ואם הגט תחוב לו קרינן שפיר ונתן ומשמע דנתינה מעלי' היא ככל נתינת וע' ב"ש הוציא מדלהרמ' ל"ק קושית הר"ן ממילא נשמע דזה נתינה מעלי' היא לענין אם היו עסוקי' באותו ענין אף שהי' נתינה זו בשתיקה מגורשת וזה ניחא להרמ' אבל לע"ד אף ל' הטור שהוא נמי בל' זה אין מתפרש באופן אחר וא"כ לשיטתו שפסק ריש סי' קל"ו דאם נתן בשתיקה אינו גט והבין הב"י ממנו ד"ת וקשה איך משני קושית הר"ן וע"כ דס"ל כתי' שני דהרשב"א כ' א"נ דעיקרא משום התירא דרבי אתא לאשמעינן דאפילו באומר כנסי שט"ח א"צ ליטלו אלא בהא גיטך סגי וא"כ ה"ה די"ל הכי ההיא בבא דלרבותא דרבי אתא דאף דהי' נתינה גרועה עם שתיקה די באמירה בלא נטילה וא"ל הא למסקנת ר"י הנ"ל דטעמא דרבי בכנסי היינו מדהיא בטל ולא זכתה בו אף לפסול לכהונה להכי א"צ ליטלו א"כ אדרבא אלו הי' קתני דאפי' נתן בשתיקה אינה מגורשת כלל ולא זכתה ליפסול לכהונה וא"צ ליטלו כ"ש דהי' נשמע נ"ז באמר כנסי שט"ח וכה"ג הי' נשמע בשתיקה בהדי נתינה אינה חשובה ותי' זה אינו אלא לגירסות ר"ת שהבאתי סי' קל"ז וזה דוחה הרשב"א די"ל דיש נמי סברה איפכא דבאמר כנסי הוי כאלו נתנו להדי' לא לגרושין אלא לפקדון ומודה רבי בזה דצריך ליטלו. אבל מל' הרמב"ן ז"ל שהבאתי סימן קל"ו יש ללמוד תי' פשוט ביישוב קושית הרשב"א ור"ן שהרי זה לשונו ומתני' תרתי קמ"ל רישא דחוזר ומגרש בו ור"ל דמתני' להכי קתני כנסי שט"ח לאשמעינן דלא נימא אם אמר כנסי שט"ח ולא אמר מקודם לעדים ראו גט זה דבטולי בטלי' מתורת גט ואין ראוי לגרש בו כלל קמ"ל דאפי' אם בטל לא בטל אלא הנתינה ומותר לגרש בו וזה עולה אף לר' שמעון ב"א וכן בבבא זו נראה מלשונו ג"כ דמתני' אדרבא נמי אתי לאשמעינן שאף זה חשוב נתינה וגריעותא אינו אלא השתיקה וזה נלע"ד כונת הטור. והנה בשטת הר"ן העל' הב"ש סס"ק ב' ואם הגט בידו סגור ומקרב אליה ופותח נראה וכו' והע"פ כ' שאינו נראה לו ואין בידי להכריע כי דברי שניהם בנוים על סברות עצמם ושלא במקום עגון פשיטא דשומעים להחמיר ובמ"ע לע"ד בל"ז משמעות הרמ' וטור וש"ע דלא כהר"ן ואף לשון הרמב"ן הנ"ל כנ"ל ודלא כהע"פ שרוצה להסכים אף הרמ' כהר"ן ודוק:

ויש מי שאומר דהני מילי כו' ה"ז ס"מ ע' ב"י וב"ש נראה דס"ל דיש לחוש לבטל גוף הגט וע' נמי ריש סי' קל"ו דלדברי הר"ן ז"ל הוכרחתי לדחוק כדי להסכימו עם דעה זו דעסק באותו ענין של גט עמה אין דומה לאם אמר בפניה דהכא דאל"ה אף כי אמר לעדים תחלה ראו מ"מ לא היתה מגורשת עד שיאמר שנית הא גיטך אבל צ"ע רב להפריד ששם יהא שייך מיכסיף והכא לא. וא"כ לשטה זו דהכא שסובר אם בטל היינו גוף הגט אלו נאמר דעסוקים בענין הגט דומה שפיר הוי ספק מגורשת אם אמר מתוך העסק כנסי שט"ח ואפילו אמר לעדים תחלה ואפילו נטילת הגט לא מהני וצריכה גט שני וכל זה אפשר להעלות בדעת הרמ' דלהכי לא מוקים המתני' בשהיו עסוקים באותו ענין דא"כ לא שייך מיכסף ומוכח דבטלי' ולא מהני אמירות הא גיטך אלא ש"מ דלא איירי בעסוקים ולא תלינן דבטלי' אלא משום כסופא והטעם דאינו גט עד שיאמר כמבואר בהרמ' וכן בב"ש וק' קו' הר"ן ומוכרח לחלוקו דבשתיקה אינו אלא פסול העולה לע"ד למה שהעלתי בעסוקין ואמר כנסי שט"ח דהוי ס"מ היינו שאפילו באמר לעדים תחלה מחששא דהרמ"ה דילמא נחשב כאמר נמי באפה וצריכה נמי גט שני כי נפסל גוף הגט מספק ודוק: