Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 159
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בשוגג ע' ב"ש וע' בהטור כ' על ל' הרמ' ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה תחילה במזיד משמע מני' נמי דמפרש הרמ' עכ"פ בשוגג נמי דמחויב לגרשה והיינו כדהבינו הב"י ומה שמדקדק הש"ע ליכתוב בשוגג היינו מפני המחלוקת של הטור עליו במזיד בדין אם חזר ונשאה בתר הגרושין לא רצה לסתום אלא בשוגג שהוא מוסכם אבל להצריכו גט כשטת הרמ' כדי שלא יהא חוטא נשכר פוסק כמשמעות פשטות הרמ' להמע' ומדקדק בלשונו בדין נשאת דבתר הכי דנמי אף בשוגג איירי ואף דהרמ"בן והרשב"א פירשו דעת הגאונים במזיד מכח קושית הב"ש ס"ס נ"ז תפס הש"ע עיקר משמעות הרמ' דאף בשוגג איירי ופי' הב"ש דלא איירי בשוגג גמור כי אם ע"י קול כל מע' ישפוט בצדק שאין זה מכוון ולע"ד אין שום קושי' על הש"ע דודאי י"ל דחמור מטעם קושי' הגמרא שלא יהא חוטא נשכר משא"כ בא"א שקדשה מה נשכר הוא במה שקדשה הא הקדו' לא תפשו והיא מותרת לכ"ע כמו לדידי' משא"כ בזו שאסורה לעלמא ע"י קדו' אלו שייך להצריכה גט ולבטל מעשיו שלא יהא חוטא נשכר והראשונים שהכריחו פי' הגאונים דוקא במזיד היינו מפני שכתבו בשמם שכדי שלא יהא חוטא נשכר היא אסורה עולמית עליו ושפיר הוקשה להם למה נחמיר בזו יותר משוגג דא"א משא"כ להרמ' דאנהיר עיינן דאך מוכרח לבטל מעשיו בגט ואם חזר אח"כ וכנסה אין מוציאין שוב אין ריח קושי' מסי' י"ז ותו אפי' להעתקתם דאסורה עולמות צ"ע תמיהתם די"ל דאינו דומה דבא"א שקדש' מה שייך לכנותו בשם חוטא אטו בשום מקו' רמוז איסור קדו' לא"א ולע"ד אפי' איסור דרבנן לא עבר ומעשיו כלא הי' משא"כ ביבמה לשוק עיקר המניעה נאמר בלא תהיה וע' יבמות מ"ט ע"ב תו' ד"ה אי כרב יש אפי' ספק אי לא לקי אקדו' לחוד והרמ' פ"ב מה"י מההוא טעמא דקדק ליכתוב בה' י"ג ואם נשאת לאחר ובעל לוקה ובה' סנהדרין פ' י"ט כ' הנושא זקוקה ואף לא הזכיר בעילה (וזה צ"ע קצת עכ"פ נשמע דבהקדו' עשה חטא ושוגג נמי לא נפק מכלל חוטא ושייך לגבי' להחמיר לבטל מעשיו בגט כדי של"י ח"נ ולשטת הגאונים לאוסרה עולמית ואפי' למשמעות הרמב"ן והה"מ בדעת הרמ' דלכתחי' אסורה להמקדש אף בתר הגרושין ודוקא בדיעבד שחזר ונשאה מ"מ מה"ט י"ל דחמור הכא מדנקרא חוטא להכי אסורה לכתחילה משא"כ בא"א דלא חטא כלל מותרת אף לכתחילה ולכן הברור לע"ד פי' הש"ע דלא כהב"ש:
ואם חזר הזר שגירשה וכו' כ' הב"ש דהי' גרסת הטור בר"מ וקדש' לכן כ' שחולק על הרא"ש משמעותו לחלק בין נתקדש' לחוד לנתקדש' ונשא' וכבר כ' הת"ה סי' רך"ב דאין לחלק כלל בהכי ודבריו נכונים ומה שהיש"ש חולק עליו הוא דוקא באופן שאלה דידיה ומטעם אחר ע"ש ואולי אף לזה כיון הב"י ז"ל וכ' שאין דבריו נראין אבל מ"מ הברור כדכ' הטור שיש מחלוקת בין הרמ' והרא"ש בקידש במזיד וע"ש ביש"ש ודוק' תו כ' ונראה ה"ה אם עדיין לא גרשה ונשאה אחר שחלץ לה היבם גם כן אין מוציאין ממנו וכ"מ מהמגיד וכ' בתשו' כ"י סי' ס"ו הנה לא ראיתי במגיד שום משמעו') וזה ברור דוודאי משמע מהרמ' דפעם מחויב לגרשה כדי של"י ח"נ בקידושיו ויהיה כמקודם שלא קדשה. וא"כ מ"ש שקדש' או שנשאה בין כך ובין כך משמ' להרמ' מחויב לבטל מעשיו ומהמגיד ל"מ מידי כי נקוט אם נשאת ור"ל אם קדש' בדיעב' ועיקר כונתו בתר הגרושין כדלעיל בשם הת"הד כי אין לחקל בין קדו' לנשואין. ואלו כדע' הב"ש ק' על הרמ' אדמשמיענו שאם חזר ונשא אחר הגט לישמענו דברי הב"ש שאם נשא בתר החליצה בלא גט דנמי לא תצא א"ו שהעיקר כהתה"ד שאין חילוק בין נשואין לקדו' ודוקא אם חזר בתר הגט וחליצה וקידש א"מ ולע"ד נראה דהרמ' והס"ע בכונה כתבו שיהי' החליצה אחר הגט ואח"ז הקדושין ונשואין דק' הא לשמואל צריכה גט די"ל קדו' תופסין בה א"כ הוי אשת איש וביבמות מ"א היבמה לא תחלוץ אחר ג' חדשי' אמאי כו' אלא משום דר"י אם לא תחפוץ וכו' העולה מזה מה דאפשר שתהי' חליצה בהיתר שתהי' ראוי' ליבם עבדינן אף שרש"י כ' בההוא אינו עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצת ולא מתיבמת היכי דלא אפשר מיהו היכי דאפשר לא מהני עד שתהא ראוי ליבום לכך צריך לגרשה וכו' וע"ז כיון הרמ' שכ' דוקא אחר שגרשה וכו' ע"ש והשב יעקב סי' מ' כ' על דבריו דמן הטור ורמ"א הכא דכתבו וצריך לחזור ולקדש אותה כו' מוכח דא"צ לגרש קודם דאל"ה פשיטא דצריך לקדש אם רוצה להחזירה וכבר הכל מפורש בלבוש סי' זה כ' בפי' ואם לא ירצה ליבם אותה אלא לחלוץ חולץ לה ועודה ארוסה כו' ואי לא דמסתפינא אמינא שטוב יותר לגרש אותה המקדש קודם שיחלוץ דאי לא יגרשנו האיך תחלוץ הא כתיב אם לא יחפוץ לקחתה דמשמע אם הי' חפץ לקחתה עכשיו וכו' ואם עודה מקודשת איך הי' מיבם עכ"ל א"כ הלבוש עצמו כ' דדע' הפוסקי' אינו כן ואי משום הקרא דמשמע דאי רוצה ליבם יכול שפיר יש לו הברירה דאי רוצה ליבם צריך הבעל מיד ליתן גט אף דמטע' זה צריכה להמתין צ"ב יום קודם החליצה משום דאינה ראוי ליבום לא דמי דהתם תוך הזמן אין יכול ליבם ובקרא משמע דיש לו הברירה עכשיו באותו זמן משא"כ במחוסר גט דיכול לעשות באותו יום ואינו מחוסר זמן הוי שפיר לו הברירה עכ"ל הש"י והנה למה שדימו ד"ז לחליצה תוך צ' שהדין אם חלצה תוך צ' ונמצאת אינה מעוברת הרי זו חליצה כמבואר סי' קס"ד אפשר לדחוק דלעולם מודו הטור ורמ"א שלכתחי' צריכה גט קודם ובאו להשמיע אם בדיעבד חלצה בלא גט מ"מ צריך לקדשה שנית והנ"מ נמי דה"ה אם מת החולץ כי תי' הש"י רחוק מלהתקבל שיהא מחוסר מעשה התלוי באחרים מקרי הברירה בידו ודוקא מה שביד עצמו אמר ר"י במס' קדו' דף ס"ב דלאו כמחוסר מעשה דמי אבל לא מה שביד אחרים ובכל מקום אמרינן איפכא דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי דזמן ממילא קאתי. ואי משום שהדין שכופין לגרש מי לא איירי דערק ואזיל לעלמא (וגם בעניותי מספקנא אם הכופין המוזכר בפוסקים הכא היינו בשוטי' מפני שלא נזכר הכפי' בש"ס ואי משום שהיא חייבי לאוין וקי"ל מעשין לפסולות י"ל היינו ח"ל שאין תקנה להאיסור לאפוקי זה שיש תקנה בחליצה אלא דהדין נותן שגירש כדי להעמידה לפני היבם אפשר דא"כ בשוטים ותו התוס' ביבמות דף ך"ז ד"ה אלא צרה דלאה כתבו על רש"י ז"ל וא"א לומר כן דאסירא ליה משום בטול מצות יבמין ולא ניחא להו דמקרי חליצה כשרה כדכ' הרשב"א שם סוף ד"ה הא דאמרינן א"נ אפשר דהכי קאמר דאי בעי מתחל' אפשר לי' ליבומי ללאה דאי חולץ לצרת רחל הוה שרי' לאה אף ליבום הרי' לתו' אף דהיתר היבום בידו מ"מ חשוב להו חליצה פסולה לענין חזור מכ"ש מה שתלוי ביד אחרי' דלא נקרא חליצה העולה ליבום מכל זה הי' יותר מסתבר לדחוק קצת כדי להסכימם להלכה ובזה היה נמי אפשר שאין דעת הלבוש וכ"י סתור מן הרא"ש שכ' פ' החולץ הלכה ה' ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דבר תורה ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה לכהן דרבנן מ"מ הא עדיפה וכו' וקשה לדעתם הא אם נצריכה חליצה צריכה גט מקודם ותהא אסורה לכהן משום גרושה ולהנ"ל ל"ק דהא כ' רש"י דהקפידה זו שתהא חליצה הראוי ליבום אינה אלא אם אפשר ובמקום דלא אפשר מצינן כמה חליצת פסולות וה"נ מקרי לא אפשר כי היכי שלא תאסור לבעלה כהן שפיר יש לחלוץ בלא גט ואמנם מה מאוד תמהני איך ס"ד לדמות לחליצה תוך צ' הא איתא ריש החולץ אמר אביי בביאה כ"ע ל"פ דלא פטרה כי פליגו בחליצה ר"י סבר ביאת מעוברת לא שמה ביאה וכו' א"ל רבא ממה נפשך אי ביאת מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה דהא קי"ל דכל העולה ליבום פירש"י ז"ל דביאתה פוטרה עולה לחליצה דכתיב אם לא יחפוץ אלא אמר רבא כו' הרי דכל שהיבום בדיעבד אינו קונה אף החליצה בדיעבד אינה כלום ומה שפירש"י דמצינן כמה ח"פ שאינם עולים ליבום היינו על דרך זה שבענין שהביאה לכתחילה אסורה ובדיעבד היא קונה כמו חייבי לאוין ולא אפשר להמתין על חליצה העולה ליבום הוי כדיעבד וחולצת ואם אפשר להמתין דומי' דתוך צ' ממתינן א"כ הכא שהביאה אינה קונה מחמת אשת איש אינה עולה לחליצה אף דיעבד ואיך אפשר לבא בזה לסברת הש"י שיהא מכח אפשרות הגט מקרי ביאת א"א שמה ביאה עד דמכחה ליהוי שמה חליצה ולפ"ז ודאי צ"ע כי מוכח מדברי הרא"ש הנ"ל דלא חש כלל להכי דא"לה לא מקשה מידי וכן מהטור ורמ"א מוכח כנ"ל דהא א"א לחלק בין לכתחי' לדיעבד ובין לא אפשר לאפשר והנה הכ"י כ' דהרמ' כיון דלעתו ואני אומר אדרבא מהרמ' נמי מדויק כדעת הרא"ש והטור מדכ' ואם הי' יבמה כהן שאין יכול לישא גרושה תצא מהזר בגט כדי שלא יהא חוטא נשכר (ור"ל ל"מ בהרישא שהיבם ישראל שמדין גמור מגרש כדי להתירה ליבם אלא אפילו היבם כהן ואינה ראוי לו מ"מ היא אסורה עליו מכח קדו' אלו ותצא בגט כדי וכו' ובשלמא אי ס"ל דאפשר בהחליצה בלא גט שפיר מבאר בלשונו שהיא אסורה לו ממה שמצריכה גט וגם יפה הטעם שנותן להצרכת הגט כדי וכו' אבל אלו א"א להחליצה בלא גט מה זה טעם כדי וכו' להנאמר תצא בגט הא אף אלו לא הי' הדין שאסורה עליו מחמת הקדו' אלו מכח כדי וכו' מ"מ מוכרח להוציאה בגט כדי לחלוץ לה ותשתרי לי' ע"י קדו' שניים וזה באמת אף עתה מתיר וכ' ואם חזר וכו' והאיסור דידי' לקדש לכתחילה כמעט אינו נזכר א"ו משמע מני' נמי דאלו היתה שרי' לו מכח קדו' אלו לא היה צריך גט אלו רצה הכהן לחלוץ לה והיא תחתיו ואך כדי וכו' מוכרח עכ"פ להוציאה בגט וכן מבואר נמי מהריב"ש סי' תפ"ב שהרי בדינו שאחד חלץ ומסר מודעא בענין שהועיל לבטל החליצה כ' והאשה באשר לא ידעה מן המודע נתקדשה ולכן הדבר ברור שמותרת להמקדש להכניסה לחופה אחר שיחלוץ לה היבם חליצה שני' הרי ברור שמתיר החליצה בלא גט דהא לא הצריכה לקדש שנית (ומה שאינו מצריך קדו' שניים כהטור היינו מפני שהעלה שחליצה עם מ"מ אינה אלא ח"פ ולא בטלה ע' ודוק) גם בת"ה סי' קך"ב מבואר הכי מדסידר השאלה כידוע שהוא השואל ומשיב בל' זה אשה אחת מת בעלה והיתה סבורה שגם אחי בעלה מת כי כן יצא הקול ונתקדשה ולאחר קדו' בא היבם לחלוץ לה ונשאת מאז להמקדש שרי' למיתב תחתיו או לאו הרי שלא כ' ולאחר שנתקדשה בא היבם וגרשה המקדש וחלץ לה היבם ונתקדשה שנית ונשאת אלא ודאי דסובר נמי דלא צריכה גט קודם ולע"ד אף ל' הסוגיא מורה הכי מה דתחילה אמר ר"א אם היה יבמה כהן חולץ לה ושרי' לה משמע ברור בחליצה בלא גט מקודם דאל"ה לא היה שתוק מלומר מגרש לה וחולץ לה כי היכי דתיהוי לגבי הכהן החולץ אך באיסור לאו דגרושה ולא באיסור ערוה דא"א דלאו מידי היא אמנם לפ"ז ודאי חל חובת העיון מה הטעם באמת דתועיל חליצה שאינה עולה ליבום והנלע"ד ליישב בשני דרכים דרך אחד ע"פ דברי ח"ר ליבמות דבור הראשון כ' על דין המגרש בעל מנת שלא תנשאה לפלוני ונשאת לאחי אותו הפלוני ומת ונפלה לפני פלוני זה ליבום ומסתברא לי דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינה עולה וכו' דבתנאין לא איירי קרא ולא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו שאיסור דבר אחר גרם לה להאסר דהיינו תנאי חולצת אעפ"י שאינה מתיבמת ואעפ"י שאף זו אם עמדה ונשאת לזה נמצא הגט בטל ותאסור עליו איסור ערו' מ"מ אין איסורה עכשיו אלא מחמת תנאו ולא מחמת ערוה שהרי גט גמור ואין כאן שיור בגט והרי זו כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן פי' ב"ש כופין אותו שיחלוץ לה והרי זו אינה עולה ליבום ד"ת דקיימא עליו בלאו ועשה ומ"מ עולה לחליצה משום שדבר אחר גרם לה ליאסר (והראי' מנדרים ע"כ על דרך זה מדלא כפינן אותה שתתיר נדרה והוי במקום דאפשר דומי' דתוך צ' דמהדרינן אהתירא אבל בדיעבד פשיטא דשם הוי' חליצה דהא אף הביאה בדיעבד קונה כמו כל ח"ל ועשה וע' סי' קס"ה סעי' ב') ודבריו סובבים לפירושו הירושלמי שהוא על דרך פי' הראשון בתו' גיטן ריש המגרש להירושלמי ד"ה אפי' לא נתגרשה. אבל התו' כתבו שם א"נ י"ל תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתיבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל בא"א האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה עכ"ל וכן כתבו פי' זה ביבמות דף י' סוף ד"ה לעולם ומדברי שניהם יחד דהיינו פי' תו' זה ודין הרשב"א שהוכיח מנדרי' וע"כ דאף לפי' זה נמי אזל שאין עולה וכו' אלא באופן שאסרה תורה משא"כ הנדר שהיא האוסר ובידה ההיתר. כן י"ל דה"ה הכא אף שאינה עולה ליבום עולה לחליצה כי הקרא לא איירי אלא באיסור שהתורה אוסרת ובא ממילא ושוב אין ההיתר תלוי ביד אדם משא"כ איסור א"א שהמקדש האוסר ובידו להתירה אותו בגדר זה ועולה היא לחליצה כמו שנדה חולצת ואין צריכה להיות טהורה. ויש קצת ראי' לזה ממה דאיתא ביבמו' דף מ"א שמואל ורב אסי דאמרי תרוויי' מתה אשתו אסור ביבמתו ולא ס"ל כרב דאמר יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה אלא כל דמנפילה ואילך איתסרה עלי' לעולם אסור' ואיכא למידק לפ"ז איך אמר ר"א הכא השתא דאמר אמימר הלכתא כותי' דשמואל אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו נהי דפסקינן בפלוגתא הנ"ל כרב מ"מ הי' לו לומר השתא דאמר אמימר כו' וקי"ל כרב דיבמה שהותר' וכו' הי' יבמה ישראל וכו' משא"כ עתה משמע דע"פ הלכה זו לבדה אף שמואל מורה ובא הכי ות"ל דלשמואל גופי' א"א להורו' הכי דהא לדידי' הוי יבמה שהותרה ונאסרה ע"י הקדו' ואין חוזרה והותרה אלא משמע דלכל עניני' אין איסור ערוה דקדוק בכלל סוג כל העריות ע"פ חילוק הירושלמי התם התורה וכו' וע"פ פי' התו' א"נ. ואין זה בגדר יבמה שהותרה ונאסרה כיון שיש היתר לאיסורה ע"י אדם. דרך שני י"ל הרי הרשב"א הנ"ל כ' תו אלא שראיתי להרמ"בן כתב שנסתפק בדבר זה ומטין דבריו לפוטרה מן החליצה ומן היבם דכל שאינה עולה לחליצה ואין דעתינו מכרעת במקומו. וז"ל חדושי הרמ"בן גופייהו שם מיהו בשנפלה לפניו בלא צרה אני מסופק אם צריכה חליצה כיון דמגורשת אצלו (ר"ל מדאורייתא בעל מנת ואינו אלא תנאי) או כיון שאינה יכולה ליבם אינה עולה לחליצה וכן נראה אלא שצריך תלמוד הרי דלא נסתפק אלא בע"מ כיון דמגורשת אצלו. וכן הרשב"א אינו מצריך חליצה אלא מההוא טעמא ומוכרח לדחוק בטעמו שתהא נקראת חליצה העולה ליבם הא דרך משל אלו היינו פוסקים כר"א עם שיטת הירושלמי דיש אפשרות לגרש בחוץ מפלוני והיא מגורשת לכ"ע ואשת איש להפלוני עד עולם ואפי' בתר שנשאת בנתיים הי' פשוט לשניהם דמדהיא אסורה על היבם הזה שנפלה לפניו באיסור ערוה דאשת איש ואינה עולה ליבם אף חליצה אינה צריכה א"כ הכא אם הקדו' תופסין ביבמה ואינה עולה תו ליבום משום ערוה דא"א אינה עולה נמי לחליצה ופקעה הזיקה וכל עיקר החליצה שצריכה אינה אלא משום צד הספק דאין הקדו' תופסין א"כ אלו יבא אלי' ויאמר לנו שהקדו' אינם תופסין הא עולה היא ליבום והוי ממש כקידש אחת משתי אחיות דא"צ להמתין וחולצת ממ"נ ה"נ חולצת ממ"נ וא"ל הא קי"ל יש זיקה ומטעם זה פוסק ר"י ב"ב דף מ"א שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה אסור לו לכונסה כמבואר סעיף ה' והטעם מפני דיש זיקה אין כח בקדו' לדחו' הזיקה מכל וכל משום ערוה דאחות אשה כמבואר הטעם בתו' וח"ר שאין קדו' שלאחר זיקה מפקיעין הזיקה עד לבתר דכנס אז פקעה הזיקה לגמרי (וע' בח"ר דף י"ח ע"ב מה שדחק בהשנוי קדו' מנשואין) עכ"פ לפ"ז אינו דומה הכא לגרושי חוץ דהכא שקדמה הזיקה לקדו' אף אם קדושיה תופסין צריכה חליצה לזיקתה והיא חליצה שאינה עולה ליבום. די"ל עד כאן לא צרכינן חליצה העולה ליבם אלא לחליצה דאוריי' אבל לחליצה זו להצד שקדו' התופסין אינה כולה אלא דרבנן כי ד"ת אין חילוק בין קדו' לכניסה והופקע זקיקה לגמרי אין להקפיד בחליצה זו שתהא עולה ליבום. א"נ י"ל דוקא קדו' אחות הזקוקה אמרו חכמי' דלא אלימו קדושי של זו לדחו' זיקת אחותה דמדיש זיקה אף היא נראית כמקודשת ומה אולמה דקדו' אלו מדאחותה אבל במקדש הזקוקה עצמה י"ל שהניחו על דין תורה דמדנעשית ערוה דאשת איש על היבם פקעה זיקתו לגמרי ואין צריכה כלל חליצה ובפרט שאינה עולה ליבום כן הי' נלע"ד ליישב הפוסקים אמנם ראיתי התו' ז"ל מתנגדים לתי' השני כי ביבמות דף י"ו ד"ה בני צרות כתבו וא"ת לשמואל דמספקא לי' אי קדו' תופסין א"כ פשיטא דכשירים דמיד שקדשה פקע לי' זיקא כדאמרינן בש"י שקדש אחותה שקדושיה מפקיעין היבום וי"ל דל"ד דהתם אין שום תקנה לעשות שתתיבמה שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע"י גרושין שתתיבם הילכך לא פקעו זיק' וא"כ לא אזלו דבריי כלל דהא אף לצד שהקדו' תופסין מ"מ זקוקה היא ומהראוי שתהא צריכה גט מוקדם וע"כ לבא לתי' הא' אמנם נלע"ד דהרמב"ן והרשב"א הנ"ל לא אזלו בסברת תי' תו' אלא בסברת קושיתם דאל"כ אף במגרש בחוץ או ע"מ נמי יש תקנה שיגרשנה המגרש תו בהרי את מותרת לכל אדם ותהא מגורשת לר"א לכולי עלמא משעה ראשונה ולהפלוני מעת' ותתיבם אליו וע' סי' קל"ז סעיף ד' דהא לסברת תו' במידי דיש תקנ' לא שייך כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה כו' ומדוע סברו דפקעה זיקה א"ו דסברו באמת כקושי' תו' דאף גט כיון דתולה בדעת אחרים לא מקרי מידי דיש תקנה ואינה דומה לנדה ואף תי' תו' שני דמקרא נלמד כמדומה לי דלא סברו (ותי' זה ודאי רחוק כי ע' דף מ"ט ע"ב תו' סוף ד"ה אי כרב) דאל"כ אכתי מה"ת לומר דגזרות הכתוב הוא אלא דמ"מ הטעם כדמחלקו בתי' הראשון ויש ללמוד מני' ה"ה בחוץ אלא משמע לע"ד דסברו באמת כסברתם בהקושי' ואי משום קושית תו' יראה לע"ד חדא די"ל דשמואל סובר דאף התנאי' הקודמי' היו מסופקים כדמסופק איהו ושאלו החקירה דבני צרת להצד אם אין קדו' תופסין ותו י"ל הקושי' מעיקרא ע"פ המבואר סי' ז' סעי' י"ד כהן שבא על אחת מהעריות ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עליה הולד חלל וע"ש מה שהבאתי בשם הריבט"א ובסוף סימן ל"ג פסקינן המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה לפ"ז י"ל החקירה דבני צרת הי' באם קידש בביאה ונתעברה מביאה ראשונה דכיון דכל דמקדש דעתו על גמר ביאה נמצא לא מופקע הזיקה עד גמר ביאה והולד הנוצר באיסור זיקה נולד והוא ק"ו ומה לענין איסור זונה אמרינן שאם נתעברה מביאה ראשונה מקרי נוצר שלא באיסור זונה מכ"ש דאמרינן איפכא לחומרא דמקרי נוצר שלא בהיתר הפקעות זיקה. ובזה יש ליישב מה דמקשו תו' שם ד"ה למה נ"מ דאמאי נקיט ולד מחזיר גרושתו וכו' כי בולד יבמה לשוק הנ"מ לא שכיח שתתעבר מביאה ראשונה שע"י קדו' ותפס נ"מ במה דשכיח אף לספיקא דשמואל וא"כ יש ליישב נמי קצת בדרך חדוד מה דנראה תמוה פי"רשי סוגי' הנ"ל דף צ"ב ע"ב שמפרש הסוגי' ע"י נשואין וכ' משום זה ורב אשי ל"ל דרב המנונא וקשה מה דחקו שלא לפרש ע"י קדו' ולהנ"ל אפשר דאזיל בשיטת הרמב"ן ורשב"א הנ"ל וכבר כתבתי דתחילת דברי שמואל גבי כהן מורים ברור דחליצה הוגנת היא בלא הגט והיינו כתירוצו השני לשטה הנ"ל ע"י הממ"נ וע"י הקדו' לחוד הוצרכת לדחוק קצת למה דפסקינן כריב"ב ומוכרח לפרש בנשואין ודוק. הג"ה תצא מן המקדש ע' ביש"ש מסכי' נמי הכי:
הג"ה וי"א דאסורה לבועל משום קנסא ע' בזה סי' י"א:
נתיבמה בטעות כו' ומותרת לבעלה כ' ב"ש והמחבר השמיט בכונה ע"פ מה שכ' בבדה"ב דדוקא לפי' הרא"ש וכו' דברים אלו אינם בהבה"ב אלא שכתב שהרי"ף השמיט הא דרב ור"ל שלא הביא אלא דברי ר"ע שמחלק בנושא אשת אחיו לענין הצרכת גט ממנו בין היתה ארוסת אחיו להיתה נשואת אחיו אבל לענין האיסור להראשון שנשמע מרב ושמואל לאוקימתות ר"ה דבנשואה שרי' אינו מביא וכן הרמ' פ"י מה"ג בהלכה ח' מעתיק דין ר"ע ביבם בטעות ארוסת אחיו דצריכה גט וכן בנשא אחות ארוסתו ובהלכה ט' מבאר דבנשא אחות אשתו הנשואה דמותר באשתו ודין נשא אשת אחיו בטעות יבם לענין שיהא הראשון מותר באשתו משמיט משמע ברור דאף דאין צריכה גט משני אסורה לראשון משום דהו' כזנתה מדהוה לה למידק אלא שהב"ש כתב בסי' ט"ו דתלי' הא בפלוגתת הרא"ש עם הרי"ף כדכתב הכא ולע"ד אי מש"ה ל"א כי י"ל דלא להכי כיון הרא"ש בפלוגתא זו כי הלא מריש הסוגי' דמקשה בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא היא ולא מקשה ארישא תצא מזה ומזה בשלמא משני אלא מראשון אמאי אנוסה היא משמע דהא ל"ק כדפי"רשי במתני' דמדרבנן הוי' כמזנה ברצון מדהוה לה למידק אלא על הגט דשני הוא דקשה לו ולגירס' הרי"ף אלא משמע דלהמסקנה אף הגט אינו אלא משום קנס כדי לברר איסורי של הראשון כדאיתא בהנ"י כדי שיהא הולד מן הראשון קודם גרושי שני ממזר ע"ז מקשה הרא"ש מאשת אחיו בנשואין דאין צריכה גט משני אף דשייך קנס דהא לא דייקה אלא דמטעם הקנס הוא דחיישינן לשמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט היכי דשייך ובנשואי אשת אחיו כיון דלא שייך הגזירה משום הקנס לחוד לא מצרכינן גט אבל לענין האיסור להראשון ודאי י"ל שמודה דאף היכי דיוצאת מהשני בלא גט דאסורה לראשון מטעם הקנס לחוד שיהא כזונה אלא טעם פלוגתא זו נלע"ד היינו מפי' ד"ה למימרא דרב ושמואל נראה להדי' כדפי"רשי בנשואין מודו תרווייהו שמותרת להראשון והרי"ף ורמ' נראה שלא רצו לסמוך על פי' זה דר"ה מפני דדחה הגמרא דף צ"ד ע"ב ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למד"הי לשטה זו לא מקשה מידי דמה ענין זה לזה שם הטעם משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו וזה לא שייך באחות אשתו גם קשה לשטה זו דר"ה קושי' התו' שהבאתי סי' קנ"ח והוא דף צ"ג ע"ב ד"ה עד אחד ביבמה ומוכרחי' לידחוק משא"כ לשטת הרי"ף שפיר יש חומר בסוף אף ביבמה דהא תצא מזה ומזה משא"כ הרא"ש ז"ל מדסמך עצמו בפסקו כר"ע על ההיא אוקימתא דר"ה ודחה הא"נ שבש"ס מזה משמע להטור ז"ל שפוסק לגמרי כר"ה וכן משמעות התו' שתופסי' לדר"ה להלכה והיא שטת הטור. אך ע' ס"ס י"ז שם הנחתי דע' הטור בצ"ע. ומתו' לע"ד אין כ"כ ראי' להלכה כי אפשר לדחוק ואולם ק"ק לי על ר"ה גופי' מנ"ל לפרש פלוגתתם לענין היתר ואיסור להראשון דילמא הפלוגתא אך לענין הגט מהשני ונראה דהל' הרי היא כא"א לכל דבריה לא משמע לי' הכי:
היבם אסור בקרובת זקוקתו ע' סי' קס"ב סעיף ג'. הג"ה ואפי' ספק היינו כמבואר בב"ש ע"פ רבינו ברוך שכ' אעפ"י שיש למנות ולהתיר אינו רשאי לעשות מעשה לכתחי' וע' פר"ח י"ד כללי ס"ס אות י"ח וע' שו"ת סי' ב' וי"א דדוקא בקידשה וכו' ומותר זה דלא כהנ"י דמשמעותו דאפי' אחר שכנס לא נפקע הזיקה ואמרינן לו המתן דהיינו הפרשה עד שיעשה אחיו מעשה וכן מסיק היש"ש אמנם על הוכחות הנ"י מדקתני עד שיעשה מעשה ולא אמרינן לי' שיכניס כתב אינם דברים של טעם דהא כבר הקדים ר"מ וכ' דלכתחי' אסור לכנוס משום דנראה כנושא אחות זקוקתו וע' נמי בח"ר דף מ"א שהאריך להוכיח בראיות דליכא מאן דפליג בהא דבתר שעבר ונשא דפקע זיקת אחותה ומותרת לשוק בלא כלום והעלה דעד כאן לא פליגו עלי' דר"ג אלא במה דאמר דלכתחי' תגדיל עמו הא אם הגדילה אצלו ובעל תצא הלזו משום אחות ואפשר נמי דאף אשתו אסרינן לי' כב"ה דאמרי קדמו וכנסו יוציאו משום קנס הואיל דעביד איסורא אלא שהיבמה נפטרת ממנו לגמרי ואפי' חליצה לא בעיא ואיכא למימר דהכא שני דכיון דקדו' קונים קנין גמור משעה שקדשה נדחית היבמה ממנו דחי' גמורה ד"ת וכשבא על אשתו לאו על אחות זקוקה בא הלכך אין מחמירן עליו להוציא דהא לא עביד איסורא אלא דלכתחי' הוא דלא יכנוס כדי שלא יראה ככונס אחות מקודשת לו וכן עיקר אח"כ בדקתי אחר התו' ומצאתי להם כסברא זו ממש ומן הטעם שכתבתי עכ"ל (ולע"ד משמע מל' התו' דמחלקין בענין אחר בין הכא לדין קדמו וכנסו דב"ה אמרו יוציאו שהרי ז"ל אומר ר"י דדוקא קדש אומרים לו המתן מלישא משום דבשעת נשואין נראה כנושא אחות זקוקתו אבל אם נשא כבר היא אשתו גמורה (ר"ל ע"י החופה וכן דייק הרא"ש פ' החולץ) פקע לי' זיקה לגמרי ואין צריך להמתין מלבעל משא"כ לקדמו וכנסו של יבמין דשם אין שייכו' לחופה אלא הביאה היא שגומר בה שייך למקנסי' להוציא מדעבר אדרבנן בהביאה אלא בדף ך"ג ע"ב להרבנן דפליגו על ריב"ב ומתירן אף אפי' לקידש אף לכנוס תלו טעם ההיתר לכנוס ולא קנסו משום דנפקע הזיקה ע"י קדושין לחוד וכתבו אבל אי ודאי הי' זקוק להוציא וכל זה הוצרכו לשטתם דמשמע להו דלא מקשה הגמרא מ"ש מהא דתנן על הבבא דקדמו וכנסו אבל לפירש"י מעיקר' משם ל"ק כדתי' הגמר' דגבי אחי' יש טעם לאסור בקדמו וכנסו משום דיבמה דלא חזי' משע' נפילה הוי כא"א שיש לה בנים ולדידן דקי"ל כר"י דאמר אחיות איני ידוע מי שנאן אה"נ אם קדם הראשון וכנס האחרונה הראשונה מותרת אף לכתחי' וע' סי' קע"ה סעיף ב') ולדינא יראה לע"ד שבמקום שיש עוד אח שיוכל למיעבד מעשה באחותם יש להחמיר כהנ"י ויש"ש אבל היכי שאין אח אלא הוא דאם נחמיר ע"כ מחויב להוציא אשתו בגט ואחות אשתו בחליצה ודאי דאין להחמיר דהא עכ"פ מידי ספק דפלוגתא לא נפק והוא בדרבנן וקי"ל ס"ס קס"ג שאין אוסרין אשתו משום ספק בדבריהם אלא אם קידש ונשא יוצאה האחות בולא כלום והוא מותר באשתו (אם לא שהב"ד מיחו בידו להדי' שלא יכנוס ועבר דיש לקנסו כדפסק הרא"ש והוא בש"ע ריש סי' קע"ו) ואם היתה לאחות אשה הלזו צרה לא מצאתי הדין מבואר בפוסקים אבל יש ללמוד ממה דאיתא ביבמות דף ך"ו ע"ב בתו' ד"ה וחליצה פסולה דכתבו בא"הד דאע"ג דכשייבם לאה יהא אסור בצרת רחל כמו שאסר בצרת קרובת חליצתו מ"מ חליצה מיהו בעי ד"ת דאינו צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרתה משמת בעלה הרי דה"ה הכא ודאי דהצרה צריכה חליצה ד"ת דהא נמי אינה צרת אחות אשתו לאחר שנשא האחות כיון שכבר לא היתה צרתה משמת בעלה ומשמע נמי מדבריהם דהכא הצרה אפי' מתייבמת דעד כאן לא אסרו שם יבום הצרה אלא משום דחשבו יבם לאה כאלו חלץ לה ואסרו צרת רחל משום צרת קרובת חלוצתו אבל הכא שנשא אחות זקוקה נכריה מה ענין מש"ה נאסור הצרה וצ"ע. אבל בהרשב"א יבמות דף ע"ט סוף ד"ה וניתי כ' אבל בשעבר ונשא לכ"ע מדחייא צרתה והולכת ומותרת לשוק. ואולי מ"מ אינו חולק על תו' אלא שלהזקוקה עצמה קורא צרתה מדהיא צרת אחותה שנשא בזיקה ואליה כיון שמותרת לשוק אבל צרתה ממש שנפלה בהדי דידה אפשר דמודה דצריכה חליצה ד"ת וצ"ע. הג"ה וי"א שעכשיו ע' תשו' ח"צ סי' קט"ז וע' סי' א' סעיף י' וצ"ע:
קידש וכו' ואם מתה ארוסתו חוזרת היבמה להתירה רצה חולץ רצה מיבם מבואר הא בלא חליצה אסור' לעלמא ויראה לע"ד דהיינו דוקא בארוס' אבל אם כנס אחות זקוקתו לשטת הי"א שבסעי' ה' ע"כ אחר מית' הכניסה נמי שרי' לעלמא בלא חליצה כמו שהיתה מותרת בחיי אחותה אם אין אח אלא הוא דאל"ה הא לא הוי דרכיה דרכי נועם וע' תו' ריש יבמו'. ואף לו ע"כ דמותרת אחר מיתת אחותה כרב דאל"ה אלא דאסורה לו אף ע"י קדושי אחותה היתה אסורה לו אחרי מותה דהא ד"ת הקדושין ונשואין כחדא נינהו כמבואר בח"ר ואך מדרבנן הוא דהחמירו בקדו' דלא לידחו כנשואין א"ו דלרב כיון שהותרה לו שוב אינה חשובה אשת אח אלא זקוקה לו ומיד שכנס אחותה והופקע הזיקה לגמרי ע"י ערוה דאחות אשה אינה אסורה לו אלא משום אחות אשתו וכשמתה ופקע איסור אחות אשתו ממילא הותרה לו בלי שום זיקת יבום ולכן שרי' בין לו ובין לעלמא וד"ת הכי הוה אף משעת הקדו' אלא מפני דיש זיקה לא אלים הארוסין דאחותה למדחי זיקתה לגמרי ולהכי אסור בהאחות לכנוס ואחר מיתת הארוסה או חולץ או מייבם שוב עיינתי תו בח"ר ז"ל דף מ"א ומצאתי סוף דבריו הארוכי' המתחילים עוד אני חוזר מסיק להדי' הכי אף בנתקדשה לרב. אבל משמעות הרמ' וש"ע כדכתיבנא בארוסה דאחרי מות אשתו זקוקה לו באותו מקצת זיקה לחליצה אבל בנשואה הדין ברור כדכתיבנא וברוך השם שכוונתי לדעת הגדול ודוק מאוד: