אשה נעשית שליח כו' קים לן בחה"מ סימן רמ"ג אין אדם יוכל לזכות ע"י אשתו לאחר והוא מסוגיא דנדרים וא"כ יראה דה"ה דאין אשת איש יכולה להיות ש"ק לחבירתה לקבל קידו' מבעלה ואף דהכא קי"ל דנעשה שליח ואפי' במקום שנעשה לה צרה מ"מ שני דבנידון זה איך תזכה למשלחת וידה יד בעלה ונמצ' אין הכסף יוצא מרשותו משא"כ הכא די"ל מגו דזכי' לנפשה זכיה נמי לחבירתה וכדמחלק בחה"מ ותו דהכא אך היא ארוסה ודין דחה"מ הנ"ל אינו אלא בנשואה ומ"מ מדסתמו הפוסקים נסתפקתי אולי דוקא במזכה שלא מדעת הקונה הוא דאינו יכול אבל בנעשית שליח לקבלה עדיף וזה צ"ע כי לא מסתבר לפ"ר לחלק דמ"מ צרכינן לבא לזכי' ואיך תזכה במה דלא נפיק מרשותי':

יש מי שאומר וכו' בתשובת ר"י מינץ שאלה ב' איתא אחד עשה שדוך עם בתו הקטנה וטעו העדים וחתמו שטר שהיה כתוב בו הנני מארס בתי לכמר יואב ודן שאין כאן בית מיחוש של' מארס אינו נופל אלא על האיש המקדש או שלוחו ולא על אבי הקטנה (וע' תשו' הרא"ש בטור ס"ס מ"ו וכ' שכן דרך העולם לקרוא משודכת ארוסה) תו כ' ואולי תאמר לפרש אלו המלות דרך רחוק ונאמר אולי המשודך עשה לאבי המשודכת שליח ואם כן הרי היה שליח לחתן ולבתו אחרי שהוא קטנה ואז שייך הנני מארס גם זה כו' ע"ש נשמע מני' הא אלו הכי הוה שאדם עשה שליח לאב שיקדש לו בתו הקטנה מקודש' ואני תמה איך אפשר הא קי"ל בחה"מ סי' קפ"ה סעיף ב' אין שליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהורשה למכרו והטעם דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאה מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום הבעלים וה"נ איך יהא שליח דהיינו במקום המקדש ויקנה לו בתו הקטנה הרי אין כסף הקדו' יוצאים מרשותו שהוא במקום המשלח וע"כ ל"א הכא אלא שהאב יוכל להיות או שליח הולכה לבתו הגדולה או ש"ק אבי שיהא אבל בתו הקטנה שליח המקד' אתמהא וכן איתא בב"י א"ח סי' שס"ט כ' בשם הה"מ אבל בפת עצמו לא שאין שליח קונה ומקנה וצ"ע:

יש מי שאומר כ' הח"מ דאם נשאת בלא גט ל"ת והוא מכח קושית הב"ש וכדכ' כמו שיתבאר בסי' שאח"ז ולע"ד מדכלל העיטור בתרווייהו חד לישנא דצריכה גט הן כששלח סבלונות וקבלם והן שלא שלח משמע דכמו שקבלה הסבלונו' דמדינא מצריך גט מדי"ל בהא כע"מ דחיישינן שמא נתרצה כן נמי אף בלא שלח מחששא דשמא נתרצה נמי מדינא וא"ל דהעיטור בשיטת הרי"ף ורמ' דאף בנתרצה אא"כ נמי לא מהני ולכן אף בקבלה סבלונות הגט אך מחומרא דזה ודאי אינו שהרי סי' ך"ט סעיף ה' הבאתי בשמו דס"ל אפילו באינש דעלמא שקדש לאחר ואח"כ הודיעו ונתרצה דמקוד' ומכ"ש דס"ל הכי באב עם בתו א"ו דהעיטור עצמו בשטת הגאונים שהביא הרי"ף שפוסקים כרו"ש דחיישינן אלא שהח"מ כ' שהש"ע כ' אך לחומרא ומ"מ צ"ע שהרי בסימן ל"ז משמע דעת הש"ע דאפילו לחומר' א"צ גט והיינו טעמא דב"ש דנייד מיישב הח"מ ולע"ד נראה שס"ל להעיטור וש"ע דיש לחלק בין בת במעשה דאבא דתרווייהו שייכו איתתא בכ"ד ניחא לה וגם דרכו של אב להשתדל בזיווג בתו אפילו גדולה משא"כ גבי בן אף דדרכו של אב מ"מ לא בכ"ד ניחא לו וכן באב בקדושי קטנה אף דבכ"ד ניחא לו מ"מ אין דרכה בכך חוצפא עבדה שנתקדשה בלא דעתו לכן הכא חיישינן טפי שמא נתרצה אך ע' סי' ל"ז בהראיה שהבאתי מדף ס"ד וצ"ע: