Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 73
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שמשכן זה מתשובת רשב"א שבב"י דז"ל מי שלוה על כסות אשתו ואבדה בקובי' והאשה באה להוצי' בלא כלום כו' ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכור ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתם כמה ששנינו המקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו וכו' ובסוף כתב ומכ"ש בנדון זה דמאן לימא לן דלא אפקה מדעתה למשכן משום רווח ביתא ועוד דשפיר קאמרת שאף בזה יש משום תקנות השוק עכ"ל ולפ"ר ריש דבריו תמוהים שמביא ראיה לסתור וראיתי הש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק ק"ה כ' ונראה דאיירי בבגדי אשתו שעשה לה וכן משמע מהראי' שמביא וכו' נראה דראייתו מריש הגוזל קמא ק"ב ע"ב דאמרינן טעמא דאין לו בכסות משום דכל המקדיש אין דעתו על כסות אשתו כו' משמע הא הקדישן בפי' הוי הקדש וק' הא טעם זה איתותב ונשאר במסקנה הטעם כל המקדיש נעשה כמו שהקנה ואולי סובר מפני שמסיק אלא כל המקדיש וכו' ולא סתם אלא נעשה וכו' משמע דוקא במקדיש אמרינן שמהני מה שאין דעתו עליהם משום דנעשה מה שא"כ בשאר הענינים לא משגחינן בדעתו והוא דחוק אמנם במהרי"ק שורשי' מעתיק תשובה זו בסגנון זה ואע"ג הרשב"א ז"ל מאן לימא לן שאין הבעל יכול למשכן ולמכור כסות אשתו אם צריך להם וכמהדר ליה ר"נ לרבא כי אקנו לי' אדעתא למיקם קמי' וכו' וכל שכן בנדון כו' כצ"ל ונראה מזה שהראיה ע"ד זה כמו דמהדר ר"נ כתו' נ"ד דלמשקל ומיפק לא אקני ה"ה דלא אקני על דעת שלא יוכל למוכרן אם צריך להם ולזה מדויק יותר הל' אלא כל המקדיש דר"ל דווקא לענין מקדיש נעשה ולא לענין אם יצטרך לצורכו אך צ"ע אם זה שייך באופן הנ"ל שלווה לאבד בקובי' דמה"ת דאדעתא דהכי לא אקני ואדעתא דהקדש אקני ובאמת משמעו' העתקת המהרי"ק שמסיים אם צריך להם נראה כאלו הדברים אינם אמורים על הלוה לצורך קובי' אלא לפרנסה ועכ"ז עדיין צ"ע דלפי הנראה מן הראיה לטעם שבמהרי"ק אינו מחלק ואפילו בגדי חול שעשה יוכל למשכן ובזה ע' חה"מ סי' צ"ז דכ"ע מודים בזה דאין ב"ח גובה מהן ואפי' איירי בבגדי שבת וי"ט וגם אם נחלק בין משכנם לבין לוה והב"ח בא לגבותם מ"מ ק' מדידיה כפי מה שהעתיק הר"ן סוף פ' נערה גבי פלוגתא דאלמנה שמין מה שעלי' כ' בשמו אבל בעל לאשתו אקני לה בין דחול בין דשבת ואם הקדיש והעריך אין לו בכסות אשתו ואפילו דשבת דכיון דשלה הם אינו יכול למשכנם וליתן לאחר כו' ולכן נראה דהאמת עם המהרי"ק שכ' על דברי הרשב"א מ"מ אין מחליט כ"כ שיהא רשאי למשכן כו' ועיקר סמיכתו על הטעמים דשמא אף היא הסכימה או מפני תקנות השוק ובזה יש לתמוה על הש"ך הנ"ל שסמך על דברי הרשב"א אלו ופ' דאפילו לא הפסידה והיתה נאמנת בשבועה שנתמשכן בלי דעתה מ"מ חייבת לפדותם והסמ"ע איירי במה שהכניסה ולא חש לסי' צ"ז כלל ואפילו לדעתו שבמוחלט סובר הרשב"א הכי מ"מ הא רבים חולקים ופשיטא דאם מוחזקת יכולה לטעון קים לי ולחלק כנ"ל בין משכון לגביו' ב"ח כבר נראה מהר"ן הנ"ל דאין לחלק וע' מסקנת המהרי"ק וע' תשו' מהר"א ששון סי' ק"ד ואם כוונת הש"ך מטעם תקנו' השוק בזה אינו מצדיק הסמ"ע דזה שייך אך במה שהכניסה שוב ראיתי שכבר הרגש בזה הב"ש סי' צ' והנה תמצא כתוב בשם הר"ח שבב"י סי' צ' שכ' ואפילו אם לוה הבעל מתחילה עליהם והיא אומרת שעשה בלי ידיעתה דין הוא שיחזיר לה אם תשבע וכו' בודאי ס"ל דלא שייך ה"ה בבגדי אשה ונראה דמדמיהו לגנב מפורס' דאף אם מסופק אם הוא בידיעתה אם לאו היה לו לשואלה ואין דומה לגנב שאין מפורסם שלמי יש לו לשאול ולולא שהש"ך סימן שנ"ו כותב שמשמעות הרשב"א דבגמ' ל"ש ת"ה היה מסתבר לע"ד שתקנו' השוק בבגדי אשה ל"ש כ"א לשטת הר"י דס"ל דשייך אפילו בגנב מפורסים ויהיה איך שיהיה המ"כ ודאי פליג וס"ל דל"ש ת"ה ואף המרדכי שם עצמו דלא כ' מטע' תקנו' השוק שהיה שייך אפילו בשהיו עדיין ברשות' משמעו' דסובר בזה כהמ"כ הנ"ל וא"כ בודאי צדקו דברי הסמ"ע שאם דאלו היה בידה היתה נאמנת בשבוע' ואי משום ת"ה היתה יכולה ליטען קים לי כהמ"כ (ולכאורה יש למשמ' דבנ"מ דהיינו נמי בגדיה ל"ש ת"ה מגיטן י"ז דר"ל סובר דטעם זמן הגט כדי שתדע לטרוף פירות מיום הכתיבה ומוקדם פסול לרבנן משום שתטרף שלא כדין משעת כתיבה עד שעת חתימה וק' מה תטרף הא תצטרך להחזיר הדמים משום ת"ה ודוחק דמשום הריח להיכי דקנו בפחות משוי' פוסלו הגט ואין לומר מדשם יסברו שכבר יצא הקול גרושין משעת כתיבה ע"י הע"ח ידנוהו כגנב מפורסם דא"כ אכתי ק' איפכא לר"ש מה טעם מכשיר מוקדם של נכתוב בזמנו ונחתם אח"כ מפני שסובר משעה שנתן עיניו לגרשה דהיינו משעת כתיבה שוב אין לבעל פירות אכתי הא מ"מ תטרף שלא כדין בלא חזרת דמי' דהא משעת כתיבה ודאי לא יצא קול והוו הלקוחות כלוקח מגשא"מ וחייבת בחזרת דמים והב"ד יסברו שכבר יצא הקול משעת חתימה והוי גנב מפורסם אלא משמע דכל מכירות בעל של אשתו שלא כדין ל"ש גבי' תקנו' השוק וכדין תטרף) והנה בטעם הא' דהרשב"א בודאי נמי פליג המ"כ הנ"ל ואיירי נמי בבגדים שעשה לה כדנראה מהראי' שכ' כי כך שנינו אין לבעל בנ"א כלום ובבגדי חול ודאי הלכה כותי' אמנם בבגדי שבת שעשה לה אף שמהר"ן הנ"ל נראה דהרשב"א עצמו אינו מחלק מ"מ יוכל המוחזק לומר קים לי כהרמ' ויתר מורים שבסי' צ"ז וא"צ להחזיר' בלא כלום וטעם הב' דשמא גם היא הסכימה בפשוט אין לו מובן דהרי הוא התובע ואין אדם מוציא בט"ס כדאיתא בח"מ ע"ב סעיף י"ד בהג"ה והיא מהרשב"א וע"כ לשונו ל"ד אלא כלומר מסתמא הכי הוה וכדאיתא במרד' סוף הא מנין דאחזוקי אינשא בגנבי לא מחזקינן וא"כ יראה לע"ד אחרי שהחיוב להשוות הפוסקי' במה דאפשר י"ל דהמ"כ הנ"ל אינו פליג עם המרד' דפ' האומנין ודוקא המרד' דאיירי בבגדים שהכניסה שייך סברה דאחזוקי וכו' מפני דכל אדם יודע שאין לו במה שהכניסה משא"כ המ"כ דאיירי במה שעשה לה בזה ס"ל דאפשר לקחם בלי ידיעתה בסברו אני עשיתם ולי רשות למשכנם וכי כ"ע דינא גמירי ומה"ת דפשוט לכ"ע מה דהרשב"א ז"ל בעצמו מסופק ואף שהרשב"א ז"ל כ' טעם זה אף במה שעשה מ"מ מסתבר לע"ד לחלק בהכי ע"פ המ"כ היוצא לנו מזה לע"ד בבגדים שהכניסה וכן בבגדי חול שעשה דאין לבא עליה כ"א מב' האחרונים אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם י"ל גבי' אחזוקי' וכו' ואז אפשר דשייך נמי תקנו' השוק אבל לפעמים הוא אדם שהמסתמא להיפך וגם ממש דומה לגנב מפורסם דל"ש גבי' ת"ה וכ"ז אם מכר או השכין לצורך פרנסה אבל אם עשה כדי להוציא בקובי' לע"ד כע"מ בזה אפילו בבגדי שבת שע"ד כן גמר והקנה ואין לו רשות בזה וטע' אחזוק' בגנבא נמי ל"ש במי שעושה כנ"ל ובפרט באדם כזה וטעם ת"ה לפי ראות עיני הדיין ואם יראה לדיין שידע המלוה שנעשה בלי ידיעתה יוכל להוציאה בלא כלום: