י"א שאין נושאין כו' כ' הב"ש אבל בתו' ריש כתו' משמע דעושין סעודה והוא בד"ה מהו לבעול וע"ש בח"ש ומסתמא היינו בגמר בעילה ולפ"ז אפשר ליישב הסוגי' דף ו' מתיב ר"ח מאי לאו דאי לא בעיל וע"ש בתו' וכבר הירגש המהרש"א ופי' זלה"ה לפרש בלולא דברי התו' ואמר אף הנלע"ד ע"פ הנ"ל דתחלה שתירץ לבר משבת והי' ס"ד דאיירי כשלא בעל ל"ק עד מ"ש ל"ל דמשמיענו דשרי בעל גמר ביאה במ"ש ול"ח שמא ישחוט ב"ע דהא זה השקלא וטרי' לא ידע מי הבריי' האוסרת כדאי' ריש הסוגי' בתוס' ופריך והא ד' לילו' קתני ומשמען כולם בבעילה וכדמשני כשבעל מקשה א"כ מה קמ"ל ר"ל במה דנקיט עד מ"ש דהא השתא בתרווייהו לא בליל שבת ולא במ"ש יש חידוש:

ואלמנה ע' ב"ש וע' נמי לעיל וכ' הב"ש בשם המ"ב ויחוד שאמרנו כו' אבל קודם הקדו' לא מהני וכו' כבר הבאתי ס' נ"ה בשם המ"ל שמשיג על המ"ב מדברי הרמב"ן וכן הבאתי מתשו' רש"י דחופה ואח"כ קדו' נמי מהני וא"ל להרמ' היא חופה שאינה ראוי' לביאה מדמחוסר קדו' די"ל דחזי' לביאה של קדו':

אין נושאין כו' כ' הב"ש וכ' הרשב"א כו' וכן פ' בש"ע שם וכו' ומ"ש במ"א שמכריע דסעודה הראשונה אסורה בלילה ולע"ד הדין עמו כדכתבתי סי' ס"ב אך מה שמשיג על הכרעה הב"י ז"ל דבדרבנן שומעין להקל מתוספו' שהוא דרשה גמורה לע"ד ל"ק חדא שמהרש"א שם בכתו' הכריח דלהתו' לאו דוקא אלא נשואין עם סעודה ובלי סעודה דרבנן וי"ל דה"ה סעוד' בלא נשואין אך דרבנן ופי' המהרש"א מוכרח ודלא כהמ"א שם ס"ק א' שדוחה קושיא הח"ש בדברי תימ' שפסקינן כשמואל ולא כרב ותו דכבר כתבתי נמי סי' ס"ב דמשמע מל' הרמ' דעל סעוד' בלא נשואין ל"ש טעם לאסור כ"א משום אין מערבין דודאי דרבנן: