צריך שיבטל כו' שאם מסר מודעא ע' בב"י תשו' הרשב"ץ כ' שאפילו אמר בפי' לדודו הרני אנוס בגט זה ואי אפשי בו או שאר לשונות הפוסלים אפ"ה אין גט זה בטל מפני אותן הדברים וכו' וכיון דמודעא בעינן בפני שני עדים צריך שיהיו דבריו עם השני עדים, וליכא בין מוסירה לגט בהא מידי ולפ"ר אין מובן אבל בגוף הספר והיא התשובה ראשונה שבספר ראשון מבואר שכ' שאין בו מוסירות מודעא לענין מכירה לבין מוסירות מודעא לענין גט. והריב"ש סי' קך"ז כ' נמי על ההוא עובדא קצת ע"ד זה בל"ז אפשר שמפני דבור זה לא נתבטל וכו' והל' בערוכין כך מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא נראה מל' זה שצריך שימסור דבריו לעדים וכן משמע ממה שאמר מודעא בפני שנים וא"צ לומר כתובו הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו הנה שדימה מודע' להודאה שצ"ל אתם עדי אלא שבמודע' אצ"ל כתובו. והאמת שבהודאה כדי שלא יוכל לטעון השטאה או השבעה צ"ל א"ע אבל בתודא' גמורה איתא בח"מ סי' פ"א סעיף ט' דאפי' חזו ליה סהדא אחרינא נמי חייב וא"כ נהי דבנדון דידיה שלא היה ל' מבורר למודע' ואף היה מקום לומר דלפטומי מילי לדודו דיבר שפיר דנו מ"מ מה דמשמע לשונם שאפילו בל' ברור למודע' צ"ל לשני עדים שמעו או אתם עדי צ"ע למעשה וע' במ"ל פ"ו הך"א ד"ה עוד כ' הריב"ש מה שמגמגם על הראי' דאייתו תרווייהו מנדרים שנאמן לפרש דבריו. וגם מה שטעון הרשב"ץ דאונס אך לגבי הבן או איפכא אינו אונס והב"י תמה עליו והרמ"א מביאו במחלוקת סעיף ד' כבר החליט הריב"ש כהב"י ממה דקי"ל חלה בנו הוי אונס לגבי האב וה"ה דחלה האב לגבי בנו וה"ה לענין כפיות הכאו' גוף אחד מהן וכן עיקר:

נהגו להצריך ע' בב"י מבואר שעיקר ביטל מודע' נתקן מפני גט מעושה כדין בישראל שגטו גט ואם מ"מ צריך שיבטלנה בפירש ואם מ"מ על כל מה שיבטל מוכרח נמי לבטל בל' כולל כל המודעות שעשה ואתא דבור האחרון ומבטל הכל. וא"כ מה שכ' הב"י ריש ס"ז ונ"י כ' בפ' חזקת כ' הר"ר יונה אם אנסוהו עד שביטל המודע' שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מ"מ על המכר ועל הביטל שיבטל באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו ביטולו אגב אונסו גמר וביטל' ואין כח מ"מ על הביטל יותר מכח מ"מ על המכ' שדנינן ואומרים כשמבטל מודע' מתוך האונס גמר בלבו והקנה וכן דעת רבותי ולענין גט יש לחוש בדבר ולהחמיר עכ"ל ודברי תימה הם דהא תלוהו ויהיב או גירש לאו כלום הוא עכ"ל הב"י ז"ל ואני תמה על תמיהתו מגט דדינו חד עם מכירה אם הכפי' בדין דתליוהו וגירש הגט כשר ואפי' מצוה ואם מ"מ הוא בטל וצריך בטול כמבואר בערוכין והברור שתיבת ומתנה הוא ט"ס ותו לק"מ כי דבריו ברורים ומוסכמים עם הרא"ש ומעתה יש לתת לב למה שמסיים ולענין גט יש לחוש. וכ' הב"י ולקמן במקומו נאריך בד"ז כי הרמ' ז"ל והרבה מן האחרונים ז"ל סברו דאם מ"מ על כל הבטולים שיבטל לא הו' זביני' זביני ודבריו אלו הם בדפוסי אמשטרדם דף קע"ד ודלקמן דף ק"פ שם מסכים עם הרמ' פ"י מה"מ דבמכירות אונס אם מ"מ על הבטולים אין תקנה והמכירה בטילה וזה דלא כהרא"ש כמבואר בטור ח"מ סי' ר"ה וא"כ הר"י שסובר כרא"ש ומסיים ובגט יש להחמיר וכ' עליו הנ"י דהיינו לחוש להרמ' שסובר הכי אף במכירת אונס א"כ ע"כ התקנה שהמציא הרמ' בגט לאו היינו חדא עם תקנות הרא"ש דאלו כן איך אפשר שבגט יש להחמיר לחוש לדעת הרמ' והרי בעצמו כותב תקנה בגט ואף ממקומו הוא מוכרע מהרמ' עצמו דאלו סובר נמי לתקנות הרא"ש א"כ מה נשתנה דין מכירת אונס שהחליט בפ"י מה"מ הרי המכר בטל הא יש תקנה אם אנסו לבטל בל' כולל א"ו שחולק ובזה אני תמה על הד"מ שכ' וצ"ע למה הביא רבינו דברי הרא"ש ורמ' כאלו מחלוקת ביניהם דהא הרא"ש פ' השולח פיר' הרמ' דס"ל כותיה ולהנ"ל נהי דדבריו בגט אפשר לפרשם כן אבל במכירה מוכרח שחולק וזה נמי דעת מהרש"ל בתשו' ך"ה שבב"ש אך באמת ק' הטעם למה תקנות הרמ' יועיל אף אם מ"מ על כל מה שיאמר ואפי' יאמר במודעתו שאם יהא מוכרח לבטל כל דבור שמגרע כח נתיבות הגט הכל יאמר מחמת אונס דנאמר מכל מקום אזלינן בתר דבריו האחרונים ואלו תקנות הרא"ש שיאמר לבסוף בכולל לא יועיל אם מ"מ בכולל והיא באמת קושי' הרשב"א ודברי הה"מ אינם מעלים ארוכה וע' נמי הט"ז דחק מאד אך בל"ז ק' לי אף לדרך הרמ' מה שאינו מזכיר בה"מ נמי שאם אנסו עד שביטל כל מה שמסר וכל דבור שדיבר אם יתקיים יהא מגרע כח מכירה זו שיבטל שאז המכירה קיימת אמנם לדעת הסמ"ע שדחק בהפרישה לפרש ריש ל' הרמ' באופן שיסכים עם הרמ"ה ור"ה שבטור ודס"ל דכל שנאנס בביטול המודע' לאו מכירה הוא ואפי' היתה המודע' שלא בכולל ניחא אך צריך טעם מ"ש בגט שמועיל הביטול אף ע"י כפיה לכ"ע כמבואר בעירוכין ודברי העיטור שבב"י שם לע"ד אינם מספיקן וע"כ לומר דדוקא בגט שהטעם דכדין הוי גט ע"י כפיה הוא כמבואר ברמ' פ"ב שאחרי שהוכה עד שתשש יצרו ודאי ברצון עושה מה שמחיוב מד"ת אלא שהמודע' היא שבטלו אם כפאוהו אח"כ והכוהו עד שתשש יצרו הרי זה כמי שמבטל הביטל מרצונו משא"כ במכירת אונס דאך להכין הוי זבינא דאמרינן סתמא אגב אונסא וזוזא מדלית ליה היזק גמר ומקני זה שפיר כל כמה שלא מסר מודע' אבל במסר וגילה שאיהו אינו מסיג זה ואף שיקבל המעות בהדי האונס אינו גומר ומקנה מה יועיל הביטל הנעשה ג"כ באונס אחרי שכל זה באונס היה וא"כ שפיר דלא כ' שם שום אופן תקנה אחרי שכל דבריו האחרוני' באונס היה ולפ"ז אפשר להתקיים משמעות הרא"ש והה"מ שבאמת אף להרמ' מועיל בגט תיקן הרא"ש וממה שאינו מזכיר במכירה אין ראיה. אך לפ"ז צ"ע תינח המחויב לגרש אבל המגרש ואינו כלל מן הכופין ומסר מודע' דאמרינן לפירשב"ם דהוי מודע' מצד קושית הגמרא דגלוי מילתא בעלמא הוא דהיינו אף דלא ידעינן אונסי' מ"מ מוכרח דהוא אנוס א"כ מה יועיל הביטל לזה נימא נמי זה האונס גופי' שאנסו על גוף הגט הוא שהכריחו על הביטל והרי זה ממש כמוכר באונס ובביטל מודע' מחמת אונס שאין מועיל כלום לשטת הרמ"ה הנ"ל ואפילו לשטת הר"י והרא"ש דמועיל אף במכירה ביטל מודע' מחמת אונס היינו גבי מכירה דסברתי' משום דתלוה וזבין הוי זבינא ולהכי כמו בתחילת המכירה אמרינן הכי כן בביטל של בסוף אמרינן אגב אונסי' וזוזא גמר ומבטל אבל בגט שאין מחויב לגרש דלמתנה דומה ודאי ק' מה יועיל הביטל שמחמת אונס אף דלא ידעינן ליה הא מוכרח עכ"פ ע"י המודע' ובאמת משמעות סוגי' דערוכין דתמיד מועיל ביטל מודע'. ויראה לע"ד דלהכי ניידו הרמ' והרא"ש כמבואר בח"מ לפרש דלא כהרשב"ם אלא אפי' ידוע דלא אנוס בגיטו ומתנתו מ"מ כל שמגלה דעתו דלא ניחא לו במה שיעשה אח"כ הוא בטל ממילא וא"כ שפיר י"ל דכל שמבטל אח"כ ולא ידעינן באונסי' לא תלינן כלל שמחמת אונס ניתן הגט ומבטל המודע' אלא דנתחרט ואתא דיבר האחרון של הביטל ומבטל המודע' (אך ע' רמב"ן שמביא הב"י וריב"ש סי' רל"ב וסי' תפ"ב משמע דמפרשים דעת הרמ' אף על דרך הרשב"ץ אם אמר שהוא אנוס ואינו מזכיר ביטל הגט וצ"ע) ואולם להמבואר לעיל בנ"י משמע שאינו מפרש דעת הרמ' בה"מ אלא ממש כדהבינו הב"י שם דביטל אף מחמת אונס מועיל למודע' שקדמה אם לא היתה בכולל ואם היתה בכולל אז אין הביטל שאחריו אפי' בכולל מועיל בין בגט בין במכירה זולת תקנה דהרמ' שהזכיר גבי גט משמע דמועל אך בגט ולא במכירת אונס וזה צ"ע וע' בהה"מ פ"ו מה"ג בתר שהביא דברי הרשב"א כ' ודע שאין דברים אלו אמורי' אלא במי שאינו אנוס אבל האנוס כבר נתבאר דין זה גט המעושה סוף פ"ב ואם מסר מודע' ובטלה הרי היא כלא מסר כלל וכבר הארכתי בזה פ"ב ובפ"ב אינו מזכיר מענין מודעה כלום ודבריו פה צ"ע דמשמע מדכ' אבל וכו' ואם מסר מודע' ובטלה כו' דס"ל דאם מעושה כדין אף כי מסר מודע' בכולל א"צ לתקנות הרמ' באופן הביטל אלא שאם בטלה מחמת אונס אמרינן מדהוכה ותשש יצרו מבטל נמי ברצון כל המודעות שהקדים וזה דלא כמשמעות הפוסקים ובפ' הב"י ותו דהרי הרמ' אינו מזכיר פ"ב דין ביטל מודע' שצריך המבואר להדיא בערוכין גבי גט מעושה כדין וע"כ שסמך על פ"ו וא"כ א"י לפרש דברי הה"מ ז"ל אם לא בדוחק גדול.

הג"ה ואעפ"י שיש אומרים כ' הב"ש וע' בספר התרומ' וכו' והש"ג פ' השולח מסיים בטעמם כיון שצוה להם לעשות מעשה וע' ברמ' פ"ט ה' ך"ה והוא בש"ע ס"ס קמ"ט ובהה"מ שם לע"ד כל החולקים שם על הרמ' מ"מ מודים לו דבטול שלא בפניהם מועיל ואולי מה דחייש הרמב"ן שם לשמא פייס ובטל היינו בפניה דהוי כמו בפניהם אבל צ"ע מנ"ל לחלק:

צריך שיתירו ומכ"ש דאסור לכופו לגרש מכח שבועתו כמבואר בהריטב"א שבב"י סי' קמ"ה וע' תשו' מהר"י בן לב סי' ע"ט ואם כפו לקיים השבועה קרוב לגט מעושה אם גופי הגרושין שלא כדין וה"ה אם קבל קנין כ' הב"ש בפסקי מהרא"י משמע כו' הא מחילה א"צ קנין ולע"ד איפכא היה לו להקשות דלזה נמי לא מהני קנין דהוי מחילה לדבר שלא בא לעולם כמבואר בח"מ סי' ר"ט בהג"ה ואול' נוסח שטר חליצ' שבנ"ש נכון הוא ע"י שבועה לחלוץ אך יש לחוש להתירה לו טרם שיחלוץ כמו בגט ויש מחמירן אפי' בכה"ג הוא הרשב"א וצ"ע מה יענה לראיות המיימני שבב"י מגיטן דף מ"ו מעשה בצידן כו' ולפ"ר יראה לע"ד שסובר דוקא בשלא ראינו שנתחרט על נדרו או על קנסו וגירש בפשוט הוא דלא מקרי אונס ומתחילה עד סוף כולו רצון אחד משא"כ בעובדא דידיה שנתחרט ועשה השתדלות אצל השר לבטל או לפשר ומסתמא לא שמע לו השר ומחמת יראה זו גירש הרי דידעינן דגופי הגרושין לא מרצונו נעשה אלא מחמת אונס ממון ולא חשוב ליה אונסא דמנפשי' מפני דמסתמא מה שלא מחל השר היה ע"י השתדלות שכנגדו ואפשר אף אם השר מעצמו לא מחל חשוב ליה אונסא דאחרינא של השר. ומה שכתבו תו טעם והוא בש"ע לא מקרי אונס מאחר דתלה גיטו בד"א ויכול ליתן הקנסות ולא לגרש צ"ע דא"כ בכל אונס שאנסוהו בממון שסיפק בידו ליתן אם לא יגרש נמי נימא דאינו אנוס מדיוכל ליתן הממון וכבר מוסכם בח"מ סי' ר"ה סעיף ז' דאף אונס ממון חשוב אונס להכי לע"ד צ"ע אם יש להקל נגד הרשב"א כמו בנידן דידיה אף בדיעבד כי המהר"ק שכ' שאם ר"ל אדעת' דהכי הושלש מתחילה שלא יתננו לו אא"כ יגרש אם כן עשה מתחילה מדעתו פשיטא שאין זה אונס ממה שלא רצה השליש להחזיר המעות אם לא יגרש דאין אונס אלא מחמת אחרים לאפוקי זה שהביא האונס עליו נראה שדימה בפשוט למה שחשוב כל המכירות מדוחק המעות לאונסא דנפשיה ובודאי אלו הביא הרשב"א וחלק עלי' היה ראוי לפסוק כמותו אבל אחרי שלא ראוהו ק' לע"ד להקיל נגדו:

הא דאינו גט כשהוא אנוס כ' הב"ש ואז הגט בטל אפילו חייב לגרש ומסר מודעה ולא ביטל המודעה הגט בטל אמת שאף בב"י כ' ושלא כדין בישראל דאמרינן פסול היינו כשאמר רוצה אני וגם שביטל המודע' או לא מסרה דאי מסר ולא ביטל אפי' כדין אינו גט כלל. ואף בהש"ג בשם ריא"ז כ' נמי בהשולח בטל הגט ומ"מ צ"ע שהרי לא נאמר אלא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודייק מלישנא יתירא דכופין אותו עד שיבטל המודע' בפי' ומפרש הסוגי' דל"צ אלא דעשויה וארצי מהו דתימא בטולי בטלי' קמ"ל עד דמבטל לזה למודעי' ולא נשמע מזה אלא החיוב לכופו עד שיבטל בפירש וי"ל דהיינו משום דאי לא ביטל בפי' אלא שכפוהו עד דארצי אינו מבורר אם בטל למודעי' אם לאו ומ"מ אפשר דמידי ספק לא נפק דדילמא מ"מ ביטל למודעי' במה דארצי לחוד כס"ד דמהד"ת ואיך אפשר להקל מכח זה בגט בטל בודאי ואפשר לדחוק ולפרש דעת הב"י שאינו שולל אלא דאינו פסול דרבנן שהוא אם נשאת ל"ת ומה שמסיים א"ג כלל ל"ד וצ"ע:

ואפילו קיבל מעות והא דלא נימא אגב אונסי' וזוזא גמר ומגרש מבואר בריב"ש סי' קך"ז דאפי' בזביני הסכימו דלא אמרינן זביני' זבינא אלא כשנותן לו כל שווי הקרקע אבל לפחות משוי' לא ולכוף האיש בקבלות מעות לא נאמר א"א וזוזא ואפי' בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה ודברי הב"ש לפירשב"ם מבוארים נמי שם וכבר מבוארים בח"מ לענין מכירה בפחות עשוי' דלענין זה לא חשוב כמתנה אלא כזביני דאם אין אונס ידוע צריכים העדים להכיר באונסו זולת זה לא חשוב מחמת אונס וה"ה הכא גבי גט בלא אונס אך שם עולים הדברים אף לשטת הרא"ש דס"ל דמ"מ לגבי מתנה מועלת אפי' אם בודאי לא נאנס משא"כ הכא גבי גט צ"ע ודוק:

גט שמסר וכו' על נתינתו דקדק לכתוב הכי ע"פ דבריו שמבאר הכי לנכון דברי הרמ"ה שבטור סי' קל"ח וע"ש: