Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 147
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד מגרש אדם ע"ת כו' ואצ"ל שלא יכתוב כו' אף דלאחר התורף כשר לכ"ע לכתוב בו תנאי ע"מ. מ"מ מחמיר לכתחי' מפני המבואר בר"ן והה"מ לפי שאין הכל בקיאין בין אחר התורף ללפני התורף ובין תנאי אחד לשני ובדיעבד מבואר סעיף ב' דכשר אמנם בתשו' הרי"ף שבטור מחמיר יותר בל' זה הנותן גט על תנאי צריך שימסור הגט לאשה כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור ליד שליש (ר"ל הגט מחשש שמא יבטלנו) ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש (ר"ל הגט ימסור לידה ויתנה תנאי בשעת נתינה בע"פ ויוכתב שטר ראיה שהגט ניתן ע"ת והשטר יהיה ביד הבעל או השליש) אבל אינו רשאי ליכתוב התנאי בגט או מאחריו שאם כתבו בתוכו הוא לית לבעל זכות בגוי' ואינו כריתות ומבאר הב"ח שמחמיר אף באחר התורף מק"ו דמאחריו וזה צ"ע כי הל' ואינו כריתות משמע להחמיר בדיעבד הן אמת שלדברי פ"י אפש' ליישב שכ' ק' לי כיון שהטעם שלא נכתב לשם כריתות א"כ לאחר התורף נמי ליפסל שהרי העדים חתמו ע"מ כן ולא הוי לשם כריתות והוי כחתמו שלא לשמה דפסול אף לר' אליעזר ולכאורה היה נ"ל דהא דמכשרינן אחר התורף היינו בשחזר ומחקו קודם שחתמו העדים בגט שאין עליו עדים. והסעיף ב' מבאר דמכשר משום דבדרבנן יש ברירה א"כ י"ל התשו' איירי בגט עם עדים ולכן מחמיר אף בדיעבד אך מ"מ ק' להשוות פלוגתא בינו להרמ' ותו שלא זכר מזה בהלכות לכן נראה יותר לדחוק דמה שכ' ואינו כריתות היינו כריתות גמור למניעה לכתחילה ובדיעבד מודה דכשר וצ"ע:
כל מגרש ע"ת וכו' פי' הה"מ שכ' תנאי זה בגט בין לפני התורף בין אחר התורף או שהתנה עליה שאר תנאים קודם כתיבת התורף אם היה התנאי כתוב בגט ר"ל בשני האופנים הנ"ל אעפ"י שחזר ומחקו ונתנו לה ה"ז ס"מ ואם היה בתנאי ע"פ אך בשע' נתינה ה"ז נוטל הימנה ודע דכל סעי' ג' אלו הם ל' הרמ' הל' ג' ד' י"ו ואי' תו לשונו הלכה ה' המגרש את אשתו והתנה עליה בין בכתב אחר התורף בין ע"פ אחר התורף ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונתן לה גט ע"ת זה כו' אינו גט שהרי שייר בגט ואין זה כריתות וכתוב הה"מ מ"ש רבינו בין כ' אחר התורף בין ע"פ אחר התורף אפילו לא התנה עליה כלל בשעת כתיבה כיון שבשעת נתינה נתנו ע"ת זה הדין הוא כנזכר כאן. וכן מ"ש ונתן לה הגט ע"ת א"צ לזה אלא למתנה ע"פ אחר התנאי אבל למתנה בכתב אחר התורף התנאי שהזכיר רבינו בכאן והוא תנאי חוץ אפילו חזר ומחקו הרי זו ס"מ ומ"ש בכאן הוא שבין במתנה בכתב בין ע"פ אחר התורף הכל תלוי במהות התנאי אם פסול אם לאו ומ"מ חלוק יש בין בכתב לע"פ שבע"פ אינו פסול בשעת כתיבה לאחר התורף אלא דוקא בשעת נתינה כמו שיתבאר למטה. ובה' י"ו כ' תוך ד"ה דע התנה בתנאי זה דחוץ ע"פ אחר התורף ולא הזכירו בשעת נתינה הרי זה כשר וזהו ששנינו כתבו בתוכו דוקא אבל ע"פ לא ואוקמה רבא בלאחר התורף וזהו שהוצרך רבינו לומר למעלה ונתן לה הגט ע"ת זה וכבר כתבתי שם כן עכ"ל. ומשמע לי מלשונו שבהתנה בכתב אחר התורף תנאי חוץ אין הבדל בין חזר ומחקו ללא כל שנתן הגט בלי תנאי והב"ש הוציא מלשון הרמ' זה דיש חלוק דאלו בחזר ומחקו היא ס"מ ובלא חזר ומחקו ונתנו בלא תנאי שהוא בטל וצ"ע כי מל' המשנה אעפ"י שחזר ומחקו משמע לא מיבעי' לא חזר ומחקו אלא אפילו מחקו שוה ופוסל. וכל זה שטו' הרמ' ובב"י מבואר שטות יתר הפוסקים הביא' הב"ש וכ' לדעת הר"ן ובעל המאור וכמה פוסקים תנאי ע"מ בע"פ קוד' התורף כשר דס"ל אפילו חוץ בע"פ קודם התורף אינו פסול אלא מדרבנן ויראה דאפשר היינו דוקא באמר חוץ בע"פ בשעת כתו' ובשעת נתינה חזר בו ונתנו בל"ת אז ס"ל דאף רבא מודה לסברת ר"ס דאינו חשוב לא נכתב לשם כריתות משום דהסופר לא כ' ע"מ שיאמר הבעל בסוף כדאי' בתו' הטעם בל' זה (אך בתשו' הרא"ש ל"מ הכי) וכיון שחזר בו כשר מדינה אבל באמר בע"פ לכתו' ע"ת חוץ וגם נתנו ע"ת זה זה ודאי מדינא גוף הגט בטל ואינו כשר בנטילה מידה וליחזור וליתנו מפני שנכתב שלא לשם כריתות דהא כתבו ע"מ שיאמר הבעל בסוף והרי אמר:
ובזה ס"ד ליישב ל' המהרש"א בתו' ד"ה שתוקי שתקי' שכתב ליישב קושי' הר"ן דאף התו' סוברים דחוץ בע"פ וחזר בו בשעת נתינה אינו פסול אלא משום גזירות מחיקו' חוץ אלא דהכא גבי שתוקי שתקי דלא מיירי בחזר בו וגם לא נתקיים התנאי ודאי דיש לגזור אפילו ע"מ דע"פ בלפני התורף משום חוץ דע"פ בלא חזר בו דפסול מדינא ואין לו מובן וכבר תמה הפ"י ורציתי לומר להנ"ל דהכי פירושו דהא להתו' ס"ל בנתקיים אפילו נכתב תוכו בכל מקום כשר ובשתוקי שתקי' היינו מכל התנאים ע"כ דחייש לשמא לא יתקיים אמנם אם לא נזכר בשעת כתיבת התורף אפילו נתנו בתנאי ולא נתקיים יש תקנה להגט אם הי' התנאי בקום ועשה או במידי דתלה באחרים ע"י שיחזור ויטלנו ויתנה בל"ת אבל אלו נזכר בשעת כתיבת התורף ונתנו נמי ע"ת זה דהיינו לא חזר בו וגם לא נתקיים התנאי דהיינו שמ"מ לא תקיים אז גוף הגט פסול ולא מהני בו נטילה ונתינה ולהכי חייש רבא לטעמי' דגזר אף בע"פ משא"כ ר"ס דלא גזר בע"פ כלל כ"א בכתיבה דאלימא מילתא דכתיבה לגזור בו להכי רבא אך לטעמי' חייש להכי. אך עכ"ז א"י מה הועיל הא דעת התו' מפורש כאשר בעצמו מביא דבריהם שבעמוד א' ד"ה אבל לפני התורף דלא כפירושו אף הב"ש כ' סס"ק ג' כן י"ל דאליבא דתו' לרבי גזרינן וכו' אבל לרבנן ל"ג כו' וחוץ אחר התורף לאו משום גזירה אטו לפני תורף אלא רבנן ס"ל כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמר בעת הנתינה חוץ לפלוני ופסול ובזה מיושב וכו' וא"י מה קאמר הא כל הידיעה לנו דחוץ לאחר התורף פסול היינו מדאוקי רבא מתני' לאחר התורף ובמתני' קתני אפילו חזר ומחקו ואיך ס"ד לומר הטעם כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמור בעת הנתינה ותו דתו' עצמם כתבו ד"ה כשר דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן מגזירה אטו לפני תורף. וזה נמי קשה על הפ"י שכ' תוך ד"ה תו' בד"ה מהד"ת מיהו וכו' לכך נראה דפשיטא להו דבתנאי חוץ שכתבו בתוכו אע"פי שחזר ומחקו לא שייך כלל לחלק בין טופס לתורף דכיון שכתב בגוף הגט דבר שמבטל ועוקר הגט אין זה טופס אלא תורף עקירת הגט לגמרי וכיון שנתבטל בכתיבה חוץ דתו ל"מ מה שחזר ומחקו דאפי' לר"נ דס"ל בגט שנתבטל דחוזר ומגרש בו ה"ט דלא אתא דבור ומבטל מעשה משא"כ הכא שכ' בגוף הגט דבר המבטלו נראה דכע"מ דאין חוזר ומגרש בו דמעשה מבטל מעשה ונתבטל התורף לגמרי. ובזה כ' סוף ד"ה שתוקי ממש כדרך הב"ש דהתם נמי לאו משום גזירות טופס אטו תורף אלא מדינא פסול ואשמתמיט מני' דברי התו' ד"ה דברי הכל כשר הנ"ל וגוף סברתו דמדמה חוץ לביטל הגט לע"ד ע"כ ליתא דהא בנתינה ע"ת חוץ בלא כתיב' מבואר במתני' דכשר לגרש בו ע"י נתינה חדשה ולדעתו יקשה מזה על מ"ד דפסקינן כותי' סי' קמ"א סעיף מ"ח דאם בטל הגט דא"ח ומגרש בו א"ו א"ד חוץ לבטול הגט לכן אנו אין לנו אלא מה שדחק הרשב"א ז"ל בשטת התו'. ומה שכ' הב"ש אבל לשטת הר"ן וש"פ גזרינן זה אטו זה א"כ ע"כ חוץ אחר התורף בכתב אינו אלא דרבנן מ"ה לא גזרו ע"מ אטו חוץ לפ"ז אפילו לא מחקו וביטלו התנאי מ"מ כשר הגט ד"ת אע"ג וכו' והפ"י כ' לע"ד הוא דברי' שלא ניתנו ליכתו' דבלא חזר ומחקו אין לחלק בין טופס לתורף דכחספא הוא הרי גט ושוברו עמו דברי הפ"י נראים ומ"מ לע"ד יראה ודאי כתוב בו חוץ אפילו אחר התורף ונתנו סתם באמירות הרי זו גיטך ולא אמר כלל הרי את מותרת לכל אדם פשיטא דלא גרע כתיבה זו מאלו אמר לפני עדים גט זה אני רוצה ליתנו ע"ת זה ואח"כ נותנו סתם דאין זה מחילת תנאי אלא אמרינן הסתם כפירושו כמבואר בתשו' הרא"ש ס"ס קמ"ג כב"י וה"ה בזה דמדינא א"מ אבל אם אמר בשעת נתינה ה"א מותרת לכ"א בזה נראה לע"ד לדייק מהמתני' כהב"ש מדקתני אע"פי שחזר ומחקו דמשמע לא חזר וחזר שוים ואיך שפסול זה כן פסול זה לא יותר ואי משום דכ' הפ"י הרי גט ושוברו עמו אפשר דל"ק כיון דביטל בדבורו התנאי וע"מ כרתי הוי דברים אלו הכתוב בתוכו כלא הי' והגט כשר מדינ' דלא הוי כתר תרי כמבואר בב"י סי' זה. ומ"ש הב"ש נמצא תנאי ע"מ ונתקיים כשר לכ"הפ וכו' היינו בע"פ שציוה לכתבו ע"ת זה וק"ל. הרי זה נוטל ממנה כ' הב"ש היינו דוקא בתנאי חוץ כו' ולא כב"י וע' סי' ק"ן סעי' ג' ודוק: