ב' וג' שנים ע' ח"מ ובודאי כהוגן הכריע מהרש"ל ז"ל דכי ס"ד דלעולם יעגנה אך א"כ ק"ק השתא ג' ב' מיבעי' ועיין מ"ל ה' סוכה שהעיר בזה והרחב בבקיאות ואם נאמר כדהביא הח"מ דנקיט לאורחא דמלתא וע"כ י"ל דב' חלות מג' דב' אפילו משום אורחא ליכא וג' נהי דמדינא שרי מ"מ יש לחוש לאורחא ולדעת הראב"ד שבהג"ה ע"כ או דדינא דרבנן אינו כ"א לתלמידים שאין ת"א שמוכרחים לחוש לאורחא או דיש חלוק בין של"ב דאפי' מי שת"א מחויב לחוש ביתר מב' לאורחא אבל ברשות מי שת"א כמה דבעי א"צ לחוש לא"ד וק"ל:

הג"ה ואם נותנת כ' הח"מ אבל כגון אינו ומה שכ' הב"ש מיהו הרמ"א סבר למה דקי"ל וכו' לע"ד זה אינו דמ"ע זה לזה וכב' כ' הח"מ דזה איירי מדינא ולא מא"ד אבל לע"ד מעיקרא לק"מ דנהי דלשון הראב"ד שבהרא"ש אפשר לפרש שמתרץ אך דורות הראשונים אבל הטור שכתב כ' הראב"ד אבל מי שת"א וכו' א"א לפרש כ"א לדינא לדידן והמכוון במי שת"א אינו ע"ד רשב"י וחבריו אלא כבי"ד סימן רמ"ג ע"ש וא"כ סרה התלונה מן הרמ"א ז"ל ואף על הטור לע"ד לק"מ כי מוכרח הכי כונת הראב"ד דאל"כ מה יענה בעובדא דרב יוסף ברי' דרבא שפסקו לי' שית שני ומוכח מה דלא חשו לא"ד מפני שת"א וכבר אמר ר' יוחנן דהוה מקמי' רבא כגון אנא מפסיקן בין לק"ש בין לתפילה הרי דר"י לא אחשיב דורו לת"א דרשב"י א"ו כונתו כנ"ל: