אפ"ה אסורה לו היא וצרתה כגון שהי' אשה אחרת כלומר ותצא אף הנכרית משום צרת ערוה בל"ח ויבום ודוקא שכבר יבם השלישי ליבמתו הא מת השלישי קודם שכנס יבמתו אז אשתו הנכריה מ"מ היתה אסורה להיתבם משום צרת ערוה בזיקה וחולצת כדאיתא בב"ש סק"ו. ומה שכתוב ס"ק א' מיהו מ"ש הרמ' דנכרית אסורה לזה כשייבם את זו נראה ל"ד קאמר אף אם לא יבם מ"מ בזיקה היתה אשתו צרה לזו א"י לאיזה ל' הרמ' מכוון כי בפרק ז' הלכה י"א הל' מדויק ביותר ע"ש אלא ל' הטור וש"ע צריך קצת תיקן כנ"ל. הותרה הראשונה עיין ב"ש וע' סי' קס"ב סעיף ג':

ולא נודע ע' ב"ש וכבר הרגישו נמי הב"ח ותי"ט. וע' ס' ע"פ הלכה ג' תירץ דהפוסקים ס"ל דלא כר"י בזה ומוקמים המשנה בדלא ידעינן הי נפל בריש' אז אם קדמו וכנסו יוציאו ולהכי נאמר היינו דאמר ר"י אחיות א"י מי שנאן כלומר ר"י היא דאמר הכי אבל אנן מוקמינן כנ"ל ואינו דומה למי שקדש אחת משתי אחיות דפסקינן אם קדמו וכנסו אין מוציאין דשם אחר שכנס השני שוב אפילו בספק איסור אינה גבי' ומתחילה נמי ספק אם עביד כלל איסור אבל הכא נהי דאפשר שמתחילה לא עביד השני איסור וכגון שהראשון האחרונה יבם מ"מ לעולם בספק איסור היא גבי' דילמא איהי האחרונה יבם ואסורה עליו עולמית כיון שנאסרה עליו מתחילת נפילה דהרי היא כאשת אח דרבנן לכן מחויב אף הוא להוציא. ודבריו עולים ע"צ הדוחק לשטת הנ"י שבב"ש ריש סי' קע"ו וע"ש שמוכרח לחלק בין ספק חליצה לכהן מדאינה אלא משום לתא דגרושה לכהן שאינו אלא לאו הוא דלא מפקינן הא בספק אחות חלוצה או אחות זקוקה שהוא מלתא דספק ערוה אף בספק מפקינן אבל למשמעות ל' הש"ע שבס"ס קס"ד שהוא מהרמ' דכללא ס"ל שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דדבריהם דמשמע שאין חילוק בין ספק יבמה לשוק לשארי ספק דדבריהם וכן משמעות הרמב"ן שבה"המ פ"ח מה"י ה"ב שהרי לומד דין ספק חליצה לכהן לענין לכתחילה מדין ספק אחות חלוצה וזקוקה עדיין צ"ע. ומה שכ' הב"ש ומסוגית זו משמע וכו' כן מבואר בח"ר שכ' ד"ה אי הכי אבל בדידעינן הי נפיל ברישא משכחת לה דמוציאן אף משני כשכנס הראשון את הראשונה והשני השניי' מבואר הא כנס הראשון האחרונה והשני הראשונה אין מוציאין אלא מהראשון ומה שכ' מיהו כה"פ וכו' ודוקא בדיעבד אין מוציאין משני אבל לא הותרה הראשונה לכתחילה זה לע"ד ל"מ מידי כי הפוסקים לא נחתו לבאר דין דהיתר שתחילה הוחלץ האחרונה אבל ודאי י"ל אם אירע שעבר וכנס לאחרונה שהותר נמי הראשונה אף לכתחילה. או מחייבי עשה יראה לע"ד פשוט דאפילו הי' ח"ע של ונטמאה שמבואר סי' קע"ד סעיף א' דאפשר דלכ"ע אין עולה ליבום ד"ת מ"מ כיון דזקוקה לחליצה ד"ת מקרי האחות לגבי' אחות זקוקה ול' הטור שכתוב לא נדחית הזיקה מהן כיון שמן התורה הן ב"ח ויבום לאו דוקא דהא עכ"פ היא בכלל איסור מצוה ואיסור קדושה שבמתני'. וע' יש"ש פ"ב סי' ג'. אך מה שכ' על אלמנה לכ"ג וכו' וא"ל ס"ס נוקי אאיסור קדושה כגון אלמנה לכ"ג וכו' וא"כ אין כאן זיקה ומ"ה אחותה חולצת או מתיבמת לע"ד שגג דהא אחותה מצד עצמה אסורה נמי להתיבם לכ"ג בכל אופן:

ויש מי שאומר השגת הב"ש על הב"ח היא על מגן כי לשונו מוכח שהוא ט"ס וצ"ל א"א לצמצם ודלא כר"י הגלילי אך מ"מ יותר הגון מה שהגיה שצ"ל יוציאו מפירושו שמוכרח לבא ששניהם כנסו ולא ידעי הי כנס ברישא וכל זה הי' להטור לפרש וכן בקיצור פ"ר פסק אם קדמו וכנסו יוציאו:

מלמדין את הקטנה שתמאן ע' ב"ח וב"ש. ולע"ד אין ספק דר"ג אין זיקה ס"ל כדמבואר בח"ר דף מ' ד"ה עוד אני חוזר והסוגי' דף ך"ט ע"ש נמי בח"ר כ' ואי קשי' לך היכי אמרינן דעבדינן בהא כר"ג והא טעמא דידי' משום דקסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין וב"ה הא אמרו במתני' אם כנסו יוציאו (ר"ל במתני' דריש ד"א ונהי שמחלקין התו' בין קדושי קטנה דרבנן מבעלת מאמר משום דכניסה היא אצלו זמן גדול מ"מ הא לא עדיף בעלת מאמר מהיכי שכבר כנס דאפ"ה לב"ה יוציאו) ל"ק דאנן מדוקי דהא מתני' (כי י"ל דוקא הכא הוא דמחמרי ב"ה הא שם מודים לר"ג דעבדינן לכתחילה כר"ג כדמחלקו התו') אבל כשת"ל דב"ה יש זיקה ס"ל א"כ אסור לבטל מצות יבמין ממתני' דד"א בההיא לא עבדינן כר"ג אלא כר"א הרי דבזה ודאי נכון פסק דהרי"ו היכי דאינה רוצה למאן אין מורים כר"ג לבא עליה משני טעמים אחד דקי"ל יש זיקה ותו דאסור לבטל מ"י אע"כ עבדינן כר' יהושע דמוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. אמנם מה שכ' נמי בין בא עליה ומסכים עמו הב"ש ע"פ הנ"י שבסי' קנ"ט שכ' בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה ל"מ וכ' לכן עיקר כפסק מהרי"ו ולא מטעמא משום יש זיקה אלא מטעם דל"כ היבם. תמה אני וכו' פסק הנ"י אפשר להתקיים זולת לריב"ב שפסקינן כותי' אך מטעם יש זיקה וכדמבואר באורך בח"ר ופשיטא דהרי"ו בשטת הנ"י וע' סי' קנ"ט דעת ח"ר אם בעל ולמעשה צ"ע כי שטת תו' והרא"ש הפוסקים שם בכנס לחופה שמותר ליבעל אפשר דמודים הכא למהרי"ו באף אם בעל באיסור ודוק: