא כתבו תו' שם בב"מ דכל זה אינו אלא בהקדימו בטעות אבל במתכוין העדים פסולים ולכ"ע השטר בטל ומשמע דפסולי דאוריי' הם שא"צ הכרזה דאל"כ לא משנו מידי וכן פסק בש"ע ח"מ הנ"ל וע"ש בש"ך כ' שכן הסכמת כה"פ (זולת בהר"ש הנ"ל כ' בתי' אחד ושמא י"ל דסבורים דלוה עצמו יפרע ולא יבא לעולם לידי טריפה) וא"כ י"ל נכתב ביום כו' סתמא במזידן נדונין כדמשמע בריב"ש הנ"ל ולהכי הגט פסול משא"כ מתני' דשביעית דתנן סתמא שט"ח המוקדמין דמשמע אפילו היכי די"ל שטעו בשיפורא דירחי דאפ"ה פסול להכי מוקים במחלוקת ור"מ היא זה אינו חדא דמן הרמ' וש"ע משמע דאף בנכתב ביום וכו' אינו אלא פסול ואם נשאה ל"ת והרי כי נתגרשה בלא ע"מ אחרים לפ"ז לכל הפחות מדין נתגרשה בספק פסולי עדות ד"ת לא נפקא ומהראוי דאפי' נשאת תצא אלא משמע דלא כהרי"בש אלא שמן הסתם נדונין במוטעין ונשארים בכשרות וע' ח"ר גיטין דף כ"ו ע"ב ד"ה אלא ארוסה ותו ק' לפ"ז מה קאמר ר' יהושע בן לוי על גט שחתמו ב' מנייהו ביומי' ואידך מכאן עד י' ימים דס"ל כר"ל דכולהו משום עדים כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק תינח לר"ש דמכשיר לכתחילה לחתום על שטר הנכתב זמן מוקדם אם יודעים שנכתב ביום הכתוב בו וכשרים הם אבל לר' יהושע בן לוי דבאמת כחכמים ס"ל הרי העדים שלא כדין חתמו והם פסולי עדות ומה בכך אם בשעת הדחק נסמוך על ר"ש א"ו משמע דהעדי' נשארים כשרים ותלינן טעותם שסברו מדחתמו שנים יכולין הם לחתום אף בתר י' ימים ומ"מ קאמר הגמרא זה לנ"מ לר"ל דס"ל כולם משום עדים הגט פסול ש"מ דאלו משום פיסול העדים אתינן עלי' והדרה הקושי' לדוכתה והעיקר הנלע"ד דעד כאן לא תלה הריב"ש סי' שפ"ב דין ביטול השטר במחלוקת הפוסקים דמוקדם לענין בני חורין אלא שטר עדות חליצה או שט"ח ממון אבל גט אשה כע"מ דפסולו מדלא נעשה כתקון חכמים דאין רצונם במוקדם מטעם חשש טריפה הוי משנה מטבע שטבעו שמודו חכמים לר"מ דפסול מיהו הוי. ומזה לע"ד ראיה ברורה לדברי הרשב"א בתשו' שבב"י לחלק בין קדימה לקדימה דלא כדעתו בחדושיו דאף למוקדם יש תקנה ע"י שליח כמו שסמכו להרחיק הכתיבה מנתינא על הקלא דשליח כי א"ד כלל מה שהתירו אבל מוקדם בשעת חתימה דלא נעשה כתקון חכמים ודאי הוא פסול אף כי אפשר להמציא תקנה להסיר החשש שבעבורו נתקן שלא להעשות כן כמו לר"ל הנ"ל לטעמו ודוק ובעיקר דין פסול העדים שהאריך הג"פ צ"ע למעשה:
אפילו היו עסוקים באותו ענין כ' הב"ש והרא"ש מכשיר וכן הרשב"א אבל ברש"י ור"ן מבואר כפסק הרמ' ודעת המכשירין צ"ע דהא מלבד ששייך לר"י שמא יחפה יותר מזה לשטתם דכל גט הבא לפנינו אמרינן ביום שנכתב נמסר יש חשש בנכתב ביום שתטרף שלא כדין א"כ לר"י מה מועיל יציאת הקול מבעוד יום הא אפילו נחתם נמי מבע"י אין בדין שתטרף אלא מנתינה ואילך והג"פ כ' וע"כ יש לתי' באופן אחר דנכתב ביום ועסוקין באותו ענין ליכא חשש דחפוי דקלא אית ליה למילתא שלא נחתם ביום כתיבתו ועסוקין באותו ענין היה וא"א לו לחפות עליה ודוחק עכ"ל ותו' זה לקושיא דחשש פירות אף בדוחק אינו כי א"כ יהיה מוכרח דכשרות של נכתב ביום כו' עם עסוקים בא"ע היינו דקלא אית ליה שלא נחתם עד הלילה ולא תוכל לטרוף מיום הכתיבה נמצא דאין דין שטר זה אלא כאלו נכתב ונחתם בלילה ול' הרשב"א הכי הוא וגט מוקדם כגון שנכתב ביום כו' ועסוקין בא"ע כשר כאלו נכתב ונחתם ביום וכן משמעו' כה"פ בח"מ סי' מ"ג וצ"ע.
וי"א כו' בשעת הדחק כשר כ' ב"ש דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו וכו' לפ"ז א"צ להחלוקים של תשובת מהר"מ מינץ תשו' זו א"א ודברי הב"ש אינם מובנים לי כנראה מדעתו דמוקדם בחשש פירות לרבנן הוא שהבעל יוגזל פירות המגיעים לו עד שעת חתימה ולפום כן תחלק בין בידיעתו נעשה שייך מכיון שנתן עיניו משא"כ שלא בידיעתו ואינו יודע אופן שלא בידיעתו בנכתב ביום כו' הא הכתיבה וחתימה מוכרח ע"פ צויו (אם לא בדוחק שציוה להסופר לכתוב סתם וכשהובא בלילה לפניו וצוה להעדים לחתמו סבר שנכתוב אף בלילה ובאמת נכתב ביום ובהזמן לא הביט לראות) וע"כ מוקדם שלא בידיעתו היינו שהסופר בהכתיבה הקדים הזמן. ובענין זה מבואר בכה"פ ובפרט בהיב"ש סי' קי"ז שמודה ר"ש מטעם טריפה שלא כדין ולזה מדויק ל' המשנה דלא פליג ר"ש אלא בנכתב ביום להורות דבמוקדם גמור מודה כיון דלא שייך בו כיון שנתן וכו' (ועל ד"ז מפרש הב"י להטור מטעם כתיבת שקר ולא היה צריך לדחוק) ובזה מכ"ש אם נעשה בידיעו' הבעל דפסול לכ"ע וא"כ מה זה שכ' על פירש"י נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא והא שכ' הר"ן בסמו' דס"ל ל"ת י"ל שם איירי דידע שהוא מוקדם אז מחל הפירות משמע. שהוקשה לו למה שכ' הר"ן בהמגרש דלרש"י אליבא דר"י דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה האשה צריכה להביא ראיה מתי בא גיטה לידה א"כ ליכא לר"י בשום מוקדם יותר חשש מאין בו זמן דשמא יחפה והוי דינו חד עם אין בו זמן דאף לרבנן אם נשאת ל"ת א"כ מה מפרש הכא בנשאת אף לרבנן ל"ת וא"כ א"י מה מחלק בענין פירות ואם דעתו בתירוצו שרש"י מפרש זה אם ריב"ל כר"ל ס"ל דזנות לא שכיח ופלוגתת החכמים ור"ש היא בפרי דמשעת כתיבה עד חתימ' ובשעת הדחק סומך על ר"ש דמכשיר מוקדם וס"ל מכיון כו' א"כ מעיקרא לק"מ על הר"ן די"ל לר"ל אין דומה מוקדם לתקנות זמן אף דתרווייהו משום פירא מ"מ זה משום תקנה דידה ולא החמיר' כבמוקדם שהוא משום חשש קנוני' דלקוחו' החמירו יותר לחכמים דאף אם נשאת תצא מפני שהיא בכלל יתר פסולא דרבנן דלהר"ן בכולן תצא ואף אי נימא דלא ניחא לו לחלק בתקנתא דפירות לר"ל ואף להנראה מדעתו דריעותא דמוקדם משום גזל הבעל מה שלא נראה מכל מפרשי הראשונים עכ"ז א"י לפרש מה שכ' רש"י איירי בלי ידיעות הבעל הא העובדא הוי דחתים ב' ביומו ואז נתן עיניו לגרשה ואינך בתר י' ימים ולעיל מזה כ' ולא ידע הבעל שהקדימו כו' דאז לא שייך כיון כו' גם מה כת' הר"ן איירי דידע כו' אז מחל הפירו' מה מהני מחילתו לענין לקוחות הכלל אין אתי מקום להבינו אולי הוא מפני חסרון התשו' ובעיקר הקושי' על רש"י גם היש"ש תפסו סוף הלכה י"א מ"מ י"ל דרש"י מפרש או אם נשאת למ"ד בהמגרש דבגט שאין בו זמן נמי תצא לזה י"ל דהכי הוה ואולי למ"ד זה לא מקרי שעת הדחק בענין אחר מ"מ במוקדם סמך ריב"ל על ר"ש דמכשיר משא"כ אין בו זמן דלתרווייהו פסול והר"ן כ' דבריו אליבא דהלכתא דבאין בו זמן נמי לא תצא ולמ"ד זה באמת שעת הדחק מתפרש בהלך לו. וגט מוקדם אם קדשה אחר כו' כ' הב"ש וא"ת ואין לדמו' כו' ודלא כב"ח ולא כ' ראיה מנ"ל שאין לדמות לקדושי טעות אבל לע"ד לא גרע מקידש חייבי לאוין שלא הכיר בה שמבואר סי' קט"ז דאך כתו' ל"ל הא תו' יש לה והמע' שם בסוגי' יבואר דצ"ג ופשיטא דלא עדיף א"א דרבנן מח"ל. תו כ' לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל מוקדם בטל. והאמת שהב"י הוציא כן מהרמ' שכ' בפ"א גט מוקדם פסול ובפ"י מבאר שכ"מ שכ' פסול אם נשאת ל"ת והרמ' ז"ל בלי ספק לשטתו אזיל מה שכתב בתשו' שבכ"מ פ"ח הלכה ד' אמנם המקומות שאמרו חז"ל שהוא פסול הענין אצלי מסופק אפשר שיהיה הפסול דאורייתא ואפשר שיהיה מדרבנן ונשיב אז הענינים אל שרשם שאם חוזר לשורש שהוא ד"ת אמרתי בו ספק גרושין ואם מצאתיו חוזר אל שורש דרבנן אמרתי בו פסול מדבריהם ודמיון לזה אמרם נכתב ביום כו' פסול שזה אצלי פסול מדבריהם להיות התקון הזמן מדבריהם עכ"ל. ולזה אומר אני ודאי אלו לא מצא הרא"ש ז"ל הוכחה מן הש"ס דפסול זה פירושו בטל לא הי' פליג על הרמ' ולכל הפחות הי' חש לדעתו אלא לע"ד ראי' מצא במתני' דף פ"ו ע"ב הי' כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראין עמו כשר וכ' הרמ' פ"ד הל' י"ח אבל אם כ' בהך בשבת גירש פלוני לפלונית וכו' ואם היתה המגלה יוצאה מת"י אחד מן הראשונים הרי זו ספק מגורשת וכן הוא בש"ע סי' ק"ל וע' ר"ן וידוע מה שכ' נמי הרמ' בפ"י כל מקום שאמרנו ס"מ לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני שהיא ספק ערוה ובהסוגי' שם איתא ותו לר"י דאמר זמן לכל אחד זהו טופס מה אירי' משום טופס (ופי"רשי מה אירי' דמפסלי עליונים משום דהעדים אין נקרין עמם) ות"ל דהו' לי' נכתב ביום ונחתם בלילה (רש"י ות"ל דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו עד שנכתב האחרון) ואי אמרת מוקדם אינו אלא פסול ואם נשאת ל"ת מה הקושיא ות"ל הא מטעם מוקדם לא תצא ומטעם שאין העדים נקרין עמו לכל הפחות תצא מחמת ספק ואפי' לשטת הר"ן שמביא הב"ש דאף במוקדם תצא מ"מ הבנים ודאי כשרים כיון שמ"מ ס"ל דלא הוי אלא פסול דבריהם ומשום טופס הא הבנים ס"מ דאורייתא אלא ע"כ דפשוט להש"ס דאף מטעם מוקדם תצא והבנים ממזרים וספק הא לא שייך במוקדם וע"כ משום דפסול הנאמר בו היינו בטל ועכ"ז מנקיט לחומרא עדיף ודברי אינם אלא ללמוד זכו' על רבינו הגדול הרא"ש ז"ל. ושגם ראוי להחמיר כדעתו דתצא ואפי' יש לה בנים והיינו במוקדם גמור שנכתב היום והקדימו הזמן דאלו נכתב ביום ונחתם ביום שלאחריו פוסק הרא"ש עצמו דכשר בשעת הדחק משום דכדאי ר"ש. וקושי' הגמרא אזלה לת"ק ומ"מ יש ללמוד הימנה לדידן במוקדם גמור דמודה ביה ר"ש דפסול דהיינו שהוא בטל תו יש ללמוד מזה דלא כהרשב"א בחדושין דמוקדם כשר ע"י שליח אלא כדלקמן שחזר בהתשו' דאל"כ עדיין לא מקשה די"ל פסול טופס משמיענו שאין לו תקנה ע"י שליח תו יש להבין מל' הרש"י דלא כמשמעות הריב"ש הנ"ל שמן הסתם נדוני' חותמי מוקדם לפסולים מדכ' ות"ל דהוו כולהו בר מבתרא. ולדבריו שהם פ"ע אף האחרון יפסול א"ו כנ"ל שנדוני' מן הסתם לשוגגי' ודו"ק:
השולח גט כ' הב"ש אחר דברי הר"ן לפ"ז מוקדם או נ"ב ונחתם בלילה או שלא נכתב באותו יום אין תקנה לשלוח ע"י שליח כיון דאפשר באחר ולע"ד אין להוציא חומרא זו מהר"ן אלא אדרבא מדתחילת הסוגי' מקשה אי כותבין גט לאיש ומת' דלא מקדים וכו' ולא מסיים עלי' מידי דאי איתרמי מלתא שלא ניתן ביום הכתי' מה דינו משמע דאזיל בשטת הרמב"ן שבספר ה' שטות שכ' והא דאמרינן לא מקדים למימרא דלא חשו רבנן למילתא כלל ואפי' ידוע נמי לא מפסיל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ ליתני נכתב ביום ונחתם ביום וניתן בלילה כי ר"ל דמדלא שכיח משום דלא מקדים לא חשובו לעשות תקנה לפסלו ואפילו נעשה כדאמרינן מלתא דל"ש לא גזרו וכן הביא הג"פ תוך ס"ק י"ג דהיינו טעמא דהרמ' שבב"ש ס"ק ז' בשם הנ"י פ"ק דמציעא וכ"כ בספר תומת ישרים סי' נ"ה בשם הרמב"ן ובע"ה ובעל השלמה ובזה א"צ לדחוקו' הב"ש ס"ק ז'. ובמחשבה זו לע"ד אף הר"ן אזיל אלא דהוקשה לו על תחילת הקפידות המוקדם דלא סמכו על הקול ובגיטין המושלשי' דסמכו לכתחיל' והם נמי דשכיחין עם גיטין הבאים ממד"הי ע"ז מחלק משום תק"ע להורות דשלא במ"ע אין מניחין אותו להשליש אלא שיגרש בו מיד אבל לפסול הגט בדיעבד אין מוכרח שסובר. ולשטת הרמב"ן ניחא לי מה דקשי' לי לשטת ר"י שבש"ע שגט שנתאחר מן הכתיבה אין תקנה אלא ע"י שליח א"כ כל הגיטין הנתונים בתנאי אם שאין הגרושין חלים עד שעת קיום התנאי נמי ניחש לשמא יחפה אם תזנה בין הנתינה להקיום ונהי דאפשר לר"י בזה מודה לר"ל דמשע' ביאת הגט לידה אף טרם קיום התנאי מפסיד הפרו' כמו שפטור מפרקונה משעה זו וע' ס"ס קמ"ח וא"כ אין חשש טריפה מ"מ ק' משום שמא יחפה והא ודאי ל"ל דלשטת ר"י אף זה אין תקנה אלא ע"י שליח חדא דלא נשמע בשום מקום ותו דא"כ ודאי ק' לדברי הרשב"א שרוצה ללמוד מדע' ר"י דה"ה מוקדם גמור דכשר ע"י שלי' א"כ מה קאמר הגמר' בדף י"ח ע"ב איכא בינייהו דחתמו ב' ביומי' ואידך עד י' ימים דלמ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול הא מ"ד מש"ת היינו ר"י ולדידי' מ"מ הא יש חשש דחפוי להמבוא' סי' ק"ך ס"ק ך"א בח"מ דלכל הפחות הוא תנאי אם וא"כ בלא שליח אפי' לר"י פסול וע"י שליח אפי' לר"ל שאמ' מש"ע כשר ומה בינייהו ותו דא"כ מה מקשי' בעובד' דריב"ל והאמר ר' יוחנן כולו משום תנאי דילמא העובדא הוי בגירש ע"י עצמו (וע"ש ח"ר תוך ד"ה אמר ר"ל כ' דדוחק שהמקשה ידע שנעשה בלתי ידיעת הבעל כן דוחק שידע העובדא הו' ע"י שליח ולשיטת ר"ת דלשם באמת ע"כ דבהכי איירי ודוק) ותו דלפירש"י ד"ה ועד י' ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולן והר"ן הוסיף דכיון דאמר לו כולכם לא שויה גיטה עד דחתימו כולהו כנראה מדעתם דשני תנאי זה מפני שהוא בגופו של הגט אינו גט עד דנתקיימ' וצריך להיו' מקוים בשעה שבא לידה וכן מצאתי להדי' בהר"ן סוף הזורק (וכבר שכתבתי לעיל שהר"ן סותר עצמו) וביותר מזה הא העובדא דריב"ל דס"ל באמת דכולן משום עיגון ע"כ הוא בשחתמו כולן טרם שנמסר דאל"כ בלא חשש מוקדם הא ודאי לא שוי' גיטא עד דחתמו כולם וא"כ אף למ"ד משום תנאי הא עכ"פ לא נמסר ביומא קמא דנכתב ונחתם מן ב' עדים ולשטת ר"י א"כ מה הקושי' הא מוכרח לכדאי ר"ש מפני ריחק הנתינה מן הכתיבה דפסול לת"ק משום מוקדם מפני שגירש ע"י עצמו והלך לו. וע"כ לדחוק לדעה זו דגט בתנאי עדיף וקלא איה ליה אפילו ע"י עצמו ואפילו ניתן מרוחק מן הכתיבה וכל זה קשה עלי לאומרו (שוב מצאתי כעין דברי' אלו בפ"י דף ע"ב ד"ה רש"י בד"ה ור"ה כר' יוסי) משא"כ להרמ"בן ניחא דל"צ לשנוי' הנהו קלא אית להו אלא על גיטין המובאים דשכיח אבל יתר הגיטין שע"י תנאי אם מדעכ"פ הכתיבה והחתימה ביום אחד ונעשה כתקון חכמינו ז"ל הן שנתאחר הנתינה והן שנתאחרו הגרושין ע"י קיום התנאי ואפי' נתאחר הנתינה עם הקיום כגון ב' ואידך עד י' ימים למ"ד משום תנאי כולן לא נפסלו דיעבד ולכן לע"ד במ"ע כגון במומר שנתאחר הנתינה מיום הנתי' והחתימה ואינו רוצה לצוות ליכתוב אחר ואף לא לגרש ע"י שליח הסומך על הרמ' ורמב"ן ודעמי' לא הפסיד תו' כ' ולהרשב"א אפי' גט מוקדם יש לו תקנה ע"י שליח האמת בחידושיו ד"ה גיטן הבאים ממדה"י כ' הכי וכבר כ' עליו הר"ן וקולא גדולא היא וגם הג"פ כ' שרוב האחרוני' הרגישו שבהתשו' שמביא הב"י בשמו סותר עצמו והברור לע"ד שחזר בהתשו' וכדאמר רב יוסף וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכל דברי הג"פ בזה הן מה שרוצה ס"ק י"ג לפרש דבחדושיו לא איירי במוקדם שקר אלא במוקדם אמת לע"ד הוא שקר כמבואר לכל מעיין והן מה שרוצה לומר ס"ק ט"ו ד"ה העול' דבתשו' איירי במגרש ע"י עצמו דוקא נמי ליתא ומה לנו בדחוקיו שרוצה להליץ ע"פ דבריו בעד הטור מהשגת הב"י על ידי דברי ר"י מטראני ומכח זה כ' ס"קי"ג דעל תשו' רשב"א הלזו לאו מר בר ר"א חתום וכ"ז לע"ד אינו וכשם שנקבל שכר על הדרישה ליישב הטירכה נקוה לקבל שכר על הפרישה והשתיק' ומעולם לא עלה ע"ד הטור להכשיר מוקדם גמור ע"י שליח והרשב"א עצמו חזר והורה כהלכה והוא עיק' וכן כ' היש"ש על דבריו שבחדושין ולי נראה דדוקא הבאין ממדה"י שבהכשר נכתבו אלא שלא נתנו ביום הכתיבה מכשירין ע"י קול אבל גט מוקדם שלא נעשה כתקון והי' למיחש שמא יתננו בצנעה שינה מטבע חכמים שוב אין תקנה אלא באחר דכל מה שפסלו לא חלקו בדבריהם. ותו אלו מוקדם ממש כשר ע"י שליח ודאי קשי' קושית הרמב"ן הנ"ל דליתני נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה פסול בשלמא ליתר השטות לא שייך למתני פסול מדיש להו תקנה ע"י שליח. לכן לע"ד אף במ"ע א"א להקל ע"י סברה זו. תו' כ' ונשמע נמי אם בא ממדה"י מוקדם כשר לכ"ע כיון דא"א בע"א וכו' מ"מ כשבא ממדה"י דיש לו קול וא"א בע"א עדיף טפי ולע"ד אף זה ליתא ואדרבא לכ"ע אין תקנה דאף להר"ן לא סמכו חכמים עצמם לכתחילה אלא להרחיק הנתינה מן הכתיבה מפני שא"א בע"א ובאפשר אף זה לא התירו ואם ידוע שרוצה למיעבד הכי מחינן בו אבל להקדים הזמן לא התירו ונעשה בפיסול והרי הוא פסול וכל הפסולים מדבריהם א"א להקל במ"ע כמבואר במהרי"ק שורש ך"ו זולת בנכתב ביום ונחתם בלילה דבל"ז מסיק היש"ש כי"א שבסעיף ב'. תו כ' ותו' ורא"ש ס"ל גט שלא ניתן ביום הכתיבה כשר כששולחין לפ"ז י"ל דס"ל כהרשב"א ג"מ נמי כשר עי"ש מיהו אין מוכרח ולע"ד מתשו' הרא"ש מוכח איפכא והיא בסי' קך"ו בגט שנתכב ד' בשבת ך' לחדש והו' ך"א דלולא שמצא מקום להתיר מפני שהזיוף ניכר הי' פוסלו אף שהי' במ"ע ועי"ש א"ו דבמוקדם שפסלו ז"ל מדלא נעשה כתיקונם אין מקום להכשיר בשום אופן וכבר הרגיש נמי בזה הג"פ. תו כ' ולהרא"ש בתי' א' אפילו בלא שליח אית ליה קול ק' למה מוקדם פסול אע"כ צ"ל מוקדם שנכתב בפיסול שאני ואין זה מספיק דאכתי ק' הכל למה פסלוהו מלכתבו כיון שאין טעם לפסולו דהא לכולם יש קול ואפילו שלא במ"ע סמכו על זה והכשירו להרחיק הנתינ' מן הכתיבה ולהכי התה"ד בפסקיו סי' י"ט דוחה תי' זה מהלכה. ואולם ל' הב"י הכי ולפי תי' א' כל גיטין שנמסרו שלא ביום כתיבה כשרים ואפילו שלא עי"ש ול"ד להקדים הזמן דבטל נמי הוי לדעת הרא"ש משום דכי כ' שקר כ' ור"ל שהחכמים גזרו על העדים והסופר שיחושו ולא יסמכו על הקול שלא יבא תקלה על ידם אפילו בדרך רחוק ולא יחתמו שקר ומיד שלא נעשה כתק"ח הוי בכלל המשנה מטבע ואין לו תקנה ואפילו נעשה בטעות זולת בשהטעות מוכח מתוכו הכשיר במ"ע ולא חשיב לי' משנה מטבע. ואף בזה י"ח בסי' קך"ו סעי' ך"א:
גט שלא נמסר כו' אלא שישלחנו כו' ביש"ש פ"ב הלכה ה' מביא פסק מן מהרא"י ז"ל שבעל שמביא גיטו ממקום אחר מותר לגרש ע"י עצמו. וע"ש טעמו ונמוקו ומסכים עמו להלכה והג"פ מפקפק ואלו ראה היש"ש לא פקפק. וסתם גט כ' הב"ש ולא חיישינן דלא מקדים וכו'. ואף דקי"ל נמי הכי בשאר שטרות היינו משום דשם אין כותבין ללוה עד שיהא מלוה עמו בשטרא דלאו אקנייתא להפוסקים דאין עדיו בחתומיו זכין. ובהטור מבואר תו דפסקינן כר"י דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה והכריעו רה"פ כותי' והכרעת הרי"ף היא מדיש לה חיוב פרקונה עד הנתינה והר"ן נתקשה אולי באמת פרקונה הופקע ע"י הכתיבה דהיינו משעה שנתן עיניו לגרשה אם הי' קודם שנשבת וע' ג"פ. ואולי י"ל דא"כ לא הי' כשר לכתוב גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו מחשש שיפקע בו פרקונה וק"ל:
אמר לשנים כו' אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל הב"י מביא תשו' הרשב"א לסייע לרמ' שאלת מי שצוה לכתוב ולחתום גט לאשתו ביום פלוני ונתאחר הכותב ולא כתבו באותו יום אם יכתוב זמן קבלת הדברים או זמן הכתיבה תשו' אעפ"י שבא הל' מסופק במה שכתבת שצוה לכתוב ביום פלוני ולא נתברר אם הכונה שציוה ביום ר"ח ניסן לכתוב או שצוה לכתוב הגט בר"ח ניסן ואם כל' האחרון ה"ז גט פסול וזה פשוט ואם כל' הראשון שהצואה היתה בר"ח ולא קבע זמן בזה ודאי כשר ומ"מ צריכים לכתוב זמן הכתיבה ולא זמן האמירה ואם כתבו זמן האמירה ודאי פסול דהוה לי' מוקדם ואל תשיבני מגיטין הבאים ממדה"י שאין ההקדמות שוות שההקדמ' כתיבה לחתימה וכ"ש הקדמה גמורה ככותב באייר והקדים בניסן שזה מוקדם גמור ופסול אבל כשקדמה כתיבתו וחתימתו לנתינתו זו היא שהכשירו ומשו' דאית לי' קלא ואמרי' לה אייתי ראי' אימתי מטא לידך ודברים אלו ברורי' בעיני עכ"ל. נרא' מלשונו שהקדמ' זו בשכותבין זמן האמיר' היא בדומ' דהקדמ' גמור' שזה נמי מוקדם גמור דמוד' בי' ר"ש כיון דמזמן אמירה עדיין לא זכתה בפירו' עד הכתיבה כמבואר בתו' ובפשוט נראה נמי הכי מתוך הסוגי' דהרי באומר כולכם חתומו וחתמו ב' ביומ' ואידך בתר י' ימים למ"ד משום עדים פסול משום דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה ואי נימא דכשר לכתוב ולחתום יום האמירה והיינו ע"כ משום שהיה בידם תחילה לכותבו ולחתמו ביום האמירה. משא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה דלא צוה לחתמו עד הלילה ק' הא באומר כולכם חתומו אלו לא נכתב כלל עד י' ימים היה כשר בשנכתב בו יום האמירה אף כי העדים חותמים בו אחר י' ימים עתה למה יגרע מה שנכתב ביום האמירה עם חתימות ב"ע במה שחתמו האינך בתר י' ימים הא נצטוו לחתום ביום האמירה א"ו דאם כתבו וחתמו יום האמירה מוקדם גמור הוא אף לר"ש ושפיר דנקרא נכתב ביום ונחתם בתר י' ימים אך תשו' הרא"ש שנמי בב"י לסייעה לרמ' היא בכלל מ"ה סי' ד' בל' זה ראובן אמר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום ונתאחר כב' חדשים שלא תבעה האשה הגט אלו ב' חדשים היו שניהם דרים בעיר אחת אחר ב' חדשים הלך הבעל ותבעה האשה הגט כותבין ונותנין לה הגט אע"פ שאין זוכרין הצוואה שצוה לכתוב אלא יכתבו זמן הנתינה ולא חיישינן נמי לגט ישן שמא נתיחד עמה או שמא ביטל דכל זמן שאין עדים שנתייחד או בטל ל"ח (וק"ק למה שהורה לכתוב זמן הנתינה מה החשש בשמא נתיחד בלא חשש הביטל) מל' זה הבינו האחרונים שבג"פ שאלו זכרו יום הצוואה היה ראוי לכתחילה לכתוב יום האמירה ומשיגים על הב"י ואם צדקו בהבנתם (כי באמת הל' מגומגם ומי יודע אם היה גירסה זו לפני הב"י) ע"כ דסובר דדוקא בגט הנכתב ונחתם אדעתא שהבעל בעצמו יגרש הוא דחייבים לכתבו יום הכתיבה כדהוכחתי מן הש"ס משא"כ בעובדא דידיה שהלך והרי היא מתגרשת ע"י שליח ולשטתו אזיל דס"ל שכל עי"ש היתר לרחק הנתינה מן הכתיבה ואף שלא במ"ע ולהכי ס"ל נמי לכתחילה אלו היו זוכרים היו רשאים לכתוב יום האמירה דמ"ש מאלו נכתב באותו יום היה מותר לגרש בו היום עי"ש ה"ה בשכותבין יום האמירה משא"כ מוקדם הנכתב ביום ונחתם בלילה אדעתא דיגרש בעצמו זה מוקדם מקרי לחכמים ומכ"ש מוקדם גמור לכ"ע דנכתב בפיסול ולא מתכשיר שוב אף ע"י שליח וכבר כתבתי שמדברי הרשב"א הנ"ל נראה בעליל שחזר ממה שהכשיר בחדושיו מוקדם גמור עי"ש דא"כ מה כ' ואל תשיבני וכו' הא במוקדם גמור מכשיר עי"ש כמו בגיטן הבאים ממדה"י. ובזה מסתביר לע"ד שאף בעובדא דידיה מדלא מחלק להשואל שבאו דבריו סתומים שאם הבעל הלך לו או שתתגרש עי"ש שאז מדנכתב אדעתא דגירושין ע"י שליח שרשאים ליכתוב יום האמירה משמע דאף באופן זה לא התירו חכמים זולת בקדמה הכתיבה והחתימה לנתינה זה התירו. לע"ד אף לנוסח הנ"ל בתשו' הרא"ש יש לדחוק כהבנת הב"י דהכי קאמר אע"פי שאין זוכרין יום הצואה אין בכך כלום שבל"ז אף אלו זכרו יכתבו יום הנתינה. אך דברי הב"י גופה שחתר להביא ראיות וכ' שמדמייהו הרמ' לכתיבת מקום צ"ע למה לא תפש הטעם בפשיטות דמוקדם גמור הוא כדכ' הרשב"א וע' ג"פ:
וכן אם כ' בו היום גרשתיך ע' ב"י כ' פירושו ע"פ פירש"בם וריש הסימן פסק דלא כותי' והרגיש בזה הג"פ ול' הרמב"ן הכי אלא הכי קאמר מעיקרא מינך ואפי' מריש גלותא וכיון דלא פירש לא משעבד עצמו לשום אדם והדר פשוט רבה מדאמרינן גבי גיטן היום גרשתיה כשר אלמא מההוא יומא דנפיק מתותי ידי' בבי דינא משמע וכו' א"ל אביי לעולם גבי גט לאו מההוא יומא דנפיק ביה משמע אלא מההוא יומא דמסרה לידה ודאי משמע וא"ת אין זה כריתות שהרי אין מוכח מתוכו אימתי הגיע הגט לידה א"ש כר"א ס"ל וע"מ הם יבאו ויעידו ולא בעי ר"א מוכח מתוכו כמו שמוכח במס' גיטין הרי זה משמע כדברי הש"ג שבב"ש מדכ' וע"מ הם יבאו ויעידו ומה שמקשה עליו איך מדמה שם וכו' הא למה דמדמה היה סובר מההוא יומא דנפיק ביה פשיטא שלא היה צריך לע"מ והיה מוכח מתוכו דמיום דנפיק ביה משמע וה"ה מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה אבל אנן פסקינן כדדחי לפי' הרמב"ן דלא כמשמעות הב"י ע' ודוק אך ק' לי לפי' הרמב"ן דע"כ דוקא לר"א הוא דלא בעינן מוכח הא לר"מ בעי ואלו הרמב"ן ריש כ"ה מחליט דאף לר"מ לא בעינן מוכח וע"כ דמוכח זה גרע וצ"ע תו ק' לי דמקשה על פירשב"ם דמפרש דלר"א גט כשר בלא זמן. ועוד שתקנה שתקנו בו משום פירות או משום ב"א ואין ע"מ מועילים בכך שמא לא יהיו זכורים לעולם ואיך מתורץ זה לפירושו וצ"ע:
כ' בו זמן וכו' כשר זה דעת ר"ח והרמ' והוציאו הכי מפשט הסוגיא דבתר דמשני ממה שהקשה מגט שאין בו זמן אהני דלכתחילה ל"ת הקשה גזי' לזמן מא"ל ש"מ דגזי' אף לכתחילה תנשא וע' ג"פ שמפרש דאיירי באופן שניכר שהיה בו זמן ונחתך. וע"כ מפרשים אהני דלכתחילה ל"ת דלא כפירש"י אלא דמש"ה תו אינו חשוד לקלקל' ולגרש בגט דפסול לכתחילה להנשא בו ומה שמיאנו בפיר"שי דאליביה לא מוכח ד"ז כמבוא' בהרשב"א נלע"ד משו' דק' להו מה משני אה כו' אכתי ק' בכ"י ואין עליו עדי' מא"ל וכבר כתבתי סעיף א' דלפיר"שי ע"כ לדחוק דזה מיושב בההו' לרמאי ל"ח ומ"מ ק' דיותר היה לו להקשות ולתי' הכי מכ"י והיה גזי' יותר פשוט מתורץ נמי בההיא תירוצא דלרמאי ל"ח ולפירושם ניחא אך ק"ק לפירושם דמ"מ יש לשמא יחפה ואי משום דאין חשוד לקלקלה מה כולי האי יגרשנה תו בגט כשר כדינו ואולי אז יתפרסם החפוי וק"ל:
גט שזמנו מאוחר ע' ב"ש כ' על תי' הב"י לכאורה אין לו דמיון וע' לח"מ הלכה ך"ה במהדורא בתרא כ' פי' הב"י ומה שכ' במהדורא קמא אינו נכון ומה שכ' הב"ש ואפשר דס"ל כל שאין הזמן מבורר כו' דברים אלו אינם אלא לשטת רש"י דף י"ח ד"ה קלא והתו' שם ורוב המפרשים חולקין ואפ"ה לא הקשו תו' דף י"ז ד"ה ר"ל אלא מה"ט יפסול מאוחר משמע להדיא הא לטעם דשמא יחפה ל"ק ומוכרח דברי הב"י וע' שטה זו דתו' שם ד"ה ר"ל החליטו סברה דלר"ל אם אומר לי' כתבו אף דס"ל כולן משום עדים ראוי לגרש בו מיד אחר שחתמו בו ב' דאם הי' רוצ' לא הי' מקפיד ומדברי הר"ן סוף הזורק שכ' ונראה שזה על דעת מי שסובר שאם בטל הגט בפי' מבוטל וכו' דאלו למאן דס"ל שגט הנכתב בהכשר א"א לבטלו אין הגלוי דעת כלום כיון שחוזר ומגרש בו וע"ש משמע ל' דגט שנכתב מתחילה על דעת שיחתמו רבים אין רצונו בתר הכתיבה כלום וא"כ נמי דקושייתם זו מעיקרא לא הוה קשיא מ"מ ק' יותר לפ"ז איך אומר ריב"ל דסבר כר"ל דכולן מש"ע כדאי ר"ש לסמוך עליו הא ע"כ לא מכשרי ר"ש אלא משום דראוי לגרש בו מיד ודוק.
ויש פוסלין כ' הב"ש וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן א"י מה ק' לו מזה יותר מגט שאין בו זמן שהקשה הרשב"א ועיקר טעם הר"מ שאינו פסול אלא הנעשה ע"י עדים שלא כתקון חז"ל אבל גזי' שהעדים כתקון עשו אינו נפסל בגזזי' דידיה ומאוחר נמי לדעתו לגט שאין בו זמן דמי' מדשייכו החששות נמי לדעתו וק"ל ובמרד' ריש כ"ה כ' על מתני' דצריך שיניח שם האיש והאשה והזמן דמיירי לכתחיל' אבל בדיעבד כשר בלא זמן מדמוקמינן שם כר"א כדאמרי' גזי' לזמן ויהבי' ניהלי' וצ"ע דאף דלומד גזי' כשיטת הרמ' דכשר אכתי מ"מ מוכרח דעדיף מאין בו זמן דהא מקשה זה בתר דשני על גט שאין בו זמן אהני דלכתחילה ל"ת ואם דאזיל בשטת הרשב"ם שהבאתי ריש הסימן דלר"א באמת אפי' החתום בעדים כשר בלא זמן מ"מ הראיה מגזי' א"י מה אידן בה: